נר איש וביתו
דרכי לימוד – נר איש וביתו
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין – נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
אנחנו רואים שבחנוכה יש ביטוי מיוחד, "מהדרין מן המהדרין", ננסה לעמוד על משמעות המושג.
רש"י מסכת שבת דף כא עמוד ב
נר איש וביתו – נר אחד בכל לילה, ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד.
והמהדרין – אחר המצות – עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית.
רבינו חננאל מסכת שבת דף כא עמוד ב
פי' המהדרין מהדרי מצות כדאמרינן (ב"ק ט ב) להדור מצוה עד שליש במצוה
הר"ח מייצג את הדעה המוכרת שמהדרין, זה ליפות את המצווה, ושההידור הוא דווקא במצווה עצמה.
לעומת זאת, לפי רש"י, מה פירוש המילה "המהדרין"? המחזרים.
מה רש"י רוצה לומר? שזה אלו שרודפים אחר המצווה, ההידור הוא באדם בכך שכל אחד מדליק, כי כל אחד רוצה להדליק.
רש"י לא מסביר מה זה "מהדרין מן המהדרין" אבל אם היינו ממשיכים את שיטתו – היינו מגיעים להידור המצווה עצמה, יש כלל שהראשונים אומרים שאותה מילה יכולה לשמש לשני משמעויות.
וכך לפי שיטתו של רש"י למילה "מהדרין" יש שני פירושים: א) "לחזר" ב) "להדר"
הפירוש הראשון זה בגברא (באדם), יותר בני אדם מחזרים אחר המצווה.
והשני, זה בחפצא (במצווה עצמה) שעושים הידור (יופי) למצווה, בכך שמדליקים יותר נרות כנגד היום.
תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב ד"ה והמהדרין מן
והמהדרין מן המהדרין – נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית.
יש מצווה, ולה יש שני צורות של הידור: האחת, זה כל אחד ואחד מדליק נר.
והשנייה, מוסיף והולך או פוחת והולך.
אבל זה אופציונלי, ולא עושים את שניהם. אם עושים מוסיף והולך, לא עושים את ריבוי המדליקים, ולהפך.
למה? מה הנקודה בתוס'? היכרא! זה ההידור, או כמה אנשים יש בבית, או באיזה יום אנחנו.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה א – ג
הלכה א
כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד א בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
הלכה ב
כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות.
הלכה ג
מנהג פשוט בכל ערינו בספרד שיהיו כל אנשי הבית מדליקין נר אחד בלילה הראשון ומוסיפין והולכין נר בכל לילה ולילה עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונה נרות בין שהיו אנשי הבית מרובים בין שהיה אדם אחד.
הרמב"ם מבין שמצוות חנוכה היא דין בבית, ובעל הבית מדליק שמונים נרות, כי זה דין בבית לא באנשים. מי זה הבית? בעל הבית.
רש"י לא הבין ככה, נר אחד, ואיש בכל בני ביתו סגי להו נר אחד, הדין הוא לא בבית אלא באנשי הבית.
לפי הרמב"ם זה דין בבית ולכן כשבעל הבית מדליק כנגד כל אחד ואחד, להגיד שהבית הוא לא רק קירות אלא גם אנשים. ועוד הידור שידליק גם מספר הימים כנגד מספר אנשי הבית אבל בעל הבית הוא המדליק.
מה הרמב"ם מדגיש פו כשהוא אומר שזה דין בבית? הוא מדגיש את העניין שהבית הוא מקדש מעט,
שאנחנו מדליקים את החנוכייה כנגד מנורת המקדש.
נעשה סדר לסיכום:
רש"י – הנקודה היא חידוש המצווה, במילים "מהדרין" ו"המהדרין מהמהדרין" – יש שני בחינות של הידור מצווה אחת בגברא ואחד בחפצא.
תוס' – הנקודה היא ההיכר – או בגברא או בחפצא לא שניהם. או כנגד אנשי הבית או כנגד הימים, כי אם תעשה גם וגם לא ידעו על מה אתה מהדר.
רמב"ם – דין בבית בחפצא של הבית שהבית יהיה מקדש והנרות יהיו מנורה ובעל הבית הוא נציג של הבית.