פרשת במדבר – ודילוגו עלי אהבה
– ודלוגו עלי אהבה
אנו עומדים ערב חג השבועות. מכניסתו של חודש סיון איננו אומרים תחנון בתפילה, וכבר מרגישים מעט משמחת חג השבועות. לכבוד החג, נעמוד על נקודה מתוך הפרשה הקשורה לתורה.
בירושלמי נאמר (סנהדרין פ"ד ה"ב):
אמר ר' ינאי: אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה.
התורה לא ניתנה לנו בצורה של אמת חתוכה וברורה, שאנו צריכים לכוון אליה. כאשר באים בעלי דין לפני הדיין, או כאשר באה שאלה הלכתית לפני הרב, הוא לא צריך לכוון לאמת מסויימת, אלא עליו לעשות את הבירור של ההלכה, ומה שעולה מן הבירור – זוהי האמת שלו. דיין אחר שיעיין באותו מקרה יכול לברר ולהגיע לאמת אחרת.
אילו היינו צריכים לכוון לאמת מוחלטת – לא היתה לרגל עמידה.
ממשיך הירושלמי:
מה טעם, "וידבר ה' אל משה", אמר לפניו: רבונו של עולם, הודיעני היאך היא ההלכה. אמר לו: "אחרי רבים להטות", רבו המזכין זכו, רבו המחייבין חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, מיניין ודגל"ו, וכן הוא אומר: "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים", ואומר: "מישרים אהבוך".
ההלכה נקבעת על פי הרוב, ולא על פי היכולת לכוון לאמת חתוכה וקבועה מראש.
הליכה אחר הרוב היא ענין של לכתחילה, ולא בדיעבד. אדרבה, אם כל הדיינים פוסקים בצורה זהה – יש בזה בעיה (סנהדרין י"ז ע"א):
אמר רב כהנא: סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו.
גם אם היו שני עדים שראו את הנידון עובר עבירה, והתרו בו – לא יתכן שלא יהיה צד של זכות שיביע אחד הדיינים. אם כולם רואים רק את צד החובה שבדבר, יש חשש שלא נעשה בירור מלא.
יש מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, ותפקידנו הוא לברר את ההלכה על פי הרוב, ולא לכוון לאמת אחת שנקבעה מראש. הקב"ה סומך עלינו ומאמין בנו, שנברר את הדברים, ומה שיעלה בידינו לאחר הבירור – זוהי האמת שלנו וזהו רצון ה'. התנאי הוא שהבירור יעשה לשם שמים.
הרמח"ל מלמד שלא רק בהלכה יש מ"ט פנים, אלא גם בחיים.
הרמח"ל עוסק בענין הזיווג. ידועים דברי חז"ל (סוטה ב' ע"א):
אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני.
אך הרמח"ל, על פי דברי האר"י, אומר ש"לא כל אחד נוטל את בת זוגו". כשאדם "יוצא לדייטים", הוא לא עוסק בקליעה למטרה. אין אחת שמיועדת לו, ואם פגע בדיוק במטרה – אשריו, ואם חלילה לא – יחיה כל חייו בטעות והחמצה.
אין זה כך. בני הזוג צריכים לברר את ההתאמה ביניהם, והאחריות על בניית הקשר מוטלת עליהם. הקשר איננו יורד עליהם מן השמים, אלא נבנה בשנים של עבודה ושל בניה, באהבה ובשלום.
הדברים נכונים גם ביחס לבחירת מקצוע.
אמרו במדרש (בראשית רבה פרשה צ"ט, ד'):
"כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וגו'" (בראשית מט, כח), כְּבָר כְּתִיב (בראשית מט, כח): "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית מט, כח): "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם", אֶלָּא לְפִי שֶׁבֵּרְכָן יְהוּדָה בְּאַרְיֵה, דָּן בְּנָחָשׁ, נַפְתָּלִי בְּאַיָּלָה, בִּנְיָמִין בִּזְאֵב, חָזַר וּכְלָלָן כֻּלָּן כְּאֶחָד וַעֲשָׂאָן אֲרָיוֹת וַעֲשָׂאָן נְחָשִׁים.
אף שלכל אחד מן השבטים ניתנה ברכה מיוחדת, לבסוף כלל יעקב את כל השבטים בכל הברכות. כל אחד יכול להיות אריה, זאב או נחש. זה ענין של החלטה של האדם, ולא של קביעה נתונה מראש. אמנם יש לאדם תכונה טבעית שראויה לו, אך יש ערכים נוספים שיש להתחשב בהם בבחירת המקצוע – איזה צורך יש בעולם, כיצד האדם בונה את חייו עם המקצוע שהוא בחר בו, ועוד. הקב"ה סומך עליך שתקבל החלטה טובה.
לא נקבע מראש לאדם שהוא יהיה רופא שמתמחה ברפואת האף, ואם חלילה יבחר להיות רופא שמתמחה באוזן – החמיץ את מטרת חייו. אין אנו עסוקים בנסיון לקלוע למה שנקבע עבורנו, אלא בבחירת הדרך על פי הבנתנו את רצון ה'.
רבי ינאי אמר: "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה". אפשר להוסיף: אילו ניתנו החיים חתוכים, לא היתה לרגל עמידה. אילו היינו עסוקים כל חיינו בנסיון לכוון לאמת עליונה קבועה – אי אפשר היה לעמוד ולבנות את החיים.
הירושלמי מביא שני מקורות לכך שיש מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור.
האחד, מהפסוק: "ודגלו עלי אהבה", "ודגלו" בגימטריא 49.
השני, מהמילים: "מזוקק שבעתיים" – שבעתיים הם שבע פעמים שבע, שהם ארבעים ותשעה.
נתמקד בביטוי הראשון, במילה "ודגלו".
בפרשת השבוע אנו לומדים על דגלי השבטים. לאחר יום העצמאות ויום ירושלים, שבהם דגל המדינה בא לידי ביטוי, הדגלים מגיעים גם לפרשת השבוע.
לכל שבט יש דגל משלו עם צבע משלו. צבע הדגל הוא כצבע האבן השייכת לשבט בחושן.
הדגל מצד אחד מכנס תחתיו את כל השבט, ומצד שני מבטא את היחודיות שיש לכל שבט.
הדגל מלמד שיש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. במקום נוסף דורשים חכמים דרשה מדהימה:
אָמַר רַבִּי אַחָא: עַם הָאָרֶץ שֶׁקּוֹרֵא לְאַהֲבָה אֵיבָה, כְּגוֹן "וְאָהַבְתָּ" – 'וְאָיַבְתָּ', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "וְדִלּוּגוֹ עָלַי אַהֲבָה".
אדם אומר דבר נורא, אך כיון שהוא עושה זאת לשם שמים, והוא חושב שכך נכתב בתורה – הקב"ה אוהב את דבריו ואת דילוגו.
הדגל מבטא אמת שכולם הולכים אחריה. חז"ל דורשים שיש בדגל גם בחי' של דילוג. המציאות מורכבת, מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור. בכל דבר טהור יש בחינה של טומאה, ובכל דבר טמא יש בחינה של טהרה. מאז אכל האדם מ"עץ הדעת טוב ורע", המציאות מעורבת, ובכל דבר יש טוב ורע, טהור וטמא.
הדברים חשובים כגישה לחיים. עלינו להבין שהדעות השונות הם בריאה אלוקית. "כשם שפרצופיהן שונים זה מזה כך דעותיהם שונות זה מזה". מדוע לא ברא הקב"ה את כולנו עם פרצוף זהה? מדוע לכל אחד יש צורה אחרת של פרצוף?
לכל אחד יש פרצוף משלו, שליחות משלו ודעה משלו, ורק החיבור של כולם יחד מהווה שלמות. יש לעבוד על כך, לבנות את השלום והחיבור בין אדם לחבירו. כל אדם נדרש לברר את דרכו, ולהיות בהארת פנים כלפי חבירו. לא להיות בלחץ מכך שלחבר יש דעות שונות.
התורה ניתנה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, והכרעה היא על פי הרוב. יחד עם זאת, גם דעת המיעוט היא משמעותית ויש לה חשיבות. אמרו חכמים (משנה עדויות פ"א מ"ה):
וְלָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין, הוֹאִיל וְאֵין הֲלָכָה אֶלָּא כְדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. שֶׁאִם יִרְאֶה בֵית דִּין אֶת דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְיִסְמֹךְ עָלָיו…
למרות שאין הלכה כדעת יחיד מול הרבים, המשנה מביאה גם את דעת היחיד, כדי שבית דין יוכל לסמוך עליו בעתיד. בשעת הדחק אפשר לפסוק כדעת יחיד כנגד הרבים. "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק". גם הדעה של המיעוט היא דעה משמעותית, ואם היא נאמרה מתוך בירור לשם שמים – יש לה מקום. אין דעה שהיא מחוץ לתורה, ויש ללמוד ולהעמיק בכל הדעות, גם של מי שנדחה מההלכה.
"למופלג נחשוב, אם נאמר שהאחדות של ההויה היא מענינת אותנו יותר מכל דבר" (שמונה קבצים ב', קע"ח). זה דבר מופלג, נראה רחוק ולא הגיוני, לומר שהאחדות היא הדבר שמעניין אותנו ביותר. אך כך הם הדברים. הבריאה כולה אחת היא, כל היצורים כולם נבראו על ידי בורא אחד, ויש בהם ענין המאחד אותם.
גם בתורה יש דעות שונות ומבטים שונים, אך כולם הם פנים שונות של תורה אחת וצריכים לראות את כולם במבט של אחדות. גם מי שטועה, אם הוא בא לשם שמים, הוא חלק מהתורה והקב"ה אוהב את דבריו. חז"ל מלמדים אותנו כיצד להתייחס לדעות שונות ואפילו לטעויות – אם הן נעשות מתוך רצון אמיתי לברר ומתוך מחשבה שכך כתוב בתורה.
בע"ה נזכה לשלום ולשלמות ולגאולה שלמה.