פרשה א – פסקה לד

שיעור מדרש זה מבוסס על כללי לימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל המשל.

"מְעֻוָּת לא יוכל לתקֹן", בעולם הזה מי שהוא מעוות יכול להתקן ומי שהוא בחסרון יכול להמנות, אבל לעתיד לבא מי שהוא מעוות אינו יכול להתקן ומי שהוא בחסרון אינו יכול להמנות. יש מן הרשעים שהיו חברים זה לזה בעולם, אחד מהם הקדים ועשה תשובה בחייו קודם מיתתו, ואחד לא עשה תשובה קודם מיתתו, זכה זה שעשה בחייו ועמד בצד חבורה של צדיקים, וזה עומד בצד חבורה של רשעים. והוא רואה את חבירו ואומר: שמא משוא פנים יש בעולם הזה, אוי לאותו האיש, הוא וזה היינו בעולם יחד, שהיינו כאחד, וגנבנו כאחד, וגזלנו כאחד, ועשינו כל מעשים רעים שבעולם כאחד, מפני מה זה בצד חבורה של צדיקים ואותו האיש בצד חבורה של רשעים?! ואומר לו: שוטה שבעולם, מנוול היית לאחר מיתתך ימים ושלשה, ולארון לא הכניסוך, ובחבלים גררוך לקבר, "תחתיך יוצע רמה ומכסיך תולעה", וראה חברך בניוולך ונשבע לשוב מדרך רשעתו ועשה תשובה כצדיק, וגרמה לו תשובתו ליטול לכאן חיים וכבוד, וחלק עם צדיקים. כל כך למה, שהיתה ספיקא בידך לשוב, ואילו שבתה היה טוב לך. והוא אומר להם: הניחו לי ואלך ואעשה תשובה. ומשיבין אותו ואומרים לו: אי, שוטה שבעולם, אין אתה יודע שהעולם הזה דומה לשבת, ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן מערב שבת מה יאכל בשבת. ואין אתה יודע שהעולם שבאת ממנו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים, ואם אין אדם מתקן לו ביבשה מה יאכל בים. ואין אתה יודע שהעולם הזה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב, אם אין אדם מתקן לו מן היישוב מה יאכל במדבר. מיד חורק שיניו ואוכל את בשרו, שנאמר: "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו". והוא אומר: הניחו לי ואראה בכבוד חברי. והן אומרין: שוטה שבעולם, מצווין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו צדיקים בתוך רשעים ולא רשעים בתוך צדיקים, ולא טהורים בצד טמאים ולא טמאים בצד טהורים, ועל מה אנו מצווין, על השער הזה, שנאמר: "זה השער לה' וגו'", מיד קורע את בגדיו ותולש את שערו, שנאמר: "רשע יראה וכעס".
פירוש המדרש
"מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת"- בעולם הזה מי שהוא מעוות יכול להתקן ומי שהוא בחסרון יכול להמנות – בעולם הזה ניתן לתקן קלקולים על ידי תשובה, אבל לעתיד לבא מי שהוא מעוות אינו יכול להתקן ומי שהוא בחסרון אינו יכול להמנות – בעולם הבא אין דרך לתקן קלקולים שנעשו בעולם הזה. המדרש מביא דוגמא להבדל בין העולם הזה והעולם הבא: יש מן הרשעים שהיו חברים זה לזה בעולם, אחד מהם הקדים ועשה תשובה בחייו קודם מיתתו, ואחד לא עשה תשובה קודם מיתתו, זכה זה שעשה תשובה בחייו, ועמד בצד חבורה של צדיקים, וזה שלא עשה תשובה ומת ברשעו – עומד בצד חבורה של רשעים. והוא – הרשע – רואה את חבירו ואומר: שמא משוא פנים יש בעולם הזה – שאני נמצא בו עכשיו (והוא "העולם הבא" בלשוננו)?! אוי לאותו האיש – על עצמו אומר, אוי לי, הוא וזה – אני וחברי¹ – היינו בעולם יחד – שהיינו כאחד², וגנבנו כאחד, וגזלנו כאחד, ועשינו כל מעשים רעים שבעולם כאחד, מפני מה זה – חברי – בצד חבורה של צדיקים, ואותו האיש – אני – בצד חבורה של רשעים?! ואומר לו – בית דין של מעלה: שוטה שבעולם, מנוול היית לאחר מיתתך ימים ושלשה – השאירוך מוטל בבזיון כמה ימים משום רשעתך, ולארון לא הכניסוך, ובחבלים גררוך לקבר, "תחתיך יוצע רמה ומכסיך תולעה" (ישעיה י"ד, י"א), וראה חברך בניוולך – בבזיונך – ונשבע לשוב מדרך רשעתו, ועשה תשובה כצדיק, וגרמה לו תשובתו ליטול לכאן – לעולם הבא – חיים וכבוד, וחלק עם צדיקים – נוחל חלקו בעולם הבא עם הצדיקים. כל כך למה – מדוע זכה הוא לטוב זה ואתה לא זכית?! שהיתה ספיקא בידך לשוב – היית יכול לשוב בעודך בחיים, ואילו שבתה בתשובה בעוד אתה חי היה טוב לך. והוא – הרשע – אומר להם: הניחו לי ואלך ואעשה תשובה, ואזכה אף אני לנחול טוב. ומשיבין אותו ואומרים לו: אי, שוטה שבעולם, אין אתה יודע שהעולם הזה, שאתה נמצא בו כעת (והוא "העולם הבא" בלשוננו), דומה לשבת, ועולם שבאת ממנו – "העולם הזה" בלשוננו – דומה לערב שבת, אם אין אדם מתקן לעצמו סעודה מערב שבת, מה יאכל בשבת – שהרי בשבת אסור להכין סעודה?! ואין אתה יודע שהעולם שבאת ממנו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים, ואם אין אדם מתקן לו מזון ביבשה, מה יאכל בים?! ואין אתה יודע שהעולם הזה דומה למדבר, ועולם שבאת ממנו דומה ליישוב, אם אין אדם מתקן לו מזון מן היישוב, מה יאכל במדבר?! הרי שבעולם הבא כבר לא ניתן לשוב בתשובה, ומי שלא שב בעודו בחיים – איבד את עולמו. מיד חורק הרשע שיניו ואוכל את בשרו, שנאמר (קהלת ד', ה'): "הכסיל חֹבק את ידיו ואֹכל את בשרו". והוא אומר: הניחו לי – לכל הפחות – ואראה בכבוד חברי. והן אומרין: שוטה שבעולם, מצווין אנו מפי הגבורה שלא יעמדו צדיקים בתוך רשעים ולא רשעים בתוך צדיקים, ולא טהורים בצד טמאים ולא טמאים בצד טהורים, ועל מה אנו מצווין, על השער הזה, המבדיל בין מקומם של צדיקים למקומם של רשעים, שנאמר (תהילים קי"ח, כ'): "זה השער לה' צדיקים יבֹאו בו" – הרי שבמקום הצדיקים רק הצדיקים מותרים להיכנס, ואין לרשעים להיכנס למקומם. מיד קורע הרשע את בגדיו ותולש את שערו שנאמר (תהילים קי"ב, י'): "רשע יראה וכעס שִׁניו יחרֹק ונמס תאות רשעים תאבד".

נושאי השיעור: א. בעולם הזה ניתן לתקן כל קלקול. ב. שלש בחינות ביחס בין העולם הזה והעולם הבא. ג. הגבול בין העולם הזה והעולם הבא הוא חד וברור.

"בעולם הזה מי שהוא מעוות יכול להתקן"

מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת.

הקורא פסוק זה כפשוטו, ורואה בו דרך חיים והדרכה כוללת, עלול להתייאש – כל אדם נתקל בעיוותים שיש לו או שהוא גרם להם – והמחשבה כי אינם ניתנים לתיקון מייאשת.
על כן באו חכמים ללמדנו כי ההיפך הוא הנכון. הפסוק עוסק בעולם הבא, שהוא זמן קבלת השכר, ולא בעולם הזה, שהוא זמן העבודה, השינויים והתיקון³.
"בעולם הזה – מי שמעוות יכול להתקן". זוהי הבטחה של חכמים, הנובעת מאמונה באדם ובכוחותיו. אמונה זו נובעת מהבנת הצורה בה נברא העולם. העולם נברא כמקום העבודה של האדם, כמקום התיקון וההתקדמות, ועל כן בעולם הזה מיועדים העיוותים כולם להיתקן.
אולם, יחד עם זאת צריך האדם לזכור כי בעולם הבא – זהו הזמן של קבלת השכר על העבודה בעולם הזה, ואז כבר לא ניתן לתקן. יש זמן בו ניתן לתקן, וזמן בו כבר לא ניתן לתקן – ואז מקבל האדם שכר על פי מעשיו בעולם הזה.

שבת, ים ומדבר
שלושה משלים מובאים במדרש להבדל בין העולם הזה והעולם הבא:
א. העולם הזה דומה לערב שבת והעולם הבא לשבת.
ב. העולם הזה דומה ליבשה והעולם הבא לים.
ג. העולם הזה דומה לישוב והעולם הבא למדבר.
יש להבין מה מוסיף כל משל על זולתו, ומה באו חכמים ללמדנו בשלושת המשלים.
נראה, שיש בדברים אלה שלש צורות להבנת היחס שבין העולמות.
השבת היא "תכלית מעשה שמים וארץ", וכל ימות השבוע צועדים אל השבת. "לקראת שבת לכו ונלכה". ימות החול הם אמצעי לשבת – העליונה מהם.
היבשה והים הם שתי בריאות הקיימות זו לצד זו. אין אחת הגדולה או חשובה מחברתה. אמרו חכמים⁴: "כל שיש ביבשה יש בים". אף הים הוא מקום חיים, בצורה אחרת מן היבשה.
המדבר – נמוך ופחות הוא מן הישוב. לא מקום חיים הוא. המדבר הוא דרך מעבר ממקום ישוב אחד למשנהו. הישוב הוא היעד והוא העיקר⁵.
אלו הן שלש בחינות ביחס שבין העולם הזה – מקום העבודה, והעולם הבא – מקום קבלת השכר.
הבחינה האחת רואה בעולם הבא עיקר. הוא התכלית, ולקראתו צועדת הבריאה. הגדרת העולם הזה כפרוזדור בפני העולם הבא כוללת בתוכה הבנה שהפרוזדור טפל לטרקלין, והטרקלין הוא העיקר.
הסתכלות זו נובעת גם מכך שהעולם הבא הוא עולם רוחני עליון, עולם הנשמות, בו הגבלות החומר אינן קיימות ועל כן הוא העיקר. זוהי הדעה הגנוזה בדימוי העולמות לשבת וערב שבת.
אולם, יש בחינה הפוכה. כל הבריאה כולה נבראה על מנת לתת לאדם יכולת בחירה – שיבחר בטוב ויקנה את שלמותו. העולמות כולם, מן העליונים והרוחניים ביותר ועד לעולמנו הגשמי, השתלשלו בשביל בריאת האדם ונתינת הבחירה בידיו.
אמנם העולם הזה נמוך וגשמי יותר – אך הוא המטרה, ומטרה זו מרוממת את העולם למדרגה עליונה ביותר. נשמת האדם גבוהה מנשמת המלאכים, מתוך שהאדם הוא תכלית הבריאה כולה. זו הבחינה הגנוזה בדימוי העולם הזה לישוב, והעולם הבא למדבר.
בבחינה נוספת שני העולמות עומדים זה לצד זה. אין האחד מעל השני – אלא שני העולמות שווים במעלתם, ולכל אחד יש עניין מסוים, תכלית מסויימת וצורת חיים המתאימה לו. זוהי הבחינה הגנוזה בדימוי העולם הזה ליבשה והעולם הבא לים⁶.
על פי שלושת הדימויים העולם הזה הוא מקום העבודה והתיקון, והעולם הבא הוא מקום קבלת השכר, והשאלה היא היחס בין עולם העבודה לעולם השכר – האם אחד מהם עיקרי והשני טפל לו, או שמא שניהם שווים במעלתם.

הגבול בין העולמות
בלימוד המדרש מתעוררת "שאלת הצדק". שני חברים חיו את חייהם יחד, חטאו ובילו יחדיו, והאחד מת קודם לחבירו ולא הספיק לחזור בתשובה. והנה, בעולם הבא הם נפרדים לחלוטין – האחד צדיק והאחד רשע. הכיצד?דבר זה מעורר אותנו לעמוד על הגבול הברור שיש בין העולמות. יש זמן של עבודה וזמן של קיבול השכר, והגבול ביניהם חד וברור. ברגע אחד נמצא אדם בעולם זה, וברגע שלאחריו הוא בעולם אחר – ושוב אין הוא יכול לתקן ולשנות.
המדרש מעמיד מול עינינו בצורה חדה את הגבול בין העולמות, ובכך מעורר את האדם למחשבה על דרכו בעולם.
אין לומר "יהיה בסדר". אדם לא יכול לעשות ככל העולה על רוחו – ובסוף לדרוש את שכר הצדיקים. מעשה קטן של תשובה יכול להבדיל בין צדיק לרשע, בין גן עדן לגיהנום, וזמן המעשים הוא רק בעולם הזה.
כל עוד נשמתו באפו – על האדם להיות אחראי למעשיו – לפעול, לתקן, לשנות ולשוב בתשובה. ברגע אחד – שאיננו בבחירתו ובשליטתו – תם זמן העבודה, והאדם נושא בתוצאות מעשיו שעשה בעולם הזה.

סיכום
נמצא, ששני יסודות לומדים חז"ל מן הפסוק: "מְעֻוָּת לא יוכל לתקֹן"
כל מעוות יכול להתקן – בעולם הזה. זהו העולם הנתון בשליטת האדם ובבחירתו, וכל עיוות יכול לבוא לתיקון⁷.
מעוות לא יוכל לתקון – בעולם הבא. זהו עולם של שכר, ואין כל אפשרות לתקן ולשנות לאחר שיצא האדם מן העולם הזה ובא לעולם הבא⁸.