לחיות עם פרשת השבוע – אין דבר שלם יותר מחצי
ננסה לעסוק מעט בעניינו של הארון, שהציווי על עשייתו פותח את הציווי על מלאכת המשכן.
עמדו חכמים על הבדל בלשון התורה. בכל הכלים נאמר: "ועשית…", ואילו בארון נאמר (שמות כ"ה, י'): "וְעָשׂוּ אֲרוֹן". משמעות הדברים היא, שעשיית הארון לא קשורה לאדם מסויים, אלא לכל עם ישראל. הארון, שבו התורה, שייך לכולם. "תורה מונחת בקרן זוית, וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול".
יש בכך לימוד חשוב. התורה מחכה לנו. כל אחד ואחד מאיתנו שייך לתורה. אין אדם יכול לומר "אני לא מתחבר לתורה" – הרי התורה שייכת גם לך, ומחכה שתיטול אותה ותעסוק בה.
ר' צדוק אומר (פרי צדיק תרומה, ז'): "דכל ישראל שהם בחינת ארון, כלי המחזיק בו דברי תורה". בלשוננו נאמר: כל אחד יכול להיות ארון. כל אחד יכול להיות כלי לקבלת התורה. "ועשו ארון" – כל ישראל, כי כל אחד עושה את עצמו לארון, להיות כלי לקבל בו את דברי התורה. נשמתו של משה רבינו מתפשטת בכל דור ודור, וכל אחד מישראל יכול לקבל את תורתו של משה רבינו.
בעל הסולם מבאר, שהרצון הוא ההופך את האדם להיות כלי. אם נרצה ונאמין בעצמנו – נוכל להיפגש עם תורת משה רבינו, ולהיות כלי לתורה.
ענין נוסף שבו שונה הארון מן הכלים האחרים במשכן הוא המידות של הארון (שמות כ"ה, י'):
וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.
כל המידות של הארון אינן שלמות, אלא בחצאים. כשם שאמר הרבי מקוצק: "אין דבר שלם יותר מלב שבור", אפשר לומר: "אין דבר שלם יותר מחצי". ההבנה שאני רק חצי, ועלי לשאוף לשלמות – היא השלמות הגדולה ביותר. הציפיה לישועה גדולה מהישועה בעצמה, והשאיפה לשלמות – היא השלמות האמיתית.
היום ראש חודש אדר, אמנם אדר א', אבל בכל זאת יש בזה "רשימו" של אדר. במשנה נאמר (שקלים פ"א מ"א): "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים" – מזכירים לקיים את מצות "מחצית השקל". רבים מבארים על מצות מחצית השקל, שהיא באה ללמד שכל אדם הוא רק חצי, ועליו להשתוקק ולשאוף כל הזמן לשלמות.
חוסר השלמות גורם לכך שכל אדם זקוק לשני כדי להשלים את חסרונו. השאיפה לשלמות יוצרת את השלמות של העולם.
גם כאן מתברר כוחו של הרצון. השלמות מתבטאת ברצון להיות שלם, בשאיפה ובהשתוקקות להתקדם לקראת השלמות.
המהר"ל אומר שכשאדם שואף אל השלמות היא כבר מחובר אליה. לכן עלינו לשאוף לשלמות בכל דבר – במידות, ביראת ה', באמונה, בקיום מצוות.
מן הארון אנו למדים את הערך של השאיפה אל השלמות. כל אדם הוא חצי, ועליו לשאוף כל ימיו להשלים את החצי השני.
ענין מיוחד נוסף שנמצא בארון הוא הציפוי בזהב (שמות כ"ה, י"א):
וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב.
מפרש רש"י:
מבית ומחוץ תצפנו. שְׁלֹשָׁה אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְצַלְאֵל, שְׁנַיִם שֶׁל זָהָב וְאֶחָד שֶׁל עֵץ, אַרְבַּע כְּתָלִים וְשׁוּלַיִם לְכָל אֶחָד וּפְתוּחִים מִלְמַעְלָה, נָתַן שֶׁל עֵץ בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב וְשֶׁל זָהָב בְּתוֹךְ שֶׁל עֵץ וְחִפָּה שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה בְּזָהָב, נִמְצָא מְצֻפֶּה מִבַּיִת וּמִחוּץ.
בספר "מדרש אור חדש" מביא שתי דרשות שדרשו על כך ב"מדרש הגדול".
הראשונה:
אמר רבה: כל תלמיד חכמים שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכמים…
לכאורה זה הפוך. הרי הארון הוא מעץ, והוא מצופה בזהב. לכאורה אין תוכו של הארון כברו. המידות הכתובות בתורה מתייחסות לארון שנעשה מעץ, והוא מצופה על ידי שני ארונות, האחד מעט גדול יותר והשני מעט קטן יותר. כיצד ניתן ללמוד מכאן שעל תלמיד חכם להיות "תוכו כברו"?!
נראה, שהכוונה היא, שגם הפנימיות של הארון היתה מזהב וגם החיצוניות היתה מזהב. הצורה שבה הארון מופיע כלפי חוץ – היא גם הצורה שבה הוא עשוי מבפנים.
הדרשה השניה משלימה ומעמיקה את ההבנה בענין זה:
וכי מאחר שהוא מצופה זהב מבית ומחוץ, עץ למה לי? לומר לך: אלמלא יצר רע אין שבח לתלמיד חכמים, אלא שבחן שכובשין יצרן יותר…
היה ניתן לחשוב שהזהב, הוא הביטוי ליצר הרע של תלמיד חכם, כיון שהוא מבטא עושר, שעלול להביא לגאוה וכדומה.
אך במחשבה שניה נראה שאין זה כך. העץ הוא כנגד היצר הרע. והזהב – איננו היצר הרע וגם לא היצר הטוב, אלא משהו אחר.
הזהב הוא מתכת, דומם. הוא לא עובר שינויים, לא מתגבר ולא מתמודד.
העץ הוא דבר חי. "וחיי עולם נטע בתוכנו" – הנטיעה היא ביטוי לחיים, היא פרה ורבה. העץ מתפתח וגדל, נרקב וצומח מחדש – הוא עובר כל הזמן תהליכים. כדי לשמור על העץ צריך לעבוד. העץ הוא בר שינוי, ולכן הוא רומז ליצר הרע.
דרשו חכמים (בראשית רבה פרשה ט', ט'):
והנה טוב – זה יצר טוב, טוב מאוד – זה יצר הרע.
ההתגברות על היצר הרע היא עושה את האדם מ"טוב" ל"טוב מאוד". אילו לא היה יצר הרע, היינו נולדים טובים, חיים טובים ומתים טובים, בלי עליות וירידות, בלי נפילות והתגברויות. היצר הרע גורם לכך שהחיים הם תהליך דינמי, פעיל ומתפתח.
אמנם הארון מצופה זהב מבית ומחוץ, אבל עיקר שבחו הוא ארון העץ שנמצא בפנים. התהליכים, העליות והנפילות – זה מה שעושה את האדם לתלמיד חכם משובח.
לאור זאת ניתן להבין גם את המדרש הראשון, על "תוכו כברו".
הפנימיות של האדם היא טובה וגם החיצוניות היא טובה. אבל באמצע נמצא האדם עצמו, התהליכים שהוא עובר, עבודת המידות, ההתגברות וההתקדמות.
הפנימיות היא הנשמה, "בין אדם למקום".
החיצוניות – "בין אדם לחבירו" – איך אדם פועל כלפי חוץ.
ארון העץ הוא "בין אדם לעצמו", ההתמודדות של האדם על אישיותו.
לארון הזהב יש תפקיד. חשוב "להתנאות לפניו במצוות" כלפי חוץ. גם הפנימיות נמשלה לזהב: "וזהב הארץ ההיא טוב" – מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל. דברי תורה נמשלו ל"תפוחי זהב במשכיות כסף". הזהב הוא חשוב ובעל ערך, אבל הארון עצמו הוא ארון העץ – המבטא את התהליכים שעובר האדם.
על הנשמה אנו אומרים כל בוקר: "אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא". גם אם האדם חוטא – הנשמה נשארת טהורה. החיצוניות יכולה גם היא להיות מזהב. אבל האדם עצמו עשוי מ"עץ" – מתהליכים של עבודה, של עמל, של גילוי הרצון.
ענין נוסף עולה מדבריו של הרבי מלובביץ' על היחס בין הארון לכפורת.
בסוף מעשה הארון נאמר (שמות כ"ה, ט"ז):
וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
מיד אחר כך מופיע הציווי על עשיית הכפורת, שבסופו נאמר (שמות כ"ה, כ"א-כ"ב):
וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
מפרש רש"י:
ואל הארון תתן את העדות. לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר: "ונתת אל הארון את העדות", ויש לומר שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפורת, יתן תחלה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפורת עליו. וכן מצינו כשהקים את המשכן, נאמר ויתן את העדות אל הארון (שמות מ, כ.), ואחר כך ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה.
יש להבין את דבריו של רש"י, הרי נאמר בתחילת הפסוק שנותנים את הכפורת על הארון, ואם כן לכאורה זה קודם לנתינת העדות בארון?!
נראה, שרש"י למד את דבריו משינוי שיש בין שני הפסוקים. בראשון נאמר: "ונתת אל הארון", ובשני נאמר: "ואל הארון תתן".
הפסוק הראשון מתאר את עשיית הארון, ואומר שבארון נותנים את העדות. הפסוק השני לא מתאר את העשיה של הארון, אלא בא להדגיש: "אל הארון תתן את העדות". אל הארון בלבד. העדות שייכת לארון ולא לכפורת.
מבאר הרבי מלובביץ' (ביאורים לפירוש רש"י על התורה על הפסוק):
מדברי רש"י כאן "שבעודו ארון לבדו בלא כפורת", מוכח שהוא סבור שהארון הוא כלי בפני עצמו והכפורת היא כלי בפני עצמה, אלא שמקומה של הכפורת הוא על הארון… שהארון הוא בשביל התורה… מה שאין כן הכפורת עניינה "ונועדתי לך שם"… לכן היו הכרובים בצורת תינוק, כדי לרמז לחיבתם וחביבותם של ישראל לפני המקום.
הארון הוא המקום של התורה, והכפורת עניינה הדיבור האלוקי לישראל. אלו שני כלים שונים, שמונחים יחד בקדש הקדשים.
נראה להמשיך את דבריו של הרבי ולומר שהארון הוא בחי' תורה שבכתב, והכפורת היא בחי' תורה שבעל פה.
בארון מניחים את העדות, את ספר התורה הקבוע, שמתחיל ב"בראשית ברא" ומסתיים ב"לעיני כל ישראל". הוא מבטא את החלק הקבוע שבתורה, החוקים הקבועים והאמיתות שאינן משתנות.
הכפורת היא המקום שבו ה' מדבר עם בני ישראל. זה המקום של הדיבור האלוקי שמגיע לעולם בכל דור. "וחיי עולם נטע בתוכנו" – זו תורה שבעל פה. התורה שמתפתחת מתוך האתגרים שיש בכל דור, זו התורה שבעל פה.
הכפורת נמצאת על הארון – מתוך התורה שבכתב הקבועה, שאיננה משתנה, אנו באים להתמודד עם השינויים וההתקדמות של העולם בכל דור.
הכפורת מבטאת את חביבותן של ישראל, כי התורה שבעל פה נוצרת מתוך החיים של עם ישראל.
הרב קוק כותב על כך באורות התורה (א', א'):
תורה שבכתב אנו מקבלים ע"י הציור היותר עליון ויותר מקיף שבנשמתנו. אנו מרגישים מקרבה את הבהקת תפארת האורה החיה הכללית של כל היקום. דואים אנו על ידה למעלה מכל הגיון ושכל, חשים אנו רוח אלהים עליון מרחפת עלינו, נוגעת ואינה נוגעת, טסה על פני חיינו ממעל להם ומזרחת אותם באורה. האור מבהיק, נוצץ וחודר בכל, תחת כל השמים ישרהו. לא רוח האומה חוללה אור גדול זה, – רוח אלהים יוצר כל יצרה, תורת חיים זאת יסוד יצירת כל העולמים כולם. בתורה שבעל פה אנו יורדים כבר אל החיים. אנו חשים שהננו מקבלים את האורה העליונה בצנור השני שבנשמה, בצנור המתקרב לחיי המעשה. אנו חשים, שרוח האומה, הקשורה כשלהבת בגחלת באור תורת אמת, היא גרמה באופיה המיוחד, שתורה שבעל פה נוצרה בצורתה המיוחדה. ודאי כלולה היא תורת האדם הזאת בתורת ד', – תורת ד' היא גם היא. העין הפקוחה של צופה באספקלריה המאירה, הנאמן בכל בית ד', לא אפשר שממנה תהיה נעלמת שפעת חיים זאת לכל פתוחיה. גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש – הכל נאמר למשה מסיני. ושני אורים הללו עושים עולם שלם, ששמים וארץ ישקו בתוכו.
התורה שבכתב היא האמת האלוקית העליונה, שמעל למציאות. התורה שבעל פה היא מצד עם ישראל, שהוא מפתח את התורה שבעל פה מתוך החיים. חביבותם של ישראל היא בכך שחייהם הם תורה. עם הנבואה, הלומד את תורת הנבואה בארץ הנבואה – מתוך קישור עמוק לקב"ה – זוהי חביבותם של ישראל.
הארון והכפורת מבטאים את דברי חז"ל על כך שיש לישראל "שתי תורות". התורה שבכתב היא שלמות בפני עצמה, וכך גם התורה שבעל פה. כמובן, שתי התורות קשורות זו לזו. כשם שהכפורת מונחת על הארון, כך התורה שבעל פה בנויה על התורה שבכתב. אך אלו שתי תורות – שני מקורות שמהם אנו קולטים את דבר ה'.
הזכרנו בעבר את דברי הגמרא (בבא קמא מ"ו ע"ב):
אמר ר' שמואל בר נחמני: מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה, שנאמר: "מי בעל דברים יגש אליהם", יגיש ראיה אליהם, מתקיף לה רב אשי: הא למה לי קרא, סברא הוא, דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא (=מי שכואב לו כאב – הולך אל הרופא).
אין מקורה של סברא זו בבית המדרש, אלא בשוק: "כואב לך?! לך לרופא!". כך מדברים בשוק – ובכל זאת זו תורה. עד כדי כך שאם יש כזו סברא – אין צורך להביא פסוק שאומר זאת. הקב"ה ברא את העולם ואת טבע בני האדם, ומה שעולה מן הטבע של בני האדם, בצורה אמיתית ונקיה – הוא תורה. זו תורה שבעל פה.
יש תורה שבאה מהארון, מהעדות הנמצאת בארון, ויש תורה שבאה מהכפורת. גם כשאין כפורת, זוהי תורה שצומחת מלמטה, ממנהג ישראל, מן החיים של עם ישראל.
הארון מבטא את התורה, והכפורת את החיים. גם החיים צריכים להיות עם "כרובים" – עם שאיפות רוחניות עליונות. "לשעבר תורה נתתי לכם, ולעתיד חיים אני נותן לכם". החיים מהווים תורה, שגם ממנה יש ללמוד את הנהגת ה'.
יש ציבורים שהחיים אצלם הם הדבר העיקרי, בלי חיבור לתורה.
מצד שני, יש ציבורים שהולכים עם התורה בלי חיבור לחיים.
אנו צריכים לחבר את שתי התורות. יש בכך שני צדדים. יש צד שהתורה שבכתב היא העיקר, והכפורת מהווה רק קישוט על הארון. ויש צד שהכפורת נמצאת מעל הארון, והיא עליונה יותר. "חביבין דברי סופרים יותר מדברי תורה". מחשבתם של ישראל קדמה לעולם – וגם לתורה.
בע"ה נזכה לחזרת בית המקדש והארון בתוכו. עד אז, נלמד את תורה המקדש והארון, ונתחבר בע"ה לתורה ולחיים בצורה עמוקה, לאורך ימים ושנים טובות, בבריאות ובשמחה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.