פרק ב' – ג' – מעבר הירדן
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחס לזמן בתוך השיעור)
(0:30) האם הצליחו המרגלים במשימתם?קראנו על שני המרגלים ששולח יהושע. ואמרנו את הדברים המרכזיים, שהשליחות מעניינת מאוד, אי אפשר לומר שהיא נכשלת, במיוחד כשמשווים למרגלי משה. במבחןהתוצאה כלפי העם יש הבדל גדול. הם מגיעים חזרה בשלום, אך בהסתכלות מעמיקה רואים שלא הביאו מידע מודיעיני. הגיעו בערב, עלו לביתה של רחב, לא הספיקולשמוע יותר מידי ומוכרחים לעלות לגג ויורדים מהחלון. אפילו לא יודעים אם יצליחו לזהות את הבית, לכן מבקשים את תקוות חוט השני. שלושה ימים שורדים כדי להגיעבשלום למחנה ישראל, רק כדי לומר שיצאו בשלום. לא ראו כלום, ולא שמעו, הדבר שהם אומרים הפוך מהאמת. אנחנו יודעים שזה לא נכון. הדבר היחיד שהם עשו, שהםהחליטו להציל את האישה ביריחו. אם יש מקום לא בטוח ביריחו זהו בית רחב, בחומה. ועם זה הם חוזרים. אין ספק שזה עומר דרשני. האם יש ביקורת סמויה על יהושעששלח את המרגלים?דבר אחד הם כן אמרו,: כי נתן ה' את כל הארץ… וגם נמוגו…" מי סיפר להם? האם פגשו את כל יושבי הארץ? מהסיפור נראה הפוך. מאין אומרים את זה? מהציטוטשל דברי רחב. זה כל מה שהיה. מה שאמרה להם רחב, זה מה שהם ידעו להגיד. רחב נותנת להם שיעור באמונה. בוודאי הביטויים האלו לקוחים משירת הים, והיאאומרת שם שה' בקע את ים סוף בפניכם.
רחב
רחב היא אישה רצינית וקולטת דברים. שמענו… ארבעים שנה… קולטת את האירועים, את המציאות ההיסטורית. השגחה אלקית מיוחדת. אלקיכם בשמיםממעל…. היא מבינה את זה.חז"ל מייחסים את עלינו לשבח ליהושע בן נון. מניין? העתיק מהמחברת של רחב. כשאומרים שיהושע נשא את רחב לאישה, רואים שהרגישו בדמות גדולה ועצומה עםכוחות עצומים, אולי של חיפוש, של חוסר נחת, חוסר שקט, ולא מוצאת את מי שהיא צריכה. זה מה שמאפיין אישה שזה עיסוקה. אין לה מי שאיתו היא מחליטה להקים אתביתה. מן ייאוש מלמצוא את האחד שאתו תקים ביתה. וחז"ל הרגישו בעוצמתה. גם אצל ריש לקיש זיהו חז"ל חוסר שקט, עוצמה גדולה שלא מוצאת עדיין את המקום הנכון.אם יש דמות בגמרא שיכולה אולי להזכיר את דמותה של רחב, זהו ר' אלעזר בם דורדיא, והסיפור שלו… בסופו של דבר אצל הזונה בכרכי הים הוא מתעורר ומבין ש"איןהדבר תלוי אלא בי" ובכה עד צאת נשמתו. יצא בת קול מזומן לחיי עולם הבא…
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יז עמוד א
והתניא: אמרו עליו על ר"א בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיסדינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישבבין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: +ישעיהו נד+ כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה.אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: +ישעיהו נא+ כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר: חמה ולבנה בקשועלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: +ישעיהו כד+ וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עדשאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: +ישעיהו לד+ ונמקו כל צבא השמים. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתהבת קול ואמרה: ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.
לא רק שזכה להרהור תשובה, והתקבל, אלא שנקרא רב.תפיסה דומה לגבי רחב. חוסר שקט, חיפוש.שום דבר לא סיפק אותו. (9:17) את מי מבקשת להציל? את המשפחה שלה. אבל אין לה משפחה, לא מפרטת בעל ובנים.אלא הורים ואחים. אין לה בעל וילדים. אלעזר בן דורדיא, דורדיא בארמית זה שמרים. חז"ל רואים את האופי של הדמות בשם שלה. שמרים זוהי תסיסה שלא נרגעת.דמותה של רחב מלמדת מוסר, תורה ויראת שמים את מחנה ישראל, ואת זה המרגלים מספרים.המרגלים – במבחן התוצאהזה מה שאולי היה חסר. אולי לא בזכות התיאור הביטחוני, זה לא מה שמחנה ישראל עכשיו זקוק לו. זו נקודה מורכבת, מדוע לא. לשלוח מרגלים צבאיים זה דבר חשוב.וישלח משה לרגל את יעזר… משה שולח שוב מרגלים וזה עובר בנחת ובשקט. ממש אחרי פרשיית המרגלים. וזה עובר בשקט. כמו שנאמר אצלנו חרש. אצל מרגלימשה הראשונים יש בעיה. על פניו זה חלק מתכסיסי המלחמה. ומהסיפור כאן מתברר שזה לא רע. היה יכול היה להסתיים באסון, והיו תוקעים את גופותיהם בחומה. זה לאקרה כך. הם הגיעו בחזרה. אבל אולי לומדים דבר מאוד פשוט. אנחנו עכשיו במעבר מאוד עדין ומורכב מהנהגה נסית במדבר להנהגה טבעית של עם החי בארצו. לא אוכליותר מלחם מהשמים אלא זורע ועובד ומשם מוציא פרנסתו, הוא שומר על ביטחונו, אין יותר ענני כבוד שמקיפים. החכמה היא לדעת שמי שהוריד את המן מהשמים, הוא זהשמוציא לחם מן הארץ. זה מה התורה מצווה. לדעת שה' עומד מאחורי ההנהגה הטבעית הזאת. ייתכן שבשליחת המרגלים של יהושע, בלי להיוועץ בה', אולי הלכו צעד אחדיותר מידיי מהר. כל מה שמביאים המרגלים הוא שה' איתנו והוא נותן לנו את הארץ. (14:32) בפעם הראשונה היה צריך להיות ברור לגמרי שגם אם שולחים מרגליםהם אינם מחליפים את הקב"ה והם חלק מצבא ה'. מרגלים אם הולכים בלי סייעתא דשמיא, לא מצליחים מבחינה צבאית. לכן זו אולי ההתחלה. הנקודה הזאת תלך ותתבררבסיפורים הבאים.עוד כמה הערות קטנות. פסוק ב': יהושע פרק ב
(ב) וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ: (ג) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּילַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ:
יש פער בין שני הפסוקים. לפי פס' ב' המודיעין עבד חזק, וידעו. כתוב שהגיעו הנה.התשובה הפשוטה היא שפסוק ג' עונה על ב'. שאלו איפה, והפנו אותם לבית רחב. אבל ייתכן שיש פה משהו מעבר לכך. היה ברור לגמרי שאם באים, באים לרחב. האם הםמאמינים לרחב? אולי יש חשש ביריחו אצל המלך, שאם מישהי יכולה לשתף פעולה עם האויב זוהי רחב. שהיא תשתף פעולה עם האויב. לכן אולי המלך יודע איפה לחפש,ואכן כך הם פונים אל רחב: הוציאי האנשים הבאים אלייך אשר באו אל ביתך. (17:30) מה הכפילות הזאת? ההדגשה? אולי באו והלכו לי שון, אבל אולי יש פהתביעה, הם באו ואת מארחת אותם.מה קורה עם פסוק ד'
(ד) וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה:…
בצורה שהדברים כתובים כאן אי אפשר להעלות על הדעת. דופקים על הדלת ואומרים שמענו שיש לך אנשים, תביאי אותם. היא אומרת שהיא כבר חוזרת, הולכת להחביאאותם, וחוזרת וממשיכה הדיאלוג. לא מעורר אמון רב, התשובה שלה טובה אבל קשה להסתפק בה. קשה מאוד לחשוב שזהו סדר האירועים. כנראה שלא זה הסדר. היאהרגישה שבאים, שדופקים למטה בדלת, מייד החביאתם ואז פתחה.מדוע זה כותב בצורה כזאת? מעוררת איזשהו חשד. מנסה לשכנע את הבאים. לא ידעתי… לא ידעתי. והאמת היא שרק עכשיו אנחנו שומעים את האמת. והיאהעלתם הגגה. יש הבדל בלשון הקודש לבין עבר רגיל ועבר מהופך. והיא העלתם, קודם. פאסט פרפקט. עוד לפני כן הספיקה להעלותם הגגה. שם הצפינה אותם כברבהתחלה. אבל כפי שזה כתוב, אולי כפי שזה נראה בעיני הרודפים שם, זה מעורר חשד שאולי רחב לא בצד שלהם. היא נותנת להם עצה רוצו מהר. תתפסו אותם. מגמגמתמרוב שהיא בלחץ שהם ברחו. אומרת שהם ברחו ולא שילמו. מהר תתפסו אותם כדי שישלמו. היא צריכה לשכנע אותם ללכת לתפוס אותם במהירות. היא בפעילות שלההצליחה לשכנע אותם. הם בלחץ. וזה הדגש "והשער סגרו" הוראות בטיחות חמורות. היא הצליחה לשכנע אותם. היא הצליחה להדוף אותם ממנה, חייבים להזדרז וללכתלחפשם. השאלה הגדולה היא איך לא ראו את תקוות חוט השני בחלון.מה זה משנה?
אולי גם את זה חז"ל הרגישו כשאמרו שמשהו בדמות של רחב, הפתיע גם את מלך יריחו שאולי היא יכולה להתחבר ליהודים האלה, מתאים לה. באמת יש משהו מיוחדבאותה אישה.
פסוקים י"ב – י"ג והלאה
מהם החסד ואמת? רחב מבקשת לעשות חסד עם הוריה ולעשות לה אמת. לה זה אמת. כי היא עזרה להם, אבל להציל גם את המשפחה, זה כבר חסד. הם אומרים לה, בסדר.נעשה את שני הדברים. ואז השאלה שהשארנו פתוחה: למה חוזרים בהם?י"ז: נקיים אנחנו… מה השתנה? זה נשמע רע, אחרי שמתחילים לרדת אומרים "לא התכוונו ברצינות. נקיים אנחנו…" יש פה הבדל גדול בין מה שהיא ביקשה לביןמה שהם אומרים. היא ביקשה שיצילו את אחיה ואחיותיה. הם קולטים שהם לא יכולים לעשות את מה שביקשה. מה שהבינה רחב, שהיא תיתן להם רשימת כתובות, איפה כלאחד מהם נמצא. והם מבינים פתאום שהם לא מכירים שום דבר בעיר הזאת, וכך לא יוכלו להצילם, לא יזהו את המקומות בתוך המלחמה. ובטח לא מהכיוון שהם מגיעיםעכשיו. לכן הם מבקשים מהם משהו אחר לחלוטין. לא יכולים לחפשם בכל העיר, אלא מבקשים ממך שאת כל המשפחה שאת רוצה להציל, את אחראית להכניס אלייך הביתה.
(יח) הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה: (יט) וְהָיָהכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ: (כ) וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְאֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ: (כא) וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן:
היא תקשור את תקוות השני בחלון. בית אחד הם יכולים לזהות. יש לזה איזושהי משמעות מעבר לכיוון הטכני של הדברים.תשובה לשאלה: הסברנו למה הגיעו דווקא לשם, זה המקום הראשון שהם הגיעו אליו, מבלי לדעת שהיא תהפוך לחסידת אומות העולם. להפתעתם בעלת הבית התגלתהכאישה גדולה. הם הלכו לשם כדי לשמוע שם את הרכילות ואת כל מה שקורה.סיפור דומה של בני ישראל שנעזרו באיש מן העיר, כדי לכבוש את העיר. כיבוש העיר
שופטים פרק א' כב וַיַּעֲלוּ בֵית-יוֹסֵף גַּם-הֵם, בֵּית-אֵל; וַה', עִמָּם. כג וַיָּתִירוּ בֵית-יוֹסֵף, בְּבֵית-אֵל; וְשֵׁם-הָעִיר לְפָנִים, לוּז. כד וַיִּרְאוּ, הַשֹּׁמְרִים, אִישׁ,יוֹצֵא מִן-הָעִיר; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ, חָסֶד. כהוַיַּרְאֵם אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת-הָעִיר לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָאִישׁ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, שִׁלֵּחוּ.כו וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ, אֶרֶץ הַחִתִּים; וַיִּבֶן עִיר, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז–הוּא שְׁמָהּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. {פ}
הסיפור דומה. מצילים את האיש והמשפחה. אבל דווקא ההקבלה הזאת שעומדת בין הסיפורים, היא שמראה את ההבדלים.
פרק ו' כ וַיָּרַע הָעָם, וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת; וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ, וַיִּלְכְּדוּאֶת-הָעִיר. כא וַיַּחֲרִימוּ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן; וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי-חָרֶב. כב וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ, אָמַריְהוֹשֻׁעַ, בֹּאוּ, בֵּית-הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה; וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת-הָאִשָּׁה וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ. כג וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת-רָחָב וְאֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּוְאֶת-אַחֶיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, וְאֵת כָּל-מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ, הוֹצִיאוּ; וַיַּנִּיחוּם–מִחוּץ, לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. כד וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ, וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ: רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל–נָתְנוּ, אוֹצַר בֵּית-ה'. כה וְאֶת-רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת-בֵּית אָבִיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ, וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת-הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר-שָׁלַחיְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת-יְרִיחוֹ.
הרי נפלה החומה תחתיה. איך הוציאו את המשפחה? בפסוק כב לא כתוב ויאמר יהושע… אלא עוד לפני שהחומה נפלה, קודם כל שלח להצילם. כב וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁיםהַמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ, אָמַר יְהוֹשֻׁעַ…
פסוק כ"ה מיותר לחלוטין? כבר כתוב שהוציאו אותה. אותה החיה יהושע. מי החיה אותם? האם יהושע לוקח לעצמו תהילה לא לו? הרי הוציאוה לפני שנפלה החומה.מדוע כאן מייחסים ליהושע את המעשה? לא. זה מעשה אחר. על רקע הסיפור בבית אל ובלוז, נבין כאן. המרגלים הוציאו את רחב והניחוה מחוץ למחנה ישראל, כמו שאתהאיש מלוז, שילחו. הוא הלך ובנה עיר אחרת. אצל רחב גם. המרגלים הוציאוה והשאירוה מחוץ למחנה ישראל, בכוונה להיפרד ממנה לאחר שנגמר. אצל יהושע זה משהואחר. יהושע מחיה אותה. החייאה אחרת, ותשב בקרב ישראל… המרגלים הוציאוה ושמו בחוץ, יהושע, הכניס אותה לקרב ישראל. רחב יצאו ממנה שמונה נביאיםוכוהנים גדולים וירמיהו הנביא. עוצמות גדולות שהתגלו כאן. לכן ראו חז"ל את רחב בצורה חיובית כל כך, ולחבר את רחב ליהושע.
פרקים ג'-ד –מעבר הירדן
(41) מרגישים קצת חזרות על הדברים. לא כל כך מסודר, אך הסיפור ברור ומובן בסך הכל. תיאור שעושה רושם גדול מאוד של מעבר הירדן, בהקבלה לים סוף. מי שעודלא קלט בכל הסיפור, הסיפור אומר בעצמו בסוף הסיפור.השוני: נד אחד ולא שניים.הרחבה של מעבר הירדן בצרוה נסית. בכלל לא בטוח שהיה צריך לעשות את זה בדרך כזאת. היה אפשר להגיע לירדן בתקופה אחרת. דוגמה:דברי הימים א' פרק יט טו, מתוארים כמה גיבורים מגיבורי דוד. אחד למאה הקטן והגדול לאלף… אלה הם אשר עברו את הירדן והוא מלא על כל גדותיו… הצליחולעבור את הירדן. כל הקצינים הבכירים הללו, בחודש ניסן, כשהוא מלא על כל גדותיו. וזה מה שכתוב אצלנו, והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר. הירדן רחב מאוד ואיאפשר לעבור אותו בלי הנס. אפשר היה להגיע בסוף הקיץ, ואז היה יותר פשוט. יש מעברות הירדן, בלי לעצור את המים.מדוע יש צורך בדבר הזה?אפשר כמובן לומר שעכשיו הם הגיעו ולכן היה צורך בזה. אבל לא תשובה מספקת. אולי התשובה היא בפסוק:
(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ:.
לכן (45:30) מבינים שיש פה חשיבות להגדלתו של יהושע, היום יתקיים מה שאמרתי. כל אחד מבין שההקבלה מחזירה אותנו לימי יציאת מצרים. לכן ניסן. לכן בקיעתהירדן כמו ים סוף. שיעור חינוכי לעם ישראל, שיהושע הוא הממשיך של משה רבנו. יש יותר מסיבה אחת להופעה של בקיעת הירדן. הירדן נתפס כאן כשיש מים שבאים מצדאחד ומהצד השני לא. ובאמצע מסילה שיוכלו לעבור. בים לא מספיק חומה בצד אחד. אך הירדן הוא נהר ולכן מספיק לשים חסימה בחלק הצפוני, והמים שעברו ממשיכיםלרדת, תמו נכרתו. לכן יש רק נד אחד מצפון. זה ההסבר הטכני הנכון, לדברים הטכניים יש משמעות רוחנית ברורה.
נשיאת הארון – מי נושא את הארון?
חוץ מבקיעת הירדן עוד כמה דברים מעניינים. הכוהנים הם אלו שנושאים את הארון. מי אמור לשאת את הארון. הלוויים. משפחת הקהתי, נושאים גם את הארון. וכאן נאמרלכוהנים לעשות את זה. מודגש שוב ושוב. למה זה עבר מהלוויים לכוהנים? הכוהנים הלוויים. צריך להסביר.
סיפור האבנים – השאלהיש כמה סטים של אבנים. מוציאים מתוך הירדן ושמים בגלגל, אבל יש עוד 12 אבנים בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכוהנים. המים כיסו הכול, לא רואים אותם כי המים כיסואותם. מה משמעותם? מה פשר הדבר הזה?הדרך שבה הולכים ג יב: אך רחוק יהיה אלפיים… אל תקרבו…האם נאמר דבר אחד או שניים? שיהיה במידה רווח, ואל תקרבו, או שאתם לא יודעים את הדרך. או שני הדברים יחד, למען תדעו את הדרך אשר תלכו בה. אם אתם קרוביםלארון לא תדעו ואם תתרחקו כן? זה לא נראה נימוק לאיסור.הפירוש הפשוט, מי שילך תיכף אחרי הארון יסתיר אותו. אומרים לכולם לשמור מרחק אלפיים מאחור, כל אחד שהולך יכול לראות גם את הארון. זו לא בעיה טכנית, שניהדברים בעת ובעונה אחת. מצד אחד יש לשמור על מרחק. זה מסוכן להתקרב מידיי. מצד שני, דווקא עכשיו, כשעומדים להיכנס לארץ, חשוב שכולם יראו שהם צועדיםבעקבות הארון. הארון מוביל וכולם צריכים לראות. כולם צריכים ללכת בדרך הזאת. לא בגלל שאתם לא מכירים את הדרך, אלא כדי שכולם ילכו אחרי הארון, אחרי ה'. כיזה חשוב. בארץ ישראל זה יהיה בצורה טבעית, הארון ייכנס לקודש הקודשים ולא ייראה עוד. לכן בכניסה חשוב שתראו שאתם הולכים רוחנית אחרי הארון בכל מקוםשתלכו.