שתי הלחם – לימוד מדבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו
הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו
מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י
נאמר בתורה בפרשת אמור (כ"ג, י"ח) בפרשת שתי הלחם אחר ספירת חמישים יום בחג שבועות:
והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר אחד ואילים שניים יהיו עולה לה' וגו'
ובפרשת פנחס במוספים נאמר בקרבן חג השבועות (כ"ח, כ"ו-כ"ז)
וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם מקרא קדש יהיה לכם… והקרבתם עולה לריח ניחוח לה' פרים בני בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה.
נשאלת השאלה האם שבעת הכבשים הנזכרים בשתי הפרשיות של אותו יום אחד הן, דהיינו שהן הן שבעת הכבשים של פרשת אמור והן הן של פרשת פנחס או ששתי פרשיות נפרדות הן וכבשים של אמור שונים מכבשים של פנחס. וה"ה לשעיר הנזכר בשניהם עי"ש.
על כך עונים חכמים הן בספרא אמור והן בספרי פנחס
בספרא אמור נאמר:
יכול שבעת כבשים ושעיר האמור בחומש הפקודים הם שבעת הכבשים ושעיר האמור כאן כשאתה מגיע לפרים ולאילים אינם הם, אלא אלו קרבו בגלל הלחם ואלו קרבו בגלל היום.
פרשת אמור מדברת על הלחם ופרשת פנחס היא פרשת מוספי המועדות מדבר על היום.
וכן בספרי פנחס:
אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בתורת כהנים. אתה אומר אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בת"כ או אינו הן הן הכבשים האמורים כאן הן הן הכבשים האמורים בת"כ אמת וכי שוין הן, אין עליך לומר כלשון האחרון כי אם כלשון הראשון אלו אתה מקריב חוץ מן האמור בת"כ.
נראה שפשוט שהלימוד הוא במידה י"ב "דבר הלמד מעניינו", שענין פרשת אמור הוא קרבן הבא על הלחם ושונה הוא בפרים ואילים ומן השוני הזה נלמד שגם הכבשים שונים הם ואינם אלו של פרשת פנחס.
מהי מידת דבר הלמד מעניינו?
עניינו היינו עניין "ו". "ו" מציינת את ו' הקצוות של תפארת. אכן תפארת שייכת לפרשה זו כדברי חז"ל "תפארת זו מתן תורה" (ברכות נ"ח ע"א). שתי הלחם קשורים לחג מתן תורה.
הלחם שייך במיוחד לתורה שבכתב והוא הדין לחיטה עי' בערכם בקהילת יעקב.
על כן שייכים למידה זו של דבר הלמד מעניינו.
יתר על כן יש לומר שיש כאן מהלך של קשר בין לימוד זה במידת "דבר הלמד מעניינו" ללימוד פרשת העומר במידה הקודמת, מידה י"א "וכל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש…"
העומר נלמד בדבר שיצא מן הכלל לידון בדבר החדש – זו מידה י"א והחזירו הכתוב לכללו בפירוש וכללו הוא "תפארת".
אחר העומר באים שתי הלחם השייכים במיוחד לתפארת הן מצד הלחם הבא מן החטה כנ"ל והן מצד היום שהוא יום מתן תורה ועל כן הפרשה הזו נאמרה במידה של דבר הלמד מעניינו, הבאה אחר מידה י"א.
שתי הפרשיות המחוברות זו לזו "העומר" ו"שתי הלחם" מחוברות גם במידות הסמוכות זו לזו. פרשת העומר נאמרה במידה י"א בדבר שיצא מן הכלל לידון בדבר החדש ופרשת שתי הלחם נאמרה במידה י"ב בדבר הלמד מעניינו.