המקום גורם
המדרש הראשון על הפרשה דורש את הפסוק "ועשו לי מקדש"1:
'ויקחו לי תרומה' הדא הוא דכתיב 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו' – אל תעזובו את המקח שנתתי לכם. יש לך אדם שלוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף, יש בו כסף אין בו זהב, אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף, שנאמר 'אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף', יש בו זהב, שנאמר 'הנחמדים מזהב ומפז רב'. יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים, כרמים ולא שדות, אבל המקח הזה יש בו שדות ויש בו כרמים, שנאמר 'שלחיך פרדס רמונים'. יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינן יודעין מהו אבל משכר הסרסור נתודע מה לקח, כך התורה אין אדם יודע מה היא אלא משכר שלקח משה שנאמר 'ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו', ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר 'ויקחו לי תרומה'. משל למלך שהיה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר 'ועשו לי מקדש'.
חז"ל רואים קשר בין פרשת המשכן לבין פרשת מתן תורה. על כן דרשו מעין גזירה שוה "ויקחו לי תרומה" – "לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"2. המשכן הוא מקום מושבה של התורה. קדושת המשכן וקדושת התורה מקום ומקור אחד להם.
יסוד חשוב יש כאן והוא שיש קביעות מקום לתורה, ממנו היא יוצאת ונמשכת אל כלל המציאות.
להבנת משמעות העניין נתבונן בכמה מקורות המבהירים את הנושא. הנביא ישעיהו אומר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"3, הרי שהופעתה של תורה מקורה בירושלים.
בתורה נאמר4:
כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו.
וחז"ל למדו שהדברים הם בדווקא5:
מצאן אבית פגי והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה, תלמוד לומר 'וקמת ועלית אל המקום' מלמד שהמקום גורם.
סנהדרין אינה נקראת סנהדרין אלא במקומה, שכן "המקום גורם".
המקום בו מופיע התורה בשלמותה הוא בארץ ישראל, כדברי המדרש6:
'וזהב הארץ ההיא טוב' מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל.
באופן דומה אומרת הגמרא7:
שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים.
דברי ראשונים על גמרא זו מלמדים אותנו על עומקו של ענין8:
ודאי ארץ ישראל נתקדשה מכל הארצות כדברי רבי זירא אוירא דארץ ישראל מחכים.
מדברי בעל "האשכול" עולה, כי יתרון החכמה של ארץ ישראל נובע מן הקדושה היתרה שבארץ ישראל. עניין זה, שקדושה גורמת להופעת חכמה, מופיע בגמרא9 הדנה בסדרן של ברכות "שמונה עשרה":
ומה ראו לומר בינה אחר קדושה? שנאמר 'והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו' וסמיך ליה 'וידעו תועי רוח בינה'.
בתפילת שמונה עשרה אנו אומרים את ברכת "חונן הדעת" לאחר ברכת "קדושה", כיון שבכתוב מופיעים הדברים כך: הקדושה גורמת להופעת החכמה והדעת. ועל כן במשכן ובמקדש מקור חכמת התורה.
אף בדוד המלך מצאנו שכך פעל. פרק ע"ג בתהלים מתאר את קשייו של דוד מול הצלחתם של הרשעים. שאלות אלה מטרידות את דוד המלך, אך הוא אומר10:
ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני.
לא ניתן להבין עניין זה, אולם ישנה בכל זאת דרך בה ניתן לעמוד על משמעותם של דברים11:
עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם.
כאשר מגיעים אל המקדש, אל מקום הקדושה, פועלת הקדושה כך שגם ההבנה מתחדדת. כאשר אבוא אל מקדשי אל, גם הנהגת ה' את העולם תהיה ברורה יותר, סולם הערכים יהיה מובן ומתוך כך נבין גם מדוע טובת הרשעים באמת איננה טובה אמיתית.
מהי משמעות הדברים?
הקדושה היא מטרת המציאות, כדברי הרב קוק זצ"ל12:
המטרה של כל המצות כולן היא שיביאו את החיים כולם למדרגה היותר נעלה, למדרגה זו שראוי יהיה להיות החיים תכלית עצמית. החיים ההווים, שהם מלאים פגמים וחסרונות, אינם ראויים כלל שיהיו מטרה אל המציאות, "ועל כרחך אתה חי". אמנם מעבר הוא ההוה אל העתיד, שיהיו החיים אז מטרה לעצמם ולא אמצעיים, כי יהיו נחמדים ומלאים בחכמה, בגבורה, ובצדק בשמחה ובענג. המצות, שהן ערוכות כקוים ישרים המובילים את החיים לאותה המטרה שהיא קדושה, כאשר מבואר בגדר הקדושה שאינו אמצעי כי אם תכליתי, הן כבר מקדשות את החיים במה שהם מתחברים אליהם הוה.
בלא הקדושה, אין מטרה לחכמה וממילא אין משמעות לחכמה, שכן החיים אינם אלא אפיזודה חולפת, ללא מטרה ותכלית, וגם לחכמה המשכללת ומעמיקה את החיים אין משמעות.
הקדושה נותנת מגמה למציאות, ומתוך כך הופכת את הזמני לנצחי.
למה הדבר דומה?
לשורת המספרים האינסופית. כל מספר כשלעצמו, הוא פירור בודד, שאין לו מקור ואין לו תכלית. העובדה ששורת המספרים היא אינסופית, היא ההופכת כל מספר לחלק מן האינסוף. נמצא, שהאינסוף הוא הנותן משמעות לשורת המספרים.
כך גם בענייננו. החכמה בלא קדושה הרי היא פירורים חסרי משמעות. רק מתוך הקדושה, מתוך שיש מגמה ותכלית לעולם, הופכת גם החכמה להיות חלק מעולם שלם ונצחי.
דברים אלו הם הבסיס לקריאתו של הרב זצ"ל על הצורך בהופעת תורה גדולה מארץ ישראל ומירושלים. ארץ הקודש ועיר הקודש הם גורמים להופעת חכמה גדולה ותורה גדולה.
כך מגדיר הרב את עניינה של תורת ארץ ישראל13:
הבדל עצום ונשגב בין תורת ארץ ישראל לתורת חוץ לארץ. בארץ ישראל שפע רוח הקודש מתפרץ לחול על כל תלמיד חכם שמבקש ללמוד תורה לשמה, וקל וחומר על קיבוץ של תלמידי חכמים, והרוח הכללי, השופע בנועם והולך ומתפשט, הוא הרודד את הפרטים, הוא המרחיב את ההלכות, הכל מלמעלה למטה. מה שאין כן בחו"ל. רוח כללי קדוש אי אפשר לשאוף באויר טמא ועל אדמה טמאה.
… יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דבה על הארץ, בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כלו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן, מצדנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועלוי אור חכמתה ורוח הקדש המתנוסס בקרבה.
הצפיה לבנין בית המקדש כוללת את הצפיה להופעת תורה בשלימות.
"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות".
1 שמות רבה פרשה ל"ג, א'.
2 משלי ד', ב'.
3 ישעיה ב', ג'.
4 דברים י"ז, ח'.
5 סנהדרין י"ד ע"ב.
6 בראשית רבה פרשה ט"ז, ד'.
7 בבא בתרא קנ"ח ע"ב.
8 אשכול, הלכות ספר תורה.
9 מגילה י"ז ע"ב.
10 תהילים ע"ג, ט"ז.
11 שם, שם, י"ז.
12 עולת ראי"ה א', עמ' תל"ד.
13 אגרות ראי"ה, אגרת צ"ו.