גלות הארץ
בסוף פרשת אחרי מות מופיעה פרשת עריות. בפרשה זו מודגש הקשר שבין ישיבת עם ישראל בארצו לבין מעמדו הרוחני של העם:
ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה…
בתחילת פרשה זו היא נקראת "ארץ כנען":
…וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו.
ובהמשך הפרשה אחרי שעם ישראל יושב בה היא נקראת "הארץ", ואומר על ביטוי זה הרמב"ן:
ואין רשות לפרש בענין הארץ יותר מזה, אבל אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בפסוק בראשית והנזכרת בפרשת אם בחקותי (להלן כ"ו, מ"ב), תדע סוד נשגב ונעלם, ותבין מה שאמרו רבותינו (תנחומא ויקהל ז') "בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה", וכבר רמזתי לך בפסוק "כי לי הארץ" (שמות י"ט, ה').
"הארץ" הוא ביטוי לקשר עמוק שבין עם ישראל לארצו שאינו בא לידי ביטוי רק בדברים הנראים לעין. הקשר הוא קשר נסתר למעלה מראיה והבנה, דוגמת דברי ה"חסד לאברהם"1:
כל הדר בא"י נקרא צדיק כגון הגם שהוא אינו כפי הנראה לעיניים כי אם לא היה צדיק, היתה הארץ מקיאתו… וכיוון שאין הארץ מקיאתו בהכרח הוא שנקרא צדיק, אף שהוא בחזקת רשע.
ומתאימים הדברים לדברי הרב זצ"ל בתחילת "אורות"2:
ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה…
כאמור, חטאי עם ישראל גורמים לעונש הקשור לארץ.
אחד הביטויים שאמרו חז"ל על העונש הזה במדרש בתורת כהנים3:
מלמד שהארץ חייבת גלות על ידי הדברים האלה.
לא רק שהארץ מקיאה את יושביה, אלא היא עצמה מתחייבת גלות, והמפרשים התקשו בכך מה פירוש שהארץ גולה.
בעקבות קושיא זו הגר"א בהגהותיו הגיה את המדרש כך:
מלמד שהארץ מיטמאה על ידי הדברים האלה.
והר"ש משאנץ פירש שהכוונה ל"יושבי הארץ".
ונראה שהמדרש התכוון דוקא לגלות הארץ, שפעמים שישראל הם מגלים את הארץ, שע"י חיקוי תועבות הגויים גורמים לגלות הארץ מפני שהארץ מהווה הגוף של עם ישראל, שברגע שהארץ מכניסה לתוכה דברים מקולקלים שלא מתאימים לה, הארץ נפגמת בעצמה, ואף זה סימן לכך שאין אנו ראויים לארץ.
ומה שהתקשו המפרשים, בימינו אנו עדים לבחינה של גלות הארץ. כל מסירת שטחים מא"י הוא בעצם מצב שהארץ גולה ו"הולכת" ונמסרת לשלטול זר למרות שיושביה לא גולים.
1 חסד לאברהם מעין ג', נהר י"ב.
2 אורות ארץ ישראל, א'.
3 ספרא, פרשת אחרי מות, פרשה ט', פרק י"ג.
בה"י,
דומני , כך הבנתי מדברי מי השילוח בפרשת אחרי , "ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" . הבדל מהותי יש בין בנ"י לאומות העולם . את אומות העולם הארץ מקיאה . אתכם , את עם ישראל " ולא תקיא הארץ …" . כך בקריאה פשוטה כתוב " ו ל א ת ק י א ".
ובשולי גלימתו בפרשת קדושים נכתב פסוק זה בשינוי קל אך גם כתוב ו ל א ת ק י א .
שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים ומכאן שתהיינה רק שתי גלויות ולא יותר .
אבקש תגובת הרב
יגאל גרנביץ