ויחי – לישועתך קיויתי ה' – האם ציפית לישועה???
לחיות עם פרשת השבוע – ויחי – האם ציפית לישועה?
בספר "עבודת ישראל" מביא הערה מעניינת. מתחילת פרשת מקץ עד לפרשת ויחי לא מופיע שם הוי"ה, בכל הסיפור של יוסף וירידת יעקב למצרים. הפעם הראשונה שמופיע שם הוי"ה היא בפסוק (בראשית מ"ט, י"ח): "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'".
נראה, שיש לדברים אלו משמעות עמוקה.
ירידת ישראל למצרים היתה בבחינת גאולה. הירידה למצרים גאלה את יעקב והמשפחה מהצער על אבדן יוסף, ומהצער של הרעב. במצרים היו למשפחת יעקב חיים טובים ושלווים (בראשית מ"ז, כ"ז): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד". יעקב חי במצרים טו"ב שנים, ואלו שנים טובות. הכל טוב, הכל נפלא. שפע אלוקי שמתגלה דרך "הטבע", שהוא בגימטריא שם "אלהים".
מתי יעקב "נזכר" לראשונה בשם הוי"ה? כאשר הוא מברך את שבט דן, "הירוד שבשבטים", "מאסף לכל המחנות". הוא רואה ברוח הקודש את שמשון, בן שבט דן, לאחר שהפלישתים אסרו אותו ונקרו את עיניו. שמשון נמצא במציאות הנמוכה והשפלה ביותר שיכולה להיות. גיבור אדיר שהכה את הפלישתים, ועכשיו הפך להיות משחק בידיהם. נפילתו של שמשון מבטאת את הירידה של עם ישראל, וכעת הפלישתים הולכים לשלוט בישראל בצורה קשה.
במציאות הנמוכה הזו, הדבר היחיד שיכול להושיע את שמשון ואת ישראל הוא חיבור לשם הוי"ה, יציאה מהטבע הקשה אל המציאות האלוקית העליונה.
על הרגעים האלה אומר יעקב: "לישועתך קיויתי ה'". ואכן, שמשון אוזר את כוחותיו האחרונים, ומכה בפלישתים במותו יותר מאשר היכה בחייו.
"לישועתך קיויתי ה'" – במקומות הנמוכים והקשים יש קו (רמח"ל) שקושר מהדיוטא הנמוכה ביותר עד למציאות האלוקית העליונה ביותר.
הפסוק הזה הוא אחד המקורות לשאלה ששואלים את האדם לאחר מותו: "ציפית לישועה?" (שבת ל"א ע"א).
הר"ן על הגמרא כותב: "ציפית לישועה – בימיך". הכוונה היא שהציפיה לישועה איננה ציפיה פסיבית. צריך לצפות בצורה פעילה. הציפיה לישועה מובילה את האדם למעשים.
הר"ן כתב את הדברים לפני מאות שנים, ובדור שלנו, דור של גאולה, הדברים מקבלים משנה תוקף. עלינו לצפות לישועה שתהיה בימינו, ולחשוב כיצד אני צריכים לפעול כדי שהישועה הנפלאה שאנו נמצאים בתוכה תמשיך ותתקדם.
מדרש חז"ל מוסיף עוד עומק בענין (בראשית רבה ל', כ"ד):
כָּךְ שָׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְבִלְעָם: אֵימָתַי תִּהְיֶה יְשׁוּעָה, אָמַר לָהֶם (במדבר כד, יז): "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב". אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: זוֹ הִיא דַעְתְּכֶם, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹף בִּלְעָם יוֹרֵד לַגֵּיהִנֹּם וְאֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא יְשׁוּעָתִי, אֶלָּא הֱיוּ דּוֹמִים לַאֲבִיכֶם שֶׁאָמַר (בראשית מט, יט): "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'", צַפֵּה לִישׁוּעָה שֶׁהִיא קְרוֹבָה, לְכָךְ נֶאֱמַר, "כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא".
ישראל שואלים את בלעם על הישועה. כנראה, בלעם היה נראה כאדם גדול המלומד בניסים, והיה נראה שהוא הכתובת המתאימה לשאלה זו.
התשובה של בלעם על הישועה: "אראנו ולא עתה", איננה שקר. הרי זה פסוק שנאמר בתורה. הרמב"ם מצטט פסוק זה בהלכות מלכים כראיה לכך שביאת המשיח כתובה בתורה.
בלעם מתאר את המבט החיצוני. מבחינה חיצונית הישועה רחוקה. מאז דבריו של בלעם עברו אלפי שנים, והישועה עדיין לא הגיעה. אבל המבט של הקב"ה הוא מבט פנימי. במבט פנימי הגאולה קרובה. "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".
הישועה נמצאת אצלנו בפנים, ואנחנו צריכים לפעול כדי לגלות זאת. הנשמה, הכח האלוקי, נמצא בתוכנו, ומכוחו באה הישועה. אנו רק צריכים לחשוף אותו כדי שהישועה תתגלה ותופיע.
בלעם הוא אדם של חיצוניות. הוא חושב ששבעה מזבחות יכולים לשנות את דעתו של הקב"ה. ה' אומר לישראל – אל תשאלו את בלעם. אל תלכו אחר החיצוניות. עליכם להתבונן פנימה. הגאולה נמצאת בתוככם. בכל אחד ואחד יש נשמה אלוקית, "נשמה שנתת בי טהורה היא". הציפיה לישועה פירושה להופיע את הנשמה בחיים. לחשוף ולגלות את הפנימיות, בדרך שמתאימה לדור שאתה חי בו, "בימיך".
ענין נוסף הקשור לציפיה לישועה מופיע בגמרא (סנהדרין צ"ח ע"ב):
דרש רבי שמלאי: מאי דכתיב (עמוס ה'): "הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור", משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור. אמר ליה תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה, שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה?!
התרנגול והעטלף הם שני עופות הפוכים.
התרנגול חי ופעיל רק ביום. כשיורד החושך – הוא משותק לחלוטין. כשמתקרב האור, התרנגול מתחיל להתעורר. העטלף, לעומתו, פעיל רק בלילה. בחושך הוא יכול לעוף ולאכול, ובאור הוא משותק.
אותה מציאות של אור גורמת לתרנגול להתעורר, ולעטלף להשתתק.
והנה, עומדים שני העופות הללו יחד ומחכים לאור, לגאולה שתבוא. התרנגול תמה על העטלף – מה לך לחכות לאור? מה שעבורי הוא אור וגאולה, עבורך הוא חושך.
וממשיכה הגמרא:
והיינו דאמר ליה ההוא מינא (=וזהו שאמר לו אותו מין) לרבי אבהו: אימתי אתי (=מתי יבוא) משיח, אמר ליה: לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי (כשיכסה אתכם החושך), אמר ליה: מילט קא לייטת לי (=האם אתה מקלל אותי)?! אמר ליה: קרא כתיב (=כך כתוב בפסוק): "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".
כאשר יופיע האור האלוקי, מי שיהיו לו כלים לקלוט את האור הגדול – יזכה להיות באור. מי שלא יהיו לו כלים מתאימים – יהיה בחושך. רק מי שיהיה כ"תרנגול", שעיניו יהיו מותאמות לקליטת האור הרוחני הגדול – יזכה לראות את האור.
שמא משום כך מובא בפרק שירה, שהתרנגול משבח את ה' בפסוק "לישועתך קיויתי ה'".
על פי זה, הציווי לצפות לישועה הוא ציווי להגדיל את הכלים הרוחניים. כשיבוא המשיח הוא יעביר שיעור, מן הסתם בדברים פנימיים ועמוקים, ונצטרך להבין את השיעור שלו. כל תורה שאדם למד בעולם הזה – הבל היא לפני תורתו של משיח. אם העיסוק בתורה הוא רק ברובד החיצוני של התורה, הרי זה הבל לעומת הדברים העמוקים שיגלה המשיח. אנו צריכים לצפות לישועה ולהתכונן לאור הגדול שהיא תביא איתה. להכין כלים גדולים לקליטת האור.
אחד הכלים המשמעותיים ביותר בציפיה לישועה הוא האמונה.
כך אומר הסמ"ק בבארו את מצות האמונה:
לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות… אכן הקב"ה מנהיג את העולם כולו ברוח פיו. והוא הוציאנו ממצרים ועשה לנו כל הנפלאות… ובזה תלוי מה שאמרו חכמים (שבת דף ל"א) ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו: צפית לישועה. והיכן כתיב מצוה זו. אלא שמע מינה בזה תלוי, שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו'". ועל כרחין מאחר שהוא דיבור, הכי קאמר, כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם, כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם. וכן יושיענו ברחמיו שנית, כדכתיב (דברים ל'): "ושב וקבצך מכל העמים וגו'".
הסמ"ק שואל – איפה כתוב שצריך לצפות לישועה? שמא כשישאלו את האדם לאחר מותו: "ציפית לישועה", הוא יכול לענות: לא ידעתי שצריך לצפות לישועה, לא אמרו לי… איפה זה כתוב?
מבאר הסמ"ק, שהציווי לצפות לישועה כתוב במצות האמונה, "אנוכי ה' אלוקיך". עלינו להאמין שיש בורא לעולם, ואם כך יש תכלית לבריאה. ה' ברא את העולם ליעוד מסויים, והיעוד הזה יגיע. אנו חלק ממנו ועלינו לפעול כדי לקרב ולהביא את העולם ליעודו.
ה' הוציא אותנו ממצרים כיון שיש לנו תפקיד בעולם. לכן לא נשארנו במצרים, ולכן גם לא נישאר בגלות.
אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.
כשאדם נשאל "ציפית לישועה", הוא נשאל – האם הבנת שאמונה בבורא עולם היא גם אמונה בישועה, בכך שהעולם יגיע ליעדו?
הציפיה לישועה כוללת את הכנת הכלים לקראת הישועה, על ידי הופעת הפנימיות שלנו, אמונה גדולה, והכנת כלים גדולים לקליטת האור האלוקי.
ובע"ה בקרוב יקבץ ה' את כל נדחינו מן הגויים, ונזכה לישועה שלמה ברחמים.