סנהדרין ס"ב (ע"א) – לימוד מכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא
סנהדרין ס"ב (ע"א):
דתניא הבערה ללאו יצאה דברי רבי יוסי ורבי נתן אומר לחלק יצאה למאן דאמר הבערה ללאו יצאה השתחואה נמי ללאו יצאה למאן דאמר הבערה לחלק יצאה השתחואה נמי לחלק יצאה מתקיף לה רב יוסף דילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם הבערה ללאו יצאה דנפקא ליה חילוק מלאכות מאחת מהנה דתניא רבי יוסי אומר ועשה מאחת מהנה פעמים שחייב אחת על כולן פעמים שחייב על כל אחת ואחת ואמר רבי יונתן מאי טעמא דרבי יוסי דכתיב ועשה מאחת מהנה אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת אחת שמעון מאחת שם משמעון הנה אבות מהנה תולדות אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגות מלאכות הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות אבל הכא דלא נפקא ליה חילוק מלאכות מדוכתא אחריתי דכולי עלמא השתחואה לחלק יצאה חילוק מלאכות דעבודת כוכבים נמי תיפוק ליה מאחת מהנה אחת זביחה מאחת סימן אחד הנה אבות זיבוח קיטור ניסוך והשתחואה מהנה תולדות.
עי' מש"כ שבת ע'
ויש להוסיף על פי מה שאמרו בזהר על מושג מלאכה על הפסוק (בראשית ל"ג, י"ד):
ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה.
וכך אמרו (זהר בראשית קע"ב)
"ואני אתנהלה לאטי", אנא אסלק גרמי לההוא עלמא דאתי, ולסוף יומיא, לאינון יומיא דאזלין לאט.
"לרגל המלאכה", מאן מלאכה, דא אספקלריאה דלא נהרא, דבה אתעביד עבידתא דעלמא,
"אשר לפני", דא היא מן קדם ה' בכל אתר.
מלאכה היא בחי' מלכות שהיא אספקלריא דלא נהרא שבה נעשית כל המלאכה שבעולם.
נראה שבמלכות שם פועלת הנסירה, אשר היא הגורמת לכל המלאכה שבעולם שעניינה תיקון העולם והחזרתו למקורו, אשר זה יהיה בעלמא דאתי לסוף יומא.
הנהגת המלאכות היא במידה זו של דבר שהיה בכלל במקורו, ויצא מן הכלל לבריאת העולם בבחי' הנסירה, והוא בא ללמד על הכלל כולו, שהניתוק לא ניתוק מוחלט אלא קשור אל הכלל ופועל להחזיר העולם לכללו.