למה יש גלגלים למכונית?

לא מזמן יצא לי לשמוע "מחזיר בתשובה" מקצועי, באחד מ"ערוצי הקודש":
– אני ניגש לאדם ברחוב, ושואל אותו: למה יש גלגלים למכונית?
– כדי להתקדם, גלגל הוא הצורה הטובה ביותר.
– והגה למה יש?
– כדי לכוון את הרכב לכיוון הרצוי.
– בלמים?
– כדי לעצור.
– ולמה יש רכב?
– כדי לעבור ממקום למקום.
– ולמה יש לאדם עיניים?
– כדי שיוכל לראות.
– ואזניים?
– לשמוע.
– ופה?
– לדבר.
– ואדם, למה יש אדם?
– …
לשאלה זו אין תשובה.
מטרת הדיאלוג היא להראות שכשם שלכל דבר בעולם ובאדם יש תפקיד ומטרה, לא יתכן שלאדם עצמו לא תהיה מטרה. על מטרתו של כל איבר ואיבר חשבת, ועל מטרת היצירה כולה לא חשבת?!

מדוע באמת לא חושבים בני האדם על השאלה הזו?
הסיבה הפשוטה היא, שהאדם מקבל את עצמו כנתון – הוא קיים, לא הוא יצר את זה (בניגוד למכשירים וכדו') ולכן לא באחריותו להשיב על השאלה.
אולם, נראה שישנה תשובה עמוקה יותר. לאדם אין כלים למצוא תשובה לשאלה זו. ראשית היצירה של האדם היתה בעת הטלת הנשמה באדם. "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה"¹, ומהותה ועניינה של הנשמה נשגבים ונעלים מיכולת ההשגה של האדם.
כשם שאין לשאול "למה נברא העולם", כדברי המשנה: "כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאלו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור"², בצורה דומה גם על האדם, אין לנו כלים לענות על השאלה "למה נברא האדם?"
הגמרא אומרת³:

הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד, לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה. מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף. מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית. מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף. מה הקדוש ברוך הוא טהור אף נשמה טהורה. מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים. יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.

אף כי הנשמה היא המחיה את הגוף, היא החיים, אין רואים ואין חשים אותה בצורה רגילה.
משל למה הדבר דומה, לשבט פרימיטיבי שקיבל במתנה מכונת כביסה. אנשי השבט אינם יודעים מהו חשמל, ומה תפקידה של המכונה. הם ישתמשו בה כדי לטפס על עצי הקוקוס או כדי לקשט את האוהל, אך את תפקידה האמיתי יפספסו.
המתבונן באדם ללא הנשמה שבו, מפספס את כל תפקידו, ומי שאיננו מכיר את הנשמה יכול לעבור 120 שנה ולא לגלות שקיים בקרבו דבר כזה, כיון שאין לו כלים להגיע לזה בעצמו.

התורה לא מתייחסת לשאלה "למה נברא העולם?", או "למה נברא האדם?". התורה מתארת את הבריאה, ולא כותבת סיבות לבריאתם של דברים.
האדם מתואר בתורה כחלק ממערכת הטבע: "ואדם אין לעבוד את האדמה"⁴, "וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל הרמש הרומש על הארץ"⁵.
תפקידו של האדם הוא לעבוד את האדמה, כפי שכתוב במקומות נוספים: "וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן, לעבוד את האדמה אשר לוקח משם"⁶. התפקיד שאנו מכירים, של לימוד התורה וקיום המצוות, נוצר בעקבות החטאים. כך משמע מפשט התורה ומדברי חכמים. אילו לא היה האדם חוטא, אילו דור המבול לא היה הורג וחומס, היה האדם נשאר בגן עדן, עובד את האדמה ומשתלב בטבע האלוקי מתוך אמונה בה'. ה' חפץ בישובו של עולם, ומי שמיישב את העולם בצדק וביושר, עוסק בתיקונו ובקידומו של העולם – זהו גן העדן.
אך האדם קלקל, ואכל "מעץ הדעת טוב ורע"⁷, והנגיעה ברע הפילה אותו מדרגתו, והוציאה אותו מגן עדן.
נח התקדם, והקריב קרבן. זו פעולה מלאכותית, שמזכירה לנו את ה', ואת תפקידנו האלוקי – וכאשר האדם נזכר בזאת הוא יכול לשוב לעבודת האדמה, הנינוחה, כנח.
אך העולם המשיך להתדרדר – דור הפלגה, סדום ועמורה ועוד ועוד, עד שהיה צורך לתת לעם ישראל את התורה. תפקיד התורה והמצוות היא להזכיר לאדם שהקב"ה ברא אותו ושלח אותו לעולם. כשהאדם זוכר זאת – אז עבודתו את האדמה היא תפקידו.
בתחילה הבריאה היתה מצות עשה אחת "מכל עץ הגן אכל תאכל", ומצות לא תעשה אחת, "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו"⁸. זהו "לעובדה ולשומרה", אך חטאי האדם הפכו זאת לדבר מסובך, לרמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, שרמוזות על פי חז"ל ב"לעבדה ולשמרה".
אנו צריכים לחזור להסתכלות הבראשיתית על העולם. חז"ל⁹ משווים את גירושו של האדם מגן עדן לגירוש ישראל מארצם, וממילא החזרה לארץ היא כמו החזרה לגן עדן. צריך לחזור ולהביט בעיניים חיוביות על העולם, להבין שה' חפץ בקיומו ובישובו של עולם. עלינו להנות מהדברים היפים שיש בעולם, מכך שיש כזו בריאה אלוקית נפלאה.
התשובה לשאלה "למה נברא האדם" היא בעצם, שלאחר שנברא העולם, הושם בו האדם כדי להשתלב בו בהרמוניה וליישבו, בצלם האלהים אשר לו.

---

¹ בראשית ב', ז'.
² חגיגה פ"ב מ"א.
³ ברכות י' ע"א.
⁴ בראשית ב' ה'.
⁵ בראשית א', כ"ו.
⁶ בראשית ד', כ"א.
⁷ בראשית ב', י"ז.
⁸ בראשית ב', ט"ז – י"ז.
⁹ איכה רבה, פתיחתא ד'.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *