ויחי-מוקדם ומאוחר בסיפור מות יעקב
ויחי – מוקדם ומאוחר בסיפור יעקב
חתימת ספר בראשית – פרידה מבני יעקב, בברכות.
ברכת מנשה ואפרים מעוררת שאלה:
" ח וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי-אֵלֶּה. ט וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר-נָתַן-לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם-נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם. "
מה זה "מי אלה"? ייתכן לומר, שבגלל ש"ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות". אבל זה עדיין מוזר, הרי לפני רגע הוא אמר "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי".
בגלל הקושי הזה רש"י בעקבות חז"ל הולך בפרשנות אחרת, נבחין שבתחילת הפרק נאמר:
"א וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת-מְנַשֶּׁה וְאֶת-אֶפְרָיִם."
כאן יש שאלה ברורה, מי אמר ליוסף? רש"י אומר: הרי זה מקרא קצר, – הפסוק חסר. (דוגמא נוספת למקרא חסר "בראשית ברא…", "בראשית" זה מילה נסמכת, ולכן רש"י אומר היה אמור להיכתב "בראשית הכל, ברא…"). אופציה שנייה בפירוש רש"י, זה שאפרים הוא זה שאומר ליוסף שיעקב חולה. אפרים היה לומד אצל יעקב, יעקב חולה, אפרים מספר ליוסף, חוזרים, ויעקב שואל "מי אלה". זה נראה עוד פחות הגיוני! ולכן, בגלל הקושי הזה רש"י מפרש את "מי אלה" בצורה שונה: "מהיכן יצאו אלה שאינם ראויים לברכה" בעקבות המדרש – שירבעם ואחאב עתידים לצאת מאפרים, ויהוא ממנשה.
אולי אפשר להציע אחרת?
יעקב בתחילת הפרשה משביע את יוסף לקבור אותו בארץ כנען עם אבותיו, אחרי הדבר הזה יוסף צריך להביא את בניו לקבל ברכה,אבל הפרק הבא מתחיל ב"ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עמו". מה קורה כאן? לפני רגע הוא היה אצל אביו, וברור שהוא לקראת ימיו האחרונים. הוא עזב? הוא חוזר עכשיו? התורה מספרת כאילו "הנה אביך חולה" זה הפתעה. זה שאומרים שזה אפרים שמספר ליוסף שהוא חולה, כאילו יוסף לא שם לב למה שקורה בעודו שם?
עוד נקודה לשים לב אליה: אפרים ומנשה – מה התמונה המצטיירת בסיפור ברכת אפרים ומנשה?
אפרים ומנשה – הרושם הוא שהם ילדים קטנים "ויוצא אותם מעם ברכיו" אבל זה לא מסתדר, כי אנחנו יודעים שאפרים ומנשה נולדו לפני שהחלו שנות הרעב: "וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב". ואנחנו יודעים שיוסף התחתן עם אוסנת באיזור השנה הראשונה לשנים הטובות, אז בתחילת הרעב הם יכולים להיות בין גילאי 1-6. עוברים עוד שנתיים עד שיעקב מגיע למצרים "כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ", יעקב בן 130 שנה כשהוא מגיע למצרים (כך הוא אומר לפרעה), יעקב חי בארץ מצרים 17 שנה, אז אם בני יוסף היו בני 7 בערך כשיעקב ירד למצרים, הם כבר בשנות ה20 לחייהם. אבל בצורת הסיפור של התורה, התורה לא נותנת לנו את התחושה שהם אנשים בוגרים אלא שהם ילדים.
הרב יואל בנון אומר שפרשת ברכות אפרים ומנשה לא מופיע במקומה, אלא היא אמורה להיות מוקדמת יותר, 17 שנה לפני כן כשיעקב מגיע למצרים. זה יכול לפתור את התחושה שבני יוסף הם קטנים בסיפור. אבל צריך להסביר א) למה אפשר להגיד כך, ב) אם זה נכון, למה זה לא כתוב לפי הסדר?
"וישב ישראל על המיטה" – זה דומה ל"וישטחו ישראל על ראש המיטה" – יש תחושה שזה ממש ממשיך. אבל ננסה להוכיח שדעת הרב יואל בנון, נכונה בכל זאת.
סיבה ראשונה, זה מסדר לנו את הרצף גם של "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה" ו"ויקרבו ימי ישראל למות". בנוסף זה גם מסביר את שאלת יעקב "ויאמר מי אלה" – הרי הוא לא ראה אותם מעולם, ובעקבות זה, אפרים נשאר אצל יעקב ללמוד תורה.
אנחנו גם צריכים לשאול: אם "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה" זה מוקדם יותר, במה הוא היה חולה?
נחזור לפרשת ויגש, יוסף מפגיש את יעקב עם פרעה:
ז וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת-פַּרְעֹה. ח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. ט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם. י וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת-פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה.
מה הביא את פרעה לשאול את זה את יעקב?
בעלי התוס' מביאים מדרש – ביקורת על יעקב שאומר לפרעה "מעט ורעים היו ימי…" – ולכן ה' אומר לו שהוא מוריד לו שנות חייו מימי אביב יצחק 33 ושלוש שנים. כמספר התיבות מ"ויאמר" עד "מגוריהם". המדרש הזה מוזר כי מספר המילים בפסוק ט' הוא רק 25. ורק אם נצרף אליו את פסוק ח' "ויאמר פרעה" זה יוצא 35 מילים, אבל למה שיעקב ייענש על דברי פרעה?
נשאל שוב: למה פרעה שואל את יעקב "כמה ימי שני חייך"? כי יעקב נראה חולה ומסכן, ועל זה שיעקב נראה ככה, ושבגלל זה פרעה שאל אותו, על זה נענש.
בוא נחבר את זה למה שאנחנו מנסים להגיד, למה פרעה שואל את יעקוב בן כמה הוא? כי הוא נראה חולה, למה? מהדרך? אולי יש סיבה אחרת? בפרשה הקודמת נאמר: " וַיָּ֥קׇם יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ". למה בני יעקב צריכים לשאת אותו? הרי לפני רגע נאמר "וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכׇל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵא-לֹהק֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃" נראה שאז הוא הלך בכוחות עצמו.
מה קרה בין לבין? מראות הלילה. לפני כן יעקב חשב, "אלכה ואראנו בטרם אמות" ואז נחזור לארץ ונחיה בשלום, אבל ה' אומר לו שלא, שכולם יישארו במצרים, "כי לגוי גדול אשימך שם" יעקב מבין שהחלה הגלות, ויעקוב מתרסק מזה הוא לא יכול ללכת עוד, כשהוא פוגש את יוסף אנחנו מרגישים את המורכבות שבזה. יוסף בוכה על צוראיו עוד, מהתרגשות, אבל יעקוב לא בוכה, כי זה מורכב, הוא יודע מה שיוסף לא יודע. "אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך". יוסף עולה לבד אל אביו. ואז אחרי קצת זמן הוא מקבל הודעה ש"הנה אביך חולה" ומיד הוא לוקח את אפריים ומנשה ומשם הסיםור ממשיך.
אבל למה זה כתוב כך? נראה שההבנה של יעקוב הייתה שבאמת הוא עומד למות עוד רגע "אלכה ואראנו בטרם אמות…" "אמותה הפעם…" – ולכן יוסף לוקח את בניו – כי גם לו נראה ברור שיעקב עומד למות. ולכן התורה מחברת את שני הסיפורים יחד, כי היא רוצה לספר את כל הברכות שיעקב מברך לפני מותו. אז הוא מברך את כל השבטים לפני מותו. אבל גם את יוסף אפרים ומנשה, זה גם לפני מותו, (למרות שזה לא היה והם רק חשבו שזה "לפני מותו").
צריך לשאול: הסיפור הראשון – ברכות בני אפרים – אם יעקב בטוח שהוא עומד למות, למה גם אז בוא לא השביע את יוסף לקבור אותו בארץ כנען?
אם נדייק בפסוקים התשובה ברורה: כי ב17 שנים האלו חל שינוי משמעותי, אומרת התורה "…ויעברו ימי בכיתו" ויוסף אומר, "דברו נא באזני פרעה לאמור" אם יוסף הוא המשנה למלך מצרים, למה כל הבקשות האלו? כי בלי לשים לב, כאן התורה מתחילה לספר לנו על הגלות – אחרי 17 שנה פרעה לא נותן להם לצאת יותר, ויעקב נאלץ להשביע את יוסף לקבור אותו בכנען, ופרעה אומר "וקבור את אביך כאשר השביעך" רש"י אומר "אלמלא השביעך, לא הייתי נותן". יוסף חייב להגיד פרעה "ואשובה", למה? למה האחים ויעקב ויוסף לא חוזרים לארץ כנען? כי הם לא רוצים? כי טוב להם במצרים? לא! כי אי אפשר, "ויעלו איתו… רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גושן…." – מה החידוש? "ויעל עמו גם רכב גם פרשים…." – דואגים שמי שיוצא מארץ מצרים יחזור לארץ מצרים – הטף נשארים כדי לוודא שהם יחזרו אחר כך למצרים, כבני ערובה.
17 שנה לפני כן, יעקוב לא היה צריך להשביע, כי לא הייתה בעיה, ובוודאי שיוסף היה קובר אותו לבקשתו בארץ כנען, אבל דברים השתנו והפעם כשהוא עומד למות הוא חייב להשביע.
איך נצא מהגלות? זה בחומש הבא חומש הגאולה, שבת שלום.