יהודי אחד שאל את הרב:
“רבי, כתוב בתורה שצריך להיות בשמחה ביום טוב של פסח… אבל איך בדיוק שמחים?”
הרב שאל:
“למה אתה שואל?”
אמר היהודי:
“תראה רבי…
מצה — יבשה.
חרוסת — מתוקה מדי.
מרור — מר.
יין — ארבע כוסות.
וכל המשפחה סביב השולחן שואלת שאלות…”
הרב חייך ואמר:
“נו, זו בדיוק השמחה!”
התלמיד התפלא:
“מה שמחה בזה?”
ענה הרב:
“כי אחרי כל זה — אתה עדיין יושב עם המשפחה, מספר על יציאת מצרים, וצועק בסוף לשנה הבאה בירושלים…
ואתה מבין שגם אחרי 3300 שנה — אנחנו עדיין חוגגים את אותו הסיפור.” 😄
ואז הוסיף הרב:
“זו שמחת יום טוב אמיתית — שמחה שלא תלויה בתפריט… אלא בזה שאנחנו עדיין עם אחד.
יהודי אחד שאל את הרב:
“רבי, כתוב בתורה שצריך להיות בשמחה ביום טוב של פסח… אבל איך בדיוק שמחים?”
הרב שאל:
“למה אתה שואל?”
אמר היהודי:
“תראה רבי…
מצה — יבשה.
חרוסת — מתוקה מדי.
מרור — מר.
יין — ארבע כוסות.
וכל המשפחה סביב השולחן שואלת שאלות…”
הרב חייך ואמר:
“נו, זו בדיוק השמחה!”
התלמיד התפלא:
“מה שמחה בזה?”
ענה הרב:
“כי אחרי כל זה — אתה עדיין יושב עם המשפחה, מספר על יציאת מצרים, וצועק בסוף לשנה הבאה בירושלים…
ואתה מבין שגם אחרי 3300 שנה — אנחנו עדיין חוגגים את אותו הסיפור.” 😄
ואז הוסיף הרב:
“זו שמחת יום טוב אמיתית — שמחה שלא תלויה בתפריט… אלא בזה שאנחנו עדיין עם אחד.