יחס הנגלה והנסתר
בזוה"ק על הפרשה ישנן כמה דרשות על הפסוק1:
וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים.
וכך דורשים בזוה"ק:
תרגום הסולם: בוא וראה, יש נשמה שנקראת אמה, ויש נשמה שנקראת שפחה ויש נשמה שנקראת בת מלך, וכאן יש איש, שנאמר בו: "ה' איש מלחמה", ויש איש שנאמר בו: "והאיש גבריאל". ומשום זה, נשמה שנתחייבה בגלגול, אם היא בת הקב"ה, אל תאמר שנמכר בגוף נכרי, ששם שליטת היצר הרע… וגוף ההוא הוא אמה של השכינה, ואע"פ שהיא נשמה של בת מלך השבויה שם, היא באה שמה בגלגול. מה כתוב בה: "וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים"2.
ועוד, 'כי ימכור איש', זה הקב"ה. 'את בתו', אלו ישראל, שהם מצד הבת יחידה, ואם תאמר שיצאו כמו אלה מצד העבד… שהם יצאו במנוסה ממצרים, "לא תצא כצאת העבדים" "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון"3.
עוד, יש אזהרות לבני אדם במקראות אלו, וכמה עצות טובות עליונות הם בכל דברי התורה, וכולם אמת בדרך אמת, ונודעות לחכמים היודעים והולכים בדרך אמת. בזמן שרצה הקב"ה לברוא העולם, עלה ברצון לפניו, וצייר כל הנשמות העתידות להנתן בבני אדם אחר כך, וכולן נצטיירו לפניו בצורה ההיא ממש שעתידות להיות אחר כך בבני אדם וראה כל אחת ואחת.
ויש מהן שעתידות להרע דרכיהם בעולם, ובשעה שהגיע זמנם לרדת לעולם קורא הקב"ה לנשמה ההיא, אמר לה, לכי בואי במקום פלוני בגוף פלוני. השיבה לפניו, רבון העולם,די לי עולם הזה שאני יושבת בו, ולא אלך לעולם אחר, שיעבדו בי ואהיה מלוכלכת ביניהם. אמר לה הקב"ה, מיום שנבראת על זה נבראת להיות בעולם ההוא, בגוף. כיון שהנשמה רואה כך, יורדת בעל כרחה ונכנסת שם בגוף.
התורה שנותנת עצה לכל העולם שרואה כן, היא מזהירה לבני העולם ואומרת, ראו כמה מרחם הקב"ה עליכם. מרגלית טובה שהיה לו, דהיינו הנשמה, מכר אותה בחנם שתעבדו בה בעולם הזה.
'וכי ימכר איש' זה הקב"ה. 'את בתו', זו היא נשמה הקדושה. 'לאמה', להיות אמה משועבדת ביניכם בעולם הזה. בבקשה מכם, שבשעה שיגיע זמנה לצאת מהעולם הזה, לא תצא כצאת העבדים, לא תצא מטונפת בעונות, תצא בת חורין ברורה ונקיה, כדי שישמח בה אדונה, וישתבח בה, ויתן לה שכר טוב בצחצחות שבגן עדן… זה ודאי כשתצא הנשמה ברורה ונקיה כראוי4.
במבט שטחי, נראות דרשות אלה רחוקות – הזוה"ק לוקח פסוקים שנאמרו על דיני אמה עבריה ודן בענייני נשמות – מהו הקשר בין הדברים?
דרשה נוספת, הקשורה לפרשתנו, נמצאת בזוה"ק בפרשת כי תצא5:
תרגום הסולם: 'כי ימצא איש נערה וגו' ', מצוה זו היא לדון במפתה, חמישים כסף. זה שכתוב, 'כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה', אלו הם ישראל, שמצד השכינה הם נקראים בת. 'ותפשה ושכב עמה ונמצאו ונתן לאבי הנערה חמישים כסף ולו תהיה לאשה, לא יוכל לשלחה כל ימיו'. רבנן וכל בעלי הישיבה אמרו, 'איש', אלו הם ישראל מצד הקב"ה שנקרא איש, 'ותפשה' – בקשר של תפילין, 'ותפשה' – בכנפי מצוה. 'אשר לא אורשה', היינו בת יחידה שהיא הנשמה, שע"י קשר של תפילין וציצית תופשים ישראל את הנשמה שלהם. 'ושכב עמה', היינו בתפילת השכבה, דהיינו בהשכיבנו. 'ונתן לאבי הנערה חמישים כסף' היינו כ"ה אותיות שביחוד דשמע, וכ"ה אותיות שביחוד 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
…כי ודאי מי שעוסק בהלכה, שלא לשמה, והרויח ההלכה. ודאי בתפישה היא אצלו. ועם כל זה העמידו, לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה…
גם כאן, יש לברר את הקשר של הפסוקים לדרשות חז"ל. יש שכתבו על דברי הזוה"ק האלו כי:
יש בתורת הסוד בלבושה היום, יסוד שהוא היפוכה של תורת ארץ ישראל. התפתחות העיסוק בתורת הסוד הולכת בד בבד עד אובדן הזיקה למציאות. ככל שהקיום בגלות הפך לבלתי נסבל, ככל שהמציאות לא האירה פנים, ככל שרחקה המציאות הריאלית מחזון דמותה של כנסת ישראל בעולם הזה – הלכה תורת הסוד וכבשה לה מקום…
דרך משל, נבחן את הדברים ב'רעיא מהימנא' לדין מפתה… (דברי הזוה"ק שהובאו לעיל)
מאפיין דרך לימוד זו הוא הפיכת הדמות החיצונית של הנערה המתפתה למשל ולסמל. הנערה היא כנסת ישראל, שהיא נתפסת ומקושרת דרך הפיתוי הגדול להידבק בשמו יתברך. התפילין הם כלי הפיתוי, והפרשה כולה אינה עוסקת בנערה בשר ודם, אלא רואה בה כלי ביטוי ליחסי כנסת ישראל והקב"ה. נראה שאין מדובר כאן בתורת ארץ ישראל במובן שאנו עוסקים בו, שהרי אנו מבקשים את הלימוד ההופעתי הממשי, המצוי במציאות עצמה, והמתבטא בדרך הלכתית החושפת את משמעות ההלכה והדין. ואילו דברי ה'רעיא מהימנא' מנתקים אותנו מן המציאות על ידי יציקת תוכן אחר בה.
דברים אלו הם חמורים, בכך שהם בוחנים את תורת הסוד במבט שטחי, והופכים את דברי הזוה"ק מדברי אלוקים חיים הבונים את תפיסת העולם של האדם מישראל, למיסטיקה המנותקת מן המציאות ועוסקת במשלים ובסמלים.
במבט מעמיק, ניתן ללמוד דוקא מדברי הזוה"ק האלה על היחס הנכון בין הנגלה לנסתר.
ההסתכלות רגילה של הנגלה, היא תגובה למציאות. אדם נפל לבור – מה דינו? כמה משלם המזיק ומתי משלם? מה דינו של המוכר בתו לאמה? מה דינו של אונס נערה בתולה? ועוד שאלות העולות כתגובה למציאות העולם, תגובה למעשים שנעשו ומקרים שקרו.
בהסתכלות שכזו, קשה לראות את היתרון שבדברי התורה על חוקים אחרים. האם חוקי התורה ימנעו מקרי אונס ביתר הצלחה מאשר החוקים המודרניים? האם כשנחזור לחוקי התורה ישלם האונס חמישים כסף ויקח את הנערה לאשה, או שמדין "ובערת הרע מקרבך" נושיב את האנס לשנים ארוכות בכלא? נראה שהיתרון בחוקי התורה איננו בכך שהם יותר צודקים במקרה כזה או אחר, אלא בכך שהם נובעים ממישור עליון יותר.
הנסתר נותן לנו את המבט העליון על דברי התורה.
בהתייחסות לדין בור, למשל, אין שואלים רק מה הדין במקרה שנפל אדם לבור. בתורת הנסתר שואלים – כיצד הגיעה לעולם מציאות של בור? מהו העולם הרוחני שבירידתו לעולם המעשי יצר את דיני הנזיקין, האישות וכדו'? כך מתייחס הזוה"ק לדין אמה עבריה. אין שואלים רק מה הדין במוכר בתו לאמה, אלא מהיכן נולד דין כזה שאדם מוכר את בתו לאמה, והיא משועבדת לאדם זר? האם גם בעולמות הרוחניים ישנה מציאות של נשמה, של עולם רוחני שנמצא שלא במקומו?
מתוך הסתכלות כזו החוקים המעשיים הם תוצאה של הבנת העולם הרוחני הבונה אותם. ואכן הזוה"ק מראה לנו היכן יש מציאות כזו, של דבר הנמצא שלא במקומו.
הדוגמא הראשונה היא בגלגול נשמות והשניה בגלות. שתי דרשות אלא מראות לנו על היסוד הרוחני של דבר שאינו במקומו, שהוא שהוליד את הדינים המעשיים של מכירת אמה עבריה.
הדרשה השלישית של הזוה"ק שופכת אור על שתי הדרשות הראשונות ומבארת את עומקו של הענין.
כולנו נמצאים שלא במקומנו. מקומה של הנשמה הוא למעלה, בעולמות הרוחניים, והיא יורדת, בעל כרחה, לעולם נמוך יותר. בריאת העולם היא בצורה של אידיאל אלוקי עליון, היורד אל העולם הנמוך, וזה יוצר שבירה, יוצר קלקולים ובעיות, וכאן מגיע תפקידו של האדם: להחזיר את הנשמה למקומה העליון כשהיא נקיה וברורה. מתוך הירידה אל העולם התחתון לעלות חזרה אל העולם העליון בלי להתלכלך ולהתקלקל.
יסוד זה מתבטא בלוחות הברית. הלוחות הראשונים – מעשה אלוקים המה – נשברו. האידיאל האלוקי הגיע אל העולם זה ונשבר. הלוחות השניים הם מלמטה, אך הם עולים למעלה לאותו מקום ולאותה דרגה של הלוחות הראשונים. חז"ל דרשו6, שהאומר שהלוחות השניים הם בדרגה פחותה הרי הוא מוציא שם רע, שכן כתוב: "וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת"7. מקורו של דין אמה עבריה, הנמכרת ע"י אביה ומשועבדת לאדם זר, היא במציאותה של הנשמה היורדת לעולם הזה ומשועבדת לגוף, והקב"ה מבקש מאתנו, שנמלא את תפקידנו ונשיב את הנשמה למקורה נקיה וברה כשם שיצאה משם.
עיקרון זה יבהיר גם את דברי הזוה"ק לגבי אונס ומפתה.
ישנה דרך כיצד נושא אדם אשה – קידושין, יצירת קשר ואח"כ נישואין – ישומו של הקשר.
והנה, בדין אונס ומפתה, אנו רואים עולם הפוך – הקשר מתחיל מהצד המעשי, וכתוצאה מכך "ולו תהיה לאשה".הסדר האידיאלי של העולם הוא שמתוך העולם הרוחני אנו מגיעים אל העולם המעשי. הזוה"ק לומד, שפעמים שהדברים הולכים בסדר הפוך – העולם המעשי מניע את העולם הרוחני.
בדרך כלל, אדם מקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואח"כ עול מצוות. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" בא לפני "וקשרתם לאות על ידיך". החידוש הוא שגם כשאדם מתחיל מלמטה, מהנחת התפילין, הוא דבק בשכינה. גם כשאינו מתחיל מהבנה עמוקה של יחוד ה', המעשה של הנחת התפילין ולבישת הציצית מוביל תהליך רוחני של יחוד עם השכינה.
כאשר יסוד רוחני זה מופיע למעשה, ביטויו הוא דין בדין אונס למפתה, אך הזוה"ק מביט על התורה מלמעלה – לא שואל מהו דינו של אונס, אלא מהיכן נולד דין זה? כיצד יתכן שמעשה של האדם ישפיע כלפי מעלה על העולם הרוחני? לשאלה זו מתייחס הזוה"ק.
זהו גם העומק של המשך דברי הזוה"ק, לגבי העוסק בתורה שלא לשמה.
כאשר אדם לומד הלכה, דן במשא ומתן של תורה ללא הבנת העומק הרוחני שבענין, וזכה לכוין שתהיה הלכה כמותו, הרי הוא כופה על העולם הרוחני ללכת בעקבות לימודו ופסיקתו. למרות שהדרך האידיאלית היא מהפנים אל החוץ, מהנסתר אל הנגלה, גם כאשר מתחילים הפוך, מתחילים מבחוץ, הרי שניתן להגיע פנימה. מתוך שלא לשמה מגיע הלימוד לשמה – לשם התורה ועניינה הפנימי.
מדברי הזוה"ק אנו למדים על היחס שבין הנגלה לנסתר, בין תגובה למציאות להבנת העולמות הרוחניים הבונים את עולמנו המעשי ואת חוקי התורה המעשיים.
1 כ"א, ז'.<br2 צ"ד ע"ב.<br3 צ"ד ע"ב.<br4 צ"ו ע"ב.<br5 דף רע"ז ע"א.<br6 זוה"ק כי תצא רע"ו ע"א.<br7 שמות ל"ד, א'.