דרכי לימוד – מצוות יום הכיפורים

השיעור היום יעסוק בהגדרת המצוות של יום הכיפורים מתוך התבוננות ודיוק בלשון הרמב"ם בהגדרותיו השונות ליום הכיפורים בספריו השונות וכן שאלו האור שמח¹ והמשנת יעקב² על הרמב"ם על כך שמחליף את הלשונות בהם הוא משתמש לקרוא ליום הכיפורים.

הרמב"ם מחלק את הלכות יום הכיפורים ל2:
1. בספר זמנים: הלכות שביתת עשור – ההלכות הקשורות לאדם הפרטי שצם.
2. בספר העבודה: הלכות עבודת יום הכיפורים –

לרמב"ם ישנם שני ספרים שעוסקים בעבודת המקדש: ספר העבודה וספר הקורבנות³.
בספר העבודה כותב הרמב"ם את קורבנות הציבור ואילו בספר הקורבנות כותב הרמב"ם את קורבנות היחיד

הרמב"ם כותב שישנם קורבנות יחיד כעין ציבור וקורבנות ציבור כעין יחיד⁴
לכלל השני מביא הרמב"ם שני דוגמאות: פסח ויום הכיפורים.

מעניין לשים לב לכך שהרמב"ם מחלק את שתי הדוגמאות הללו לספרים שונים:
יום הכיפורים הוא בספר עבודה – הדגש על הצד של קורבן כקורבן ציבור.
קורבן הפסח הוא בספר הקורבנות – הדגש על הצד של הקורבן כקורבן יחיד.

רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק א הלכה א
ביום הצום מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערבים כסדר כל יום ויום, ומקריבין מוסף היום פר ואיל ושבעה כבשים כלם עולות, ושעיר חטאת נעשה בחוץ והוא נאכל לערב, ועוד מקריבין יתר על מוסף זה, פר בן בקר לחטאת והוא נשרף, ואיל לעולה, ושניהם משל כהן גדול, ואיל הבא משל צבור האמור בפרשת אחרי מות, והוא האיל האמור בחומש הפקודים בכלל המוסף, והוא הנקרא איל העם, ועוד מביאין משל צבור שני שעירי עזים, אחד קרב חטאת והוא נשרף, והשני שעיר המשתלח, נמצאו כל הבהמות הקרבים ביום זה חמש עשרה: שני תמידין, ופר, ושני אילים ושבעה כבשים כולם עולות, ושני שעירים חטאת אחד נעשה בחוץ ונאכל לערב והשני נעשה בפנים ונשרף, ופר כהן גדול לחטאת והוא נשרף.

רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק א הלכה א
מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי שנאמר +ויקרא ט"ז, ויקרא כ"ג+ שבת שבתון הוא לכם, וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר +במדבר כ"ט+ ובעשור וגו' כל מלאכה לא תעשו, ומה הוא חייב על עשיית מלאכה ביום זה, אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת, ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה.

רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק א הלכה ד
מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים והיא לשבות בו מאכילה ושתייה שנאמר +ויקרא ט"ז+ תענו את נפשותיכם, מפי השמועה למדו ענוי שהוא לנפש זה הצום, וכל הצם בו קיים מצות עשה, וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר +ויקרא כ"ג+ כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה, מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה, וכל האוכל או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה.

הרמב"ם משתמש ב-3 שמות שונים: יום הכיפורים, עשור לחודש ויום הצום.
לפני שניגע בעניין השמות נשאל, מדוע לא פותח הרמב"ם בלשונו הרגילה⁵ מצות עשה להקריב וכו' בהלכות עבודת יום הכיפורים? הרי כך רגיל הרמב"ם ברוב מוחלט של ההלכות.
נראה שהדבר דומה לפתיחת הרמב"ם בהלכות קריאת שמע:

רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א
פעמים בכל יום קוראין ק"ש בערב ובבקר, שנאמר ובשכבך ובקומך בשעה שדרך בני אדם שוכבין וזה הוא לילה, ובשעה שדרך בני אדם עומדין וזה הוא יום.

גם כאן לא כותב הרמב"ם "מצוות עשה לקרוא קריאת שמע", הסברנו בשיעור על ההלכות הללו שהרמב"ם לא הגדיר זאת כמצוות עשה כי למעשה אין זו מצווה אחת בתוך המצווה לקרוא קריאת שמע ישנם מצוות רבות אחרות – אהבת ה', ייחוד ה' וכו' ונראה שכך דרכו של הרמב"ם שכאשר ישנה מצווה כוללת לא פותח בה הרמב"ם בהלכותיו
'בלשון מצוות עשה לעשות כך וכך' כך גם עבודת יום הכיפורים כוללת בחובה הקרבת קורבנות רבים ואפילו קורבן התמיד שמוקרב כל יום עולה

דרך ה' לרמח"ל חלק רביעי פרק ז' בעבודה הזמניית
ה. שאר ימי הקדש: ואמנם גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש, ונתנה להם ימי קודש מלבד השבת, שבהם יקבלו ישראל מדריגות ממדריגות הקידוש, אמנם כלם למטה ממדריגת השבת השפעתו וקידושו. והנה כפי מדריגתו השפעתם של הימים האלה, כן הוצרכנו לינתק מן העסק העולמי, וכפי זה הוא איסור המלאכות בהם. והיינו יום הכפורים למעלה מכלם, ואחריהם ימים טובים, ואחריהם חולו של מועד, ואחריהם ראש חדש ואין בו ביטול מלאכה אלא לנשים, ואחר כל זה חנוכה ופורים שאין בהם ביטול מלאכה אלא הודאה בחנוכה, ושמחה ג״כ בפורים. וכל זה כפי ערך השפע הנשפע והאור המאיר הוא:

ו. חגיגת החגים הזמניים: ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדריגותיו כפי מדריגת קדושת הימים, יש עוד ענינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי ענינו. ושרש כלם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו. והנה עפ״ז נצטוינו בחג בכל הענינים שנצטוינו לזכר יציאת מצרים, כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו וכמש״ל, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, וע״כ נתחייב באותם הענינים כלם. ועד״ז חג השבועות למתן התורה, וחג הסוכות לענין ענני הכבוד, אע״פ שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה התורה חג זה לזכרון ענין זה, וכמ״ש כי בסוכות הושבתי וכו׳. וכן חנוכה וכן פורים. ועד״ז היו כל ימי מגילת תענית, אלא שנתבטלו מפני שלא היו ישראל יכולים לעמוד בהם, ונפטרו מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר. ועתה נבאר המצות האלה בפני עצמן:

הרמח"ל מסביר לנו שקדושת החגים מתבטאת באיסור המלאכה ויום הכיפורים עולה על כולם שבו אסורה אפילו מלאכת אוכל נפש.
מתחתיו יום טוב שבו יש איסור מלאכה אך מותרת מלאכת אוכל נפש.
מתחתיו חול המועד – שאסורה מלאכה והתירו דבר האובד וכו'.
מתחתיו ראש חודש – שאסורה מלאכה רק לנשים ורק במקום שנהגו.
מתחתיו חנוכה ופורים – שמותרים במלאכה לחלוטין.⁶

לאחר מכן מסביר הרמח"ל שחוץ מקדושה זאת שבנויה כמדרגה על גבי מדרגה ישנה גם קדושה מיוחדת שמתבטאת במצוות הייחודיות לכל מועד – סוכה בסוכות ומצה בפסח וכן על זו הדרך.

אם כן ישנם שני סוגים של קדושות בכל חג, לפי הדברים הללו מתבארת לשונו של הרמב"ם בשמותיו השונים ליום הכיפורים- בספר זמנים מדגיש הרמב"ם את השביתה, ההלכות עצמן נקראות שביתת עשור ולאחרין יבואו הלכות שביתת יום טוב וזה מבטא את הקדושה שבנויה כמדרגה על גבי מדרגה ואילו בעבודת יום הכיפורים מגדיר את הרמב"ם מצד קדושת המצוות המיוחדות לו – הצום וכמובן עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים.

כעת נראה נק' נוספת בהגדרת מצוות יום הכיפורים בדברי הרמב"ם:

מנין המצוות לרמב"ם
מח להוסיף קרבן ביום הצום שנ' ובעשור לחדש השביעי וכו'.
מט לעשות עבודת היום ביום הצום שנ' בזאת יבא אהרן וכו' ומאת עדת וגו' וכל העבודה הכתובה בפרשת אחרי מות.
קסד לְהִתְעַנּוֹת בָּעֲשִׂירִי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא טז,כט).
קסה לִשְׁבֹּת בְּיוֹם הַצּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם" (ויקרא כג,לב; וראה שם טז,לא).

רמזי המצוות – פרטי המצוות על סדר ההלכות לרמב"ם
יש בכללן ארבע מצוות: שתי מצוות עשה ושתי מצוות לא תעשה, וזה הוא פרטן:
א. לשבות בו ממלאכה. ב. שלא לעשות בו מלאכה. ג. להתענות בו. ד. שלא לאכול ולשתות בו.

הרמב"ם משנה ברמזי המצוות את הסדר מן המצוות במניין המצוות הקצר:
מניין המצוות – להתענות ואז לשבות.
רמזי המצוות – לשבות ואז להתענות.
מדוע משנה הרמב"ם את סדר המצוות ומה המשמעות לשינוי זה?
נראה שהרמב"ם בדרכו בספר המצוות רוצה להראות שהשביתה היא מצווה מהתורה בפני עצמה וכך גם עשה הרמב"ם בהלכות שביתת עשור שם התחיל הרמב"ם בהלכה א במצוות השביתה בפני עצמה ואז בהלכה ד כתב שישנה מצווה אחרת שהיא גם לשבות אך לא לשבות ממלאכה אלא לשבות מאכילה ושתייה.
לעומת זאת ברמזי המצוות ובהלכות מודגשת כאמור קדושת יום הכיפורים מצד השביתה ממלאכה שהיא מעלתו בקדושה הבנויה מדרגה מעל מדרגה ושביתה זו היא מדרגתו הייחודית של יום הכיפורים.

דבר נוסף שניתן לשים לב אליו הוא ההבדל איפה הרמב"ם כותב "יום הצום" והיכן הרמב"ם כותב "יום הכיפורים"?
יסוד לתשובה ניתן למצוא בדברי רבי לוי יצחק מברדיטשב בספרו קדושת הלוי:

קדושת לוי שמות פרשת בא
ואמרתם זבח פסח הוא לה' וגו' (יב, כז). והנה יש להבין שאנו קורין את יום טוב המכונה בתורה בשם 'חג המצות' (להלן כג, טו) אנו קורין אותו פסח, והיכן רמז זה בתורה לקרוא יום טוב זה בשם פסח, והלא בכל התורה נקרא יום טוב זה בשם חג המצות. והנה כתיב (שיר השירים ו, ג) 'אני לדודי ודודי לי', היינו שאנו מספרים שבחו של הקדוש ברוך הוא, והקב"ה מספר שבח של ישראל. וכן הוא שאנו מניחין תפילין וכתיב בהן שבח של הקדוש ברוך הוא, והקב"ה מניח תפילין שכתוב בהן שבח ישראל (ברכות ו, א).

רבי לוי יצחק מסביר שאנחנו קוראים לחג פסח על שם מה שהקב"ה עשה לנו, וה' קורא לחג "חג המצות" על שם מה שאנחנו עושים.
מה שאנחנו מצווים ביום כיפור זה הצום ולכן בהלכות עבודת יום הכיפורים ובהגדרת המצוות החג נקרא יום הצום וזה מצד חיובנו ביום הזה. ואילו מה שהקב"ה עושה לנו מתבטא בכפרה ובעבודת הכהן הגדול ולכן היום נקרא "יום הכיפורים".

מכאן נלמד שני יסודות ליום הכיפורים:
מחד הקדושה של יום הכיפורים כמדרגה על גבי מדרגה בצד איסור המלאכה וקדושתו במצוות הייחודיות לו.
ומאידך שמו של יום הכיפורים מצד העבודה של אותו יום ומה שהקב"ה עושה לנו ושמו כיום הצום מצד הגדרת התורה וחיובנו ביום זה לצום ולהתענות.

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *