הסתכלות גדולה על דברים קטנים
הרב כותב באורות הקודש1:
שאיפת הנצח
הויתנו הזמנית היא ניצוץ אחד מההויה הנצחית, של הוד נצח הנצחים, ואי אפשר להוציא אל הפועל את אוצר הטוב הגנוז בהתוכן של חיי הזמן רק על פי גודל התאמתו לחיי הנצחים…
האנשים הגדולים באים להמבוקשים היותר קטנים בדרכים של גדלות.
הזמן הוא מפורד, עשוי רגעים רגעים. השאלה היא כיצד אנו מתיחסים לרגעים אלו – בצורתם הנפרדת, או מתוך יחס לכלל הזמן, לנצח.דומה הדבר להבדל שבין שעון דיגיטלי לשעון אנלוגי (מחוגים). בראשון – כל רגע בפני עצמו הוא עומד, משבא האחד נעלם הקודם לו. לא כן בשני – בו ניכר הרגע מתוך תמונת היום כולו, והוא מקבל את משמעותו בהתיחסות ליום כולו2.
המדרש3 אומר:
א"ר יצחק בר מריון בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית ל"ז) 'וישמע ראובן ויצילהו מידם', בכתפו היה מוליכו אצל אביו, ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד') 'הנה הוא יוצא לקראתך', בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו, ואלו היה יודע בעז שהקב"ה מכתיב עליו 'ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר', עגלות מפוטמות היה מאכילה, ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה, אליהו כותבה ומלך המשיח והקדוש ב"ה חותם על ידיהם, הה"ד (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'.
במבט ראשון נראה, כי בועז היה משתכנע לשפר את מעשיו אילו היה ניתן להם פרסום. אך מובן שאין זו דרכו של בועז, ואין זה מה שבא המדרש ללמדנו.נראה, שבועז התיחס לאותו מעשה כמעשה רגיל ויומיומי, ולא הבין שממעשה זה צומחת מלכות בית דוד. אילו היה יודע בועז את משמעותו הנצחית של רגע זה, ודאי שיחסו אליו היה שונה. המדרש בא ללמדנו, שההתיחסות אל מעשינו, גם הקטנים לכאורה, צריכה להיות כאל מעשים המשנים את פני ההסטוריה, ולכן יש לעשותם "בלב שלם". גם למבוקשים היותר קטנים עלינו לבוא בדרכים של גדלות, בהסתכלות של בנית נצח, שכן הרגע הוא ניצוץ מהנצח.
ימים אלו שאנו חיים בהם עתה – מרגישים כולם כי הם ימים גדולים ושעות בעלות משמעות גדולה לגורלו של עם ישראל, הפיזי והרוחני. משום כך לכל מעשה שלנו יש משנה חשיבות, ואיננו יכולים לדעת כיצד כל מעשה משפיע על הנצח, הן מבחינה סגולית והן בצד המעשי הפשוט.
לא ניתן להבין את ערכה והשפעתה של שיחה קצרה המרוממת רוחו של אדם, את השפעתה על בני ביתו וסביבתו. משום כך יש להתיחס למעשינו בגדלות הראויה – גם דברים קטנים עושים בגדלות – מתוך הבנת מקומם ביחס לכלל הדברים.
מהמדרש עולה שאיננו יכולים לפטור את עצמנו בטענה שאיננו בדרגתו של בועז. שכן ר' יצחק לומד מבועז בצורה כללית: "לעולם יעשה אדם מצוה בלב שלם" – כל מעשה של אדם צריך להיבחן כאילו הוא משנה את פני ההיסטוריה. כך עושים אנשים גדולים וכך יש לפעול בדור גדול. ואם הגענו לדור גדול – נראה שנפשנו מתאימה לדור זה ולדרך הפעולה לו.
1 אורות הקודש חלק ב' עמוד שע"ז.
2 ניתן להגדיר זאת גם בהבדל בין לוח קיר, בו כל יום שעובר נתלש ונעלם, ללוח כיס, בו נמדד היום ביחס לכל השבוע, החודש והשנה, בבחינת "בא וכל ימיו עמו".
3 רות רבה ה', ו'.