תחילת המערכה בין אליהו לאחאב
סגירת השמיים ועבודת הבעל
מלכים א' ט"ז:
כא אָז יֵחָלֵק הָעָם יִשְׂרָאֵל לַחֵצִי חֲצִי הָעָם הָיָה אַחֲרֵי תִבְנִי בֶן-גִּינַת לְהַמְלִיכוֹ וְהַחֲצִי אַחֲרֵי עָמְרִי. כב וַיֶּחֱזַק הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי עָמְרִי אֶת-הָעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי תִּבְנִי בֶן-גִּינַת וַיָּמָת תִּבְנִי וַיִּמְלֹךְ עָמְרִי. {פ}
כג בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ עָמְרִי עַל-יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ-שָׁנִים. כד וַיִּקֶן אֶת-הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת-הָהָר וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם-שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן. כה וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. כו וַיֵּלֶךְ בְּכָל-דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט ובחטאתיו (וּבְחַטָּאתוֹ) אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם. כז וְיֶתֶר דִּבְרֵי עָמְרִי אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. כח וַיִּשְׁכַּב עָמְרִי עִם-אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו. {פ}
כט וְאַחְאָב בֶּן-עָמְרִי מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי עַל-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. ל וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. לא וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל בַּת-אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. לב וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן. לג וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת-הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. לד בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן. {ס}
בפסוק כט אנחנו פוגשים את אחאב –
אפשר לראות בפסוקים שהנבואה מדגישה במפגש עם אחאב את העובדה שהוא "בן עמרי"
זה מאוד בולט , במיוחד אחרי שבפסוק הקודם שסוגר את מלכות עמרי, אומרים שאחריו מלך בנו אחאב. אין סיבה להמשיך להזכיר את זה שוב ושוב.
לכן צריך להבין שיש כאן אמירה, והיא שאחאב הוא "בן עמרי" אבל לא רק במובן הביולוגי, אלא שכנראה יש המשך רעיוני שדומה לעמרי.
ננסה להבין מה הוא אותו דמיון:
מפסוק ח– כ"א אפשר לראות שיש מאבק פנימי בתוך עם ישראל. יש מהומות לא פשוטות, מרידות והחלפות מלכים. זמרי הורג את בעשה, וגם זמרי לא זוכה להאריך ימים, (הוא מולך 7 ימים)
בפסוק כ"א אנחנו רואים, העם נחצה לחצי בין עמרי ותבני בן גינת, שניהם אנשי צבא. אנשי עמרי מנצחים ,ובתנ"ך לא מסופר איך זה קרא. חז"ל מספרים לנו שזה קרא על ידי התערבותו של עשא מלך יהודה, שהשיא את בת עמרי לבנו, יהושפט.
אחד הכלים שהתנ"ך נותן לנו כדי לעזור לנו להבין מה קורה – זה שמות האנשים.
לדוגמא למה להזכיר את "תבני בן גינת" אם הוא עומד למות מהר מאוד? היה אפשר להגיד היה קטטה בסוף מלך עומרי.
כנראה יש חשיבות, השם אומר לנו משהו. דבר ראשון שצריך לשמוע זה שבתוך ישראל יש התפלגות, שזה דבר חדש. עד עכשיו, היה בין יהודה וישראל. אבל עכשיו, גם בתוך ממלכת ישראל עצמה יש מחלוקת, "אז יחלק העם ישראל לחצי".
אחרי שרואים את זה, נבחון את עניין השמות.
על עמרי נאמר "ויקן את ההר שומרון….ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדוני ההר שומרון"
על תבני נאמר רק השם שלו. מה זה "תבני"? על שם התבן והוא גם "בן גינה".
השם שלו דומה ל"עמרי", רק שהוא על שם העומר.
אולי זה בא להגיד לנו דגש על הקרקע, יש חשיבות לקרקע ולאדמה בצד החומרי שלה באותה התקופה.
תבן = קש שעושים אותו ללבנים, עומרים זה קצת יותר גדול זה הצד של האוכל.
שני השמות קשורים מאוד אל האדמה, ופחות אל הרוח. להגיד לך אולי, שלממלכת ישראל בתקופה הזו, הצד החומרי הגשמי הוא מאוד מרכזי. ובתוך ישראל יש מחלוקת: עד כמה ירדנו לחומר?
האם ירדנו עד התבן? או שאולי קצת פחות, וזה רק לעומרים. ובסוף העומרים נצחו, יש יותר תקווה להם.
אבל מה עושה עומרי? קונה עיר, וקורא לה שומרון על שם שמר אדוני העיר.
הוא לא יהודי אותו שמר, אז למה קורא עמרי לעיר על שמו?
אם אנחנו עוסקים עכשיו באחאב למה כל הרקע הזה חשוב לנו? התשובה, פה, התנ"ך אומר לנו לשים לב דווקא לרקע, איך? בכך שהוא ממשיך לומר "אחאב בן עמרי". – תשימו לב לעמרי.
מה אומרים על עומרי? "כה וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו"
וגם על אחאב אומרים אותו הדבר:
כט וְאַחְאָב בֶּן-עָמְרִי מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי עַל-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. ל וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. לא וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל בַּת-אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. לב וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן. לג וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת-הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. לד בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן. {ס}
פרק יז:
א וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל-אַחְאָב חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם-לְפִי דְבָרִי. {ס} ב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר. ג לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. ד וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת-הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם. ה וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהוָה וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. ו וְהָעֹרְבִים מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן-הַנַּחַל יִשְׁתֶּה. ז וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא-הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ.
בפרק י"ז אנחנו פוגשים בפעם הראשונה, את אליהו הנביא.
אליהו מלאך הברית, שמגיע לשתות בליל הסדר את היין, שעליו אומרים "יהיה מונח עד שיבוא אליהו" , דמות נעימה שעתידה לבשר לנו על כל הטובות, וענות לנו על כל השאלות.
אבל אצלנו אנחנו רואים דמות קצת שונה מאותו אליהו המוכר לנו.
הדבר בראשון שאליהו עושה ממש איך שפוגשים אותו מגיע ונועל את השמים, ולא מסבירים לנו למה. ולכן אנחנו מחברים אותו למה שקרא בסוף הפרק הקודם, עבודת הבעל שאותה מתחיל אחאב.
הבעל הוא אל הגשם של הכנענים, ובארץ ישראל זה דבר מאוד משמעותי. כי לעומת מצרים שתמיד יש להם מים, בארץ ישראל המצב הוא לא כזה, אלא "למטר השמים תשתה מים".
וכמו שאומרת התורה בפרשה הידועה "והיה אם שמוע תשמעו…" השכר והעונש הם לגבי הגשם.
נשאלת השאלה: מה טוב בארץ שאין לה תמיד מים לעומת מצרים שתמיד יש לה מים? מה היתרון של ארץ ישראל?
אפשר לומר שהעובדה שלמצרים תמיד יש מים זה אומר שהשם ניתק איתם קשר, לא רוצה מהם תפילות או יחס והוא גם לא מתייחס אליהם, וזה העונש הכי חמור שיש.
לעומת זאת בא"י אנחנו צריכים לבקש. ה' משאיר אתנו קשר, והוא נותן חסרון כדי שנפנה אליו, שיהיה למה שנפנה אליו שלא נשכח אותו. יותר משהוא משאיר קשר הוא רוצה איתנו קשר.
מובן למה חשוב בעבודת הכנענים לבעל, כי הוא אל הגשם שלהם. ולכן, עכשיו שישראל החלו עובדים לבעל, אליהו עוצר את הגשם ובעצם אומר "בוא נראה מי נותן גשם".
נעמיק עוד קצת במעשי אחאב, איך נכנסת עבודת הבעל?
אומרת הנבואה: "ויהי הנקל לחטוא בחטאות ירבעם בן נבט- ויקח לו לאישה את איזבל בת…"
איך הוא התחתן עם איזבל? מי שידך? נראה שנישואין אלו, הם לא מאהבה, אל מצורך פוליטי.
משמעות חתונה כזו, היא כריתת ברית.
כשהתורה אומרת למלך, "לא ירבה לו נשים, זה לא רק במובן הפשוט, אלא גם במובן שלא לכרות יותר מידי בריתות עם עמי האיזור. כי בשביל בריתות, משלמים מכיר. גם שלמה וגם אחאב משלמים את המכיר.
מה המחיר? האישה שמגיעה, מביאה איתה את המורים, את עוזרים ועוזרות, משרתים ומשרתות, מורי הדת, יחד עם כל עבודת הבעל והאשרה.
בנישואין מסוג זה יש יחס של מקל וגזר בין שני הצדדים, אם הכל טוב, הכל טוב. אבל אם יש מתח, הבת, היא בת ערובה.
הממלכה של צור וצידון בולטת בעושר שלה, הם יורדי ים מקצועיים וסוחרים גדולים. שלמה מבקש מהם עצים לבית המקדש כי הם הכי טובים, ותמורת זאת שלמה נותן להם שמירה.
בתקופת אחאב, ממלכת ישראל מדממת ממלחמות אחים וכו', מלחמות אלו מובילות לבעיה כלכלית קשה. כנראה אין הרבה מה לאכול, "תבני ועומרי" צריך לדאוג לאוכל.
ואחאב, רוצה לדאוג לאוכל ושיהיה מצב כלכלי יותר טוב. אחאב דואג לעם ישראל כמו אביו, שבנה עיר, וקרה את השם על שם אדוני אותה עיר. (כי כנראה הייתה שם עסקה חשובה)
וזה מה שאחאב עושה, את החשבון. הוא כורת ברית עם צידון שייתן שקט כלכלי כדי שנוכל להתעצם, ואחאב מוכן לשלם מחיר רוחני, שתכנס איזבל עם העבודה זרה שלה. אחאב אפילו משתף עם זה פעולה ועובד לבעל. (למרות שהוא לא מאמין בכוחות שלו יותר מידי).
כי הוא הבן של עומרי, הוא דואג להביא את העומרים לעם ישראל, כמו אביו.
ועל הנקודה הזו מגיע אליהו הנביא. הוא אומר למלך, "אתה חושב שמשם אתה תשיג עושר כלכלי ואוכל? לא, הכל מהשם."
"אם אתה חושב שמשם יגיע לך העושר" אומר אליהו "אני אעצור את השמים, ונראה לאן אתה מגיע. לא יגיע אליך העושר שאמור להגיע מצור וצידון, לך תפנה לבעל ותראה אם הוא עובד"
ומכאן מתחיל המאבק הגדול שבין אחאב לאליהו. המלך שעבד הכי הרבה ע"ז, לבין אחד מגדולי הנביאים.