פרשת במדבר- בני אהרון ומשה

במדבר – בני אהרון ומשה

מתחילים במפקד בשנה השנית, משהו שמודגש במפקד שנשים לב אליו זה הצד המשפחתי שנראה בפסוקים. יש את עם ישראל בכללותו והוא מחולק לשבטים, והשבטים מתחלקים לבתי אבות ומשפחות. "ויתילדו על משפחותם ולבית אבותם…."

חזל אומרים לנו שכשבני ישראל היו במצרים הם לא שינו את שמם וזה ובלט מאוד שהשמות במפקדים הם שמות עבריים ולא שמות מצריים "בן שדיאור/בן צורישדי" לעומת אחרי שגלו לבבל, שאפשר לראות הרבה חכמים בגמרא ששמותיהם הם בבליים.

השכינה ששורה בישראל מתחילה בכך שהשכינה שורה במשפחה – איש ואישה זכו שכינה ביניהם

נתמקד במשפחה, שלא מופיעה כאן בצורה מפתיעה, משפחת משה רבנו. התורה אומרת "אלו תולדות אהרון ומשה…ואלה שמות בני אהרון הבכור נדב….." מאוד בולט שעוברים רק על בני אהרון ולא על בני משה. גם אם נגיד שמשהו לא מולח הלך אצל בניו של משה, יש לענות כי גם אצל אהרון יש משהו שלא היה מוצלח ובכל זאת התורה הזכירה אותם.

אנחנו יודעים שיש בנים למשה, את שמותם ואת הנימוק לשמותם. אז למה זה לא מופיע כאן?
רש"י אומר על העניין הזה – "אלה תולדות אהרון ומשה……"  – שבני אהרון הם גם נקראים בני משה מכיוון שמשה לימד אותם תורה, וזה מדוייק מהמשך הפסוק "ביום דיבר ה' את משה בהר סיני".

עם זאת עדיין צריך להגיד שלמשה יש בנים ממש ולמה הם לא ניזכרו כאן?
גם בחניית הלויים, אומרים לנו איפה גרשון קהת ומררי חונים, מי חונה בצד המזרחי? "משה, ואהרון ובניו" ובני משה לא מוזכרים אז הם כנראה חונים עם שאר בני קהת. למה?

עוד מוקדם יותר יש הפתעה גדולה "ויקח יתרו כהן מדין חותן משה את ציפרה אשת משה אחר שילוחיה ואת שניה בניה…. ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה…. ואשתך ושני בניה עמה… וישאלו איש לרעהו לשלום" – מה עם הילדים של משה? הוא מתעלם מהם לגמרי.

ילקוט שמעוני בפרשת פנחס אומר: "ר' נתן אומר משה היה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו, אמר לו ה' והלא בני אהרון אחיך כאילו הם בניך…" – מה עניין האמרה הזו? מה עם הבנים שלו ממש?

בפרשת חוקת במות אהרון "קח את אהרון ואת אלעזר בנו….ואהרון יאסף ומת שם" אומר רש"י "קח את אהרון – בדברים – בניחומים, אמור לו שהרי כתרך נתון לבנך מה שאין אני זכאי לכך" – זה לא קל למשה. "מיד חמד משה לאותה מיתה זה ו שנאמר לו כאשר מת אהרון אחיך"

גם זה שאמרנו שבני אהרון הם בני משה אנחנו רואים כאן שזה כן אבל לא ממש. בפטירה זה מאוד בולט אלעזר ממשיך את אהרון ולא את משה. רש"י אומר דבר דומה על הפסוק: "וידבר משה אל ה' לאמור יפקד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה….. קח לך את יהושע בן נון"

אומר רש"י – להודיע שיבחן של צדיקים שכשנפטרים מן העולם מניחים צורכם ועוסקים בצורכי ציבור. אבל על הפסוק הבא אומר רש"י – "בגלל פרשת בנות צלפחד… הגיעה שעה שאטבע צרכי, שירשו בני את גדולתי". איך רש"י יכול לסטור את עצמו ככה? פסוק אחרי פסוק!

אנחנו רואים שמשה רבנו כן רוצה שבניו ימשיכו אותו, לעומת זאת אנחנו רואים שהוא מתעלם מבניו ויותר מזה התורה מתעלמת מבניו. איך זה מסתדר?

משה רבנו נאמר לו לפקוד את הלויים, "ויפקד אותם משה על פי ה'" – רשי אומר שמשה לא היה נכנס לאוהלים ובת קול הייתה אומרת כמה נפשות היו בפנים. למה זה נאמר על הלויים ולא על שאר בני ישראל? כנראה בגלל הבדל הגילאים שמשה נדרש למנות "בן 20 שנה ומעלה" – ישראל, אל מול "מבן חודש ומעלה" – הלויים. אבל אולי אנחנו גם נרמזים שכמשה נדרש למנות את הלויים זה קשה לו, ומשה יודע למשפחותם לבית אבותם אבל הילדים שלו זה משהו אחר.

אז פה אנחנו צריכים להגיע להבנה שמתבקשת מאליה – שמשה רבנו מאז שהוא הוביל את יציאת מצרים הוא הפך מאדם פרטי לאדם כללי. משה לא יכול להמשיך להתנהל כאב משפחה פרטית ואב כל ישראל בעת והעונה אחת. אז הוא מתנתק ממשפחתו, ומאשתו. גם אהרון ומרים לא מבינים את העניין הזה. זה לא הנחייה לדורות. אבל משה רבנו זה משהו אחר.

ומהבחינה הזו משה נשאר לבד – ובניו מופקעים ממנו, וכשמגיע יתרו משה מדגיש את הדבר הזה, יכול להיות שמשה חיבק את בניו אבל התורה לא כותבת את זה, כי זה לא הנקודה. השליחות הלאומית של משה עם ישראל יוצרת תחושה לא נוחה, אבל המדרשים אומרים לנו שמשה רבנו לא עקר את רגשותיו כלפי בניו, אבל הוא צריך להתעלות מעל.

מפרשים אומרים על ספר דברי הימים א' כג', "בני אמרם אהרון ומשה, ויבדל אהרון להקדישו קודש קודשים הוא ובניו עד עולם, ומשה איש האלוקים, בניו יקראו על שבט הלוי." הם מפסיקים כביכול להיות הבנים שלא הישירים. אבל הם כן הבנים שלו ובודאי שיש להם יתרון על בני ישראל שהם נולדו למשה, והם נושאים את המטען הזה.

ואולי זה מה שמבין משה רבנו – מה שבאמת חשוב למשה בשעה שהוא נפטר מהעולם זה צורכי ציבור. ודווקא מפני שיש את הדבר הזה משה רבנו חושב שאולי בניו צריכים להמשיך אותו בתפקיד הזה כי הם ראו אותו בתפקיד הזה ולמדו ממנו. העניין של העברת נחלות זה עניין אמיתי שלכל אחד יש תפקיד שממשיך הלאה אצל הבן, שזה חלק מהעניין של המשפחות בפרשה שלנו.

לכן זה לא סותר שני הפירושים שרשי מביא, משה דואג לעם ישראל, ובוא חושב יחד עם זאת שהם ראויים להמשיך אותו כי הם למדו ממנו את תפקידו.

 

 

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *