קל וחומר מצפרדעים
דרשו חז"ל בגמרא2:
עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש – נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז') 'ובאו ועלו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך'. אימתי משארות מצויות אצל תנור – הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם – על אחת כמה וכמה.
שאלת הגמרא תמוהה, הרי ישנו חיוב למסור את הנפש על קידוש ה', ומה פירוש השאלה "מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן"?
הסבירו התוספות במקום3, שהשאלה היא מדוע לא ברחו חנניה מישאל ועזריה, אלא נשארו במקומם ומסרו נפשם ולא השתחוו לצלם.
תשובת הגמרא היא שהם למדו מן הצפרדעים, שאע"פ שהתנורים היו חמים, נכנסו לתנור ולא ברחו ממנו, אף על פי שכל צפרדע וצפרדע יכולה היתה לבחור במקום אחר ולא להיות בתנור החם, בכל זאת לא נרתעו הצפרדעים ונכנסו לתוך התנורים כדי לקיים את מצות הבורא ולקדש את השם.
כיצד ניתן ללמוד מן הצפרדעים, הרי לצפרדעים אין בחירה וכיצד ניתן להשוותן לחנניה מישאל ועזריה שבבחירתם הכניסו עצמם לסכנת מוות?
ננסה לענות על כך על פי דברים שכתב פרופסור אהרון קציר הי"ד בספרו "בכור המהפכה המדעית"4:
כשמחנות נמלים לבנות נתקלים במסעותיהם במכשולי אש, מטילות עצמן רבבות נמלים אל תוך הלהבות ומכבות אותן בגופן כדי לפרוץ דרך למחנה כולו. אולם התנהגות זו אינה בגדר מעשה גבורה עליון של אידיאליסט, אלא תגובה אוטומטית של מכונה קטנה, אשר פעולותיה נקבעות על ידי גורמי התורשה. כולנו נסכים, שאין ליחס לה לנמלה תכונות מוסריות, מאחר שאין היא יכולה להחליט על פעולתה בדרך של בחירה חופשית ושיפוט עצמי.
העובדה שהנמלים אינן בוחרות להיכנס לאש אלא עושות זאת מטבע בריאתן מלמדת אותנו כי המושג של מסירות נפש למען כלל, הוא דבר המונח בעצם יצירת העולם. כך נברא העולם, שהערך של הכלל ומסירות הנפש למענו מוטבעים בו.
זה מה שלמדו מן הצפרדעים. העובדה שהצפרדעים לא ברחו מן האש שבתנור לימדה את חנניה מישאל ועזריה כי בעצם הבריאה טמונה השאיפה לעשות את רצון ה' גם במחיר חייו של האדם. לכן לא ברחו חנניה מישאל ועזריה, אלא נשארו במקומם, והוציאו אל הפועל את תכונת מסירות הנפש הטבועה בהם מבראשית.
1 בפתיחת הפרשה ובמדרשים הראשונים לפרשה עסקנו בהרחבה בשנים קודמות. שיחה זו לקוחה משיחת פרשת אמור משנת ה'תשס"ב המופיעה באתר.
2 פסחים נ"ג ע"ב.
3 ד"ה "מה ראוי", שיטת ר"י.
4 עמ' 86.