פרק ג'- ד' – מנהיגותו של יהושע בבקיעת הירדן
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחס לזמן בתוך השיעור)
התחלנו ללמוד בפעם הקודמת בפרקים ג-ד את סיפור בקיעת הירדן. והתחלנו קצת לראות כאן דגשים ונקודות. עמדנו על כך שיש שינוי בהנהגה שמנהיגה, בכך שמי שנושא את הארון אמורים להיות הכוהנים בניגוד ללויים בני קהת שנושאים את הארון בד"כ. העניין הזה חריג ומתחבר לעוד שני מקומות. מקום אחד תיכף נגיע אליו, ומקום נוסף:הגמרא בסוטה דורשת את כל עניין מעבר הירדןתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לג עמוד ב
תנו רבנן: כיצד עברו ישראל את הירדן?
בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים והיום נסע תחילה, שנאמר: (יהושע ג) הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם;
בכל יום ויום לוים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים, שנאמר: והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' וגו'.
תניא: רבי יוסי אומר, בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון: כשעברו את הירדן, וכשהסיבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו;
דבר ראשון: הארון נוסע ראשון אך אלפיים אמה אסור להתקרב. כדי שהעם יבין וידע שהוא לא נכנס לארץ אלא בעקבות הארון. כולם צריכים לראות את זה, ואם כולם עומדים רחוק, יראו זאת.הדבר הבא: בכל יום לויים נושאים והיום הכוהנים שנאמר כנוח כפות רגלי…דבר מוזר הלימוד הזה של חז"ל. לימוד שמי שנושא את הארון הוא הכוהנים. פסוק ג': והכוהנים הלויים נושאים אותו. כך נאמר. פסוק ו': שאו את ארון הברית… וישאו. את הפסוקים האלו לא הביאו בברייתא, אלא שם הביאו הוכחה מפס' יג. למה לא הביאו פסוק לפני כן? מדוע חז"ל בחרו בפסוק הזה?אבל בכל זאת נאמר כאן שהכוהנים נשאו.בשלושה מקומות כוהנים נשאו את הארון…. וכשהחזירוהו למקומו.מתי? בימי שלמה, כשהחזירו הארון לדביר. כתוב וישאו הכוהנים… כשהוציאו בני עלי את הארון… כלומר כשמכניסים את הארון חזרה,כשכובשים את יריחו, וכשעוברים את הירדן. אנחנו מבינים שיש עניין מיוחד. כשהארון נוסע עם עַם ישראל, התפקיד הוא של הלויים. כאן יש משהו מיוחד. גישה מיוחדת. או שכינה מיוחדת, חלק מעבודת הכוהנים לקחת את הארון ולשאת.במעבר הירדן,מבינים שיש עניין מיוחד, כי כשהארון נוסע בשגרה התפקיד של הלויים לשאת את הארון. כאן יש משהו מיוחד, גישה מיוחדת, גילוי שכינה מיוחד. זה מובן בסיפור הכנסת הארון לתוך הדביר, וכאן כנראה העברת הארון את הירדן, התחלת הכנסת הארון אל מקומו. שכינה חוזרת למקומה. ואלו הכוהנים שיעשו זאת. דורש עוד בירור.(7:44) שאלנו מדוע יש צורך בכל הסיפור של מעבר הירדן? אפשר היה לכאורה להגיע בזמן אחר, כשהירדן לא עולה על גדותיו, ויש מעברות. אפשר לענות ולומר, הגענו עכשיו, והימים ימי קציר, למה נחכה כמה חודשים? זוהי תשובה טכנית שאולי גם נכונה. אבל רואים שיש עניין לבוא דווקא בחודש ניסן, כל אחד מרגיש ורואה את ההקבלה לקריעת ים סוף, זה עומד כאן ברקע. מה פשר הדבר? בסוף פרק ד' כתוב מפורש להודיע לבנים פסוק כ"ב:… כאשר עשה… לים סוף… צריך לספר לבנים, שמה שקרה כאן דומה למה שקרה בים סוף. משמעות העניין.יהושע מול משה
אמרנו שעם ההקבלה הבולטת, יש הבדל טכני. שני צדדים של נד מים בים סוף, וכאן רק נד אחד. זה ברור כי זה נהר, והמים באים מצד אחד. הנהר זורם דרומה, אז המים שירדו המשיכו לזרום, רק את הצד הצפוני יש צורך לחסום. יש לזה ביטוי רוחני.המעבר עצמו מעניין. "ביום הזה אחל גדלך… " בפשטות העוצמה של יהושע באה לידי ביטוי בכך שיהושע הוא זה שהצליח להעמיד את הירדן, כפי שמשה הכה את ים סוף. אבל אז חסרה ההשוואה. היינו מצפים שה' יאמר ליהושע שיטה את מטהו על הירדן ויקרה מה שקרה בים סוף. אך לא כך קרה. לכאורה התפקיד של יהושע מתגמד. הגורם לעצירת המים אינו יהושע אלא הכוהנים עם הארון, פסוק יג: ויהי כנוח… מי הירדן יכרתו… כך באמת קרה.ט"ו: ויעמדו הכוהנים… וכל ישראל עוברים בחרבה… ואז הכוהנים יכולים לצאת. מאוד בולט. לכאורה יש פה טעות של ה' כביכול, כי אומר ליהושע היום אגדלך, ואז קורה ההפך. וכולם מתגעגעים למשה שהיה עומד עם המטה, וחושבים שיהושע לא יכול עם המטה, אלא צריך את הכוהנים. למה האבחנה הזאת, ההבדל המאוד בולט?סיפור האבנים
הפסוקים…מה פשר האבנים שהירדן עומד לכסות אותם ולא יראו אותם?
ככל אשר ציווה ה' את יהושע. מה פירוש? זה לזרות מלח על הפצעים של יהושע. אומרים לו שיהיה כמו משה, ומתברר שאינו כמו משה, וזה כמו לזרות מלח על פצעיו.מה פשר: וימהרו העם ויעבורו?
נתאר את מה שכאן קורה. עוברים את הירדן. המים זורמים אבל נעמדים. יש פה נד מלמעלה, נד אחד. המים מגיעים ונערמים לגובה. איזה גובה זה תופס? חז"ל אומרים בהמשך הגמרא בסוטה לד
(17:40) כמה גובהם של מים? שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל. אמר רבי יהודה.
כל הרוחב של עם ישראל 12 מיל. עם ישראל עברו את הירדן כחנייתם, המחנה עובר יחד. בדיוק הרוחב של המחנה, זה הגובה של המים. זה משהו עצום, וזוהי הדעה המקלה. (18)מה רץ מהר יותר, המים או אנשים?המים למעלה יש להם אותו מרחק. מתחילה תחרות, עם ישראל עובר והמים מלמטה מתחילים לרדת. אז מי רץ יותר מהר? עם ישראל? ברור שהמים. זה דבר מוזר. מישהו יכול לומר למים רגע רגע, והמים יכולים להתחיל לרדת רק ברגע שהאחרון עבר. לא את זה נבאר
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לד עמוד א
אמר לו ר' אלעזר בר' שמעון: לדבריך, אדם קל או מים קלים? הוי אומר: מים קלים, אם כן באין מים ושוטפין אותן! אלא מלמד, שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: (יהושע ה) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל.
צריך להקביל את הפחד שהיה בירדן לפחד שהיה בקריעת ים סוף. (20:19) פשט הדברים גם אם לא יודעים בדיוק את הגובה, מדובר בגובה עצום. המים נערמים לגובה ולא יורדים. יכולים לתאר לעצמנו שכולם עומדים ומתפעלים, ככל הנראה לא כך היה. הסיפור שונה לגמרי. מים שוצפים וגועשים, ונד מים עצום, ויהושע אומר, אל תפחדו. ואם המופע המדהים הזה שעושה יהושע אולי פתאום ייפול עלינו. זה דבר מפחיד ומלחיץ מאוד. ניסיון לא פשוט. כולם רואים משהו אל-טבעי מדהים שכזה. זה נחמד לראות את זה, אבל לעבור תחת זה? אולי יהפוך לצונאמי. הנביא רומז כמה זה היה מפחיד בשלוש המילים וימהרו העם ויעבורו. כי זה מפחיד. וברגע שניתקו כפות רגלי הכוהנים מיד הכול שצף וגעש. וזו כאן הנקודה של יהושע. לא כמו אצל משה, היה צריך משהו אחר. הכול לפי התפקיד. אצל משה היה צורך שהעם יראה שמשה הוא עבדו של ה' ובידיו ה' מחולל את הנס. ובעקבות הדבר הזה מבינים שמשה נושא את דבר ה' וכל מה שהוא אומר צריך לעשות. לכן רואים שמשה אוחז במקל ובוקע. ואת זה עם ישראל צריכים לראות. "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". זוהי תצוגת התכלית. (23:30)אצל יהושע לא זה הסיפור. יהושע נבחר על ידי משה, משה ישמור עליו. לא קמו חולקים על מנהיגותו של יהושע, בניגוד של משה, ששם הייתה נקודה של כל מידי התמודדויות. מנהיגות של משה עומדת למבחן תמידי. האם הוא באמת נושא את דבר ה'? אצל יהושע לא מוצאים, כאשר נבחר הוא נבחר. אבל הוא צריך לגלות האם הוא מסוגל לגלות מנהיגות, ולהגיע אל המטרה של הכניסה לארץ והמלחמה על הארץ. זה הרגע שמשה רבנו לא הצליח. להיכנס ולכבוש את הארץ, משה לא הצליח. כל סיפור חטא המרגלים משה לא הצליח להכניסם לארץ. התפקיד של יהושע להכניסם לארץ, ולומר "אחריי". סיפור האותות והמופתים זה סיפור המדבר. עכשיו עוברים להנהגה טבעית. וזה מתחיל בכניסה לארץ לעבור מתחת לנד העצום הזה, ולשמוע ליהושע, זה המנהיגות שלו. למרות שהם פוחדים וממהרים, יהושע מצליח להעביר אותם. משה לא הצליח. הכל בזכות ה'. לכן הכוהנים והארון הולכים ראשונים. מה שהצליח יהושע לעשות, להתגבר על הפחד ולעבור. יהושע הוא… של משה רבנו.י"ד: ויראו אותו כאשר יראו… כל ימי חייו. חייו של מי? לפי הפיסוק של הטעמים, כל ימי חיי יהושע. משה לא יראו כל ימי חייו, היו תקופות כאלו ואחרות. יהושע, – כל ימי חייו.כי אל חי בקרבכם
ביטוי מיוחד שיכול ללמדו דבר נוסף: ט: גושו הנה ושמעו… בזאת תדעו כי אל חי בקרבכם… הנביא ששולח ה' בעקבות יהושע בן נון יבאר מה הדבר הזה. נעבור לנבואת הנביא הושע, כדי להבין. הנביא הראשון בתרי עשר.
א דְּבַר-ה' אֲשֶׁר הָיָה, אֶל-הוֹשֵׁעַ בֶּן-בְּאֵרִי, בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה, מַלְכֵי יְהוּדָה–וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. ב תְּחִלַּת דִּבֶּר-ה', בְּהוֹשֵׁעַ: {פ}
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-הוֹשֵׁעַ, לֵךְ קַח-לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים–כִּי-זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ, מֵאַחֲרֵי ה'. ג וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח, אֶת-גֹּמֶר, בַּת-דִּבְלָיִם; וַתַּהַר וַתֵּלֶד-לוֹ, בֵּן. ד וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל: כִּי-עוֹד מְעַט, וּפָקַדְתִּי אֶת-דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל-בֵּית יֵהוּא, וְהִשְׁבַּתִּי, מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. ה וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; וְשָׁבַרְתִּי אֶת-קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל, בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. ו וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בַּת, וַיֹּאמֶר לוֹ, קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה: כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד, אֲרַחֵם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל–כִּי-נָשֹׂא אֶשָּׂא, לָהֶם. ז וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם, וְהוֹשַׁעְתִּים בַּה' אֱלֹהֵיהֶם; וְלֹא אוֹשִׁיעֵם, בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה, בְּסוּסִים, וּבְפָרָשִׁים. ח וַתִּגְמֹל, אֶת-לֹא רֻחָמָה; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן. טוַיֹּאמֶר, קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי: כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא-אֶהְיֶה לָכֶם. {פ}
נבואה קשה. פרק ב': בזמן הישועה השמות מתהפכים לטובה. רוחמה, ועמי. אבל בתוך הדברים יש עוד ניגוד מפתיע ולא סימטרי:ב' אבמקום אשר ייאמר לא עמי, לא נאמר עמי, אלא בני אל חי. אותו הביטוי. מהו הביטוי? מה זה חיים? חז"ל אומרים שארורים הרשעים שבחייהם קרויים מתים. לעומתם הצדיקים שאף במיתתם קרויים חיים. כיוון שהרשעים אינם מברכים ברכות השחר. חיים פירושם תגובה, פעולה. כאשר רשע רואה זריחה ולא רואה את פועל ה', זה לא חיים. אינו רואה את הקב"ה. לעומת צדיקים, שלומדים עליהם אחרי מותם, ודבריהם ממשיכים להשפיע. זו חיות. חיבור נכון אל המציאות, תגובה למציאות. כשעם ישראל לא נמצא במקום שבו אמור להיות, כביכול חסר פה משהו באלוקותו יתברך, משהו לא משפיע בעולם, כי השפעת ה' בעולם היא על ידי עם ישראל החי בארצו. זוהי ארץ בו מתגלה רצונו של ה', יוצא אל הפועל הקישור של ה' לעולמו. והיה אם שמוע… ארץ ישראל נקראת ארץ החיים. כשעם ישראל עובר אל הארץ, אז מתברר שהם בני אל חי. מגיעים לכאן. וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי-יְהוּדָה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, יַחְדָּו… (הושע ב') (34:46) במקום אשר ייאמר להם לא עמי… בני אל חי. כולם יראו שישראל הם עמו של ה', עכשיו ה' אל חי בקרבכם. הנביא הושע מבאר לנו קצת את כוונתו של יהושע. כל התיאור כאן המוזר כל כך של אשת זנונים והילדים שהוא מגדל, יש לזה משמעות קונקרטית גם על סיפור אחר מספר מלכים, הסיפור שמסתתר כאן הוא סיפור אחאב ואיזבל ושלושת הילדים. גם סיפור הרקע. הנביא הושע מתאר שאם העם לוקח את הבעלים במקום לעבוד את ה', אז עם ישראל חזור חזרה למדבר, או שהולכים למדבר או המדבר בא לארץ. אנו בארץ בתנאי שאנו מבינים את הקשר לה'. כשהושע מתאר את הקשר לאותה אימא שלא כמו שצריך… ולכן אנכי מפתה… וכיום עלותה מארץ מצרים… והסירותי את שמות הבעלים… ואז יש היכולת לחזור ולהיכנס לארץ ישראל ותיגמר הבצורת, אפשר להחזיר את ארץ ישראל לארץ ישראל.. ועד סוף הפרק. תיאור מערכת היחסים של העם עם ה' על רקע המדבר, ברקע עומד הסיפור שלנו כאן. בני אל חי.
הושע ויהושע
דמיון בין השמות הושע ויהושע. יהושע נקרא בתחילה הושע. ועכשיו נוסיף נדבך נוסף על איך חז"ל חיתנו את יהושע עם רחב. עכשיו רואים את ההקבלה הזאת. (38:30) מיהי אשת הזנונים בסיפור שלנו? רחב הזונה. נתבונן מה כתוב פה: בפסוק יז
עמק עכור לפתח תקווה.
מהו עמק עכור, מהו? איפה זה? זה יריחו. כל הבעייתיות שיש שם. חוזרים ליריחו ולמדבר. יריחו כולה עומדת להיות מושמדת, אבל לא כולה. יש בית אחד, פתח אחד שלא מושמד. יש פתח אחד עם תקווה. עמק עכור לפתח תקווה. הנביא רומז לכל הסיפור של כניסת ישראל לארץ. בא הושע ומבאר את הסיפור של יהושע בן נון. הרווחנו את הביטוי המיוחד של אל חי. זו המשמעות של הכניסה לארץ. הניגוד חלילה של בני אל חי הוא לא עמי. (40)
יהושע
הדרך להגיע אל המשימה הגדולה הזאת, להבין שאל חי בתוכנו, עוברת דרך החינוך וההבנה. שם צריך ללמוד את הדבר הזה. להבין שהעם חוסה בצילו של ה'. נחזור לפרק ג' פסוק י"ז:מה צריכים לעשות 12 האנשים מכל שבט? פעם שנייה עובר לדבר על הכוהנים. מה עם 12 האנשים הללו שבחרו? בחרו אותם והלכו הלאה. אחר כך מתברר שהיה להם תפקיד,יהושע ד' בקחו לכם מן העם…אז כבר נאמר לקחת. אפשר לומר שאותם 12 איש שהוכנו בפרק ג', עכשיו הוא קורא להם שוב. זה תיאור מוקדם שלא התרחש אז, וקורה עכשיו. אבל משום למה לכתוב בצורה כזאת שנראה כפילות.עם ישראל צריך לבחור 12 אנשים, למה? לא כתוב. עצם העניין שכל עם ישראל בוחר, לא ברור למה. יכלו תיאורטית להיות כל מיני אפשרויות. אולי לתת להם הנהגה. אולי אפשרות אחרת, הם יהיו צוות שמירה שאף אחד לא יגיע. עוד כמה אפשרויות. מתחילים עכשיו להיות צבא. אין מושג, לא כתוב. רק כתוב שעם ישראל נותנים 12 אנשים המוכנים לכל דבר שיהושע יטיל עליהם. כוח המוכנות שכל עם ישראל מוכן לה, דבר אחד ברור, שהם יעשו כל מה שיהושע יאמר. מכוח זה אפשר לומר להם את הציווי עם האבנים. 12 אבנים 12 שבטים, למספר שבטי ישראל. כל אחד ירים אבן אחת. זוהי משוואה שקשה לאזן אותה. הדגש למספר שבטי בנ"י, באה לבטא את הרעיון שלארץ ישראל עוברים 12 שבטים כולם ביחד. את 12 האבנים שבונים מהם מבנה ביחד, כל השבטים. זה חשוב מאוד. גם במדבר היו שבטים. היו מחנות ושבטים. אבל ברור שכולם הולכים ביחד. יש סדר ואופי כשכולם נכנסים. השבטיות פחות בולטת. כשיורד המן – לכולם, וכו' עם אחד שמסודר בשבטים.
הסכנה בכניסה לארץ
סכנה גדולה יש בכניסה לארץ. בארץ ישראל כל שבט נוחל את הנחלה שלו. בצפון ובדרום. כל שבט לבדו, ומהר מאוד יכולה להיווצר סכנה שמפסיקים להיות עם אחד אלא שבטים שבטים. לכל שבט יש הצבע המיוחד והתפקיד המיוחד, אך מעבר לזה כל שבט נותן איש וביחד עושים את המבנה. לכן כל העם כובשים ביחד. בזכות המעשה הגדול של יהושע, שמצליח בכך שכולם בני אל חי, וזה מחזיק מעמד כל ימי יהושע. אבל תבוא תקופה אחריה, תקופת השופטים ותברר כמה זה היה מסובך. כי הרי תקופת השופטים מבטאת יותר מכל, בימים ההם אין מלך, לא מעניין מה קורה בשבט האחר, יש מלחמה ולא מתייצבים. יש אויב בצפון – שבטי הצפון באים. השאר לא מעניין אותם. על זה בוכה דבורה בשירתה. כל אחד עם הסיבות והתירוצים שלו, לא באו. שכחו שהם עם אחד.זה נאמר פה עם הכניסה. זה התפקיד של יהושע. עוברים את הירדן כעם אחד, וכל שבט ייתן נציג אחד, שליח ציבור. הם יביאו את האבנים והאבנים הללו יעמדו. זה כנראה הפירוש לפסוק י"ז:…. ככל אשר ציווה ה' את משה.
מה ציווה ה' את משה?
בהקשר הזה מה שקראנו בתורה,
דברים כ"ז: א וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הָעָם לֵאמֹר: שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. בוְהָיָה, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. ג וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת–בְּעָבְרֶךָ: לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי-אֲבֹתֶיךָ, לָךְ. ד וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד. הוּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַה' אֱלֹהֶיךָ: מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. ו אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ; וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת, לַה' אֱלֹהֶיךָ. ז וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. ח וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת–בַּאֵר הֵיטֵב. {ס}
כנראה שאת כל זה מצווה משה את יהושע. זה מה שאמר לו משה, תדאג שזה יהיה בצורה הזאת. שכל העם הזה כציבור אחד גדול, לכל שבט יש האבן שלו, כחלק ממבנה של עם ישראל. עם ישראל בארץ ישראל אז נחשבים כציבור. כגוי אחד בארץ. זה מורכב, אפשר לטעות בדבר הזה. בכניסה לארץ, ברגע הקריטי הזה, עם ישראל נכנס בברית, וכך אפשר להיכנס לכבוש את הארץ.