לחיות עם פרשת השבוע – להתגלגל או ללכת ישר?
בתחילת הפרשה מסופר על המאבק בין יוסף והאחים, ועל כך שיעקב נתן ליוסף כתונת פסים. בהקשר לכך אומרים חכמים הדרכה חינוכית (שבת י' ע"ב):
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
האב צריך להיזהר שלא לאהוב בן אחד יותר מהאחרים, ובמיוחד שלא לתת לאחד מבניו יותר ממה שנותן לאחים האחרים.
המפרשים שואלים – לכאורה בפרשה רואים, אכן, שבגלל כתונת הפסים שנאו האחים את יוסף, ובעקבות כך מכרו אותו למצרים וכך התגלגל הענין של ירידת משפחת יעקב למצרים. אך הרי כבר לאברהם אבינו נאמר בברית בין הבתרים שבניו יהיו בגלות בארץ לא להם. הירידה לגלות היא ענין שמובנה בתהליך ההיסטורי של יצירת עם ישראל, וזה מה שגרם לגלות, ולא מעשיו של יעקב?!
יש להתייחס לאמירה זו של חכמים בשני מישורים.
ראשית, "אין מדרש יוצא מידי פשוטו". יש בדברים הדרכה חשובה בחינוך הילדים ובחינוך בכלל, גם של תלמידים וחניכים.
צריך אדם להיזהר לא לשנות אחד מבניו או תלמידיו. על האהבה לא תמיד אנו שולטים, אבל על היחס – ניתן לשלוט. נתינת כתונת הפסים היתה ענין של יחס מועדף, שהראה שליעקב אכפת ממה שקורה ליוסף יותר משאר האחים. זה עלול לגרום למתח בין האחים ולכן צריך להיזהר מזה.
לפעמים הורים אומרים על אחד מילדיהם: "הוא לא כמו אחיו". בין אם אומרים זאת לחיוב או לשלילה – זו אמירה שאיננה במקום. בדרך כלל כשאני אומר להורים: אל תגידו כך, וכי אתה מעדיף את אחד מהם על פני השני? וכי בגלל שהאחד מגשים את חלומותיו של האב הוא ראוי ליחס מועדף?
ההורים מיד עונים: לא התכוונתי להעדיף. אני עונה להם: אמרת כך, והתכוונת, ועליך לתקן זאת. לשים לב שאתה מתייחס לכל הילדים באותה צורה, רואה איך כל אחד מהם טוב בכשרון המיוחד שלו ובדרך שלו. גם אם אתה חושב שדרך מסויימת עדיפה, ולבן יש כשרון או נטיה אחרת – אל תשנה את היחס אליו בגלל זה. אתה צריך לתת לכל אחד את מה שהוא צריך כדי להתפתח ולהגשים את כשרונו.
אך נראה שיש בדברי חכמים משמעות רחבה ועמוקה.
ישנן שתי דרכים שבהן מנהיג הקב"ה את עולמו. הקב"ה אומר לנו (דברים ל', ט"ו-י"ט):
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע… הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.
בעל ה"לשם" אומר, שבכל בחירה שנבחר – העולם יגיע ליעדו, אך השאלה היא האם בדרך הטוב והרחמים, או בדרך הקשה.
בפרשתנו – היעד האלוקי של ירידת ישראל למצרים יתקיים. בכך אין ספק. אך יש שתי דרכים לרדת למצרים. אם בוחרים נכון – מגיעים למצרים בצורה טובה, במידת הרחמים. אך אם יוצרים מציאות שלילית, אז "מתגלגל הדבר" – הגלגול מבטא את העיגולים, החוקיות המוכרחת שלא ניתן לצאת ממנה. כשבוחרים בדרך לא טובה – אנחנו מובלים על ידי המציאות, במידת הדין ולא במידת הרחמים.
אם אנחנו נפעלים על ידי העולם החיצוני – אנו חיים בהכרח. אך אם אנו פועלים מתוך העולם הפנימי, אנו בוחרים בטוב והיעד יגיע במידת הרחמים.
הרב קוק מסביר1 כך את דברי חכמים, שבזכות ספר הזוהר הקדוש יצאו ישראל מן הגלות ברחמים.
אין לנו ספק שבסופו של דבר עם ישראל יצא מהגלות. יגיע זמן של שנאת הגלות ואהבת ארץ ישראל, אהבת ישראל, אמונה.
השאלה היא אם זה יגיע על ידי אנטישמיות ומלחמות, שיכריחו אותנו לאהוב אחד את השני ולמסור את הנפש זה על זה, או שנבחר בדרך הטובה והישרה לאהוב זה את זה. לא בגלל הכרח המלחמות והאנטישמיות, אלא כי כך נכון וטוב.
אם בוחרים בדרך הטובה, אז הכל הולך במידת הרחמים. אם חלילה בוחרים בדרך השניה, הטוב מגיע בהכרח, וההכרח הוא קשה. הכרח זה שואה, מלחמות ושאר קשיים שמכריחים אותנו להיות טובים.
זו הכוונה של "נתגלגל הדבר" – הירידה למצרים היתה בהכרח ולא בבחירה, ולכן היתה מלווה בקשיים רבים – מחלוקת, מכירת יוסף, רעב, אבל של יעקב על בנו. הסוף הוא שמשפחת יעקב ירדה למצרים בצורה מלוכדת, אך הדברים התגלגלו בצורה קשה.
אנו רואים שהמחלוקת בבית יעקב התחילה כבר בין נשותיו. הקנאה והשנאה שמופיעות בפרשה, מופיעות גם בפרשות הקודמות. "ותקנא רחל באחותה". "כי שנואה לאה". יעקב העדיף את רחל על לאה, וזה גרם למתח ביניהן. זה המשיך בקנאה ושנאה בין הבנים, וגם כאן יעקב ממשיך ומעדיף את יוסף. זה מוביל להכרח – המציאות מובילה ומאבדים את השליטה על המציאות. יש לכך מחירים יקרים וכואבים.
אנו יכולים לבחור בטוב. הדרך להביא את הגאולה ברחמים היא כשהולכים מן הפנים אל החוץ. מבט פנימי אל הנשמה – נשמת האומה ונשמת האדם. כשהנשמה מופיעה, זה קורה באהבה ובחסד. זו הדרך שעלינו ללכת בה.
חשוב לזכור, שאיננו יודעים כמה נדרשים לבחור בטוב כדי שיחשב הדבר שעם ישראל בחר בטוב.
בגמרא מובא, שנחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע האם הגאולה תלויה בתשובה. לדעת רבי אליעזר הגאולה תלויה בתשובה. "אם אין עושים תשובה – אין נגאלים". זו אמירה שעלולה להפחיד.
אך ה"לשם" מביא מדרש, שבו רבי אליעזר עצמו אומר, שאם תחזור בתשובה "חדא כנישתא" – קהילה אחת, ציבור אחד או תנועה אחת – הם מובילים את כל עם ישראל אחריהם. כשיש קבוצה אחת שעושה תשובה, עושה טוב, חושבת טוב ודורשת טוב – עם ישראל בוחר בטוב.
מי יודע, אולי אנחנו זו אותה חדא כנישתא. כל אחד צריך לבדוק בעצמו במה הוא צריך לעשות תשובה. העיקר הוא הרצון לבחור בטוב ובחיים, ולהתנהג כך. להיות אחד עם השני באהבה ובחסד, במחילה ובוויתור. ללמוד תורה ולקיים מצוות, ובעיקר – לרצות להיות טוב, כל אחד על פי הבנתו מה באמת ובעומק נקרא להיות טוב.
אם נלך בדרך זו – המציאות לא "תתגלגל", אלא אנו נוביל את המציאות.
השנאה גורמת לגלגולים ולאיבוד שליטה. אנו צריכים לבחור בטוב, וכך הקב"ה יביא לנו את הגאולה השלמה בדרך ישרה בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.
1 ראה אורות התחיה, סד: "סתרי תורה מביאים את הגאולה, משיבים את ישראל לארצו, מפני שתורת אמת בעז הגיונה הפנימי דורשת בהרחבתה את הנשמה השלמה של האומה, והאומה מתחילה על ידה להרגיש את הכאב של הגלות, ואיך שאי אפשר כלל שצביונה יצא אל הפועל כל זמן שהיא דחופה וסחופה על אדמת נכר. אבל כל זמן שאור התורה העליונה הוא חתום ועזוק, אין התביעה הפנימית של שיבת ציון מתעוררת בעומק אמונה. ההתעוררות שבאה מצד הצרות והרדיפות של האומות אינה כ"א התעוררות מקרית, של צרוף. היא ראויה להלהיב על ידה כחות נחשלים, אבל יסוד החיים מוכרח לבא מצד עצמיותה של התביעה הצורתית של האומה, וזה יתגדל ויתאמץ כל מה שאור תורתה הפנימית, עומק דעותיה וחביוני חביוניה, ילכו ויחיו בקרבה בגאון גדלם. לזאת סובב סובב הולך הרוח, עוקר הוא הרים, פורץ הוא פרצות, מסבב הוא חבלים וצירים, אבל מגמתם היא פרצת דרך בפני האורה העליונה הנובעת מנשמתה העזיזה של כנסת ישראל, סתרי תורתה, קבלתה, מורשת אבות, ואדירות נשמה, באופי המיוחד לה, בהשקפת עולמה ורוממות מוסרה, ההולך ומתרחב עד אין קץ, ההולך ומתעטר בכל תרבות עליונה והולך ומתעלה לגבהי שמים, מצין את סגולת עם סגולה, עם יודעי אלהיו, ונותן שלטון לקדישי עליונין".