שמות – מדרש הגדול ל' – לימוד מכלל ופרט

שמות ל', כ"ב-כ"ד:

וידבר ה' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין.

ובמדרש הגדול דרשו:

"בשמים ראש" הרי זה כלל, "מר דרר חמש מאות וקנמן בשם" – פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.

בהערות המו"ל בהוצאת מוסד הרב קוק כתב שלא מצא מקורו.
על כל פנים הפרשה כתובה באופן מובהק במידת כלל ופרט.
מפרשי ברייתא דרבי ישמעאל שואלים על מידה זו מדוע יש צורך בכלל אם דנים רק מה שבפרט.
תשובתם (על פי גמ' נזיר ל"ה) שאם לא הכלל, היה מקום לחשוב שהפרט ידון בבנין אב, לכן בא הכלל ללמדנו שרק בפרטים אלו מתקיימת המצווה או הפרשה.
תשובה זו לבדה אינה מספיקה. תמוה יהיה לומר שכל מה שנכתב הכלל הוא על מנת שלא נטעה ללמוד דרשה זו במידה אחרת ואין לו כל צורך כשלעצמו.
נראה פשוט לומר שיש צורך עצמי בכלל. חשוב לנו לדעת לאיזה כלל שייכים הפרטים. הפרט לא בא "משום מקום" ובודאי מוסיף הדבר להבנת הפרשה כשאנו יודעים לאיזה כלל שייכים הפרטים.
בפרשה זו שאנו עוסקים בה יש משמעות נוספת שיתכן שנכונה היא בעוד פרשיות הנלמדות בכלל ופרט.
כאן הכלל בא לומר שכל הפרטים הללו באים מכלל אחד ועל כן בצירופן זה לזה בהכנת שמן המשחה, נוצרת תרכובת שהיא למעלה מצירופם של הפרטים בלבד.
כבר למדנו על פי הנאמר בספרא דצניעותא ובאידרא¹ שבמידת כלל ופרט הכלל הוא המנהיג את הפרטים והוא נמצא מעליהם.
מיוחד הוא שמן המשחה שנקרא ראש "ואתה קח לך בשמים ראש". הראש הוא משכן הנשמה שהיא כלל ממנו מתפרטים האיברים.
הרדב"ז בטעמי המצוות (מצוות ש"ה-ש"ז) כתב:

ועל דרך הסוד דע כי השמן הזה רומז להשפע היורד מעתיקא קדישא והוא משחא דרבותא כד"א כשמן הטוב היורד על פי מדותיו ממש ולכן נקרא "שמן משחת קדש", לפי שהוא רומז בקדש הקדשים בחכמה עילאה… ודע כי שמן המשחה לפי שהוא רומז לראש הבנין היו מושחין בו הראש.

אף בספר הכוזרי נדרש לשמן השמחה בצורה מיוחדת. אחר שאמר החבר בהרחבה את הדמיון של המשכן לגוף האדם שאל מלך כוזרי (מאמר שני, כ"ז ואילך):

אמר הכוזרי: הפלאת להמשיל משלך החבר, אולם על הראש וחושיו עדיין לא שמעתי משל בדבריך, ואף לא על שמן המשחה.
אמר החבר: אכן שורש החכמה, הלא הוא עשרת הדברות, מופקד בארון אשר הוא במדרגת הלב… פה המקור לשתי החכמות, חכמת התורה שנושאיה הם הכהנים, וחכמת האלוהות שנושאיה הם הנביאים. אלה ואלה היו יועצים נבונים לאומה ומוכיחיה וכותבי זכרונותיה. הם הם ראש האומה.

הראש הוא שנותן את הצורה לחומר שהוא גוף האדם. כך לשון הרב קוק באגרתו לאחיו (אג' ט'):

הנני מוסיף לזרז למזורז כמוך שי' לשקוד על התורה, ולחזור יפה על לימודך, כי זהו עיקר פרי הלימוד, ולשים לב למוסר ויראת ד' כפי מסת הפנאי, כי זהו עיקר הכל. ואם כי הזמן האפשרי ליחד ללימודים כאלה הוא חלק קטן, אבל הוא נושא פרי ברכה אל כל יתר הפעולות והלימודים, כמו שהמוח הוא קטן בשיעורו והוא מטביע צורת האדם באדם.

מובן, אפוא, שייכות מידת כלל ופרט, לשמן המשחה שהוא כלל עליון הבונה את הפרטים היוצרים אותו.
שמן המשחה הוא שנתן צורת הקודש למקדש והוא הנותן משמעות לכל הכלים ואנשי הקדש.
פרטי החומרים המרכיבים את מרקחת שמן המשחה מתעלים בהרכבתם למדרגה כללית של הקדש.
זו היא משמעות ושייכות מידת כלל ופרט לפרשה מופלאה זו.

---

¹ עי' במש"כ במידת כלל ופרט וכלל בענין זה.

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *