ראה אדם שייסורין באין – לעשירי בטבת
לקראת צום עשרה בטבת, ובעקבות המצב הכללי, נתבונן בדברי ברמב"ם בתחילת הלכות תעניות (פ"א הל' א' – ג'):
א. מצות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות" כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו.
ב. ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, ידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן ככתוב "עוונותיכם הטו אלה לכם", וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.
ג. אבל אם לא יזעקו, ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרוא נקרית, הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה וצרות אחרות. הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עמי בקרי, והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר כשאביא עליכם צרה, כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי.
צורת הסתכלות על העולם האומרת שהכל במקרה, שלא מבינה שיש מנהיג למציאות, מתאכזרת על העולם. זוהי "דרך אכזריות" על האדם ועל העולם. העולם נברא כך שהמציאות תעורר אותנו, תוביל אותנו לחשבון נפש ולא נשאר אדישים כלפי דברים שקורים במציאות.
דברי הרמב"ם מדברים בעד עצמם. ביחוד בעת צרה לעם ישראל, עלינו להתחזק בהתבוננות פנימית ובחשבון נפש על מעשינו.
יש להוסיף עוד נקודה בעניין זה, העולה מהגמ' במס' ברכות (ה' ע"א):
אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנא' "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' " פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה שנאמר "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר "כי את אשר יאהב ה' יוכיח"…
תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא.
ישנה כאן הדרגה בדברים שאדם צריך לבדוק בקשר ליסורים: א. יפשפש במעשיו, ב. יתלה בביטול תורה, ג. יסורים של אהבה.
א. יפשפש במעשיו: איך יתכן שאדם יפשפש במעשיו ולא ימצא בידו עבירה? הרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"?! נראה (וכך משמע גם מרש"י), שמדובר כאן במעשים שהביאו על האדם את היסורים. אדם צריך לבדוק האם לא הוא, בדרכו המוטעית, בקונספציה השגויה בה הוא נמצא, הולך בדרך אשר מביאה עליו יסורים.
פעמים שאדם פועל בדרך שאיננה נכונה מבחינה מציאותית, וכשהוא נתקל בבעיות, הוא מאשים את כל המציאות חוץ ממנו. במקום לבדוק האם הוא צועד בדרך נכונה, הוא מחפש אשמים במקומות רחוקים, כמאמר הכתוב: "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו".
אדם שפועל בניגוד לחוקי המציאות ומעשיו משתבשים לו, איננו צריך לחפש חטאים במקום אחר. החטא הוא פעולה המנוגדת לדרך בה נוהגים במציאות. הדבר הראשון שהאדם צריך לבדוק – האם הוא חי נכון, ודרכיו מתאימים לחוקיות הטבעית בעולם.
כאשר אנו נתקלים בבעיות, עלינו לבדוק קודם כל האם דרכנו נכונה, האם אין לנו בעיה בהבנת המציאות.
ב. יתלה בביטול תורה: לכאורה ביטול תורה הוא אחד מהעוונות? נראה, שפה מדובר על רמה עליונה יותר. אין הגמ' אומרת שהאדם לא למד תורה או שהוא ביטל את זמנו, אלא "ביטול תורה". התורה מתבטלת. ישנה הופעה של תורה שצריכה להופיע בעולם, וכאשר אין עושים זאת, גם אם לומדים הרבה תורה, יש כאן ביטול תורה, ישנו חסרון בהופעתה של תורה בעולם. חסרון כזה יכול לגרום יסורים קשים, ח"ו.
זוהי איננה חוקיות טבעית אלא חוקיות אלוקית. העולם נברא במטרה מסוימת, וכאשר המציאות איננה פועלת לפי התוכנית האלוקית – ישנם שיבושים.
"בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה' " (אבות פ"ו מ"ב). התורה תובעת את עלבונה כאשר איננה תופסת את המקום הראוי לה, כאשר במקום להיות הערך המרכזי שעל פיו סובבים השיקולים וההחלטות התורה מונחת בקרן זוית ואין איש שם על לב. כאשר בת קול מהר חורב אומרת "אוי להם לבריות", היסורים שנגרמים מכך יכולים להיות קשים מאוד, ח"ו. התורה ניתנה בהר חורב כדי להדריך את המציאות, ואם אין הגשמה של העניין נגרמים שיבושים קשים במציאות.
במציאות בה עם ישראל נמצא בימים אלו, נראה שאי אפשר להצביע על עוון פרטי שבגינו הגענו למצב זה. אין הסבר טבעי, חוקיות טבעית שהובילה למצב זה. נראה שעלינו לתלות בביטול תורה – בחיסרון בהופעתה של תורה כראוי לה וכראוי לדור. האם אנו מרגישים ביסורים הבאים עלינו ומבינים את החיסרון בהופעתה של תורה? האם אנו מתיסרים מעלבונה של תורה?
אל לנו להיות אכזריים – כלפינו וכלפי העולם – ולהתעלם מהבעיה שגרמה את המצב בו אנו נמצאים.
ג. יסורים של אהבה: ישנה בחינה עליונה של יסורים שבאים מאהבה. על מנת שנדע להעריך דבר, עלינו לשלם עליו מחיר גדול. כאשר דברים באים בקלות רבה, אין עומדים על ערכם ועל משמעותם. כאשר הקב"ה נותן מתנות, הוא רוצה שנבין מהי החשיבות ומהו הערך של המתנות, ולכן הם באים על ידי יסורים – היסורים מכריחים אותנו לברר את ערכה של הארץ, את תפקידה בהופעתו של עם ישראל בעולם ושל התורה בעולם.
אמנם בכל התורה כולה יעבור ואל יהרג, שכן התורה ניתנה כדי שנקיים אותה בחיים, אך שלושת הדברים שבשבילם יהרג ולא יעבור מלמדים אותנו שישנם ערכים עליונים יותר מהחיים, שהחיים הם כלי להופעת ערכים אלו, ובלעדיהם אין ערך לחיים.
*
כדי להבין את העניין ניתן לתת משל מערכם הכספי של דברים. הדבר הראשוני שקובע את ערכם של חפצים או שירותים הוא החומרים שמהם הם עשויים והעבודה שמושקעת בהם. זוהי חוקיות טבעית. אם החומרים אינם מצדיקים את המחיר הגבוה, נראה שיש כאן משהו כללי שגורם למחיר כזה – היצע וביקוש או כללים אחרים שאינם קשורים לצד החומרי של החפץ. אם גם זה לא מצדיק את המחיר, נראה שהמחיר הגבוה בא לומר לקונה שהוא קונה משהו יוקרתי. חולצה יוקרתית או ביקור אצל רופא מכובד אינם עולים הרבה כסף כי זהו ערכם הממשי, אלא כי עצם המחיר הגבוה שאדם משלם על החפץ נותן לו חשיבות ומלמד על ערכו.
*
כאמור לפני כן, ניתן להגדיר את הבעיה בזמן זה כבעיה של ביטול תורה. כאשר אין התורה נותנת את המבט הנכון על דברים – כל המבט משתבש, ומגיעים לעיוורון אשר איננו מאפשר לראות את הסכנות שבתהליך אליו הולכים. אם אין מבט של תורה יש בעיה בהבנה נכונה של המציאות, והאדם והעם מביאים על עצמם את היסורים.
עלינו לבחון את עצמנו, כיחידים וכציבור, עד כמה אנו תובעים את עלבונה של תורה ועושים הכל כדי שתורה תופיע בעולם בצורתה השלמה, המשיבת נפש האדם והעם.