בכורות נ"ו (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
בכורות נ"ו (ע"ב):
דאמר אביי זונה כותית אתננה אסור וכהן הבא עליה אינו לוקה משום לא יחלל זרעו זונה ישראלית אתננה מותר וכהן הבא עליה לוקה משום לא יחלל זרעו זונה כותית אתננה אסור גמר תועבה תועבה מעריות מה עריות דלא תפסי בהו קדושי אף זונה בהך דלא תפסי בה קדושי.
מתוך התבוננות בביטוי תועבה בתורה ובדברי חז"ל נראה שהוא בא במקום שהדבר אסור על פי חוקי התורה או חוקי עבודה זרה והחברה. כך נאמר "חקות התועבות", אלו תועבות על פי חוק ולא על פי הטבע.
כך גם בסוגיין. קידושין הוא חק אלוקי. צורת החיים במשפחה עם אבא ואמא הידועים וצאצאיהם זה חק ישראלי. גם קבעה התורה עם מי יכול אדם לקיים משפחה. אלו חוקי עריות, שאסרה תורה נשים קרובות או אשת איש או גויה, וקבעה התורה שהקידושין לא תפסו בעריות אלו.
נשים אלו מרוחקות הן מהאסורים עליהן, זה נקרא תועבה.
כיון שבדין אתנן נאמר "תועבה" והוא ענין עריות, למדנו מ"כל התועבות" שנאמר בענין עריות שמדובר על אלו שלא תפסו בהן קידושין. אבל מי שתפסי בה קידושין, אין אתננה אסור. כיון שמדובר על חוק וגזרת התורה על כן למדו בגזירה שוה שהוא חוק הנכון לשניהם לאתנן ולעריות. (באר"י הקדוש משמע שגזירה לשון חק, ובגזירה שוה חק השוה לשניהם)