כתונת הפסים
מעובד ע"פ שיעור מפי הרב מנשה וינר. ערך: שחר שטרן (לא עבר את הגהת הרב)
בתחילת הפרשה נאמר (ל"ז,ג'):
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:
במבט ראשון אנו חושבים שזו הסיבה שהאחים שנאו את יוסף, הם קנאו בו על כתונת הפסים, ולכן זה מסופר כאן. זו לכאורה גם ההבנה בכך שכאשר יוסף מגיע אל אחיו הם מורידים ממנו את כתונתו (ל"ז,כ"ג):
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:
הרשב"ם מפרש שזה לא נכון ולא זו הסיבה לכך ששונאים את יוסף. הסירו ממנו את הכתונת כיוון שהם עושים איתה משהו (ל"ז,ל"א-ל"ג):
וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא:
וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:
המטרה היא להטעות את יעקב, שיכיר שזו אכן הכתונת של יוסף. לא הכתונת הייתה הסיבה לכך שהאחים שנאו אותו, וזה מפורש בפסוק (ל"ז,ג'-ד'):
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:
וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:
כתוב שיעקב אהב אותו יותר מכולם ולכן הוא עשה לו כתונת. הפסוק הבא אומר שהם ראו שיעקב אהב אותו יותר מכולם ולכן שנאו אותו. לא נאמר שזה בגלל הכתונת. כיוון שכך, לא מובן מדוע לתורה חשוב לציין שאביו עשה לו כתונת פסים? הרי כל השימוש בכתונת הוא כדי שיעקב יכיר שזו כתונת בנו. מה כל כך חשוב לומר שזו הכתונת שאביו עשה לו? ליוסף היה בגד מיוחד משלו, וזה שאביו מכיר את הכתונת לא תלוי בכלל בכך שהוא הכין אותה. כיוון שכך, הדגש על כך שיעקב עשה לו כתונת פסים דורש הסבר.
הסבר רש"י
רש"י מסביר לנו מה זו כתונת פסים (ל"ז,ג'):
פסים – לשון כלי מלת, כמו (אסתר א ו) כרפס ותכלת, וכמו (שמואל ב' יג יח) כתונת הפסים, דתמר ואמנון.
זהו בגד יקר ומיוחד. ממשיך רש"י:
ומדרש אגדה על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים:
רש"י לא מתחיל ישר מן המדרש משום שראשית כל יש כאן מילה קשה שצריך להבין אותה – מה זה בכלל כתונת פסים. לאחר שהבנו, מתחדדת השאלה מדוע צריך להביא את הפסוק הזה?
מדרש האגדה הזה נראה רחוק מן הפשט. רש"י מבין שיש נקודה עמוקה במדרש הזה וננסה לראות מה עומד מאחורי הדברים.
בכלל, יש קושי בהבנת המדרש. מהקשר הפסוק ברור שישראל אביו נתן לו את הכתונת הזאת כי הוא אהב אותו יותר מכל אחיו, כי הוא בן זקונים לו. הכתונת ניתנה מהאבא האוהב לבן המיוחד שלו. על זה נאמר "שונא מתנות יחיה" – על הכתונת הזאת הלבישו את כל הרע שבעולם. מדוע יעקב נותן לבנו כתונת כזו שכל כולה רוויה דמעות, צרות וצער? מה המדרש רוצה לומר לנו?1
חליפות השמלות לבנימין
כאשר יוסף מתוודע אל אחיו, כולם נדהמים ונבהלים מפניו, ואז נאמר (מ"ה,כ"א-כ"ב):
וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ:
לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת:
הדבר הזה קשה מאוד, איך עושים דבר כזה? אתה יוסף ראית איך הכל הסתבך כאשר אביך נתן לך בגד אחד יותר מאשר שאר האחים, ואתה כעת חוזר על אותה טעות בדיוק כאשר בנימין מקבל 5 חליפות שמלות לעומת שאר האחים שמקבלים רק שמלה אחת! הגמרא במסכת מגילה (דף ט"ז ע"א וע"ב) שואלת את השאלה הזאת:
לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן.. חמש חליפת, אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו? (רש"י: לעבד נמכר יוסף ע"י קנאת אחיו)
האם הוא יעשה את אותה טעות שעשו עליו?
דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו – נתגלגל הדבר, וירדו אבותינו למצרים. אמר רבי בנימין בר יפת: רמז רמז לו, שעתיד בן לצאת ממנו שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות, שנאמר ומרדכי יצא… בלבוש מלכות תכלת וגו'.
יוסף נתן חמש חליפות לבנימין והוא רק רמז לו רמז שייצא ממנו בעתיד מישהו שיצא מלפני המלך בחמישה לבושים. מילא הוא היה אומר שייצא בן מחוסר בגדים והוא יצטרך את הבגדים הללו, אבל למרדכי יש בגדים! מה פשר הדבר הזה?
ביציאת מצרים נאמר (שמות,י"א,ב'):
דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב:
זה מה שהם בקשו, כלי כסף וכלי זהב. כשהם יוצאים בפועל נאמר (שם,י"ב,ל"ה)
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת:
הם שאלו גם שמלות, מעבר למה שהתבקש. אומר רש"י (שם):
ושמלת – אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב, והמאוחר בפסוק חשוב:
המאוחר יותר בפסוק חשוב יותר מהכל – כסף, זהב ושמלות. השמלות חשובות יותר מכסף וזהב. מדוע השמלות חשובות יותר מכלי הכסף והזהב?
תיקון המלבושים
יסוד הדבר הזה מופיע בשפת אמת (פרשת ויגש תרל"ט):
בפסוק לכולם נתן לאיש חליפות שמלות כו' נתן כו' חמש חליפות שמלות כו'. והענין הוא כי הפנימיות לעולם אחד אבל המלבוש מתחלף כפי מדריגות האדם עולה ויורד כמ"ש פושטת צורה ולובשת צורה. ובודאי התועלת שבא ע"י הגלות הוא תיקון המלבוש. לכן ביציאת מצרים כתיב כלי כסף וכלי זהב ושמלות חביב מן הכל ע"ש ברש"י דברי חז"ל. ויוסף נתן להם זה הדרך איך יוכלו להתלבש בכל אלה לבושים שונים כמו שהראה להם יוסף שלא הכירוהו אם כי הי' עומד בצדקו. וז"ש חז"ל שרמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני המלך בה' לבושים כו'. כי בימי אסתר הי' הסתרת פנים ביותר ומרדכי תיקן ה' מיני לבושים הנ"ל. [ואפשר ע"ז הרמז מה שמחליפין המלבושים בפורים. כי מנהג ישראל תורה] וזהו ענין חליפות שמלות כנ"ל.
האדם הוא אדם, אבל הוא נתקע בימי חייו במציאויות משתנות והתמודדויות שונות. החכמה הגדולה היא שהאדם יישאר אותו האדם, שהפנימיות תישאר אותה פנימיות. היכולת של האדם לקחת את אותה פנימיות וליישם אותה ולהתאים אותה למציאות המשתנה בלי שהנקודה הפנימית בו תשתנה, זו חכמה גדולה וזה מבחן גדול. זה הדבר שנקרא לבוש – הלבושים של האדם. הבגד הוא חיצוני לאדם והוא משתנה לפי הנסיבות. הבגדים זה לא האדם, הם הלבוש החיצוני שיש לאדם והם מבטאים את המציאויות השונות והמתחלפות שעוברות על האדם. בדרך כלל, אדם משתדל לחיות את חייו בסביבה שלא משתנה יותר מידי, הוא מוצא את המקום המתאים לו. כל שינוי גורם ללחץ ומתח וזה לא דבר רצוי בעיניו. פעמים רבות כשהמציאות מתחלפת, המציאות הסובבת אותו משפיעה, וזה גורם לאדם להשתנות. אם התוך הוא אמיתי ונכון, כל שינוי כזה הוא פגם ובעיה. אם הלבוש משתנה ומשפיע עליך – זו תקלה. אם אדם נמצא בישיבה ומתפלל בכל יום במניין, וכאשר הוא נמצא בביתו הוא לא מתפלל במניין – זו תקלה משום שהלבוש, כלומר הסביבה שמסביבו, משפיעה עליו. זה לא טוב אך זה דבר מאוד טבעי שקורה. החכמה הגדולה היא היכולת לדעת לשמור את הנקודה הפנימית האמיתית כך שאתה תישאר אותו אדם בכל התחלפות של הנסיבות. זה מה שנקרא בספרים "תיקון המלבושים" – היכולת לתקן את הלבוש, איך שלא יהיה אתה נשאר עם אותה נקודה פנימית. השפת אמת אומר "פושטת צורה ולובשת צורה" – אלו ביטויים מעולם המושגים של בגד, הצורה מתחלפת אך הגרעין והיסוד נשאר אותו יסוד. התועלת שבאה ע"י הגלות היא תיקון המלבוש. ניתן לראות בזה בעיה וניתן לראות בזה עבודה. הירידה אל הגלות באה לבטא את תיקון המלבוש, כיוון שכאשר עם ישראל נמצא בגלות, כל הסביבה שעוטפת את הנפש היהודית, מקשה עליו לגלות את מה שיש בו. היכולת הזו גם בגלות לתקן את הלבושים הללו ולדעת שאתה נשאר באותה מדרגה רוחנית גבוהה, זו אחת המטרות הגדולות שיש בגלות. הגלות היא מסתירה, היא חשיכה, הכיסוי הגדול של האור, אך בסוף מתברר שהגלות מביאה להתגלות. ההתגלות הגדולה עולה מתוך הדבר הזה, מתברר שהאור הזה נמצא למרות שהוא עטוף בכל מיני לבושים. גם שם הוא נמצא והוא קיים.
זה הסוד בכך שבני ישראל העלו ממצרים את המלבושים שלהם בנוסף לכלי הכסף וכלי הזהב. הקב"ה הבטיח לאברהם: "ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול" (ט"ו,י"ד). בראש ובראשונה הכוונה לרכוש רוחני גדול, רכוש שהגלות נתנה להם. השמלות חביבות עליהן מהכל. ביציאת מצרים בני ישראל הצליחו לקחת את הדבר הזה איתם, ואת הדרך הזאת נתן להם יוסף. יוסף הוא זה שנשלח ראשון לגלות ויש בו את הכוח המיוחד הזה לגלות את אותה יכולת מופלאה של תיקון הלבושים. האחים מגיעים למצרים ולא מכירים אותו, כי מצרים היא מקום הגלות וההסתר. מבחינה חיצונית זה נראה משהו אחר לגמרי, אך הוא יוסף הצדיק מתחילתו ועד סופו כפי שאומרים חז"ל. הנסיבות אולי משתנות אך זה יוסף הצדיק, לא השתנה בו שום דבר. הכוח הזה לעמוד בכל ההשתנויות השונות, זה הכוח של חליפות בגדים. זה היסוד שיוסף לאחר מכן מעניק לבנימין ומשם למרדכי. חליפות בגדים – הזמן שמתחלף כל הזמן, החליפות והתמורות שעוברות על האדם. זה הסוד שיוסף מעניק לבנימין, בנה השני של רחל, שגם זרעו יצטרך להתמודד עם הסיפור הזה של ההופעה החיצונית של הבגד.
זה מה שיגיע בימי מרדכי ואסתר, גם שם הנס קורה בגלות ובחשכה הגדולה, והכל נראה שם מוסתר. אסתר מן התורה מניין? שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר פני" (דברים,ל"א,י"ח). זה ההסתר הגמור! המלבושים הם אלה שמסתירים הכל. אבל למרדכי היהודי יש תכונה אותה הוא מקבל מבנימין, תיקון הלבוש, היכולת המיוחדת הזאת לדעת את הסוד האמיתי של הבגד והלבוש, והוא עומד בסופו של דבר עם חמשת הבגדים הללו לפני המלך, ואז מתגלה הנקודה האמיתית. הסיפור של נגלה ונסתר חוזר שוב ושוב במגילת אסתר. זה הפירוש הפשוט של הביטוי "מגילת אסתר" – מגלה את ההסתר, וזה הרעיון של המגילה. כל המגילה היא תחפושת אחת גדולה, הכל מוסתר ולא רואים כלום, הקב"ה לא מופיע במגילה, הכל מוסתר ועטוף בלבושים. בסופו של דבר מרדכי יוצא מלפני המלך בחמישה בגדי מלכות. היכולת הזו לעמוד בכל תמורות וההשתנויות הללו ניתנה כבר כאן אצל יוסף.
יוסף והבגד
את הכוח המיוחד הזה מעניק יעקב. זו כתונת הפסים אותה הוא מעניק לבנו. הוא נותן לו את הכוח והיכולת לעמוד ולהתמודד בכל המציאויות הללו. זהו לא בגד עם צרות אלא בדיוק ההיפך. הוא מאפשר ליוסף להישאר אותו יוסף חרף הצרות. זו היכולת של יוסף להישאר בדרגה העליונה שלו. זו כתונת הפסים – זה לא בגד אחיד אלא זה פעם ככה ופעם ככה, יש כל מיני צורות על הבגד הזה. זו מתנה יקרה מאוד.
אנו מוצאים את הכתונת אצל יוסף וכן בבגדי כהונה. זה הדבר שמבטא את היכולת של האדם לעמוד לפני הקב"ה, אותו אדם עם כל הבעיות שיש בו והחומר שיש בו, אבל הכתונת זה דבר מרומם וחשוב מאוד, כוח מיוחד, ואת זה מעניק כאן יעקב ליוסף. זו ההכנה לדרך. יוסף יצטרך ללמד ולהכניס את הכוח הזה לעם ישראל. זה הכוח המיוחד שיש ביוסף, הכוח של ההכרה של הבגד החיצוני.
בזוה"ק מוגדר שיש הבדל בין רחל ללאה (כרך ב פרשת וארא, דף כט עמוד ב)
אבל רזא דמלה דרחל ולאה תרי עלמין נינהו, חד עלמא דאתכסיא וחד עלמא דאתגליא.
רחל היא מהעולם הנגלה ולאה מהעולם הנכסה. רחל זה הדבר הנגלה שאותו רואים, החלק החיצוני, הבחירי, מול לאה שזה החלק הפנימי והסגולי יותר. יעקב מתחתן עם רחל כי הוא רוצה אותה ואוהב אותה. אצל לאה לא ברור מדוע הוא מתחתן איתה, זה משהו שמונחת מלמעלה, משהו פנימי יותר. רחל מבטאת את ההופעה הנראית לעין, לכן לעולם הבגד קשור אצל בניה של רחל. יוסף עולה לגדולה עם הבגד, לאחר מכן מפשיטים אותו את הבגד בכדי להטעות את אביו, הוא נזרק אל הבור ומוצא מן הבור. זה קרה גם עם אשת פוטיפר שמפשיטה ממנו את הבגד בכדי להטעות את בעלה, ואז שמים אותו בבור שוב, מעלים אותו מן הבור והוא עולה לגדולה בבית פוטיפר. כשהוא עושה את הדבר הזה נאמר: "ויחלף שמלותיו" (מ"א,י"ד), הכל קורה דרך הבגד. לאחר מכן ההמשך הוא אצל בנימין עם החליפות המיוחדות. סיפור הבגד ממשיך אצל בן רחל. זה יגיע עד שאול כשהמלכות תילקח ממנו בקריעת השמלה. כאשר יגיע ירבעם מבית יוסף, הוא יקבל את המלכות ע"י השמלה החדשה שתקרע לעשרה קרעים. הדבר הזה ממשיך עד למרדכי היהודי. זה היסוד אותו מייעד יעקב אבינו לבנים שלו מרחל. לכן יוסף הוא המלך בחוץ לארץ, הכל בחוץ, אבל זה הכוח לגלות את מה שיש בחוץ. צריך עוצמה גדולה כדי להיות בחוץ ולהישאר אותו יוסף. יוסף מלמד את היכולת להיות המלך בגלות. יוסף הוא המכין אח"כ לכניסה לארץ ישראל. לכן יוסף הוא תמיד בדרך, הוא הסף של הבית, סף מלשון כניסה. אמו מתה בדרך, בכניסה לארץ. אבל הכוח של הבגד, כתונת הפסים, בא לידי ביטוי בנקודה הזאת.
הבגד בגן עדן
יסוד הבגד מתחיל מגן העדן. לאחר חטא האדם הראשון מתברר שהעולם הופך להיות עולם מעורב. האדם אכל מעץ הדעת טוב ורע ועכשיו העולם הופך להיות עולם מורכב, יש טוב ורע מעורב בעולם, יש הרבה הסתר בעולם – גם דבר טוב עטוף ברע וגם דבר רע עטוף בטוב. מתברר שהאור נעלם ונסתר בהרבה כיסויים, ויש צורך לכסות. לכן אז מגיע הבגד, והקב"ה עושה לאדם כתנות עור. הכתנות הללו מסתירות את מה שצריך להסתיר. כעת נמצאים בעולם שיש בו צורך בבגדים. הבגד מבטא את החומר שמסתיר את הצורה. לכאורה הוא עומד בניגוד לאור – הכלים מול האורות. החכמה היא לדעת שבסופו של דבר זו טעותה של העין האנושית שטעתה בחטא עץ הדעת, כי באמת אין הסתר כלל. ההסתר הוא כעונש, אך יש קדושה שנמצאת גם בבגד. כאשר מבינים שהבגד לא אמור להוות כיסוי ואפשר בכל צורות הבגדים השונות להישאר עם האור בפנים, אז מתברר שכתנות עור הן כתנות אור כפי שכתוב בתורתו של ר' מאיר.
זהו אותו יסוד בדיוק של כתונת הפסים שיעקב אבינו נותן ליוסף, וזה אותו רעיון של כתנות העור שהקב"ה נותן לאדם הראשון. המדרש אומר שכתנות העור של אדם הראשון שרדו מסע תלאות ארוך. הן הגיעו לנח והיו עמו בתיבה. כיצד הן היו עמו בתיבה? במבול הכל נמחה. מיד לאחר מכן מתחילה בריאת העולם מחדש, הקב"ה מעביר רוח על הארץ וישוכו המים והכל הולך במקביל לבריאה. דבר אחד לא נעלם ולא בוראים אותו שוב: "צהר תעשה לתיבה". מה זה צהר? מביא רש"י שתי דעות: א. חלון. ב. אבן טובה שהייתה מאירה להם. האור נמצא בתיבה, הוא לא נעלם. האור הגנוז נגנז לצדיקים, והנה צדיק ראשון שגנוז בתיבה והאור הזה נמצא עם נח בתיבה יחד עם כתנות האור. גם כאשר נראה שבעולם מסביב אין אור והכל הפך לבגד אחד נורא בעקבות הבגידה של העולם, מתברר שזה מסתתר עמוק בפנים ויש את האור – אותן כתנות אור. אומרים חז"ל שלאחר מכן נח נתן את זה לחם בנו, חם העביר לכוש וכוש העביר את זה לנמרוד, עד שבא עשו, הרג את נמרוד ולקח ממנו את בגדי העור, והם בגדי החמודות. זה לא מתאים כל כך לעשו, ולכן רבקה לוקחת ממנו את הבגדים הללו ונותנת אותם ליעקב. ממשיך המדרש ואומר שהיא כתונת הפסים שהעביר יעקב ליוסף. כתונת הפסים שנותן יעקב ליוסף זה כתנות העור שעשה הקב"ה לאדם הראשון וזה אותו רעיון בדיוק, היכולת לדעת ולרומם את הבגד בכל ההשתנויות ובחליפות הבגדים. זה ניתן לאדם הראשון כאשר הוא יוצא לגלות מגן העדן. עם ישראל מקבל את זה כשהוא יוצא מגלות מצרים כדי לתקן את הדבר הזה, וזה החביב מהכל. את הדבר הזה מעניק יעקב לבנו יוסף, את היכולת להתמודד עם הדבר הזה.
ההתמודדויות של יוסף
יוסף נמצא במקומות נמוכים מאוד. אבל בפרשיות הללו מתברר שיוסף עולה ומתחלף, הוא כל הזמן פושט צורה ולובש צורה, והוא גם עולה. יש מקומות שהוא עומד עם עוצמות ועם יכולת. יוסף עומד בכמה התמודדויות כאחד שיש לו מה להגיד. הוא עומד בפני פרעה מלך מצרים בעוצמה גדולה ופרעה מתייחס אליו בכבוד רב. הוא גם עומד מול מצרים כאשר הוא המשביר לכל מצרים. הוא גם עומד מול יהודה, זה שמכר אותו, ויהודה צריך לגשת אליו. כשהוא נמצא בבור המצרי, מגיעים שני סריסי פרעה ועומדים מול יוסף כאשר הוא פותר להם את החלומות. ראשי התיבות של האנשים הללו הם פסי"ם – פרעה, סריסים, יהודה ומצרים. זה אותו עניין. חז"ל הביאו את המקומות הכי נמוכים בהם כתונת הפסים אפשרה ליוסף לעמוד, אבל באמת זה כל הרעיון של אותה כתונת פסים, היכולת הזאת לפשוט צורה ולשנות צורה. גם במקומות בהם יוסף עולה ומתרומם, זה אותו יוסף.
שבעים לשון
השפת אמת מביא דבר נוסף על פרשת מקץ (שנת תרל"ה):
עדות ביהוסף שמו כו' במדרש כי בא גבריאל ולימד אותו שבעים לשון לא הוי גמיר הוסיף לו ה' בשמו וגמיר.
האות ה' שהוספה באותו מזמור אצל יוסף היא האות שבזכותה יוסף הצליח ללמוד שבעים לשון.
ותמוה חדא כי מה תורה הוא זו לידע ע' לשון. ופרעה ידע. ויוסף לא הי' יכול לידע. וגם מה תועלת אות ה' בזה. אכן יובן עפ"י המדרש הואיל משה באר כו' התורה בע' לשון פירשה להם. כי כל הע' לשון מתפשטין מלשון הקודש. כי התורה נותנת חיים לכל הלשונות. והם רק כמו לבושים כי המכוון אחד הוא. רק הלשונות משונים בתנועותיהם אבל הן הדברים שנאמרו בתורה מתלבשין בכל אלו הלשונות.
כל הלשונות שבעולם נתפלגו מלשון הקודש. גם בלשונות יש כוונה במה שהאדם אומר. הצורה בה האדם אומר את הדבר יכולה להיות בלבושים שונים. אני יכול להגיד את הדבר הזה בעברית וגם באנגלית. השפות השונות הן הלבושים.
ויוסף הצדיק שבא למלוך במצרים בכח התורה הי' צריך לידע ולקשר כל הלשונות בלשון הקודש. והי' זה הכנה קודם גלות מצרים שהוא גלות ראשון שבישראל הי' צריך יוסף לשלוט על כל אלה הלשונות. ולכן נתוסף לו אות ה' שבה' נברא העולם הזה כמ"ש בה' בראם ולכן בכח אות הזה להמשיך כל הלשונות אחר חיות הפנימיות שהוא לשון הקודש כנ"ל:
המחשבה היא אחת. הלשון היא הדרך בה אותה מחשבה מתגלית אל המציאות, מתלבשת אל המציאות בלשונות שונים. יוסף כעת הולך להכין את עם ישראל אל הגלויות והוא צריך לדעת להכין את היכולת של ישראל להסתובב ולעמוד מול שבעים הלשונות בכל הצורות וההופעות השונות. לכן יוסף צריך ללמוד והמלאך גבריאל בא ומכין אותו לדבר הזה. הוא צריך את האות ה"א המבטאת את היכולת להוריד אל העולם שלנו. העולם שלנו הוא עולם הלבושים, לכן הוא נקרא עולם – מלשון העלם, הוא מעלים. העולם שלנו הוא לבוש לקב"ה, הרי הקב"ה לא נראה. כל העולם מלביש כביכול את הקב"ה. לכן צריך ללמד את יוסף שבעים לשונות בהכנה הזאת במצרים. לפי זה מובן מה שאומרים חז"ל על מרדכי, כיצד הוא שמע את בגתן ותרש? הוא ידע שבעים לשון. מרדכי יודע את סוד הלבושים והוא יודע גם שבעים לשון.
"שפת לא ידעתי אשמע"
כתוב "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע" (תהילים,פ"א,ו') – מה הכוונה "שפת לא ידעתי אשמע"? כתוב בתחילת פרשת מקץ כשפרעה חולם את חלומותיו (מ"א,א'):
וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:
לאחר מכן מביאים לו את יוסף ופרעה מתחיל לספר לו את החלום (מ"א,ט"ז-י"ז):
וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה:
וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר:
זה לא נכון! פרעה בחלומו אינו עומד על שפת היאור, אלא הוא עומד על היאור. אומר לו יוסף: "שפת לא ידעתי אשמע" – לא עמדת על שפת היאור. זו הייתה עדות. מה הרעיון בדבר הזה? מה כל כך חשוב אם הוא עומד על שפת היאור או לא? בעומק, האם יוסף יודע את שפת היאור? שוב מופיעה כאן השפה, זו שפה מיוחדת. פרעה אומר שהוא עומד על שפת היאור. אומר לו יוסף: את השפה של היאור אתה לא יודע, משום שפרעה ידע את כל הלשונות חוץ מלשון הקודש, פרעה לא ידע עברית, ואת זה יוסף ידע. המשמעות היא שהכל שם חיצוני, הוא לא יודע את משמעות השפה. בלי לדעת את לשון הקודש, הוא לא מבין בזה שום דבר. "שפת לא ידעתי אשמע" זה העדות ביהוסף, אותו למדו שבעים לשון, והוא מצביע על הנקודה אותה רומזת כאן התורה.
זו המשמעות של הכתונת המיוחדת הזאת, בכח ההתמודדות עם הגלות והצרות ועד לעליה הגדולה בעז"ה.
1 ההסבר המובא כאן מבוסס על דבריו של הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל, ראש ישיבת כרם ביבנה.