בריחתו של צדקיהו

1

סיכום לשיעורים: בריחתו של צדקיהו וסוף ימי צדקיהו.

"א וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם, וַיִּחַן עָלֶיהָ; וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק, סָבִיב. ב וַתָּבֹא הָעִיר, בַּמָּצוֹר, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ. ג בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר; וְלֹא-הָיָה לֶחֶם, לְעַם הָאָרֶץ. ד וַתִּבָּקַע הָעִיר, וְכָל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל-גַּן הַמֶּלֶךְ, וְכַשְׂדִּים עַל-הָעִיר, סָבִיב; וַיֵּלֶךְ, דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. ה וַיִּרְדְּפוּ חֵיל-כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ, וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ; וְכָל-חֵילוֹ–נָפֹצוּ, מֵעָלָיו. ו וַיִּתְפְּשׂוּ, אֶת-הַמֶּלֶךְ, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל-מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה; וַיְדַבְּרוּ אִתּוֹ, מִשְׁפָּט. ז וְאֶת-בְּנֵי, צִדְקִיָּהוּ, שָׁחֲטוּ, לְעֵינָיו; וְאֶת-עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ, עִוֵּר, וַיַּאַסְרֵהוּ בַנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְבִאֵהוּ בָּבֶל. " (מלכים ב' פרק כה' )

פסוק ד' הינו מבולבל ומשובש ומסתיר בתוכו ספור נוסף.
בירמיהו ישנה מקבילה המסייעת להבנת פסוק זה.

" א בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל וְכָל-חֵילוֹ אֶל-יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ. ב בְּעַשְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר. ג וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ-בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר סַמְגַּר-נְבוּ שַׂר-סְכִים רַב-סָרִיס נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב-מָג וְכָל-שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל. ד וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן-הָעִיר דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה. ה וַיִּרְדְּפוּ חֵיל-כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂגוּ אֶת-צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל-נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים. ו וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת-בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לְעֵינָיו וְאֵת כָּל-חֹרֵי יְהוּדָה שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל. ז וְאֶת-עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה. ח וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת-בֵּית הָעָם שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ וְאֶת-חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ. ט וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת-הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים בָּבֶל. י וּמִן-הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם מְאוּמָה הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא. יא וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל עַל-יִרְמְיָהוּ בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים לֵאמֹר. יב קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל- תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי אם כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ. יג וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב-סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר רַב-מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ-בָּבֶל. יד וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן לְהוֹצִאֵהוּ אֶל-הַבָּיִת וַיֵּשֶׁב בְּתוֹךְ הָעָם. {ס} טו וְאֶל-יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר-ה' בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר. טז הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִי אֶת-דְּבָרַי אֶל-הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא. יז וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה' וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם. יח כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי-בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם-ה'. " (ירמיהו לט' )

באופן פשוט משמע שצדקיהו ניסה להימלט כאשר הכובשים ממקדים מאמץ בחיפוש ואיתור המלך בעיר הנכבשת. ומשלא מצאו אותו הורחבו החיפושים, נשלחו הגששים ואותרו עקבותיו עד לתפישתו במעברי הירדן ליד יריחו רגע לפני הימלטו מן הארץ.
ועדיין יש להתבונן מדוע בפסוק ד' במלכים כה' כתוב באופן כ"כ מבולבל? נראה שהכתיבה המשונה הזו הינה מכוונת !
כתיבה זו מבטאת את החורבן. הפסוק כתוב באופן המבטא את ההתרגשות של המספר המדבר בקיטוע ודבריו חסרים ומבולבלים. ניתן לראות מעין זה במעמד דומה לכך. בסיפור חורבן שילה :

"יב וַיָּרָץ אִישׁ-בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל-רֹאשׁוֹ. יג וַיָּבוֹא וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא יַד דֶּרֶךְ מְצַפֶּה כִּי-הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר וַתִּזְעַק כָּל-הָעִיר. יד וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת-קוֹל הַצְּעָקָה וַיֹּאמֶר מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי. טו וְעֵלִי בֶּן-תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה וְעֵינָיו קָמָה וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת. טז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל-עֵלִי אָנֹכִי הַבָּא מִן-הַמַּעֲרָכָה וַאֲנִי מִן-הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר מֶה-הָיָה הַדָּבָר בְּנִי. יז וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם-שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה. " ( שמואל א' פרק ד' )

הרושם הוא שאנשי העיר רק ראו את האיש עם אדמה על ראשו וכבר החלו לזעוק , לא היו צריכים דבור ומילים. רק עלי שאינו רואה , נדרש לשמוע את תיאור החורבן מידי האיש. שמא הנביא ירמיהו בעריכתו את הדושיח כותבו מעט שבור ומסורבל כדי לבטא את המצוקה של המבשר לספר לעלי על גודל האסון. וכך גם אצלנו…
נביא את דברי המדרש כפי שהביאם רש"י במקום :

רש"י ד"ה דרך שער בין החומתים – "מערה הולכת מביתו עד ערבות יריחו, וברח לו דרך המערה, והקב"ה זימן צבי הולך על גג המערה חוץ לעיר, ורדפו כשדים אחרי הצבי, וכשהגיעו לפתח המערה בערבות יריחו ראוהו ולכדוהו, הוא שאמר (ביחזקאל יב יג), ופרשתי רשתי עליו ונתפש במצודתי"

לפני בעלי המדרש עמדו הפסוקים הבאים ביחזקאל :

"א וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן-אָדָם בְּתוֹךְ בֵּית-הַמֶּרִי אַתָּה יֹשֵׁב אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם. ג וְאַתָּה בֶן-אָדָם עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה וּגְלֵה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל-מָקוֹם אַחֵר לְעֵינֵיהֶם אוּלַי יִרְאוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. ד וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם לְעֵינֵיהֶם וְאַתָּה תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה. ה לְעֵינֵיהֶם חֲתָר-לְךָ בַקִּיר וְהוֹצֵאתָ בּוֹ. ו לְעֵינֵיהֶם עַל-כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה תוֹצִיא פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ כִּי-מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל. ז וָאַעַשׂ כֵּן כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי-לִי בַקִּיר בְּיָד בָּעֲלָטָה הוֹצֵאתִי עַל-כָּתֵף נָשָׂאתִי לְעֵינֵיהֶם. "
ח וַיְהִי דְבַר-ה' אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר. ט בֶּן-אָדָם הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי מָה אַתָּה עֹשֶׂה. י אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הַנָּשִׂיא {= המלך }הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלִַם וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-הֵמָּה בְתוֹכָם. יא אֱמֹר אֲנִי מוֹפֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם בַּגּוֹלָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ. יב וְהַנָּשִׂיא אֲשֶׁר-בְּתוֹכָם אֶל-כָּתֵף יִשָּׂא בָּעֲלָטָה וְיֵצֵא בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ פָּנָיו יְכַסֶּה יַעַן אֲשֶׁר לֹא-יִרְאֶה לַעַיִן הוּא אֶת-הָאָרֶץ. יג וּפָרַשְׂתִּי אֶת-רִשְׁתִּי עָלָיו וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי וְהֵבֵאתִי אֹתוֹ בָבֶלָה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְאוֹתָהּ לֹא-יִרְאֶה וְשָׁם יָמוּת. יד וְכֹל אֲשֶׁר סְבִיבֹתָיו עֶזְרֹה וְכָל-אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל-רוּחַ וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם. טו וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה' בַּהֲפִיצִי אוֹתָם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת. טז וְהוֹתַרְתִּי מֵהֶם אַנְשֵׁי מִסְפָּר מֵחֶרֶב מֵרָעָב וּמִדָּבֶר לְמַעַן יְסַפְּרוּ אֶת-כָּל-תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁם וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'. " (יחזקאל יב' )

נראה שהמשל של יחזקאל המתאר את הנשיא (המלך ) החותר בקיר שאיננו רואה בעיניו (על צדקיהו מסופר שנקרו את עיניו ) שיגיע לארץ כשדים ואתה לא יראו. בדיוק כפי שמסופר על צדקיהו.
נראה , אם כן, שנבואה זו ביחזקאל היא המקור למדרש הנ"ל . מה המשמעות של דבר זה ?
וכי באמת חשבו חכמים שיש מנהרה כזו שחצב צדקיהו על מנת לברוח מי-ם ועד לערבות יריחו¹?!
הרב מידן הציע הצעה מרתקת הבנויה על כך שהפסוקים מפרשים את עצמם : הביטוי 'דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם'.
ביוטי זה מוכר לנו מעוד מקום אחד בספר ישעיהו :

" א מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה-לָּךְ אֵפוֹא כִּי-עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. ב תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי-חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה. ג כָּל-קְצִינַיִךְ נָדְדוּ-יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ כָּל-נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו מֵרָחוֹק בָּרָחוּ. ד עַל-כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל-תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל-שֹׁד בַּת-עַמִּי. ה כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת בְּגֵי חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל-הָהָר. ו וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן. ז וַיְהִי מִבְחַר-עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה. ח וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל-נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר. ט וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר-דָּוִד רְאִיתֶם כִּי-רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת-מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה. י וְאֶת-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה. יא וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל-עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם. יב וַיִּקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק. יג וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת. יד וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם-יְכֻפַּר הֶעָו?ֹן הַזֶּה לָכֶם עַד-תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת." {ישעיהו כב' )

הנבואה עוסקת בימי המצור האשורי בימיו של המלך חזקיהו.

" יא וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל-עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם. "

הנבואה באה בביקורת למקוה המים שנבנה כאן על מנת להגן על י-ם בזמן מצור.
בספר דברי המים התיאור של עשייה זו הוא אכן חיובי. ברם מהפסוקים בישעיהו נשמעת בקורת קשה על הנעשה כאן.
בחז"ל יש מדרשים לכאן ולכאן . בתלמוד בבלי פסחים דף נו' אנו מוצאים :

"תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו… ועל שלשה לא הודו לו: קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור – ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון – ולא הודו לו, עיבר ניסן בניסן – ולא הודו לו."

לעומת זאת באבות דרבי נתן פרק ב' הלכה ד' :

"חזקיהו מלך יהודה עשה ארבעה דברים והסכימה דעתו לדעת המקום:… סתם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקום שנאמר … "

ובאמת ההתייחסויות השונות במדרש מעוגנות בהתייחסויות השונות בכתובים !
בהמשך נבואת גיא חזיון מזכירה את שבנא הסופר :

" טו כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת לֶךְ-בֹּא אֶל-הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל-שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת. טז מַה-לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי-חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ. יז הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה. יח צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל-אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ. יט וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ. כ וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ. כא וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה. כב וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית-דָּוִד עַל-שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ. כג וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו. כד וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית-אָבִיו הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל-כְּלֵי הַנְּבָלִים. כה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר-עָלֶיהָ כִּי ה' דִּבֵּר. " (ירמיהו כב' )

חז"ל מספרים עליו ששבנא בגד , הבטיח כל מיני דברים למלך אשור. הוא יצא מן העיר והתברר לו שהאנשים שהיו מתוכננים לצאת עימו – לא יצאו. ועל כן מלך אשור כעס עליו שלא עמד בהבטחתו והמיתו.
מה ענין חציבת הקבר ? בשעתו הרחבנו² על תפישת העולם של שבנא וסיעתו כאשר שכבת האליטה חוגגת ואוכלת סעודות שחיתות כאשר בינתיים הם מעסיקים פועלים לחציבת קברים חשובים.
מסתמא שלקח את אותם הפועלים שחצבו לפני כן את המנהרה.
נראה לומר שהנבואה רומזת לכך שהנקבה עצמה היא תשמש כקבר לשבנא. מנהרה זו חוץ מלהוביל מים בתוכה. יכלה לשמש למי שמכיר אותה ואת סודותיה כמנהרת המלטות מירושלים הנצורה אל האויב. ויתכן ששבנא השתמש בנקבה זו כפתח מילוט אל האויב.
קרי: מי שחצב את הנקבה עבור המלחמה חשב עליה גם כפתח המלטות בשעת הצורך. שבנא שהיה בין האחראים על החציבה וכוון כוונות נוספות בחציבתה מעבר לכוונות החיוביות של חזקיהו. על פי זה שמא ואולי הביקורת בנבואה בישעיהו היא על שבנא דווקא ועל כוונתו הניסתרת בחציבת הניקבה כפי שנראה מהמשך הפרק שם ששבנא הוא הנושא.
הרב מידן קושר את הביטוי הנדיר 'בין החומתיים' והוא סבור שצדקיהו חוזר על הרעיון של שבנא ומשתמש בנקבת חזקיהו להימלט מן העיר לכוון קדרון . ובמסתור אפיק נחל קדרון הוא נמלט אל הערבה , אל ערבות יריחו.
וזוהי החתירה בקיר שמתאר יחזקאל.
המלך מנצל את המהומה של זמן פריצת העיר והוא נמלט עם מקורביו דרך הניקבה כאשר כוונתו להגיע לבעליס מלך עמון , אויבו המושבע של נ"נ מלך בבל.

יחסי צדקיהו – ירמיהו הנביא

"יא בֶּן-עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם. יב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי ה'. יג וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים וַיֶּקֶשׁ אֶת-עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת-לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל-ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. יד גַּם כָּל-שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ לִמְעָל- מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת-בֵּית ה' אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם. טו וַיִּשְׁלַח ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ כִּי-חָמַל עַל-עַמּוֹ וְעַל-מְעוֹנוֹ. טז וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת-ה' בְּעַמּוֹ עַד-לְאֵין מַרְפֵּא. יז וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת-מֶלֶךְ כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל-בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ. יח וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל. יט וַיִּשְׂרְפוּ אֶת-בֵּית הָאֱלֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְכָל-אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל-כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית. כ וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן-הַחֶרֶב אֶל-בָּבֶל וַיִּהְיוּ-לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד-מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס. כא לְמַלֹּאות דְּבַר-ה' בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד-רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתוֹתֶיהָ כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה. (דברה"י ב' פרק לו' )

התיאור בפסוקים יד'-טו איו דווקא על ימי צדקיהו אלא מסכם תקופה ארוכה של אי שמיעה בקול ה'.
לעומת זאת פסוק יב' מתאר בדווקא את צדקיהו והטענה כלפיו שלא שמע לדברי ירמיהו שקרא לו פעמים רבות שלא למרוד בנ"נ !
צדקיהו אינו מוכן למסור עצמו למלך בבל. ירמיהו נתפש באור לא חיובי בעניין זה. עד כדי שירמיהו נתפש בעיני העם כמשתף פעולה עם האויב.
פחות גרוע הוא כאשר ירמיהו אומר את דבריו בארמון לפני המלך והשרים. אבל ירמיהו העז לומר גם קבל עם ועדה :

" א וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן-מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל-כָּל-הָעָם לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר ה' הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיֹּצֵא אֶל-הַכַּשְׂדִּים וְחָיָה וְהָיְתָה-לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי. ג כֹּה אָמַר ה' הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל וּלְכָדָהּ. ד וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה כִּי-עַל-כֵּן הוּא-מְרַפֵּא אֶת-יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל-הָעָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם-לְרָעָה. ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִנֵּה-הוּא בְּיֶדְכֶם כִּי-אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר. ו וַיִּקְחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וּבַבּוֹר אֵין-מַיִם כִּי אִם-טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט. " (ירמיהו לח' )

ירמיהו באמצע המלחמה משדל את האנשים להסגיר את עצמם לפני מלך בבל. השרים טוענים עליו שהוא מחליש את אנשי המלחמה. חובה לציין שתפקידו של הנביא הוא ממלכתי וחובתו להביא את דבר ה' למלך, האחריות היא על המלך , ודרכו יש להשפיע על העם. ודאי שכך הוא לפחות בענינים ציבורים , כפיפותו היא למלך , ועליו לבוא בדברים אל המלך. ירמיהו במקום לפנות אל המלך ולנסות לשכנעו. פונה אל העם ואל הצבא ומשדלם לעשות היפך מרצון המלך ! זהו מעשה קיצוני אפילו עבור נביא.
הדברים יבחנו ע"י בדיקת היחסים בין צדקיהו המלך לנביא ירמיהו.

"א הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה'; וּנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל וְכָל-חֵילוֹ וְכָל-מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ וְכָל-הָעַמִּים, נִלְחָמִים עַל-יְרוּשָׁלִַם וְעַל-כָּל-עָרֶיהָ–לֵאמֹר. ב כֹּה-אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ, אֶל-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי נֹתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ-בָּבֶל, וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ. ג וְאַתָּה, לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ–כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ, וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן; וְעֵינֶיךָ אֶת-עֵינֵי מֶלֶךְ-בָּבֶל תִּרְאֶינָה, וּפִיהוּ אֶת-פִּיךָ יְדַבֵּר–וּבָבֶל תָּבוֹא. ד אַךְ שְׁמַע דְּבַר-ה', צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה; כֹּה-אָמַר ה' עָלֶיךָ, לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב. ה בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ-לָךְ, וְהוֹי אָדוֹן, יִסְפְּדוּ-לָךְ: כִּי-דָבָר אֲנִי-דִבַּרְתִּי, נְאֻם-ה'. " (ירמיהו לד' )

אנו שומעים כאן נבואה שמחד היא קשה. הנבואה מודיעה שאין סיכוי. אין טעם להילחם ולהתנגד מפני שהצב אבוד. אבל מאידך הרע יהיה במיעוטו. אתה המלך תתפש ותגיע לבבל ותזכה להספד. ולא סתם הספד. אלא 'בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ-לָךְ, וְהוֹי אָדוֹן, יִסְפְּדוּ-לָךְ:' קרי: יספדו לך ותבוא לקברות אבותיך.
אם כן, מלך בבל יאשר לצדקיהו לחזור לי-ם במעמד כל שהוא.
מההמשך בפסוק ו' והלאה לא נראה שדברי ירמיהו הותירו רושם גדול כ"כ על ירמיהו.

"ו וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֶל-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בִּירוּשָׁלִָם. ז וְחֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל, נִלְחָמִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה, הַנּוֹתָרוֹת: אֶל-לָכִישׁ, וְאֶל-עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, עָרֵי מִבְצָר.
ח הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה'–אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית, אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, לִקְרֹא לָהֶם, דְּרוֹר. ט לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ, הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה–חָפְשִׁים: לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ, אִישׁ. י וַיִּשְׁמְעוּ כָל-הַשָּׂרִים וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בָּאוּ בַבְּרִית, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים, לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם, עוֹד; וַיִּשְׁמְעוּ, וַיְשַׁלֵּחוּ. יא וַיָּשׁוּבוּ, אַחֲרֵי-כֵן, וַיָּשִׁבוּ אֶת-הָעֲבָדִים וְאֶת-הַשְּׁפָחוֹת, אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים; וַיִּכְבְּשׁוּם, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. "

מתואר כאן המצור של מלך בבל בי-ם. בי-ם מסתגרים הכפריים מכל האזור. בעלי אוצרות האוכל , סוגרים את המחסנים ומנצלים את המצב לעושק אחיו. אנשים נמכרו לעבדים תחת הלחץ והמצור הבבלי הקשה. זהו הרקע לדרישת הנביא לשחרור העבדים עד שחזרום וכבשום לעבדים. תגובת הנביא החמורה לא מאחרת לבוא:

"יב וַיְהִי דְבַר-ה' אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה' לֵאמֹר. יג כֹּה-אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי, כָּרַתִּי בְרִית אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר. יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר-יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ; וְלֹא-שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם. טו וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם, וַתַּעֲשׂוּ אֶת-הַיָּשָׁר בְּעֵינַי, לִקְרֹא דְרוֹר, אִישׁ לְרֵעֵהוּ; וַתִּכְרְתוּ בְרִית, לְפָנַי, בַּבַּיִת, אֲשֶׁר-נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו. טז וַתָּשֻׁבוּ, וַתְּחַלְּלוּ אֶת-שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ, אֲשֶׁר-שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם; וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם–לִהְיוֹת לָכֶם, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. " (ירמיהו לד' )
א וַיִּמְלָךְ-מֶלֶךְ–צִדְקִיָּהוּ, בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ: תַּחַת, כָּנְיָהוּ בֶּן-יְהוֹיָקִים, אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. ב וְלֹא שָׁמַע הוּא וַעֲבָדָיו, וְעַם הָאָרֶץ: אֶל-דִּבְרֵי ה'–אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא. גוַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת-יְהוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָה, וְאֶת-צְפַנְיָהוּ בֶן-מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן, אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, לֵאמֹר: הִתְפַּלֶּל-נָא בַעֲדֵנוּ, אֶל-ה' אֱלֹהֵינוּ. ד וְיִרְמְיָהוּ, בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם; וְלֹא-נָתְנוּ אֹתוֹ, בֵּית הַכְּלוּא. ה וְחֵיל פַּרְעֹה, יָצָא מִמִּצְרָיִם; וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, אֶת-שִׁמְעָם, וַיֵּעָלוּ, מֵעַל יְרוּשָׁלִָם. " (ירמיהו לז' )

" וְיִרְמְיָהוּ, בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם; וְלֹא-נָתְנוּ אֹתוֹ, בֵּית הַכְּלוּא " כרגע ירמיהו לא בבית הכלא. כלומר : אנו למדים שלפעמים ירמיהו כן כלוא. " וְחֵיל פַּרְעֹה, יָצָא מִמִּצְרָיִם; וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, אֶת-שִׁמְעָם, וַיֵּעָלוּ, מֵעַל יְרוּשָׁלִָם. "
צדקיהו שולח שליחים לירמיהו בגלל 'חלון ההזדמנויות' שנוצר בעליית חיל פרעה מדרום מול הכשדים הצרים על יהודה.

" ו וַיְהִי, דְּבַר-ה', אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, לֵאמֹר. ז כֹּה-אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּה תֹאמְרוּ אֶל-מֶלֶךְ יְהוּדָה, הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם אֵלַי לְדָרְשֵׁנִי: הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה, הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה, שָׁב לְאַרְצוֹ, מִצְרָיִם. ח וְשָׁבוּ, הַכַּשְׂדִּים, וְנִלְחֲמוּ, עַל-הָעִיר הַזֹּאת; וּלְכָדֻהָ, וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ. ט כֹּה אָמַר ה', אַל-תַּשִּׁאוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם לֵאמֹר, הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ, הַכַּשְׂדִּים: כִּי-לֹא, יֵלֵכוּ. י כִּי אִם-הִכִּיתֶם כָּל-חֵיל כַּשְׂדִּים, הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם, וְנִשְׁאֲרוּ-בָם, אֲנָשִׁים מְדֻקָּרִים (=ג'ובניקים) אִישׁ בְּאָהֳלוֹ יָקוּמוּ, וְשָׂרְפוּ אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ. יא וְהָיָה, בְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְׂדִּים, מֵעַל, יְרוּשָׁלִָם–מִפְּנֵי, חֵיל פַּרְעֹה. "

תשובת ה' לצדקיהו שלא לשמוח מוקדם מדי. חיל בבל אפי' מדוקרים (ג'ובניקים ) ישרפו את י-ם.
המשך ההאשמה של ירמיהו והויכוח עם צדקיהו כוללים מספר שלבים וביניהם הטלתו אל בור הטיט והצלתו משם. דיון סגור בסתר בין ירמיהו ובין צדקיהו בו ירמיהו נותן הזמנות נוספת למניעת חורבן מוחלט ע"י הסגרת המלך עצמו לבבלים. צדקיהו בגילוי לב מתוודא שהוא חושש מן העם שיפגעו בו לאחר מכן , לאחר שימסור עצמו בידי מלך בבל. צדקיהו יודע בתוך ליבו שנבואת ירמיהו היא האמת שהרי עד עכשיו רק דבריו נשמעים.

" יב וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלִַם, לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן, לַחֲלִק מִשָּׁם, בְּתוֹךְ הָעָם. יג וַיְהִי-הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן, וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת, וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה, בֶּן-שֶׁלֶמְיָה בֶּן-חֲנַנְיָה; וַיִּתְפֹּשׂ אֶת-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, לֵאמֹר, אֶל-הַכַּשְׂדִּים, אַתָּה נֹפֵל. יד וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר, אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל-הַכַּשְׂדִּים–וְלֹא שָׁמַע, אֵלָיו; וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ, וַיְבִאֵהוּ אֶל-הַשָּׂרִים. טו וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל-יִרְמְיָהוּ, וְהִכּוּ אֹתוֹ; וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר, בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר–כִּי-אֹתוֹ עָשׂוּ, לְבֵית הַכֶּלֶא. טז כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל-בֵּית הַבּוֹר, וְאֶל-הַחֲנֻיוֹת; וַיֵּשֶׁב-שָׁם יִרְמְיָהוּ, יָמִים רַבִּים. יז וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר, וַיֹּאמֶר, הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת ה'; וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, יֵשׁ, וַיֹּאמֶר, בְּיַד מֶלֶךְ-בָּבֶל תִּנָּתֵן. יח וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, אֶל-הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ: מֶה חָטָאתִי לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וְלָעָם הַזֶּה, כִּי-נְתַתֶּם אוֹתִי אֶל-בֵּית הַכֶּלֶא. יט וְאַיֵּה, נְבִיאֵיכֶם, אֲשֶׁר-נִבְּאוּ לָכֶם, לֵאמֹר: לֹא-יָבֹא מֶלֶךְ-בָּבֶל עֲלֵיכֶם, וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת. כ וְעַתָּה, שְׁמַע-נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: תִּפָּל-נָא תְחִנָּתִי, לְפָנֶיךָ, וְאַל-תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר, וְלֹא אָמוּת שָׁם. כא וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, וַיַּפְקִדוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, וְנָתֹן לוֹ כִכַּר-לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים, עַד-תֹּם כָּל-הַלֶּחֶם מִן-הָעִיר; וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.
א וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן-מַתָּן, וּגְדַלְיָהוּ בֶּן-פַּשְׁחוּר, וְיוּכַל בֶּן-שֶׁלֶמְיָהוּ, וּפַשְׁחוּר בֶּן-מַלְכִּיָּה: אֶת-הַדְּבָרִים–אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל-כָּל-הָעָם, לֵאמֹר. ב כֹּה, אָמַ ר ה', הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת, יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר; וְהַיֹּצֵא אֶל-הַכַּשְׂדִּים, וְהָיְתָה-לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי. ג כֹּה, אָמַר ה': הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל–וּלְכָדָהּ. ד וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-הַמֶּלֶךְ, יוּמַת נָא אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה–כִּי-עַל-כֵּן הוּא-מְרַפֵּא אֶת-יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל-הָעָם, לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כִּי הָאִישׁ הַזֶּה, אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה–כִּי אִם-לְרָעָה. ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, הִנֵּה-הוּא בְּיֶדְכֶם: כִּי-אֵין הַמֶּלֶךְ, יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר. ו וַיִּקְחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, בַּחֲבָלִים; וּבַבּוֹר אֵין-מַיִם כִּי אִם-טִיט, וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט.
ז וַיִּשְׁמַע עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס, וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, כִּי-נָתְנוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ, אֶל-הַבּוֹר; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן. ח וַיֵּצֵא עֶבֶד-מֶלֶךְ, מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְדַבֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ, לֵאמֹר. ט אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, אֵת אֲשֶׁר-הִשְׁלִיכוּ, אֶל-הַבּוֹר; וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב, כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר. י וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ, אֵת עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר: קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה, שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים, וְהַעֲלִיתָ אֶת-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן-הַבּוֹר, בְּטֶרֶם יָמוּת. יא וַיִּקַּח עֶבֶד-מֶלֶךְ אֶת-הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ, וַיָּבֹא בֵית-הַמֶּלֶךְ אֶל-תַּחַת הָאוֹצָר, וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ סְחָבוֹת, וּבְלוֹיֵ מְלָחִים; וַיְשַׁלְּחֵם אֶל-יִרְמְיָהוּ אֶל-הַבּוֹר, בַּחֲבָלִים. יב וַיֹּאמֶר עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל-יִרְמְיָהוּ, שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ, מִתַּחַת, לַחֲבָלִים; וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ, כֵּן. יג וַיִּמְשְׁכוּ אֶת-יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן-הַבּוֹר; וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ, בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה.
יד וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, וַיִּקַּח אֶת-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו, אֶל-מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי, אֲשֶׁר בְּבֵית ה'; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-יִרְמְיָהוּ, שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ דָּבָר–אַל-תְּכַחֵד מִמֶּנִּי, דָּבָר. טו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, אֶל-צִדְקִיָּהוּ, כִּי אַגִּיד לְךָ, הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי; וְכִי, אִיעָצְךָ, לֹא תִשְׁמַע, אֵלָי. טז וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, אֶל-יִרְמְיָהוּ–בַּסֵּתֶר לֵאמֹר: חַי ה ' את אֲשֶׁר עָשָׂה-לָנוּ אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת, אִם-אֲמִיתֶךָ, וְאִם-אֶתֶּנְךָ בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת-נַפְשֶׁךָ.
יז וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל-צִדְקִיָּהוּ כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם-יָצֹא תֵצֵא אֶל-שָׂרֵי מֶלֶךְ-בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ, וְהָעִיר הַזֹּאת, לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ; וְחָיִתָה, אַתָּה וּבֵיתֶךָ. יח וְאִם לֹא-תֵצֵא, אֶל-שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל–וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ; וְאַתָּה, לֹא-תִמָּלֵט מִיָּדָם.
יט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ, אֶל-יִרְמְיָהוּ: אֲנִי דֹאֵג אֶת-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל-הַכַּשְׂדִּים–פֶּן-יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם, וְהִתְעַלְּלוּ-בִי כ וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, לֹא יִתֵּנוּ; שְׁמַע-נָא בְּקוֹל ה', לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ–וְיִיטַב לְךָ, וּתְחִי נַפְשֶׁךָ. כא וְאִם-מָאֵן אַתָּה, לָצֵאת–זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר הִרְאַנִי ה' כב וְהִנֵּה כָל-הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ-יְהוּדָה, מוּצָאוֹת, אֶל-שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל; וְהֵנָּה אֹמְרֹת, הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ, הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ, נָסֹגוּ אָחוֹר. כג וְאֶת-כָּל-נָשֶׁיךָ וְאֶת-בָּנֶיךָ, מוֹצִאִים אֶל-הַכַּשְׂדִּים, וְאַתָּה, לֹא-תִמָּלֵט מִיָּדָם: כִּי בְיַד מֶלֶךְ-בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ, וְאֶת-הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ.
כד וַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל-יִרְמְיָהוּ, אִישׁ אַל-יֵדַע בַּדְּבָרִים-הָאֵלֶּה–וְלֹא תָמוּת. כה וְכִי-יִשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים, כִּי-דִבַּרְתִּי אִתָּךְ, וּבָאוּ אֵלֶיךָ וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הַגִּידָה-נָּא לָנוּ מַה-דִּבַּרְתָּ אֶל-הַמֶּלֶךְ אַל-תְּכַחֵד מִמֶּנּוּ, וְלֹא נְמִיתֶךָ; וּמַה-דִּבֶּר אֵלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ. כו וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, מַפִּיל-אֲנִי תְחִנָּתִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, לְבִלְתִּי הֲשִׁיבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן, לָמוּת שָׁם.
כז וַיָּבֹאוּ כָל-הַשָּׂרִים אֶל-יִרְמְיָהוּ, וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ, וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ; וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ, כִּי לֹא-נִשְׁמַע הַדָּבָר. כח וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, עַד-יוֹם אֲשֶׁר-נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם; {ס} וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם."

תגובת ירמיהו לטענתו האחרונה של צדקיהו היא שפשוט הוא שמלך בבל לא יתן שצדקיהו ימסר בידי הקנאים³. אדרבא אם תשמע בקול ה' , כך תציל את עצמך ואת העיר.
לאחר מכן , גם השרים מאיימים על ירמיהו שיגלה את דבריו עם המלך לבל ימיתוהו. הכי קל להמית את ירמיהו…
מאחורי הקלעים ישנו סיפור עגום ממנו. חרב , רעב ודבר מחמת הצפיפות והמחלות. ואנשים נמכרים לעבדים . הפתרון לכל זה לטענת ירמיהו הוא כניעת המלך . צדקיהו מבין ומכיר באמת זו.
בפני צדקיהו עמדה האפשרות לאחוז בשיטת זקנו חזקיהו , להסב פניו לקיר, להתפלל ולומר לירמיהו כלה נבואתך וצא שכך מקובלני מבית אבי אבא שאפי' חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. ואולי אם צדקיהו היה עושה זאת היה מביא לשינוי ולמהפך. אבל צדקיהו לא עושה כך !
מתחת לפני האדמה מתארגן נתיב בריחה מסודר לשכבה השלטת בירושלים. מתברר שצדקיהו בזמן שהוא מרוויח זמן מול הבבלים ובזמן ששריו מאשימים את ירמיהו בבגידה. הוא ושריו מארגנים נתיב בריחה מסודר הכולל התקנת עששיות , לקיחת מזון , בדיקת המעבר, הכנת הכבודה הבורחת וכו'…
מי אם כך הוא הבוגד …? ירמיהו ? או צדקיהו ושריו ?
בריחה זו מזכירה את הבריחה של שבנא הסופר בימי חזקיהו.
הבבלים מחפשים את צדקיהו שהצליח לחמוק במהומה של הכיבוש. הבבלים מצליחים לשים את ידיהם עליו ע"י מחסומים ששמו כנראה בערבות יריחו. הם הכירו ג"כ את האזור.
ירמיהו זועק ופונה ישירות להמון העם בהבינו את שמתרחש מתחת לפני השטח. ירמיהו מזהה מיהו הבוגד האמיתי ועל כן שובר את כללי הממלכתיות . ופונה ישירות לעם ומדבר עימם להציל את עצמם.
ירמיהו יודע שהוא מסכן עצמו בדבריו הברורים אל מול כל העם נגד המלך והשרים.
מלכות בית דוד מסיימת בעליבות נוראה. מלכות בית דוד קרסה כאשר היא מפסיקה למלא את תפקידה של מלכות. המלכות תפקידה היא להגן על העם. אם היה מוותר צדקיהו על מלכותו, היה מוסר עצמו בשביל להגן על העיר ועל העם. ודווקא כך היה מציל את המלכות. בעקשנותו להציל עצמו , איבד את העיר , העם והמלכות . כאן קרס מוסד המלוכה בישראל.

"ח וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ–הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל: בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ-בָּבֶל–יְרוּשָׁלִָם. ט וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-ה', וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ. י וְאֶת-חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם, סָבִיב–נָתְצוּ כָּל-חֵיל כַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר רַב-טַבָּחִים. יא וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר, וְאֶת-הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל-הַמֶּלֶךְ בָּבֶל, וְאֵת, יֶתֶר הֶהָמוֹן–הֶגְלָה, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים. יב וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ, הִשְׁאִיר רַב-טַבָּחִים, לְכֹרְמִים, וּלְיֹגְבִים. יג וְאֶת-עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בֵּית-ה', וְאֶת-הַמְּכֹנוֹת וְאֶת-יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית-ה' שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים; וַיִּשְׂאוּ אֶת-נְחֻשְׁתָּם, בָּבֶלָה. יד וְאֶת-הַסִּירֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמְזַמְּרוֹת וְאֶת-הַכַּפּוֹת, וְאֵת כָּל-כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ-בָם–לָקָחוּ. טו וְאֶת-הַמַּחְתּוֹת, וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת, אֲשֶׁר זָהָב זָהָב, וַאֲשֶׁר-כֶּסֶף כָּסֶף–לָקַח, רַב-טַבָּחִים. טז הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם, הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת, אֲשֶׁר-עָשָׂה שְׁלֹמֹה, לְבֵית ה' לֹא-הָיָה מִשְׁקָל, לִנְחֹשֶׁת כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה. יז שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד, וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וּשְׂבָכָה וְרִמֹּנִים עַל-הַכֹּתֶרֶת סָבִיב, הַכֹּל נְחֹשֶׁת; וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי, עַל-הַשְּׂבָכָה. יח וַיִּקַּח רַב-טַבָּחִים, אֶת-שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ, וְאֶת-צְפַנְיָהוּ, כֹּהֵן מִשְׁנֶה; וְאֶת-שְׁלֹשֶׁת, שֹׁמְרֵי הַסַּף. יט וּמִן-הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר-הוּא פָקִיד עַל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא, הַמַּצְבִּא אֶת-עַם הָאָרֶץ; וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ, הַנִּמְצְאִים בָּעִיר. כ וַיִּקַּח אֹתָם, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים; וַיֹּלֶךְ אֹתָם עַל-מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה. כא וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִיתֵם בְּרִבְלָה, בְּאֶרֶץ חֲמָת; וַיִּגֶל יְהוּדָה, מֵעַל אַדְמָתוֹ. "

התיאור הנרחב כאן של כלי ועודי הנחושת⁴ עניינו כפול : ראשית לבטא שמנוי וגמור הפעם עם הבללים לא להשאיר כלום בירושלים. ( לעומת ימי יהיוקים שנטלו את כלי הזהב והשאירו המקדש העל תילו, הפעם הם מפרקים גם הכלים הכבדים ונושאים אותם בעגלות )
שנית , סגירת מעגל עם תאור בנין המקדש בימי שלמה . העמודים יכין ובועז הם עמודי הסף השומרים כביכול על המקדש והם נלקחו. כל ההנהגה הרוחנית והצבאית הכל נלקח ע"י נבוזרדאן ומומתים ברבלה .
בהפקדת גדליה בן אחיקם לאחר הגלות מתברר שאכן צדק ירמיהו שמלך בבל היה מחזיר את צדקיהו אם לא כמלך לפחות כוסיל .

---

¹ 'מערת צדקיהו' המוכרת היום הינה כנראה מערת חציבה מימי בית שני. ובכל אופן איננה מגיעה לערבות יריחו…! מה גם שהיא מובילה דווקא צפונה ולא דרום-מזרח.
² עיין בסיכומים על תקופת חזקיהו , שם מתוארת בהרחבה תפישת עולמו של שבנא וסיעתו.
³ פסוק כ " וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, לֹא יִתֵּנוּ" ירמיהו לא נצרך אפילו ללשון נבואה בשביל לומר זאת !
⁴ ראה בסכום השעור על מלכים א' פרק ז' אריכות בעניין מרכזיותם של כלי הנחושת.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *