מנחות ס"א (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
מנחות דף ס"א (ע"א):
והרים יכול בכלי ת"ל והרים ממנו בקומצו מה הרמה האמור להלן בקומצו אף הרמה האמור כאן בקומצו.
נאמר בויקרא פרק ב' פס' ט':
והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח לה'.
ונאמר בויקרא פרק ו' פסוק ח':
והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה'.
מן הפסוק שנאמר במנחה בכללותה "והרים ממנו בקמצו" אנו לומדים שכל מקום שנאמר "והרים" היינו בקומצו – ביד, ולא בכלי, ומכאן למנחת מרחשת שנאמר בה "והרים" בלא להזכיר את קומצו, שאף היא בקומצו ולא בכלי.
עי' מש"כ ביומא כ"ד ובירושלמי שקלים פ"ד ה"ו.
ונוסף שההרמה בקומצו דווקא, ולא בכלי, מבטאת את החיבור של הקומץ עם גופו של כהן.
המנחה מתחברת עם גוף של הכהן ובכך מתקיים בה והרים.
נאמר במנחה (ויקרא ב', א'):
ונפש כי תקריב קרבן מנחה.
והביא רש"י את דברי חז"ל:
לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו.
המנחה מחוברת אל הנפש. הקרבן הבא מן החי אינו מחובר כל כך כמו המנחה מן הצומח. החי, יש לו ישות עצמית עם רצון וכח חיים עצמי. על כן אינו מתחבר לנפש האדם. המנחה מן הצומח מחוברת לנפש.
על כן עבודת הקמיצה של הכהן אף היא צריכה להיות מחוברת לנפש עצמה, ולא באה על ידי כלי.
חיבורה אל נפש הכהן – בקומצו – מרוממת אותה וכך עולה לגבוה.
החיבור אל הנפש ראוי להיות נלמד בגזירה אשר תכונתה היא חיבור והיא מבטאת את האדם.
"כתפארת אדם לשבת בית"
ועי' בפרדס רימונים לרמ"ק שער ערכי הכינויים ערך אדם בשם רע"מ:
… תפארת, איהו סליק לאתקרי אדם, הדא הוא דכתיב, (ישעיה מד יג) כתפארת אדם. עכ"ל.