התבוננות בתורתו של רשב"י דרך מצוות קריאת שמע

התבוננות בתורתו של רשב"י דרך מצוות קריאת שמע 

נראה כוון מיוחד ברשב"י דרך קריאת שמע:

ברכות כ"א ע"א:

אמר רב יהודה אמר שמואל: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא – אינו חוזר וקורא, ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר – חוזר ואומר אמת ויציב. מאי טעמא, קריאת שמע דרבנן, אמת ויציב דאורייתא. מתיב רב יוסף: "בשכבך ובקומך", אמר ליה אביי: ההוא בדברי תורה כתיב… ור' אלעזר אמר: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא – חוזר וקורא קריאת שמע, ספק התפלל ספק לא התפלל – אינו חוזר ומתפלל, ורבי יוחנן אמר: ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו.

מה פירוש "קריאת שמע דרבנן"?– יש מחלוקת בראשונים: המחלוקת האם "קריאת, שמע דרבנן" או "קריאת שמע, דרבנן" כלומר האם חז"ל אמרו דווקא לקרוא את שמע, אבל יש חובה של קריאה, או שאין מצווה, וכל הקריאה היא דרבנן – ויש רק מצווה ללמוד תורה.

חלוקת הראשונים בהבנת מהות קריאת שמע:

חלק מהראשונים, כמו תוספות, סוברים שאין מצוות קריאת שמע מדאורייתא כלל, וכל חיוב הקריאה בבוקר ובערב הוא מדרבנן, כחלק מקיום מצוות תלמוד תורה בזמנים קבועים – "בשכבך ובקומך". לעומתם, רבנו יונה טוען שיש חובה מהתורה להזכיר דברי תורה בזמנים אלו, וחז"ל תיקנו שהטקסט שיאמר יהיה פרשת שמע. כך נוצרת הבחנה בין עצם המצווה – תלמוד תורה בשעות קבועות, לבין הנוסח – שהוא דרבנן.

שאגת אריה סי' א':

ומעתה יש לתמוה על רוב פוסקים שפסקו כר' אלעזר דאמר קריאת שמע דאורייתא לגבי שמואל וכמש"ל, ואין בידי שום סעד וראיה לדבריהם ז"ל שהלכה כמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא מדברים המבוארים בהדיא בגמרא, אלא מהא דאמרינן ברפ"ח דמסכת סוטה (מ"ב ע"א): "ואמר אליהם שמע ישראל", מאי שנא "שמע ישראל", אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחי: אמר להם הקב"ה לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם, שמע מינה דצריך לקרות פרשה זו דשמע ישראל דוקא מן התורה.

מה סובר רשב"י?
אין מקור שאומר שקריאת שמע דאורייתא – ומדוע לא פסקו כך?
נראה שיש שתי גישות בדבריו של רשב"י: בגמרא בסוטה מופיע כי כהן משוח מלחמה פותח בדברי "שמע ישראל" לפני היציאה לקרב. רבי שמעון בר יוחאי דורש מכאן שאפילו אם אין לעם ישראל אלא קריאת שמע של שחרית וערבית – בזכותה אינם נמסרים ביד אויביהם. מכאן אפשר להבין שקריאת שמע – ובמיוחד פסוק "שמע ישראל" – היא מצווה מדאורייתא.

הנצי"ב בהעמק שאלה שאילתא נ"ג:

תמן תנינן מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה… רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי: כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמרה על גרמיה (על עצמו): כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה אפילו לתפלה אנו מפסיקין… רשב"י כדעתיה, דרשב"י אמר: אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין, חד דהוי לעי באוריתא וחד דעבד ליה כל צורכיה. חזר ומר: ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה, אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה (רשב"י כדעתו, שרשב"י אמר: אילו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתנה תורה לישראל, היית תובע מלפני ה' שיברא לאדם שני פיות, אחד שיהיה עוסק בתורה ואחד שיעשה בו כל צורכו. חזר ואמר: ומה אם באחד אין העולם יכול לעמוד מפני לשון הרע, אילו היו שנים על אחת כמה וכמה)… ולא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב. ולית ליה לרשב"י הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות, שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא, ואמר ר' יוחנן: הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם, טעמיה דרשב"י זה שינון וזה שינון ואין מבטל שינון מפני שינון, והא תנינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה, הא בעונתה חביבה מדברי תורה, היא היא, אמר ר' יודן: רשב"י על ידי שהיה תדיר בדברי תורה לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה.

לעומת זאת, בירושלמי רבי שמעון אומר שאין מפסיקים מתלמוד תורה אפילו בשביל קריאת שמע, כי שניהם נכנסים תחת הכותרת "תלמוד תורה" ואין מצווה מיוחדת להגיד קריאת שמע כי אם היה כן, בוודאי היה אומר לעצור את הלימוד תורה כדי לקרוא קריאת שמע. יש כאן סתירה בין דבריו של רשב"י בסוטה (שמעלה את קריאת שמע למדרגת מצווה בפני עצמה) לבין דבריו בירושלמי (שרואה אותה כחלק ממצוות תלמוד תורה).

רס"ג עשה ג', ד':

ערב ובוקר יחדוהו.

מצוה ב' לרמב"ם:

היא הציווי שציוונו באמונת היחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד, והוא אמרו יתעלה "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".

ומצוה י':

היא שציוונו לקרוא קריאת שמע בכל יום ערבית ושחרית והוא אמרו "ודברת בם בשבתך בביתך", וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת ברכות ושם התבאר דקרית שמע דאורייתא.

 

האם קריאת שמע היא מצוות ייחוד השם?
הרמב"ם מונה שתי מצוות נפרדות: אמונת ייחוד השם – להאמין שה' אחד, ומצוות קריאת שמע – לומר פעמיים ביום את פרשיות שמע. לעומתו, רס"ג מונה רק מצווה אחת: "תייחדהו ערב ובוקר". פרשני הרמב"ם, כמו ר’ יוסף פרלה, שואלים – למה למנות שתיים אם מדובר בדבר אחד?

נשאל – מה ההבדל בין המצוות שמונה הרמב"ם – מה הנפקא מינא?
אחת הנפקמינות המרכזיות היא חיוב נשים: מצוות ייחוד השם חלה תמיד, גם על נשים, כי אינה תלויה בזמן. לעומת זאת, קריאת שמע היא מצוות עשה שהזמן גרמא – ולכן נשים פטורות ממנה. נפקמינה נוספת: מצוות ייחוד השם חלה כל היום, כל הזמן, בלב ובמחשבה, ואילו קריאת שמע היא אמירה פעמיים ביום.

 הסמ"ג מצות עשה י"ב לדברי הירושלמי:

גרסינן בירושלמי דעבודה זרה, תניא רשב"י אומר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", מה הפנימה הזאת אינה נגלית לכל בריה ובריה, כך אין לך רשות לשקע עצמך על דברי תורה לגלות רזיה אלא בפני אדם כשר.

מה שמיישב את הסתירה בין שני המקורות שראינו:
אדם רגיל שלומד – ורואה א פשטות המקרה , ויש את רשב"י – הוא רואה את פנימיות התורה כל הזמן, זה מראה שיש למצוות ייחוד ה' מינימום שזה בקריאת שמע "ערב ובבוקר ייחדהו" וברמה זו ראוי לעצור לימוד על מנת לקרוא קריאת שמע, אך יש גם שיעור למעלה, תמיד לחיות בייחוד של ה', ולכן הוא לא צריך להפסיק את לימודו על מנת לקרוא קריאת שמע.
נבנית תמונה פנימית של רבי שמעון בר יוחאי כאדם שחי כל הזמן בתודעת ייחוד השם – לא רק באמצעות קריאת שמע או תלמוד תורה, אלא בכל פעולה יומיומית. כל מעשה שלו – אכילה, הליכה, דיבור – נובע מתוך הכרה באחדות ה'. הוא מחבר את כל חלקי הבריאה תחת תודעת השם אחד – זהו לב הפנימיות של התורה, דרכו של רשב"י.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *