מעמד הר הכרמל – כשלון או הצלחה?
מעמד הר הכרמל הצלחה או כישלון?
בשיעור הקודם עסקנו במי הוא "עוכר ישראל"?
אחאב: שבימיו בנו את יריחו שמחזיר אותנו לחטא של עכן "עוכר ישראל", אחאב כופר בכך שישראל נתנה על ידי ה', ולכן גם חוקי ה' הם המחייבים בארץ, ולכן הוא "עוכר ישראל".
אליהו: בזה שאליהו מנע את ישראל לאכול, הוא נקרא "עוכר ישראל".
הבהרנו שזה מהות המאבק בהר הכרמל, מי שולט בארץ, ה' או הבעל, וכביכול יש ניצחון לאליהו, אבל אמרנו שאולי לא.
אליהו שופך מים על העצים, למה? רש"י אומר שזה כדי להגדיל את הנס.
על רש"י אפשר לשאול: האם הנס לא מספיק גדול?
נקביל את זה לסוף ספר שמואל: יג וַיֵּרְדוּ שלשים (שְׁלֹשָׁה) מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ וַיָּבֹאוּ אֶל-קָצִיר אֶל-דָּוִד אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים. יד וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם. טו וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר. {ס} טז וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ-מַיִם מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל-דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה.
אנחנו רואים שבמצודה אין מים, במערה בבית לחם יש מים, אבל הצבא הפלשתי שומר על מקור המים הזה, כלומר שללכת להביא משם מים זה אומר איה מבצע צבאי. "מוצב פלשתים" מזכיר את הסיפור של יהונתן שמתגנב כדי לכבוש את המבצר. הולכים שלושה גיבורים ומביאים מים, וכשחוזרים המים אל המחנה, דוד אומר "מים שבאו במסירות נפש שכזו, אי אפשר לשתות", והוא נותן את המים לה'. ומקווה שה' יביא מים בגלל זה.
אנחנו מכירים דבר חשוב, שה' דורש ממנו הרבה דברים לתת לו, בכורים, תרומות, בכורות צאן ואדם, המשותף להם – שאנחנו מוסרים לה' את הראשית.
זה אחד ההסברים למה ה' אסר את השלל של יריחו, כי יריחו זה הראשית וכל ראשית לה'.
עוד דבר חשוב אפשר ללמוד מפרשת אמור
"כב וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם."
למה זה שם, כשזה בפרשת קדושים כמעט מילה מילה? בפרשה שם עוסקים בחג הקציר, שזה מתחיל בעומר "…ראשית קצירכם אל הכהן… שבעה שבועות מנחה חדשה לה'….". אומרת התורה שיש משהו מיוחד בקציר, לא די לתת את ראשית הקציר, אלא (ואולי אפילו קשה יותר) צריך לתת את האחרית של הקציר. כשאתה נותן את האחרית לה' זה במטא אמונה גדולה בה'. וזה מה שעושה דוד המלך, את המים האחרונים אותם הוא מנסך לה'.
זה גם מה שאנחנו עושים בחג הסוכות, מנסכים לה' על גבי המזבח. כל השנה אנחנו מנסכים יין, ובסוכות ניסוך מים. (מה העניין? לנסך יין זה משמעותי יותר ממים, השאלה היא מתי, חג האסיף תקופת השנה, זה הסוף של השנה, ולתת את המים האחרונים שנמצאים בסוף של הבארות אפילו שהם לא הכי נקיים אבל זה כל מה שנשאר, זה מביע אמון בה').
אצלנו, אחאב לוקח את עובדיה אשר על הבית ומחפשים בכל הארץ ואין מים. אליהו קובע את המפגש, וכולם חייבים לבוא, כי הוא קובע את הכללים. אחאב גם יודע שזה תלוי באליהו, עם כל הכעס שיש לו אליו, והוא לא פוחד להגיד לו "האתה זה עוכר ישראל", אחאב מבין שבכוחו של אליהו להוריד גשם. אחאב מביא את כל העם אל הר הכרמל כי הוא מבין שבלי העם אליהו לא יעשה את מה שהוא רוצה, ואליהו הוא מי שמחליט על התנאים. מגיעים להר הכרמל, לציבור שם יש מים שהביאו, וברוב עם אליהו שופך את המים האלה על המזבח
לב וַיִּבְנֶה אֶת-הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְהוָה וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ. לג וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים וַיְנַתַּח אֶת-הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל-הָעֵצִים. לד וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְיִצְקוּ עַל-הָעֹלָה וְעַל-הָעֵצִים וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ. לה וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת-הַתְּעָלָה מִלֵּא-מָיִם.
התעלה היא גודל סאתיים שזה יחסית גדול, ואת התעלה הזו מלאו מים. אלה היו כדים ענקיים, כנראה המים המיועדים לכל עמ"י שהגיעו לשם, 12 כדים! המים האחרונים של העם, וזה לא סתם להגדיל את הנס, אלא זו אמירה שאם עם ישראל רוצים מים, הם חייבים להקריב את המים האחרונים שלהם לה'.
מה זה "בית סאתיים"? זה כמו חצר המשכן. אליהו ב"הוראת שעה" בונה תחליף למשכן, 4X3 זה הדוגמה של מחנה ישראל. ויהי כעלות המנחה – חז"ל אומרים "כשעלתה המנחה בבית המקדש בירושלים". היה שם מזבח, אליהו מתקן את המזבח ה' ההרוס. שכנראה הרסו אותו נביאי הבעל בהוראת איזבל. האש שיורדת מהשמים זה כמו חנוכת המשכן והמקדש, וניסוך המים כמו בחג הסוכות, ומכוח הדבר הזה שעם ישראל מוכן לתת את המים לה' אליהו אומר שהגשם יתחיל לרדת.
מא וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כִּי-קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם. מב וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל-רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּו. מג וַיֹּאמֶר אֶל-נַעֲרוֹ עֲלֵה-נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ-יָם וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה וַיֹּאמֶר שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים.
בתחילת הפרק ה' אומר לאליהו שזהו מספיק, ללכת לאחאב ולהחזיר את הגשם
א וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר-יְהוָה הָיָה אֶל-אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה אֶל-אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אליהו עושה את דבר ה' אבל הוא מנסה לעשות את זה בדרך שלו, הוא רוצה לראות שכל עמ"י חוזר בתשובה.
" לז עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי-אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם אֲחֹרַנִּית."
מה זאת אומרת?
למה אליהו שוחט את נביאי הבעל בנחל קישון? נראה ש"נחל קדומים נחל קישון" זה כמו שקרה בימי דבורה,שהיה נס "ויהם ה' את מחנה סיסרא…וסיסרא נס ברגליו" – למה הוא נס ברגליו? התשובה ברורה, "נחל קישון גרפם", סופת גשמים שטפה את הכל. כמו "מרכבות פרעה" והמרכבות הפכו למלכודות מוות. סיסרא מצליח לברוח ברגלים שלו כי הוא "גיבור". אליהו לוקח אותם לנחל קישון כי הוא עומד להתמלא מים שוב.
ובאמת אחרי שה' עונה את אליהו העם צועק, "ה' הוא האלוקים" וכשהעם צועקים את זה, זה לקיחת אחריות. כי המלך הוא זה שאסר לעבוד את ה' והוא זה שהרג את הנביאים. אליהו אומר להם שחייבים להחליט, בהתחלה הם מפחדים, אבל אחרי הנס הם אומרים "ה' הוא האלוקים". זו הצלחה גדולה.
אבל נראה שלא,
מד וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר הִנֵּה-עָב קְטַנָּה כְּכַף-אִישׁ עֹלָה מִיָּם וַיֹּאמֶר עֲלֵה אֱמֹר אֶל-אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם. מה וַיְהִי עַד-כֹּה וְעַד-כֹּה וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה. מו וְיַד-יְהוָה הָיְתָה אֶל-אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד-בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה.
פרק יט: א וַיַּגֵּד אַחְאָב לְאִיזֶבֶל אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֵלִיָּהוּ וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הָרַג אֶת-כָּל-הַנְּבִיאִים בֶּחָרֶב. ב וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל-אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה-יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי-כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת-נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם. ג וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת-נַעֲרוֹ שָׁם. ד וְהוּא-הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת (אֶחָד) וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי כִּי-לֹא-טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי.
מה זה הייאוש הזה? למה הוא רץ לפני אחאב? חז"ל אומרים, כי הוא חולק כבוד למלכות
אליהו מצפה שאחאב ידיח את איזבל, אבל הוא לא. למה? צריך להבין שאחאב לא התלבט, הוא תמיד ידע עם מי האמת, הוא תמיד ידע שאליהו הוא זה שיש לו את הכוח. אבל אחאב הולך עם ישראל, אליהו קיווה שאם ישראל ילך אתו אז גם אחאב ילך אתו. וזה נכון, אבל עם ישראל לא היה אתו.
איך רואים את זה? העם תפסו את נביאי הבעל, אבל אליהו הוא זה שמוריד ושוחט אותם בנחל, כשמשה מוציא את בני ישראל ממצרים כתוב "ויאמן העם בה' ובמשה עבדו" אצלנו אליהו רוצה שהעם יראה ויאמין בה' ושהוא שליחו.
" ו וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ ובדבריך (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה."
והעם מאמין בה', אבל לא מקבל את אליהו, ה' הוא האלוקים נאמר פעמים אבל לא "אליהו עבד ה'" או "בדברך עשיתי".
אחאב רואה את זה, ואליהו הולך לפניו לפני המלך, אבל אחאב לא משתכנע, הוא יודע שה' הוא האלוקים, אבל אליהו הוא עדיין "עוכר ישראל" בעיניו. לאחאב אין את גיבוי העם להתנגד לאיזבל ולהיות עם אליהו, ואחאב הולך עם עמ"י ולא נגדו. כשאחאב מספר לאיזבל היא מבינה שהעם אתה ואחאב אתה, ולא עם אליהו. ומיד היא משתמשת בזה, ורודפת את אליהו. ולכן אליהו בודד, ושואל את נפשו למות. אליהו ניסה להחזיר את עמ"י בתשובה בדרך שלו, עם עונשים וניסים ונפלאות.
אם זה לא יחזיר את עמי בתשובה מה כן?