פרשת פרה
במדרש1 בפירוש הפסוק "זאת חקת הפסח"2, אמרו:
דבר אחר "יהי לבי תמים בחקיך"3 – זה חקת הפסח וחקת פרה אדומה, למה? ששניהם דומים זה לזה… ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו. משל לב' מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות, מי גדולה מזו אותה שחברתה מלווה אותה עד ביתה והולכת אחריה, כך בפסח נאמר בו חקה ובפרה נאמר בה חקה ומי גדולה? הפרה שאוכלי הפסח צריכין לה… הוי כל בן נכר לא יאכל בו.
ויש להתבונן במדרש זה, ובמשל שאמר, וכי מה אכפת לן איזה מהם גדול ואיזו מטרונה גדולה יותר. ועוד שלכאורה דווקא המלוה הוא האמצעי ובמדרש האמצעי גדול מהתכלית.
וכן צריך לבאר את הקשר לציווי "הוי כל בן, נכר לא יאכל בו".
עוד אמרו במדרש קהלת4 (ודומה לו בקצת שינוים בבמדבר רבה5) בשם ריב"ל:
על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה, היה אומר לו טומאתו וטהרתו וכיון שהגיע לפרשת "אמור אל הכהנים"6 אמר לפניו, ואם נטמאו אלו במה טהרתם, לא השיבו דבר.
אותה שעה נשתנו פניו של משה וכיון שהגיע לפרשת פרה אמר לו הקב"ה למשה; משה אותה אמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים ואמרת לי אם נטמאו במה טהרתן ולא אמרתי לך דבר, זו היא טהרתן "ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת"7 אמר לפניו רבי טהרה היא, אמר לו הקב"ה, משה, חקה היא וגזירה גזרתי ואין בריה יכולה לעמוד על גזירתי, דכתיב: "זאת חקת התורה".
ויש להבין מדוע לא אמר לו הקב"ה למשה תשובה זו מיד.
עוד דרשו במדרש בסוף פרשת פרה8:
כך אמר הקב"ה תבא פרה ותכפר על מעשה העגל.
ויש להבין את הקשר שביניהם.
יש לבאר פרשה זו עפ"י יסוד דברי חכמים שדרשו9:
זאת חקת. זה שאומר הכתוב 'מי יתן טהור מטמא לא אחד'10… תנן תנינן העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים, היא גופה מטהרת בגדים אומר הקב"ה חקה חקקתי וכו'
ונראה שיסוד ה"פרה", הוא למעלה ממ"ט הפנים של התורה והעולם. זה בחינת "מי יתן טהור מטמא", שכל התורה נתנה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, שכן זו דרכו של עולמנו המורכב, שכולו תערובת טוב ורע, אבל פרה אדומה שורשה למעלה ממ"ט שערים ומקומה בשער ה"מי" הוא שער החמישים.
זו הסיבה שפרה אדומה מהווה תיקון לחטא העגל שכן חטאו בזה שחלקו את שם אלהים המורכב מ"אלה" ו"מי" שהרי במקור "מי" ברא את "אלה". ישראל באותו דור אמר "אלה אלוהיך"11, וניתקוהו מן ה"מי" כידוע בזוהר הקדמת בראשית, ולכן התיקון הוא בפרה אדומה בחינת "מי יתן טהור מטמא", ששם המקור לכל הפנים והשערים של טומאה וטהרה.
לכן בכל דבר אמר הקב"ה למשה טומאתו וטהרתו אבל בטהרת הכהנים לא אמר לו, כי אינם במישור אחד – הטומאה והטהרה, משום שטהרת הפרה באה מן המקור העליון ומיסודי הדברים. כך גם האפר הוא השורש לכל והוא בלתי מורכב וכן מים מגיעים חיים ממקור נסתר.
והנה בחוקת הפסח וחקת התורה, בשתי פרשיות אלו עולה שאלה משותפת: התורה פותחת ב"זאת חקת הפסח", ואנו מצפים לתשובה כללית מה חקת הפסח והתורה אומרת "כל בן נכר לא יאכל בו" שזה דין פרטי ולא הגדר הכללי. וכן "זאת חקת התורה" שאנו מצפים לדבר כללי שכולל כל התורה ובאה התשובה "ויקחו אליך פרה אדומה"12 שזה לכאורה דין פרטי.
ובאה תשובת חז"ל ששתי פרשיות אלו הן ביטוי לישראל ולתורה. פסח קשור לישראל שכן עם ישראל נוצר ביציאת מצרים ולכן מביאים דווקא דין של "כל בן נכר לא יאכל בו", המבטא את הקשר המיוחד של הפסח לישראל. קשר זה בא לידי ביטוי גם בדין המיוחד שהמבטל קרבן פסח חייב כרת שזה אחד משני עשין שחייבין עליהן כרת (השני הוא מילה הקשורה אף היא במיוחד שבישראל). והכרת הלא הוא "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה".
ופרה אדומה קשורה לתורה שדווקא פרטי מצווה זו מבטאים את הקישור למתן-תורה ואת הכפרה לחטא העגל.
ובתנא דבי אליהו13 מופיעה השאלה המפורסמת מי קודם ישראל או התורה, וז"ל:
אמר לי, רבי שני דברים יש לי בלבבי, ואני אוהבן אהבה גדולה, תורה וישראל, אבל איני יודע אי זה מהן קודם, אמרתי לו: דרכן של בני אדם שאומרים, תורה קדומה לכל… אבל הייתי אומר: ישראל קדושים [קודמין]…
גם כאן מוצגות שתי הבחינות של ישראל ותורה. מבחינת העולם התורה היא קודמת וממנה נוצרים מ"ט השערים בעולמנו המורכב, ואילו הקב"ה אומר שישראל קדם והתורה היא מוציאה לפועל את נשמתם ששורשן מגיע ממקור עליון.
1 שמות רבה פרשה י"ט, ב'.
2 שמות י"ב, מ"ג.
3 תהילים קי"ט, פ'.
4 קהלת רבה פרשה ח', ה'.
5 במדבר רבה פרשה י"ט, ד'.
6 ויקרא כ"א, א'.
7 במדבר י"ט, י"ז.
8 במדבר רבה י"ט, ח'.
9 במדבר רבה פרשה י"ט, א'.
10 איוב י"ד, ד'.
11 שמות ל"ב, ד'.
12 במדבר י"ט, ב'.
13 תנא דבי אליהו רבה פרק ט"ו.