יבמות נ"ה (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
יבמות נ"ה (ע"א):
העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן אתיא קיחה קיחה.
הלימוד הוא מאחותו שהיא בכרת וכבר למדנו לעיל (נ"ד ע"ב) מן הפסוק (ויקרא י"ח, כ"ט):
כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם.
הוקשו כל העריות שבכרת זו לזו, ולכן ילפינן מנדה שהיא בכרת והיא בהעראה.
אם כן אנו לומדים גזירה שוה נאמרה קיחה באחותו (ויקרא כ', י"ז):
ואיש אשר יקח את אחתו… ונכרתו.
ונאמרה קיחה בחייב לאווין דכהונה (ויקרא כ"א, ז'):
אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו.
כתבו התוס' (בע"ב) ר"ה קיחה קיחה שקיחה בסוגיין אינה קיחה של קניין עליה נאמר שילפינן קיחה קיחה משדה עפרון, אלא קיחה שהיא ביאה.
נראה שלשון קיחה מתייחסת לביאה, כיון שבביאה הנקבה מתבטלת לזכר בחי' "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", וזה בחינה של מיתוק לדין, שהנוקבא היא בחי' דין והזכר רחמים, והיא מתמתקת בזווג.
גזירה שוה זו מתבארת על פי ביאור האר"י להנהגת גזירה שוה שהיא בתפארת1 הממזגת והממתקת (עי' במבוא לגזירה שוה).
גזירה שוה קיחה קיחה משדה עפרון מתבארת על פי ביאור הרב להנהגת גזירה שוה, שהיא משוה בין שני נושאים הרחוקים זה מזה בגילויים החיצוני, ושוין הם בעומק פנימיותם. העומק השוה מתגלה במילים השוות בפרשיותיהם. השדה והאשה קשורים בקשר פנימי שהם עושים את המציאות החולפת לנצחית על ידי ירושה ובנים. "חוסן – זה סדר נשים".
על כן אין להשוות הגזירות השוות של קיחה קיחה בקניין, לקיחה קיחה, של צורת ביאה הקושרת אישה לבועלה.
1 עי' פרדס רימונים שער ח' פרק י"ג "ועל זה פירש שם שנאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו דהיינו ת"ת שנתפרש מה' ראשונה ונתייחד בה' אחרונה והם אבא עם אמא ברא עם ברתא".