פרק ט' – הגבעונים השבועה והברית
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחס לזמן בתוך השיעור)
שאלנו הרבה שאלות.
חוץ מזה שההצגה לא מספיק משכנעת, אנשים מתחפשים כאילו הם גרים רחוק, מאידך מה חשבו הגבעונים, לא חשבו שהתרמית תתגלה? לא חשבו שעם ישראל הם עד כדי כך שלא יגלו. תמהנו על הרצון של עם ישראל לאכול מצידם, זה לא נראה מפתה, האוכל שלהם יבש היה ניקודים, מדוע עם ישראל כועס ומתלונן על הנשיאים, למה לא על יהושע, הרי הוא הראשון. ויכרות להם ברית.. ואחר כך ויישבעו להם נשיאי העדה. מדוע הכעס לא כלפי יהושע, הקשור בכך המהלך. עוד כמה נקודות. הנקודה הפרשנית הקשה ביותר, כשקוראים את רצף האירועים, קשה מאוד להבין את הדברים. מזה נתחיל שוב. (3)
החברה מגיעים מחופשים, יהושע ט'
ו וַיֵּלְכוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה, הַגִּלְגָּל; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה, כִּרְתוּ-לָנוּ בְרִית. ז ויאמרו (וַיֹּאמֶר) אִישׁ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-הַחִוִּי: אוּלַי, בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב, וְאֵיךְ, אכרות- (אֶכְרָת-) לְךָ בְרִית. ח וַיֹּאמְרוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ;
מה התשובה לשאלה, אולי בקרבי אתה יושב, התשובה עבדיך אנחנו?
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם, וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ. ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ, לְשֵׁם, ה' אֱלֹהֶיךָ: כִּי-שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם…
איך נדע שאתם מארץ רחוקה ולא מארץ קרובה, והתשובה מוזרה. צריך להבין מה קורה פה בעניין הזה.
עוד שאלה אחת שנתייחס בנפרד: למה הגבעונים היו צריכים את כל ההערמה הזאת. האם באמת הם לא יכולים לכרות ברית שלום? האם הם צריכים להציג שבאו מארץ רחוקה. ואם הם מארץ קרובה, הם לא יכולים לכרות ברית? מה מעמד שבעת העממים שרוצים לכרות ברית שלום. האם גם אז מתקיים (4:40) "לא ת חיה כל נשמה" או "וקראת אליה לשלום". יש מחלוקת חכמים. זה גם יעמוד ברקע.
צריכים לומר כך. לדעתי הסיפור כאן כמו לא מעט סיפורים בתנ"ך, הוא צריך להביא אותו בצורה שונה, ולא לקרוא בדרך בה כתוב. נציג קודם בצורה הקיצונית: כביכול יש כאן שני סיפורים נפרדים שמסופרים. הסיפורים הללו חוברו כאן לפרק אחד. אנחנו אמורים לעשות פעולה של הפרדה וניתוח ולעשות שני סיפורים. הדבר הזה ייתן לנו הבנה של הדברים, ובסופו של דבר נצטרך לומר למה זה לא כתוב כך, ונקבל הבנה של הדברים.
(6:25) תיאור אחד מתאר את הגבעונים שהם מגיעים אל יהושע. מה הם מדברים אי תו, מה אומרים לו, מה שואל אותם, מה התשובה שמקבל מהם ומה עושה. סיפור אחר מתאר סיפור שונה לגמרי. הגבעונים לא באים אל יהושע אלא אל המנהיגות של ישראל. מנהיגי הצבא. איש ישראל. פונים אליו ואומרים דברים שואלים אותם והם מגיבים. ננסה לראות מה פשר הדבר. לצורך הדבר הזה צריכים לעשות דילוגים בקפיצה.
ג וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ–וְלָעָי. ד וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ; וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים, לַחֲמוֹרֵיהֶם, וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים, וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים. ה וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם, וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם; וְכֹל לֶחֶם צֵידָם, יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים.
התיאור הראשון של המשלחת המגיעה, הוא תיאור משותף. (7:30) ה הבלים, הנעלות הבלות, ולחם צידם היה לחם ניקודים.
ו וַיֵּלְכוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה, הַגִּלְגָּל; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה, כִּרְתוּ-לָנוּ בְרִית
בדרך כלל הפירוש הוא שהלכו אל יהושע שנמצא במחנה בגלגל. אנחנו נפרש שני דברים. תיאור אחד שהלכו אל יהושע, ותיאור שני הלכו אל המחנה הגלגל. המשך פסוק ו': וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל הפירוש המקובל מדברים אל יהושע ואל איש ישראל, ביטוי של המנהיגות הצבאית של ישראל. אנחנו אומרים: אל יהושע סיפור אחד, ואל איש ישראל סיפור שני. ועכשיו אנחנו מתחילים את הסיפור של מה הם אומרים לאיש ישראל המשך פס' ו:
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה, כִּרְתוּ-לָנוּ בְרִית
זה מה שאמרו לאיש ישראל, לא ליהושע. ולכן הפסוק הבא:
ז ויאמרו (וַיֹּאמֶר) אִישׁ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-הַחִוִּי: אוּלַי, בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב, וְאֵיךְ, אכרות- (אֶכְרָת-) לְךָ בְרִית
(9) כלומר מה השאלה. הם אמרו שבאו מארץ רחוקה, ושואלים אותם איש ישראל מי אמר שזה אכן כך. מה השלב הבא שצריך לעשות? להוכיח שהם אכן באו מרחוק. ההמשך פה הוא לא פסוק ח', ומה הראייה שלא פסוק ח'?.
ח וַיֹּאמְרוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם, וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ
מי דיבר איתם עכשיו, פסוק ז', איש ישראל ששאל אותם. מה ההמשך של השיחה עם איש ישראל? פסוק י"ב. עונים על השאלה.
יב זֶה לַחְמֵנוּ, חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ, בְּיוֹם צֵאתֵנוּ, לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם; וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ, וְהָיָה נִקֻּדִים. יג וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים, וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ; וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ, וּנְעָלֵינוּ, בָּלוּ, מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד
זה ההמשך הישיר. הוכחה. הם ענו לשאלה. הוכחה שהם מארץ רחוקה. מה התגובה לדבר הזה? התשובה טובה, מה ההוכחה? פסוק י"ד,
יד וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים, מִצֵּידָם; וְאֶת-פִּי ה', לֹא שָׁאָלוּ.
(11) הם הגיעו את איש ישראל במחנה הגלגל, הם אמרו שהם מארץ רחוקה וביקשו ברית. איש ישראל שאלו איך נדע, והם ענו יש הוכחה, הלחם שהצטיידנו חם, ניקודים. והאנשים לקחו מצידם ואת פי ה' לא שאלו. נעצור את הסיפור הזה כאן. ויש סיפור אחר. לאחר ההקדמה שהם הגיעו, מה אומרים ל יהושע. איפה מתחיל? פסוק ח', ההמשך של פסוק ו':
ח וַיֹּאמְרוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם, וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ
שאלנו איזו מן תשובה אולי אתם מקרבנו, וזו לא תשובה לעניין הזה.?! אבל נראה שזה סיפור אחר, יהושע כלל לא שמע אותם, זה סיפור אחר. שואל אותם יהושע מי אתם, ומאין תבואו. עוד לא שמע מהם כלום. סיפור אחר. איתו עוד לא דיברו בכלל. לכן שואל אותם. מה הם עונים לו?
ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ עֲבָדֶיךָ, לְשֵׁם, ה' אֱלֹהֶיךָ: כִּי-שָׁמַעְנוּ שָׁמְעוֹ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרָיִם. י וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן–לְסִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וּלְעוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּעַשְׁתָּרוֹת. יא וַיֹּאמְרוּ אֵלֵינוּ זְקֵינֵינוּ וְכָל-יֹשְׁבֵי אַרְצֵנוּ לֵאמֹר, קְחוּ בְיֶדְכֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ, וּלְכוּ, לִקְרָאתָם; וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵיהֶם עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ-לָנוּ בְרִית
הם כבר ביקשו שיכרתו להם ברית. איפה? בפסוק ו'.. ברור לנו שזו הסיומת (13) זה מה שהם אומרים כשהם באים להציג את מה שהם רוצים. לאיש ישראל אומרים מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ, וְעַתָּה, כִּרְתוּ-לָנוּ בְרִית, וליהושע אומרים בפסוק י"א כרתו לנו ברית. אותה סיומת מופיעה פעמיים כאילו שני סיפורים שונים. מה התגובה של יהושע? איפה התגובה? איך יהושע יודע שהם מארץ רחוקה? הוא לא יודע, הוא לא שאל והם לא ענו. יהושע רק שאל מי אתם והם אמרו שהם מארץ רחוקה וביקשו ברית. איש ישראל ביקשו הוכחה והם שמחו ולקחו מצידם. איפה התגובה של יהושע? פסוק ט"ו.
טו וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם, וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם; וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם, נְשִׂיאֵי הָעֵדָה
ובמקביל ויישבעו להם נשיאי העדה. (14:30) יהושע הבטיח להם והנשיאים הבטיחו להם. למה צריך גם וגם, שני הסיפורים זה מתחבר יחד.
טז וַיְהִי, מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַחֲרֵי, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית; וַיִּשְׁמְעוּ, כִּי-קְרֹבִים הֵם אֵלָיו, וּבְקִרְבּוֹ, הֵם יֹשְׁבִים
זה דבר שנכון לשני הסיפורים. וההמשך.
יז וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ אֶל-עָרֵיהֶם–בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי; וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים. יח וְלֹא הִכּוּם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי-נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּלֹּנוּ כָל-הָעֵדָה, עַל-הַנְּשִׂיאִים. יט וַיֹּאמְרוּ כָל-הַנְּשִׂיאִים, אֶל-כָּל-הָעֵדָה, אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם, בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה, לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם. כ זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם, וְהַחֲיֵה אוֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף, עַל-הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם. כא וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים, יִחְיוּ; וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם, לְכָל-הָעֵדָה, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם, הַנְּשִׂיאִים
(15:30) התברר שרימו אותם ומענישים אותם להיות חוטבי עצים ושואבי מים. ומפתיע:
כב וַיִּקְרָא לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר:
נסגר העניין, הם כבר חוטבי עצים ושואבי מים. למה יהושע פונה אליהם? למה יהושע התעורר עכשיו? למה יהושע מגיע עכשיו. למה? כי זה סיפור אחר. איך הגיבו עכשיו הנשיאים וכל ישראל? נתנו להם עונש, להיות חטבי עצים ושואבי מים. מה עושה יהושע?
לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר, רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד, וְאַתֶּם, בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים. כג וְעַתָּה, אֲרוּרִים אַתֶּם; וְלֹא-יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם–לְבֵית אֱלֹהָי
נשמע מוכר. הם כבר קיבלו את העונש הזה?! למה יהושע נותן להם עונש כזה, כבר נתנו. הסיפור מסופר פעמיים. איש ישראל נתנו להם, וגם יהושע.
כד וַיַּעֲנוּ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ, כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לָתֵת לָכֶם אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם; וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. כה וְעַתָּה, הִנְנוּ בְיָדֶךָ: כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ, עֲשֵׂה. כו וַיַּעַשׂ לָהֶם, כֵּן; וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הֲרָגוּם.
כבר מזמן היה הסיפור שלא הרגום. אז מי הציל אותם, יהושע או הנשיאים? כולם.
מה פשר העניין, אי אפשר לקרוא כך תנך. הרכיבו לא נכון? היה בלגן עד שעלינו על זה וסידרנו בחזרה… בוודאי שלא. בואו נדגיש כאן משהו. החוים הללו היו חכמים מאוד. לפני שנסדר את העניין נראה את ההבדל בין שתי המשלחות הללו. (18:20) יש הבדל עצום בין מה שבאים לספר ליהושע לבין מה שמספרים לעם. הם היו חכמים, וידעו שהמצב של מחנה ישראל הוא מצב בעייתי. עם ישראל כולו אין לו עדיין נחלה. נמצאים במחנה בגלגל. מחנה זה נחמד כמה ימים, אבל הם הרבה מאוד זמן כבר, וזה מחנה צבאי. נלחמו מול יריחו. וזה לקח זמן. ואחר כך העי. וזה לא הלך בפעם ראשונה, הייתה תבוסה ורק בפעם השנייה ניצחו. פתאום עכשיו כל העמים מתקצבים להילחם עם יהושע. זה סיפור מסובך. עכשיו הם הולכים לכבוש עיר עיר. אבל זה נראה ללא סוף. רחוק מאוד. זו סיטואציה לא נוחה לעם שיראל, וברור שעם ישראל ישמח לקבל כל סיוע אפשרי.(20) ובטח יתקבל בברכה אצל אנשי הצבא. באים הגבעונים ויש להם מה למכור. מה לא חששו שייתפסו? ידעו שייתפסו. מבינים שעם ישראל יגלו את זה, כשיגיעו לעריהם. הכפירה, וגבעון, טלז סטון של היום. הם ידעו שיגלו אותם אבל הם הבינו שאחרי שיצליחו להגיע איתם להסדר, יהיה להם מה למכור, יהיה להם גם הסבר לשקר שאמרו. אבל זה יהיה פחות חשוב. הם יכלו לתרץ תירוץ טוב. אבל קודם כל יוכלו לומר: אנחנו מכאן, יש לנו הרבה מה לתת. יש לנו צילומי אוויר, מקורות מים, כבישים ומעקפים. זה הפירוש של ויאכלו מצידם. לא שאכלו את הלחם היבש, בוודאי שלא. הרושם הוא שהם יודעים בדיוק שכאשר הם באים לראשי הצבא, הסיפור הוא שהם רוצים להשתכנע. כמו אדם רעב שמגיע לקיוסק והוא רעב מאוד ולא רואה תעודת כשרות, אומרים לו שהייתה תעודה וכל מיני תירוצים, אבל הוא מת לקנות, ולכן מבין מה שרוצה. גם כאן הם עושים הצגה לא משכנעת ביותר, (22) ושאלו אותם מאין הם, והם אמרו מארץ רחוקה וכו'. הם רצו להשתכנע. הם מבינים את העניין ועל זה הם הולכים למחנה ישראל. אצל יהושע הסיפור שונה לגמרי. יהושע הם באים עם תפיסה דתית. שמענו נסים ונפלאות וזה עושה רושם. זה קידוש ה'. גם אצל שלמה, מלכת שבא, זה חלק מקידוש ה' הגדול. שהאומות רואות מה היה. האומות רואות מי מנהיג את עם שיראל, הם רוצים להתחבר.
לאיש ישראל: מארץ רחוקה באנו ועתה כרתו להם ברית. ואז צריך לברר. מה הבעיה הייתה לתחקר אותם יותר לעומק? לא תחקרו. לא הייתה בעיה לתחקר ולראות. אבל הם לא מנסים. מה הם אומרים ליהושע במקביל? אמרו מארץ רחוקה מאוד. לבני ישראל מספיק לומר רחוקה. זה מדויק, כי אחר כך מה אומר להם יהושע, למה רימיתם…רחוקה מאוד.
דבר הבא: פסוק ט':… לשם ה' אלוקיך. כמו הפוליטיקאים שמוציאים את הכיפה מהכיס. באו לשם ה' אלוקיך.למה? כי שמענו שמעו… ויאמרו זקננו… ועתה כרתו לנו ברית. זה משהו אחר לגמרי. לאיש ישראל אומרים כרתו לנו ברית – שווה לכם. ליהושע אומרים (26) דבר מצוין. אומר להם יהושע, אם זה מה שאתם רוצים כורת להם ברית לחיותם. נדלג על חלק מהקשיים. אמרנו שגם יהושע וגם הנשיאים אומרים אותו העונש.
כא: חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה.
יהושע:
כג וְעַתָּה, אֲרוּרִים אַתֶּם; וְלֹא-יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם–לְבֵית אֱלֹהָי
זה הבדל עצום. אי אפשר להתעלם מההבדל. הדברים מתוארים במקביל. מה הרעיון? בעצם מה שרוצה הנביא לומר הוא שאכן כן, ייתכן שבפועל היו שתי משלחות. אחת ניגשו לאוהל של יהושע וחלק לאיש ישראל. וזה כתוב בצורה מבולבלת בכוונה. כי המתבונן מהרואה כאן? הגבעונים באים לבקש ומקבלים אישור מעם ישראל ובסוף הם נענשים, וזוהי יחידה אחת, כי אין הפרדה. אבל יש הפרדה, יש בעיה. יש בעיה בהפרדה שבין יהושע ובין העם. זה לא אמור להיות כך. את הפירות הבאושים של ההפרדה נראה כבר בסיפור הבא. אבל מה שעושה הנביא הוא כורך את הכל ביחד. (28:30) יוצא מן סיפור אחד. תיכף נראה מה עושה הפסוק המסכם בנושא העונש שהם מקבלים:
(כז וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם–לָעֵדָה; וּלְמִזְבַּח ה' עַד-הַיּוֹם הַזֶּה, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר.)
לעדה ולמזבח ה'. מה שקורה – הסיפור מתאחד. והם עושים גם לעדה וגם למזבח. כאן הסיפור מתחבר. איך מבחינה טכנית זה קרה לא חשוב. אבל באמת יש הבדל. עכשיו ניגע בנקודה המרכזית. ומה מעטפת.
נושא שנראה לא קשור לכאן. מלכים א' פרק ב'. הצוואה של דוד לשלמה כוללת הרבה מאוד דברים חשובים. נקודה אחת מעניינת: נצחיות ההבטחה לשושלת בית דוד. דוד קורא לשלמה מצווה אותו…(30)
פס' ב'.: וחזקת והיית לאיש…
למען יקים ה' את דברו אשר דיבר אליי לאמור אם… לאמור לא ייכרת לך…
מה פשר הפסוק המפותל הזה. לאמור, לאמור. הפרשנים עולים על הנקודה הזאת. האם הובטח לדוד שלטון נצח? מה יקרה אם זרעו של בית דוד לא ימשיכו ללכת בדרך ה' או זה מותנה. כשקוראים ברצף מה נאמר?
אם ישמרו.. לא ייכרת. אבל אפשר לקרוא אחרת. שני לאמור. אם… ויש עוד לאמור: לא ייכרת לך…
אין סיבה לומר שזה סותר. בצורה פשוטה אומר הפסוק: ישמרו יקבלו, לא ישמאו לא יקבלו.
פרק ח' פסוק כ"ה דברים ששלמה אומר אחר כך:
ועתה ה' אלקי ישראל… אשר דיברת לו לאמר לא ייכרת לך איש… רק ישמרו…
יש תנאי באותיות הקטנות, בכפוף לתקנון. כתוב מוזר קצת, תלוי.
דברי הימים א' כ"ב ט' דוגמה אחרת:
הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה, שלמה יהיה שמו… הדימוי הוא אב ובן. וזה לכאורה לא תלוי במעשים. לכאורה לא מותנה. ולכן
והכינותי.. עד עולם…
הרושם הפשוט שיקבל את זה בכל מקרה. אבל אם את הרוצה גם להצליח, אז כדאי לשמור מצוות. זה עומד בסתירה לספר מלכים. אפשר להתעקש ולומר שגם פה יש תנאי.
דברי הימים א' פרק כ"ח דוד מקהיל את כולם ומספר סיפור:
… ויבחר בשלמה בני… יבנה בני וחצרותיי כי בחרתי בו… והכינותי מלכותו לעולם אם יחזק…
אילו היו רק הפסוקים האלו היינו דוחקים ואומרים שזה מותנה. אם יחטא, אז לא. אבל יש פסוקים שבהם אי אפשר להתעלם.
שמואל ב' ז'. פרק מעניין שדוד רוצה לבנות בית לה' ובהתחלה חושבים שכן, ובלילה מתברר שלא.
פסוק יא"
ולמן היום אשר… כי ימלאו ימיך.. והקימותי את זרעך ו… והכינותי את ממל… עד עולם. בן אב. אשר בהעוותו =כאשר יעוות, והוכחתיו בשבט… כלומר יחטוף מכות, אבל יישאר עד עולם.
אלו דברים מפורשים, הפוך לכל המקומות שראינו. אם לא ילך בדרך, ייענש, אך לא בנטילת מלכותו. סתירה גדולה, וקשה ליישב אותה. גם בשירי המעלות, קל"ב: גם הפרק הזה עוסק בעניין.
פס' י'
בעבור דוד… נשבע ה' לדוד, אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך…
מה שיהיה יהיה. אבל
אם ישמרו בניך בריתי…
הבטחה מאוד יפה. אם קוראים את הפסוקים בנפרד, יש ממש סתירה. פסוק ראשון – אמת לא ישוב ממנה, אבל (38) אם לא יתנהג יפה כן ישוב ממנ.ה
פירוש מבריק של המלבים. צריך לחלק בין שלמה לבין המשך השושלת. אצל שלמה מה שיהיה יהיה, לא תסור השושלת, אבל אצל הבנים לא כך. אבל בפסוקים זה מסתדר נכון.
פסוק יא: נשבע.. מפרי בטנך. זה פרי בטנך. הבן הפרטי שלך.
יב: בניך – גם בניהם עדי עד ישבו לכיסא לך. בהם זה תלוי אם ישמרו בריתי. לכאורה זה יפה
אבל לא מסתדר עם שמואל שם נאמר עד עולם.
מזמור אחר בתהילים ששואל את השאלה וגם אומר את התשובה. אחד המזמורים הקשים לקריאה. הקושי שיש בו. פ"ט משכיל להימן האזרחי.
תהילים פרק פט
א מַשְׂכִּיל, לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי.
ב חַסְדֵי ה', עוֹלָם אָשִׁירָה; לְדֹר וָדֹר, אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי.
ג כִּי-אָמַרְתִּי–עוֹלָם, חֶסֶד יִבָּנֶה; שָׁמַיִם, תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם.
ד כָּרַתִּי בְרִית, לִבְחִירִי; נִשְׁבַּעְתִּי, לְדָוִד עַבְדִּי.
ה עַד-עוֹלָם, אָכִין זַרְעֶךָ; וּבָנִיתִי לְדֹר-וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה.
ו וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ ה'; אַף-אֱמוּנָתְךָ, בִּקְהַל קְדֹשִׁים.
ז כִּי מִי בַשַּׁחַק, יַעֲרֹךְ לַה'; יִדְמֶה לַה', בִּבְנֵי אֵלִים.
ח אֵל נַעֲרָץ, בְּסוֹד-קְדֹשִׁים רַבָּה; וְנוֹרָא, עַל-כָּל-סְבִיבָיו.
ט ה', אֱלֹהֵי צְבָאוֹת–מִי-כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ; וֶאֱמוּנָתְךָ, סְבִיבוֹתֶיךָ.
י אַתָּה מוֹשֵׁל, בְּגֵאוּת הַיָּם; בְּשׂוֹא גַלָּיו, אַתָּה תְשַׁבְּחֵם.
יא אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב; בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ, פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ.
יב לְךָ שָׁמַיִם, אַף-לְךָ אָרֶץ; תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ, אַתָּה יְסַדְתָּם.
יג צָפוֹן וְיָמִין, אַתָּה בְרָאתָם; תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן, בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ.
יד לְךָ זְרוֹעַ, עִם-גְּבוּרָה; תָּעֹז יָדְךָ, תָּרוּם יְמִינֶךָ.
טו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאֶךָ; חֶסֶד וֶאֱמֶת, יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ.
טז אַשְׁרֵי הָעָם, יֹדְעֵי תְרוּעָה; ה', בְּאוֹר-פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן.
יז בְּשִׁמְךָ, יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם; וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ.
יח כִּי-תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה; וּבִרְצוֹנְךָ, תרים (תָּרוּם) קַרְנֵינוּ.
יט כִּי לַה', מָגִנֵּנוּ; וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ.
כ אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן, לַחֲסִידֶיךָ– וַתֹּאמֶר, שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל-גִּבּוֹר; הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם.
כא מָצָאתִי, דָּוִד עַבְדִּי; בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו.
כב אֲשֶׁר יָדִי, תִּכּוֹן עִמּוֹ; אַף-זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ.
כג לֹא-יַשִּׁיא אוֹיֵב בּוֹ; וּבֶן-עַוְלָה, לֹא יְעַנֶּנּוּ.
כד וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו; וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף.
כה וֶאֱמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ; וּבִשְׁמִי, תָּרוּם קַרְנוֹ.
כו וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ; וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ.
כז הוּא יִקְרָאֵנִי, אָבִי אָתָּה; אֵלִי, וְצוּר יְשׁוּעָתִי.
כח אַף-אָנִי, בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ; עֶלְיוֹן, לְמַלְכֵי-אָרֶץ.
הקדמה לדוד כמה ישמור עליו. עכשיו תכל'ס:
כט לְעוֹלָם, אשמור- (אֶשְׁמָר-) לוֹ חַסְדִּי; וּבְרִיתִי, נֶאֱמֶנֶת לוֹ.ל וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ; וְכִסְאוֹ, כִּימֵי שָׁמָיִם.
לעד זרעו? לעולם? זה לא הולך יחד.
לא אִם-יַעַזְבוּ בָנָיו, תּוֹרָתִי; וּבְמִשְׁפָּטַי, לֹא יֵלֵכוּן.
לב אִם-חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ; וּמִצְו?ֹתַי, לֹא יִשְׁמֹרוּ.
לג וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם; וּבִנְגָעִים עֲו?ֹנָם.
זה כמו בספר שמואל, (41) יחטפו עונש אבל
לד וְחַסְדִּי, לֹא-אָפִיר מֵעִמּוֹ; וְלֹא-אֲשַׁקֵּר, בֶּאֱמוּנָתִי.
לה לֹא-אֲחַלֵּל בְּרִיתִי; וּמוֹצָא שְׂפָתַי, לֹא אֲשַׁנֶּה.
לו אַחַת, נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי: אִם-לְדָוִד אֲכַזֵּב.
לז זַרְעוֹ, לְעוֹלָם יִהְיֶה; וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי.
לח כְּיָרֵחַ, יִכּוֹן עוֹלָם; וְעֵד בַּשַּׁחַק, נֶאֱמָן סֶלָה.
יהיה מה שיהיה הוא יישאר. וכאן שואל המזמור את השאלה הנוראית. הבטחת שיהיה מה שיהיה,
(לט וְאַתָּה זָנַחְתָּ, וַתִּמְאָס; הִתְעַבַּרְתָּ, עִם-מְשִׁיחֶךָ.
מ נֵאַרְתָּה, בְּרִית עַבְדֶּךָ; חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ.
מא פָּרַצְתָּ כָל-גְּדֵרֹתָיו; שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה.
מב שַׁסֻּהוּ, כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ; הָיָה חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנָיו.
מג הֲרִימוֹתָ, יְמִין צָרָיו; הִשְׂמַחְתָּ, כָּל-אוֹיְבָיו.
מד אַף-תָּשִׁיב, צוּר חַרְבּוֹ; וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ, בַּמִּלְחָמָה.
מה הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ; וְכִסְאוֹ, לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה.
מו הִקְצַרְתָּ, יְמֵי עֲלוּמָיו; הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה.
מז עַד-מָה ה', תִּסָּתֵר לָנֶצַח; תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ חֲמָתֶךָ.
מח זְכָר-אֲנִי מֶה-חָלֶד; עַל-מַה-שָּׁוְא, בָּרָאתָ כָל-בְּנֵי-אָדָם.
מט מִי גֶבֶר יִחְיֶה, וְלֹא יִרְאֶה-מָּוֶת; יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד-שְׁאוֹל סֶלָה.)
איפה כל ההבטחות?
נ אַיֵּה, חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי: נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד, בֶּאֱמוּנָתֶךָ.נא זְכֹר אֲדֹנָי, חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ; שְׂאֵתִי בְחֵיקִי, כָּל-רַבִּים עַמִּים.נב אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה': אֲשֶׁר חֵרְפוּ, עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ
(נג בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם: אָמֵן וְאָמֵן.)
המזמור שואל בדיוק את השאלה. השאלה כפולה. קודם כל ברובד הפרשני, יש סתירה בפסוקים. פעם כתוב מובטח ופעם מותנה. והסתירה הגדולה יותר היא במציאות, איפה זה היום? וזה נשאר בסימן שאלה קשה. "והגאון לא היה אומרו". זה קשה להגיד. (43) הנה התשובה. יש צמד מילים שחוזר שוב ושוב, חסד ואמונה. מה היחס ביניהם?
לסמן בפרק.
עוד צמד מילים: ברית ושבועה.
שבועה קשורה לחסד. שבועה זוהי התחייבות חד צדדית. אחד נשבע, לא חשוב מה יעשה הצד השני. זה כמו חסד. חסד אין לו תמורה. נתינה לא חשוב מה יעשה הצד השני. חסד מקביל לשבעוה. ברית זה לעולם דבר דו צדדי. בין שני צדדים. צריך לקבל את הצד השני ואיתו לכרות ברית. אפשר לכרות ברית עם ה' לאחר שקיבלנו את אנכי ה' אלקיך. לא על תרי"ג מצוות, ברגע שמקבלים את מצוות האמונה אפשר לכרות ברית על זה. המקבילה של ברית היא אמונה. לשון אמנה. חוזה, ברית בין שני צדדים. אמונה יחסי אמון. אתה מאמין בי ואני בך. אומנה, המקום עליו נשענת הקשת. ברית ושבועה. ה' גם נשבע לבית דוד וגם כרת ברית. הברית מותנית. אם צד אחד מפר את הברית, הברית מופרת. אבל ה' גם נשבע. וזה מה ששואל המזמור. אמנם הפרנו ברית, אבל מה עם השבועה. נסביר את היישום המעשי.
עכשיו נבין את מזמור קל"ב לא בדרך שאמר המלבי"ם אבל בדרך יותר מדויקת. כי מה כתוב בפסוק הזה?
תהילים פרק קלב
א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:זְכוֹר-ה' לְדָוִד– אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ.ב אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַה'; נָדַר, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
הפסוק הראשון שאינו מותנה אומר שבועה. נשבע.
ג אִם-אָבֹא, בְּאֹהֶל בֵּיתִי; אִם-אֶעֱלֶה, עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי.
ד אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי; לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה.
ה עַד-אֶמְצָא מָקוֹם, לַה'; מִשְׁכָּנוֹת, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
ו הִנֵּה-שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה; מְצָאנוּהָ, בִּשְׂדֵי-יָעַר.
ז נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו; נִשְׁתַּחֲוֶה, לַהֲדֹם רַגְלָיו.
ח קוּמָה ה', לִמְנוּחָתֶךָ: אַתָּה, וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ.
ט כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ-צֶדֶק; וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ.
י בַּעֲבוּר, דָּוִד עַבְדֶּךָ– אַל-תָּשֵׁב, פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.
יא נִשְׁבַּע-ה', לְדָוִד אֱמֶת– לֹא-יָשׁוּב מִמֶּנָּה:
מִפְּרִי בִטְנְךָ– אָשִׁית, לְכִסֵּא-לָךְ.
ההתניה באה כאן. (47)
יב אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ, בְּרִיתִי– וְעֵדֹתִי זוֹ, אֲלַמְּדֵם:גַּם-בְּנֵיהֶם עֲדֵי-עַד– יֵשְׁבוּ, לְכִסֵּא-לָךְ.
יג כִּי-בָחַר ה' בְּצִיּוֹן; אִוָּהּ, לְמוֹשָׁב לוֹ.
יד זֹאת-מְנוּחָתִי עֲדֵי-עַד: פֹּה-אֵשֵׁב, כִּי אִוִּתִיהָ.
טו צֵידָהּ, בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ; אֶבְיוֹנֶיהָ, אַשְׂבִּיעַ לָחֶם.
טז וְכֹהֲנֶיהָ, אַלְבִּישׁ יֶשַׁע; וַחֲסִידֶיהָ, רַנֵּן יְרַנֵּנוּ.
יז שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד; עָרַכְתִּי נֵר, לִמְשִׁיחִי.
יח אוֹיְבָיו, אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת; וְעָלָיו, יָצִיץ נִזְרוֹ.
זה ה הבדל בין ברית לבין שבועה. ננסה ליישב עכשיו את התשובה. רק אומר לעניינינו בלי להסביר יותר מידיי. אצל מלכות בית דוד התשובה המעשית לדבר הזה שיש הבדל, בין מה שנמצא מתחת לפני השטח לבין מה שעל פני השטח. מלכות בית דוד מדומה שוב ושוב לצמח. את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח. למה נקרא צמח?
הנה איש צמח שמו… זכריה ימי העץ ימי עמי ירמיהו וישעיהו – וניקף…
אצל ישעיהו כל ההכרתה של העץ, ובפרק לאחריו יא:
חוטר ונצר.
על פני האדמה העץ נגדע. אבל מתחת לפני האדמה שורש ישי קיים. הצד הנגלה לא קיים, אבל מתחת לפני השטח יש שורש.
בית שני, יש ארון או אין? מעל לפני השטח לא רואים כלום, אבל הוא קיים הוא נגנז.
נחזור לעניין שלנו. (49) ההבדל היסודי כל כך בין מה שעושה יהושע לבין מה שעושים הנשיאים. תראו כמה זה יוצא מדויק
שאלנו, הרי יהושע מגיב כמו הנשיאים, למה כועסים על הנשיאים בלבד? למה יהושע לא בדק את זה בלבד.
פסוק ט"ו ויעש להם יהושע שלום, ויכרות להם ברית לחיותם, ויש בעולם נשיאי העדה.
למה יהושע לא בדק? יהושע לא לקח שום סיכון, כרת איתם ברית. הוא לא לקח סיכון. אם צד אחד יפר את הברית, גם הוא לא מחויב. מה עשו נשיאי העדה? ויישבעו להם נשיאי העדה. למה באמת נשבעו? זה מוכיח את כל מה שאמרנו. הם היו להוטים להסכים, קפצו על השבועה, שמחו מאוד.
ט"ז י"ז
אנחנו קוראים את שני הפסוקים הללו ביחד. כאילו זה סיפור אחד. אפשר לקרוא כמו שני סיפורים. הסיפור של יהושע. זה לא בעיה לא צריך להפר. ועכשיו הסיפור השני,
ויהי מקצה שלושת ימים…
עם הנשיאים. ואז מה קורה? ולא היכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה בה'. ולכן התלוננו רק על הנשיאים. יהושע לא עשה שום דבר רע. באו להתגייר, בשם ה' אלוקי ישראל. אומר להם יהושע, בבקשה, אם תהיו ראויים לזה. יופי. אומרים הנשיאים
נשבענו… על השבועה.
הגבעונים לא העלו בדעתם בכלל שיזכו לכזאת פריבילגיה. הם ביקשו "כרתו לנו ברית" והייתה להם תשובה מוכנה מה הם יענו. (53) אבל מה שהם קיבלו מהנשיאים זה לא מה שהם ביקשו. הבעיה עם השבועה היא שזה חילול ה'. כי נשבעו בה' אלוקי ישראל. זה חילול ה' הגדול. זוהי תקלה נוראית. מה אתם נשבעים בשם ה'? וכשהייתם צריכים לעשות בשם ה', לא עשיתם.
ואת פי ה' לא שאלו.
עכשיו מאוחר מידיי. (54) זה היה חילול ה' הגדול. ומה העונש הנבואי הרמוז פה? חיללתם את השבועה, ולכן מה הסיומת, מה העונש?
חוטבי עצים… אל המקום אשר יבחר…
זה הביטוי בתנ"ך? הביטוי המקום אשר יבחר ה'. את פי ה' לא שאלתם, אז הוציאו מכם את שם ה'.
פה נתנו את המסגרת הכללית, מה הבדל בין יהושע לבין נשיאי ישראל. הכיוון ברור. מבינים שהצורה של עריכת הפרק באה לתאר בדיוק את הנקודה הזאת. שיש פער בין יהושע לבין ההנהגה והעם, הגבעונים קלטו אותו ואנחנו עדיין לא ראינו. מן פאזל מורכב עם סדקים. את הסדקים אי אפשר שלא לראות.
הייתה להם תכנית מגרה טובה להראות שלא שיקרו. נראה בפעם הבאה.