אהבת החברים
בסידורים רבים מופיע שיש לומר בכל בוקר:
הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "וְאָהֲבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
אהבת ישראל היא הפתיחה הראויה לתפילה.
מקור הדברים הוא בדברי האר"י ז"ל בשער הכוונות1:
קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות "ואהבת לרעך כמוך", ויכוין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי…
תפילה הכלולה מתפילותיהם של כל ישראל היא תפילה העושה פרי. הגמרא אומרת2:
תנו רבנן הנכנס לבקר את החולה אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא… רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל.
רש"י: בתוך חולי ישראל – שמתוך שכוללן עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים.
ההתכללות בכלל ישראל היא צינור שדרכו התפילה עולה למעלה. לאדם הפרטי יש מעשים טובים יותר וטובים פחות. בצד מעלותיו יש לו גם חסרונות וחטאים, והם מעכבים את התפילה מלהיות שלמה ורצויה. תפילה הכלולה מכלל ישראל – יש בה ביטוי לשלמות של האדם בהיותו חלק מן הכלל, ועל כן תפילתו נשמעת.
בהמשך דבריו מוסיף האר"י חידוש נוסף:
…ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד, צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים שלו, ובפרט אם יש להאדם ידיעה והשגה לדעת ולהכיר לחברו בבחינת הנשמה. ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו, או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו, וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו, ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו.
חברים שלמדים תורה יחדיו – יש בכך מעלה מיוחדת, ועליהם להקפיד על חברותם.
פעמים, שבדברנו על אהבת ישראל אנו מתכוונים ליהודים הרחוקים מאיתנו, ורחוקים מתורה ומצוות. אנו מדגישים את הצורך לאהוב כל יהודי, ואף את פושעי ישראל.
האר"י אינו הולך רק בדרך זו. "בפרט אהבת החברים". החברים הם כגוף אחד, וכל אחד מהם הוא אבר בגוף – בלעדיו הגוף חסר ומבלעדי חבריו – אף הוא איננו קיים.
זוהי הפתיחה הראויה ליום, הבונה חיים נכונים, מתוך תחושת חברות חזקה ואמיתית.
"ואם יש איזה חבר מהם בצרה צריכים כולם לשתף עצמם בצערו". השותפות באה בשתי דרכים. א. שותפות בנפש, כך שהאדם הנתון בצרה ירגיש שצרתו היא צרת רבים, והם נושאים איתו בעול הצרה. זוהי תחושה המקלה מאוד על האדם, בידעו שיכול הוא להשיח את לבו על צרתו, וחבריו מקשיבים לו ומגיבים בצרה נכונה ומשתתפת. ב. שותפות מעשית. כאשר אדם מרגיש בצערו של הזולת, הוא יעשה ככל יכלתו להקל מעליו ולסייע לו לצאת מן הצרה. העשיה בפועל נובעת מן היחס הנפשי נכון לחבר הנמצא בצרה.
"ויתפללו עליו, וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו". לאר"י הקדוש היה חשוב, יחד עם הכוונות הנשגבות וכוונת השמות הקדושים, מן המצב החברתי של תלמידיו. חשוב שהיחסים החברתיים יהיו ברמה גבוהה, שכן זהו המצע והרקע לבנין נכון של חיי תורה.
השותפות בצערו של החבר ובקשייו היא מדרגה גדולה ויש לה חשיבות גדולה בבנין האישיות. התפילה היא ביטוי לכך. אדם המתפלל על חברו מעומק הלב ומזיל דמעות בעבורו, מלמד על קישורו החזק. זוהי מעלה גדולה, ויש לאדם לחוש סיפוק על שותפותו הגדולה עם חברו.
תחושת הצער על החבר היא ביטוי לאהבה שביניהם, ופעמים שבכוחה של החברות ושל האהבה בין החברים להתמודד עם משברים ואף לחסוך משברים מיותרים.
בספר הכוזרי3 מופיעה הדרכה דומה:
…אלה וכל הדומים להם הם החוקים השכליים, אך הללו אינם כי אם הצעות והקדמות לתורה האלוהית הקודמות לה בטבע ובזמן, אשר בלעדיהן לא תתכן כל הנהגה בכל חברה מחברות בני אדם, עד כי גם חברת שודדים לא יתכן שלא תקבל שלטון הצדק בדברים שבינם לבין עצמם. בלא זה לא תתמיד חברותם.
בלא חיי חברה תקינים, אי אפשר לפעול פעולה כלשהי, ולכן אף השודדים צריכים חוקים וחיי חברה מסודרים. גם כדי לשאת את דבר ה' בעולם – יש צורך בבסיס איתן של חיי חברה מתוקנים.
יש להרחיב את דבריו של הכוזרי. חיי חברה כוללים מעבר לחוקים שנועדו למנוע הפרעה של אדם לזולתו. חיי חברה הם אוירה נעימה בין האנשים. זהו הבסיס של התקדמות בתורה, במצוות ובמעשים טובים. האדם לא חי בעולם הזה לבדו, אלא הוא חי במציאות חברתית. מכוחה הוא פועל, ממנה הוא יוצא ואליה הוא שב. על כן יש צורך לכל אדם להשקיע בבניית החברה ובתחושת השותפות על חבריו.
החברה לא נבנית מעצמה. יש צורך להשקיע בכך מכוחות הנפש. לפנות מקום בנפש לאהבת החברים, לשיחה משותפת ולהקשבה.
הבעש"ט היה אומר:
רצונך להיות אהוב – היה אוהב.
וכי למה שירצה האדם להיות אהוב? זהו צורך בסיסי באדם לחוש אהוב. זה חלק מבנין בריא ויציב של הנפש ושל המדרגות הרוחניות של האדם. חשוב לאדם שירצה להיות אהוב.
כיצד עושים זאת? הדרך היא להשקיע באהבת הזולת. תיצור סביבך אקלים של אהבה, וכך תהיה אהוב. האהבה שאדם משרה סביבו, יוצרת אוירה שחוזרת אליו.
הגמרא בשבת4 מספרת כמה סיפורים על אנשים שדנו את חבריהם או רבותיהם לכף זכות, והיא מסיימת כל סיפור במילים:
ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות.
אחד הביאורים לדברים אלה הוא, שכשאדם דן לכף זכות הוא יוצר אוירה של זכות בעולם ובעולמות העליונים. כך פועלת מדה כנגד מדה – אנחנו, בהתייחסותנו לחברינו, קובעים את התייחסותו של הקב"ה אלינו. על כן כה חשוב ליצור אוירה של חסד ושל אהבה, וכך נשפיע שפע של חסד עלינו מלמעלה.
התחלת היום היא במצות "ואהבת לרעך כמוך", והיא נותנת משמעות וערך לכל היום, בו פועל האדם מתוך אהבה ושותפות עם חבריו.
1 דרושי ברכות השחר.
2 שבת י"ב ע"א.
3 מאמר שני, מ"ח.
4 קכ"ז ע"ב.