לחיות עם פרשת השבוע – מי קורא לעצמו "שקראי"?

הרב יהושע ויצמן
י״ד במרחשוון ה׳תשפ״ב
 
20/10/2021

פרשת שבוע

בפרשת השבוע מאריכה התורה בסיפור על סדום וחורבנה.
אנו רואים שהתורה מתארת לנו את החטאים שהיו בדורות הראשונים, ואת ההתערבות של הקב"ה.
בדור המבול ה' מוריד מבול כדי למחות את האדם. בדור הפלגה נאמר (בראשית י"א, ז'):

הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.

וביחס לסדום נאמר (בראשית י"ח, כ"א):

אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה.

הקב"ה יורד ומתערב במהלך ההיסטוריה.
אירועים מרכזיים אלו לא מתוארים בתורה בשביל ההיסטוריה – רק כדי שנדע מה היה בעבר.
התהליכים שאירעו במבול, בדור הפלגה ובסדום עלולים להופיע אצלנו. אנו צריכים להעמיק בסיפור סדום כדי ללמוד ולהבין מה בדיוק היה שם – וכך לדעת מה עלול להופיע אצלנו ואיך אנו מתמודדים עם זה.

על דור הפלגה, למשל, נאמר (בראשית י"א, ג'):

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.

הם המציאו את הלבנים. זו התקדמות מדעית אדירה, יותר משמעותית מנחיתתו של האדם על הירח. זה נתן להם תחושה של עוצמה אדירה. הם כבר לא צריכים לגור במערה או באוהל, אלא יכולים לבנות בית ולהגן על עצמם.
ההצלחה המדעית הביאה אותם לומר: מה הקב"ה יכול לעשות לנו? להביא מבול? הנה, אנחנו מוגנים, יש לנו בתים. אתה יכול להוריד גשם כמה שאתה רוצה – זה לא פוגע בנו. זו הכוונה שהם באו להילחם עם הקב"ה. ההצלחה המדעית הביאה אותם לעבור על דעתם.
חז"ל מתארים את הלך המחשבה שלהם בצורה ציורית (פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ד):

מֶה הָיוּ עוֹשִׂין, הָיוּ מְלַבְּנִים לְבֵנִים וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן כְּיוֹצֵר חֶרֶשׂ, עַד שֶׁבָּנוּ אוֹתוֹ גָּבוֹהַּ שִׁבְעִים מִיל, וּמַעֲלוֹת הָיוּ לוֹ מִמִּזְרָחוֹ וּמִמַּעֲרָבוֹ, אֵלּוּ שֶׁהָיוּ מַעֲלִין אֶת הַלְּבֵנִים הָיוּ עוֹלִים מִמִּזְרָחוֹ, וְאֵלוּ שֶׁהָיוּ יוֹרְדִים הָיוּ יוֹרְדִין מִמַּעֲרָבוֹ. וְאִם נָפַל אָדָם וָמֵת לֹא הָיוּ שָׂמִים אֶת לִבָּם עָלָיו, וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִין וּבוֹכִין, וְאוֹמְרִין אוֹי לָנוּ אֵימָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ.

הם חשו שההצלחה המדעית והטכנולוגית היא הכל. הרגישות לחיי אדם כבר לא קיימת. הכל משועבד להצלחת המדע ובנין המגדל.
תחושה דומה חשו רבים בעת שנחת האדם הראשון על הירח. היום קשה להבין זאת, אך בזמן התרחשות האירועים התעוררו שאלות רבות באמונה. הרי נאמר (תהלים קט"ו, ט"ז): ""הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם". והנה – כבשנו את השמים, והקב"ה לא כבש את הארץ. ניצחנו את אלוקים. כך היתה התחושה, עד ששאלו – איך ניתן לקדש את הלבנה, לאחר שהאדם כבר הגיע אליה.
אנחנו יכולים לזהות היום את המאפיינים של דור הפלגה. כאשר ההצלחה המדעית והטכנולוגית מביאה את האדם לגאוה, ולחוסר יכולת להבין שיש משהו שנמצא מעליו.

באופן דומה יש לבחון את המאפיינים של סדום, ולנסות ללמוד מה היה שם וממה עלינו להיזהר.
אמרו בגמרא (סנהדרין ק"ט ע"א):

תנו רבנן, אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה, ומה כתיב בהם (איוב כ"ח): ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש, מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל". אמרו: וכי מאחר ש"ארץ ממנה יצא לחם", "ועפרות זהב לו", למה לנו עוברי דרכים, שאין באים אלינו אלא לחסרינו מממוננו, בואו ונשכח תורת רגל מארצנו…

לאנשי סדום היה שפע כלכלי גדול מאוד. "כי כולה משקה", "כגן ה' כארץ מצרים". בדור הפלגה הביאה אותם ההצלחה לבנות מגדל, ובלבול הלשונות פתר את הבעיה.
בסדום, הביאה ההצלחה הכלכלית לפיתוח אידיאולוגיה של רוע.

הרמח"ל אומר, שמכל אינסוף הכוחות האינסופיים שיש בעולם, בחר הקב"ה בכח של הטוב – ואיתו ברא את העולם. הטוב הוא הנקודה המרכזית בבריאה, ודרכו באים כל הכוחות אל העולם. אין דבר בעולם שיוצא מכלל הטוב, כי הטוב הוא הכח שעל ידו נברא העולם.
כבר אמר קהלת (קהלת ז', י"ד): "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים". אל מול הטוב יש גם מציאות של רע. נדמיין לעצמנו את האידיאולוג של סדום, ה"לעומת זה" של הרמח"ל. הוא היה אומר: מכל אינסוף הכוחות האינסופיים שיש בעולם, נברא העולם על ידי הכח של הרע. זה הכח המרכזי, ודרכו יוצאים כל שאר הכוחות אל הפועל. עליך להתבונן בעולם, ותראה שהרשע והרוע גורמים להצלחה.
אנו יכולים לראות זאת גם בזמננו. פיתוח האינטרנט וכל המכשירים הסלולריים נבנה על ידי רע. שפע כלכלי רב מגיע למי שמוכר תועבה, ניאוף ורשע. זה מה שגורם לכל ההצלחה והרייטינג. את זה יכולים לראות אנשים שזה עתה ירדו מהעצים וקיפלו את הזנב, יחד עם פרופסורים מהאוניברסיטאות המכובדות ביותר.
הרוע, חוסר ההתחשבות באנשים – הוא הגורם להצלחה. לא אכפת להם להרוס משפחות, לגרום לאנשים לפגוע בעצמם, לעודד שיימינג – העיקר שהם ירוויחו עוד ועוד.
יש בזה נקודת אמת. הזכרנו את דברי בעל ה"לשם", שכשכוח צריך להופיע בעולם הוא מופיע דרך הרע, כי הרע מופיע כל דבר בעוצמה גדולה, בלי להתחשב בכוחות אחרים. אחר שהכח מופיע – מגיע הטוב ומשתמש בו בצורה מאוזנת להיטיב לעולם.

נתאר לעצמו פאנל, ובו יושב הרמח"ל יחד עם ה"לעומת זה" שלו מסדום. הם דנים האם העולם הוא טוב או רע. יתכן שרוב העולם היה משתכנע שהרע הוא השולט בעולם. ניתן לתאר את העולם בצורה כזאת שנראה כאילו הרע הוא השולט והוא הכח המרכזי.
בסדום הפכו את התפיסה הזו לאידיאולוגיה, שעל פיה קבעו את החוקים. חוקי סדום קבעו שההצלחה הכלכלית, המוטיבציה לעבוד ולהצליח – היא הדבר היחיד שחשוב בחיים. מי שחלש, מי שלא רוצה להרוויח הרבה – אין לו מקום.
חז"ל מתארים את חוקי סדום, ויש בזה גם הומור משובח של חכמים (סנהדרין ק"ט ע"ב):

…דפדע ליה לחבריה, אמרי ליה: הב ליה אגרא דשקל לך דמא (=מי שפצע את חברו, אמרו לו: תן לו שכר על שהקיז את דמך). דעבר במברא יהיב ארבעה זוזי, דעבר במיא יהיב תמני זוזי (=מי שעבר את הנהר במעבורת – משלם 4 זוזים, מי שעבר במים – משלם 8 זוזים). זימנא חדא אתא ההוא כובס, איקלע להתם, אמרו ליה: הב ארבע זוזי, אמר להו: אנא במיא עברי, אמרו ליה: אם כן הב תמניא, דעברת במיא (=פעם אחת בא כובס אחד שנקלע לסדום, אמרו לו: תן 4 זוזים. אמר להם: אני עברתי במים. אמרו לו: אם כן, תן 8 זוזים על שעברת במים). לא יהיב, פדיוהו. אתא לקמיה דדיינא, אמר ליה: הב ליה אגרא דשקיל לך דמא, ותמניא זוזי דעברת במיא (=לא נתן, פצעוהו, בא אל הדיין, אמר לו: תן לו שכר על שהקיז את דמך, ועוד 8 זוזים על שעברת במים). אליעזר עבד אברהם איתרמי התם, פדיוהי, אתא לקמיה דיינא, אמר ליה: הב ליה אגרא דשקל לך דמא, שקל גללא, פדיוהי איהו לדיינא, אמר: מאי האי, אמר ליה: אגרא דנפק לי מנך הב ניהליה להאי, וזוזי דידי כדקיימי קיימי (=אליעזר עבד אברהם הזדמן לסדום, פצעוהו. בא אל הדיין, אמר לו: תן לו שכר על שהקיז את דמך. לקח אליעזר אבן ופצע את הדיין. אמר לו: מה זה? אמר לו: את השכר שמגיע לי ממך, תן למי שפצע אותי, והממון שלי נשאר כפי שהיה).

מה ההגיון של החוקים הללו? אנחנו רוצים להצליח, ולכן דורשים מכולם להשתמש בטכנולוגיה. אם אתה עובר במים ולא במעבורת – אתה פוגע בהתקדמות ובהצלחה הכלכלית שלנו, ולכן עליך לשלם יותר.
אליעזר עבד אברהם בחכמתו הצליח להשתמש בחוקים הללו עצמם כדי להפוך את הקערה על פיה.

וסיפור נוסף על אליעזר המבטא את חוקי סדום ואת ההומור של חכמים (סנהדרין ק"ט ע"ב):

הכי אתני בינייהו: כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא, לשלח גלימא (=כך התנו ביניהם: מי שמזמין אדם לשמחה – יפשיטו את בגדו). הוי האי הילולא, אקלע אליעזר להתם, ולא יהבו ליה נהמא (היתה שמחה בסדום, הגיע לשם אליעזר ולא נתנו לו לחם). כי בעי למסעד, אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו, אמרו ליה: מאן אזמנך להכא (=כשרצו לאכול, בא אליעזר וישב בסוף המוזמנים, אמרו לו: מי הזמינך לכאן?), אמר ליה לההוא דיתיב: אתה זמנתן. אמר: דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא, שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה ורהט לברא (=אמר לו לזה שישב לידו: אתה הזמנת אותי. אמר: שמא ישמעו שאני הזמנתי אותו, ויפשיטו את בגדי. נטל את בגדו וברח החוצה). וכן עבד לכולהו עד דנפקי כולהו ואכלא איהו לסעודתא (=כך עשה לכולם עד שיצאו כולם ואכל הוא את כל הסעודה).

אורחים זה דבר שלילי. אנחנו עובדים קשה כדי להצליח, ועכשיו ניתן למישהו אחר משלנו? כל מה שעומד בדרך להצלחה כלכלית – נדרס.

אלעזר הראה, שגם את החוקים האלה אפשר להפוך לטוב. הטוב מנצח גם את הרוע של סדום. אליעזר עשה מעין תיקון לחוקי הרשע של סדום, והשתמש בהם לטובה.

אמרו חכמים (משנה אבות פ"ה מ"י):

ארבע מדות באדם, האומר: שלי שלי ושלך שלך – זו מדה בינונית, ויש אומרים: זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי – עם הארץ, שלי שלך ושלך שלך – חסיד, שלי שלי ושלך שלי – רשע.

אם אדם בחייו הפרטיים מתנהג כך שהוא שומר על ממונו, ואומר: אל תזיק לי ואני לא אזיק לך – זו מידה בינונית. אך אם זה "יש אומרים", אם זה החוק וכך היא האמירה הציבורית – אלו חוקי סדום. כשהרוע, חוסר הרגישות והעזרה לאחרים הופכים להיות חלון הראוה – זה סדום.

עוד אמרו בגמרא (סנהדרין ק"ט ע"ב):

ארבע דייני היו בסדום: שקראי ושקרוראי, זייפי ומצלי דינא.

בשירות ההצלחה הכלכלית מותר לשקר, ואדם לא מתבייש לקרוא לעצמו "שקרן" או "זייפן".

המהר"ל מסביר (חידושי אגדות לסנהדרין):

דייני היו בסדום כו'. פי' כי האוהבים ממון מאוד אין להם משפט יושר ויוצאים מן היושר ואין המשפט בכל דבר. וכל זה גורם להם אהבת הממון עד שאין להם אמת כלל, כמו שאמרנו כי העשירים הם אלמים בעלי זרוע לכך עשו דיינים אלו.

כאשר תאוות הממון שולטת באדם – הוא רואה הכל בצורה עקומה. הוא מוכן לקרוא לעצמו שקרן, וזה לא נראה לו מוזר. למען ההצלחה אפשר גם לשקר. זה בסדר.
אנחנו יכולים לראות היום אנשים שמכנים עצמם בשמות גנאי כמו: "גאה". עד שאנו מתפלאים על אנשי סדום, נתפלא על אנשים בימינו שמכנים עצמם בשמות כאלה מגונים כמו "גאוה".

ניתן לשמוע גם היום אנשים, שנמצאים במהומת החיים ומלחמת החיים, ואומרים: אי אפשר להצליח בחיים בלי לשקר. חייבים קצת לזייף פה ושם. בלי זה – לא תצליח. זוהי תפיסה של סדום. זהו אדם שקורא לעצמו "שקראי". רואה את הרע כחלק מובנה במציאות, שאי אפשר בלעדיו. חלילה לנו לחשוב כך.
אנו רואים להיפך. יש לישיבה בוגרים רבים ששואלים שאלות, וחיים על פי האמת גם במחירים כבדים. מדהים לראות כמה עוצמה של אמת יש לאנשים, וכמה מוכנים לשלם מחיר למען האמת.
בהסתכלות של שנים רבות – אפשר לראות שאדם לא מפסיד כשהוא הולך עם האמת או כשהוא מוותר לזולת.
הרב שטיינמן זצ"ל, כשהיה בערך בן 100, אמר: נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי מישהו שויתר – והפסיד מזה. למען החסד והשלום כדאי לוותר – ולא תפסיד. האמת והשלום תובעים מחיר, אך מי שמשלם מחיר למען הערכים – לא מפסיד מזה. לא תמיד זוכים לראות את זה מיד, אבל זהו המבט האמיתי על העולם.

לאנשי סדום לא היתה סבלנות לתהליכים ארוכים. הם רצו את ההצלחה כאן ועכשיו. אליעזר עבד אברהם רמז להם, שהחוקים הללו עצמם מביאים עליהם את החורבן, אך הם הוכו בסנוורים ולא הבינו את הרמז. גם חתניו של לוט חשבו שהוא צוחק, ולא הבינו שה' באמת הולך להפוך את סדום.
השם משמואל מעיר (וירא, תר"פ):

ונראה שגם זה הי' ממכת הסנורים, כמו שבגשמיות נלאו למצוא הפתח והיו רואין ולא רואין כן נמי בפנימיות הענין היו רואין את הפלא ולא היו יכולין לשים אליו לב. וזה לימוד לאדם שיש כמה זמנים וכמה ענינים, אשר באם ישים אליהם לב הי' רואה מפלאות תמים דעים השגחתו הפרטית והשכר והעונש, אבל כאשר האדם בזדון לבו הלך חשכים אז נעשה מוכה בסנורים עד שרואה ואינו רואה. ובזמנינו אלה יכול כל אדם לראות פלאות משינוי העתים המו גוים מטו ממלכות, וההשגחה הפרטית מרחפת על פרט ופרט באופן מופלא, וצריך כל אדם להיות נשמר ממכת סנורים.

לפעמים אדם מוכה בסנוורים ולא רואה את השגחת ה' על העולם. צריך להיזהר לא להיות מוכה בסנוורים.

כפי שראינו, המהר"ל מבאר שתאוות הממון של אנשי סדום הכתה אותם בסנוורים. הם לא ראו לאן דרכם מובילה אותם. כאשר אדם רואה את ההצלחה הכלכלית כעיקר חייו, ולמענה הוא משעבד הכל – זה מכה אותו בסנוורים והוא מביא על עצמו חורבן.
"זה לעומת זה" – לעומת סדום היה אברהם אבינו. הסיפור המרכזי שהתורה מספרת על מידת החסד של אברהם אבינו הוא הכנסת אורחים. אברהם מכניס אורחים, רואה כל אדם שנברא בצלם אלהים, נותן מעצמו בזריזות למען האורחים.
בסדום – בדיוק להיפך. כל אנשי העיר, מנער ועד זקן, עוזבים הכל ובאים לשבור את הדלת של לוט ולפגוע באורחים. הם אמרו לעצמם: אם נתחיל עם אורחים – כל ההצלחה שלנו תיפגע. אנחנו נצטרך להתחלק במשאבים שלנו עם עוד אנשים, האורחים ידרכו על הדשא ויקלקלו לנו את העיר. אסור לנו לתת לזה מקום.
מולם עומד אברהם, שמבין שהשפע וההצלחה באים לאדם מתוך הנתינה שלו לאחרים.

אנו צריכים להיזהר שלא לתת להצלחה הכלכלית להכות אותנו בסנוורים, ולהביא אותנו לשקר ולזייף.
אנו צריכים ללמוד מאברהם, וכפי שלימד הרמח"ל, שהטוב הוא הנקודה שבה נברא העולם, והוא מלוה את העולם. הטוב ינצח וישלוט בעולם, והוא סוד ההצלחה האמיתית של האדם.
כל מה שבא לעולם דרך הרע – יתהפך לטובה. לכן אנו צריכים להיות חלק מהטוב של העולם ולא חלק מהרע, חלילה.
אמנם יש זמנים שבהם הרע שולט, אבל אסור לנו להיות חלק מזה. אנו צריכים להיות חלק מהטוב, מההופעה האלוקית של העולם, עד לגאולה השלמה בע"ה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן