על הרב אברהם דוב אוירבך זצ"ל
נערך על ידי תלמידים ובאחריותם
השבוע הלך לבית עולמו הרב אברהם דוב אוירבך זצ"ל, בנו וממשיך דרכו של רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שהיה מגדולי הדור.
הרב אברהם דוב, היה רב בטבריה, ואב בית דין בבתי הדין בטבריה ובצפת.
קיבלתי ממנו הרבה תורה וחכמה, ויש צורך שלא להתעצל בהספדו של חכם וצדיק (עי' שבת ק"ה ע"ב), וללמוד מדמותו.
נראה, שהתואר המתאים ביותר לתאר את אישיותו של הרב אוירבך כפי שאני קלטתי אותה הוא: "זקן חדש".
מקורו של ביטוי זה במדרש (בראשית רבה פרשה ס"ג, ט'):
"ואחרי כן יצא אחיו", הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני, אמר לו: מי תופס המלכות אחרינו? הביא נייר חלק, ונטל קולמוס, וכתב עליו: "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב". אמרו: ראו דברים ישנים מפי זקן חדש…
נציג רומי, האימפריה האדירה, שואל בלגלוג את היהודי: "מי ימלוך אחרינו"? הרי ברור לו שמלכותם תימשך תמיד, ואף אחד לא יהיה אחריהם, ודאי לא עם ישראל, העומד בשפל המדרגה.
אך היהודי אומר לו: יעקב יצא כשידו אוחזת בעקב. יציאתו של עשו היא שהובילה ליציאתו של יעקב. אחרי שתרד מלכות עשו – יגיע זמנה של מלכות יעקב.
אלו הם דברים ישנים, פסוק מן התורה שניתנה לפני מאות ואלפי שנים, אך הם מופיעים מחדש בכל זמן.
עם ישראל הוא עם זקן, עתיק יומין, אך הוא מתחדש בכל דור, ובסוף יגיע זמנו למלוך בעולם, ואז תהיה התחדשות גדולה בעולם.
הרב אוירבך היה "זקן חדש".
"זקן" – בן לישוב הישן בירושלים, צאצא למשפחה עתיקת יומין בירושלים. סבא רבא של הרב אוירבך הקים את ישיבת המקובלים "שער השמים" בירושלים. הוא היה המשך למסורת העתיקה של הישוב הישן בירושלים.
אולם, היה בו גם "חדש".
בגיל 21 התחתן עם בתו של הרב ורנר, שהיה רבה של טבריה, ועבר לגור ליד חותנו בטבריה. שנים ספורות לאחר מכן נפטר חותנו, וגדולי הדור, ביניהם הרב אברמסקי, פסקו שעליו להמשיך את חותנו ולקבל את עול הרבנות של טבריה.
בן הישוב הישן שמנהיג את הקהילה בטבריה על שפת הכנרת – זה "זקן חדש".
הדבר בא לידי ביטוי מובהק בהמשך השנים, כשהתפתח הישוב בגולן, לאחר מלחמת ששת הימים.
רבני הישובים בגולן התייעצו עמו רבות והוא נשא על שכמו את כל השאלות בהלכה ובהנהגת הקהילות של בני הגולן.
כמה פעמים באתי אל הרב אוירבך יחד עם הרב יחזקאל דאום זצ"ל, רבה של רמת מגשימים, בשאלות כבדות מאוד בהלכה ובהנהגה.
כאשר הרב דאום הגיע לרמת מגשימים, לא הקפידו שם על הלכות חול המועד. לצערנו, הם נהגו בחול המועד כביום חול רגיל, כמו רוב הציבור. הרב דאום בחכמתו הצליח להחדיר את קיום הלכות חול המועד למושב, ובשאלות רבות הוא התייעץ עם הרב אוירבך. לימים התבטא הרב אוירבך, שאין עוד מקום בעולם שבו דנים לעומק ולמעשה בהלכות חול המועד, כמו ברמת מגשימים.
גם שאלות כבדות וחמורות של שלום בית ושל הנהגת הקהילה הגיעו אליו – והוא הכריע בהן. הנהגת ישובי הגולן, השייכים ל"ישוב החדש" היתה על ידי הרב ה"זקן", בן הישוב הישן. בהמשך נתן את ההכשר ליקבי הגולן ולעוד מפעלים רבים, והיה שותף להתפתחות הרוחנית, הכלכלית והחברתית של הגולן.
עם כל זה – נשאר "זקן". חוויתי זאת באופן אישי.
כשכתבתי את הספר "מצוה ברה" על ספר המצוות לרמב"ם, ביקשתי מהרב אוירבך מכתב ברכה. היה חשוב לי לקבל מכתבי ברכה וממנו ומהרבנים הראשיים דאז, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו זצ"ל.
הרב אוירבך עבר על הספר בעיון, וכמה פעמים שוחח איתי על דברים שראה בספר.
כאשר נתקל במילה "אוניברסלי", אמר לי שהוא לא מסכים שמילה לועזית תהיה בספר. הוא לא יתן מכתב ברכה אם לא אשנה זאת. זו דוגמא להיותו "זקן", שייך לעולם הישן, בו לא יכולה להיכנס מילה לועזית בספר תורני.
הוא גם רמז לכך במכתב הברכה שכתב: "ועל אף שבסגנון הספר יש רושם הבל היופי באהלי שם, על הכל תכסה אהבת האמת של המחבר…".
ענין נוסף שהרב אוירבך העיר לי. במצות ברכת המזון עסקתי בדברי הגמרא (ברכות כ' ע"ב):
אמר ליה רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, למאי נפקא מינה לאפוקי רבים ידי חובתן.
רבינא שואל האם נשים חייבות בברכת המזון מן התורה. הראשונים דנו בדבריו של רבינא – מהי הסברא לפטור נשים בברכת המזון?
הראב"ן כתב (סי' קל"ד):
ונראה לי דהאי קרא ד"בין הערביים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם" קמבעיא ליה, אי הוה זמן גרמה או לאו.
על דבריו אלו של הראב"ן כתבתי בתחילה שאין דבריו נראים. וכי העובדה שנוהגים אנשים לאכול פעמיים ביום הופכת את ברכת המזון למצות עשה שהזמן גרמא? לא הזמן גורם אלא האכילה גורמת למצוה.
הרב אוירבך הוכיח אותי על כך, וצעק עלי: איך אתה מעז לכתוב על אחד מהראשונים ש"לא נראה" כדבריו? מי אתה בכלל מול הראשונים?
הדברים בערו בו והוא לא הסכים לקבלם בשום אופן. כמובן, שיניתי את הניסוח.
אף דבריו אלו הם חלק מהיותו "זקן", שייך למסורת העתיקה, ליחס הראוי כשעומדים מול הראשונים ביראה.
יחד עם זאת, היה "חדש", עסק בשאלות המתחדשות, הכיר את הישובים והמשפחות ברמת הגולן, העמיק ודן בדברים בצורה חדשנית, ולקח על כתפיו את ההכרעה בשאלות כבדות משקל.
היה ברב אוירבך שילוב נפלא בין הישוב הישן והמסורת העתיקה, ובין הישוב החדש.
יש דרכים שונות לשלב בין החדש והישן.
יש משפט שמקורו במשנה (ערלה פ"ג מ"ט):
החדש אסור מן התורה.
החתם סופר היה משתמש במשפט זה ביחס לדעות החדשות בעם ישראל1 – כנגד הרפורמים וכדומה, ורבים רואים במשפט זה הדרכה לחיים. כל דבר חדש הוא בעייתי. חדש אותיות חשד. יש לחשוד בכל דבר חדש.
במאמר מוסגר: מספרים שאדם אחד בא לרב קוק והקשה עליו: איך אתה תומך בציונות, והרי "חדש אסור מן התורה"?!
ענה לו הרב קוק בהלצה: אמנם פשט המשנה הוא שאסור להיות ציוני, אבל יש דעה של אחד מהאחרונים, שכוונת המשנה היא שתבואה חדשה אסורה מן התורה עד הקרבת העומר. אני סומך על דעה זו…
מן הצד השני, יש שדוגלים בדברי הפסוק (ויקרא כ"ו, י'):
וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ.
החדש הוא הנכון, ואת הדברים הישנים והתפיסות הישנות יש להוציא מפני החדשות. כל רוח מודרנית – משתלבים בה ועפים איתה, בלי כל עוגן בעולם הישן.
אולם, אנו שואפים לקיים את דברי הפסוק (שיר השירים ז', י"ד):
חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ.
ההתחדשות היא חשובה, אך חשוב לדעת שיש עוגן בעולם הישן, העתיק, במסורת שעוברת מדור לדור. אנו משתדלים להתחדש, אך מתוך קשר לעולם הישן.
קל ללכת לאחד הקצוות, לדבוק בישן בלבד או בחדש בלבד. השילוב של החדש והישן הוא מורכב, כשם שהחיים מורכבים.
זוהי דמותו של הרב אוירבך, שהיה שייך לעולם הישן, באורח חייו ואפילו בלבושו, אך חי בטבריה, והנהיג את הישובים המתחדשים של הגולן.
ביטוי לכך עולה מהנהגתו של הרב אוירבך שלא לשתות בפסח מים מהברז, אלא להכין מראש מיכלים מלאים במים לכל הפסח.
הסיבה להנהגתו זו (אינני זוכר אם שמעתי מפיו ישירות או ממישהו אחר), היא במעשה שהיה באחת השנים. הרב נתן הכשר לפסח למסעדות שעל שפת הכנרת, ובאחת הפעמים שבא לבדוק במהלך הפסח שהכל מתנהל כשורה, ראה שבעלי המסעדה משליכים בקבוקי בירה לכנרת. אמר הרב: חמץ בפסח אסור אפילו במשהו, ואם כן, כל מֵי הכנרת אסורים, שכן נשפך אליהם בפסח חמץ.
יש בכך שילוב של חיבור לכנרת על מסעדותיה, יחד עם חומרות והקפדות המתאימות ליישוב הישן.
הרב היה גדול בתורה.
באחת השנים הראשונות למגורינו בגולן, רציתי לברר על כשרויות של מוצרים שונים לפסח, ונסעתי לרב אוירבך לשאול אותו. לקחתי איתי את הבן שלי, שהיה אז בן 5.
לאחר ששאלתי את שאלותי, שאל הרב אותי: מה אתה לומד עם הבן שלך?
עניתי: בן חמש למקרא, אני לומד איתו חומש.
שאל: גם רש"י?
עניתי: כן, לפעמים אני מסביר לו גם את דברי רש"י.
אם כך, אמר הרב, למה אתה אומר שאתה לומד חומש? אתה לומד גמרא! רש"י על התורה זה יותר קשה מהגמרא, למשל בפרשת משפטים.
שאלתי: אם כך, מהי הכוונה בדברי המשנה "בן חמש למקרא"?
הסביר הרב: בזמן המשנה למדו את המקרא מספר תורה. ללמוד כיצד לקרוא נכון את כל התורה, בלי ניקוד ובלי טעמים וסימני פיסוק, לוקח חמש שנים.
כך גם "בן עשר למשנה". בזמנם המשנה היתה בעל פה, וללמוד את כל המשנה בעל פה, לוקח לפחות חמש שנים. לכן רק בגיל חמש עשרה הגיעו ללימוד הגמרא.
אך בדור שלנו, הסביר הרב אוירבך, השתנתה המציאות. ילד שיודע לקרוא – יכול לקרוא לבד את כל החומש ואת כל המשנה עם פירושים. לכן אין צורך לחכות עד לגיל חמש עשרה כדי ללמוד גמרא.
אני, למשל, הוסיף הרב אוירבך, נבחנתי אצל אבא על פרק בגמרא במסכת בבא מציעא עם רש"י ותוספות כבר בגיל שבע…
כבר בגיל צעיר ידע ש"ס ופוסקים.
כשהתלבטתי בענין לימוד פנימיות, הלכתי להתייעץ עם הרב אוירבך.
כשנכנסתי, ראיתי בזווית עיני שהוא מכניס ספר לארון. שאלתי את שאלתי והרב ענה לי ואף מצא לי חברותא ללימוד פנימיות מישיבת "שער השמים", ואז אמר: ראיתי ששמת לב שהכנסתי את הספר לארון. זה היה ספר הזוהר הקדוש.
הוא לא סיפר יותר, אבל הבנתי שעסק בפנימיות התורה, אף שלא דיבר על כך והדבר לא היה ידוע לרבים.
ענין נוסף שלמדתי מהרב אוירבך הוא כוחו הגדול של המנהג.
פעם אחת באתי אליו יחד עם אברכי הכולל בישיבת הגולן. שאלו כמה שאלות, ואחת השאלות היתה בנושא כלי זכוכית. האם לכלי "דורלקס" יש דין של כלי זכוכית שאינם בולעים את טעם המזון, ולכן מותר להשתמש בהם גם לחלב וגם לבשר.
הרב ענה: אצלנו בבית – הכוונה כמובן לביתו של רבי שלמה זלמן אוירבך – היו שותים בצהריים מרק בשרי, ובערב, באותה כוס, קפה עם חלב. האברכים ניסו לשאול ולדון איתו על ההלכה, אך הוא לא הסכים לדון – אצלנו בבית עשו כך, וזהו, זאת ההלכה.
כמובן, אין הכוונה כאן לפסוק הלכה, אלא לתאר את דמותו של הרב אוירבך ויחסו אל המנהג. החיבור למנהג, למסורת של הדורות הקודמים היה חזק מאוד אצל הרב אוירבך.
הדגשנו נקודה אחת בדמותו של הרב אוירבך – את הדמות של "זקן חדש", המחבר בין החדש והישן. הרב אוירבך היה "ממעתיקי השמועה" – מוסרי התורה מהדורות הקודמים אל הדורות החדשים.
חשוב להדגיש גם את מידותיו – את עדינותו, מאור הפנים והשמחה שליוו אותו תמיד. הרב התמסר לעזור לאנשים מעבר לתפקידו, והקדיש לכך שעות רבות במסירות גדולה, והכל בשמחה.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ. יש לשלוח בקשה למספר 052-7906438, ולשמור את המספר באנשי הקשר.
1 ראה למשל שו"ת חתם סופר ח"א אורח חיים סי' כ"ח.