מנחה – מחנה

מעובד ע"פ שיעור מפי הרב מנשה וינר. ערך: שחר שטרן (לא עבר את הגהת הרב)
הרב מנשה וינר
א׳ בכסלו ה׳תשס״ו
 
02/12/2005

פרשת שבוע
מפגש יעקב ועשו

"מעשה אבות סימן לבנים"

אנו אמונים על הכלל "מעשה אבות סימן לבנים". אחד המקומות בהם מיושם הכלל הזה הוא ודאי בתיאור הגישה ליעקב ולעשו. לא מדובר כאן אך ורק על סיפור פרטי של שני אחים אלא ודאי מדובר על מאבק והתגוששות בין אומות עם רקע היסטורי וראיה היסטורית צופה קדימה. הדבר הזה נאמר במפורש בתורה ובנבואה (כ"ה,כ"ג):

וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹייִם {גוֹיִם} בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:

זהו מאבק בין אומות – יעקב ועשו. חז"ל אומרים שכאשר היו צריכים לצאת לפגישות עם מלכות רומי היו מכינים את עצמם לפגישה ע"י לימוד מפרשה זו בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים". על הרקע הזה ננסה לבדוק את הפגישה הטעונה כל כך בין יעקב ועשו.

שליחת המלאכים

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:
וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ: (ל"ב,ג'-ה')

יעקב שולח מלאכים אל עשו, עם מסר ברור של שלום ופיוס.
התגובה (ל"ב,ו'):

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:

אנו מצפים לשמוע מה עלה בשליחות הזאת. אומרים המלאכים: באנו אל עשו והוא הולך לקראתך עם ארבע מאות איש עמו. מה זה אומר? האם זה דבר טוב או לא? מה אמר עשו למלאכים כשהם הגיעו – האם הוא קיבלם בסבר פנים יפות או גירש אותם? מדוע הדברים הללו לא כתובים? בפשט נראה שהוא הולך לקראת קרב עם ארבע מאות איש עמו, ונראה שאכן כך היה, כפי שמבארים רש"י והרמב"ן.

אומר רש"י (ל"ב,ז'):

באנו אל אחיך אל עשו – שהיית אומר אחי הוא אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע עודנו בשנאתו (ב"ר פ' ע"א):

הרמב"ן מוסיף יותר (ל"ב,ז'-ח'):

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא סיפר הכתוב זה כי אין צורך וטעם (…) והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו, אבל עברתו שמורה בלבו, ולעשות לו רעה היה הולך בחיל הזה והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב:

פירושים אלו נראים כפשט. אך מפתיע לקרוא את דברי הרשב"ם (ל"ב,ז'):

באנו אל אחיך אל עשו – ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך.

הרשב"ם מדייק זאת מהביטוי "וגם" – כמו שאתה הלכת לקראתו, כך גם הוא הולך לקראתך. ארבע מאות האיש הללו באים לכבד אותך. מוסיף הרשב"ם (שם):

וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו:

את זה אמר הקב"ה למשה על אהרן, זה אותו ביטוי של "יוצא לקראת" ואנו רואים שזה ביטוי של יציאה בשמחה ובאהבה. עשו עם ארבע מאות האיש הללו הולך לקראת יעקב כדי לכבדו.

דורון, תפילה ומלחמה

מי צודק כאן בפירושו? חז"ל אומרים שיעקב הכין עצמו לשלושה דברים: לדורון, תפילה ומלחמה. חז"ל מדייקים זאת מהפסוקים. למעשה מפשט הפסוקים עולה שיש כאן שני דברים בעצם: דורון ומלחמה. התפילה היא חלק מהמלחמה – תפילה לפני היציאה לקרב. את זה אפשר לראות בצורה מאוד בולטת (ל"ב,ז'-ח'):

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:

יעקב מתארגן ומחלק את מחנהו לשני חלקים כדי שגם אם עשו יגיע הוא יכה רק מחנה אחד והמחנה הנותר יוכל להימלט. לאחר מכן מגיעה התפילה (ל"ב,ט'-י"א):

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:
קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:

התפילה הזאת חוזרת בדיוק לעניין של המלחמה. כל הביטויים כאן חוזרים:

ההכנה למלחמה התפילה
"ויחץ את העם אשר איתו" "ועתה הייתי לשני מחנות"
"אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו" "פן יבוא והכני"
"ויירא יעקב מאוד" "כי ירא אנוכי אותו"

התפילה היא חלק מההכנה לקרב.
לאחר מכן הוא מכין דורון (ל"ב,י"ג-ט"ו):

וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:
עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים:
גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה:

כך יעקב הכין את עצמו. כאשר חוזרים המלאכים ומתארים ש- 400 איש מגיעים יחד עם עשו, ע"פ רש"י והרמב"ן הוא הבין שהם באים לקרב ואילו ע"פ הרשב"ם הוא הבין שהם באים לכבודו. לכאורה פשט הפסוקים הוא כמו רש"י והרמב"ן, שהרי מיד לאחר שיעקב שומע על 400 האיש נאמר שיעקב ירא. אם הפירוש הוא כפי הרשב"ם מדוע יעקב פוחד?
אבל כשאנו באים לדברי חז"ל יש מקום גם לזה וגם לזה, כי חז"ל אומרים שהוא הכין את עצמו לדורון ולמלחמה, ואפשר לומר שלפי ההבנה של רש"י עשו בא לקראתו למלחמה ומכאן ברור מדוע הוא מכין את עצמו למלחמה. ואם הרשב"ם צודק והוא בא כי הוא מצא חן בעיניו, מובן מדוע יעקב מכין את עצמו גם לדורון. אולי יעקב עצמו מסתפק, אבל ממה בדיוק הוא מפחד? נצטרך לראות את הדברים הללו בפסוקים כי לכאורה יש כאן סתירות בין הדברים.

בתחילה יעקב מכין את עצמו למלחמה. בתפילה יעקב מחלק את עצמו לשני מחנות מכוח הנסיבות, הוא אומר שלפחות מחנה אחד יישאר לפליטה. לאחר מכן הוא מתפלל לקב"ה ואומר: "אני יודע שקטונתי מכל החסדים ומכל האמת". הוא חילק את עצמו לשני מחנות מתוך לחץ, אך בדבר הזה יעקב גם רואה חסד של הקב"ה. הוא חושב שהוא נמצא במצב כזה שיש לו מחנה כזה גדול שעכשיו הוא יכול להיות שני מחנות. גם כשיש קשיים יש למצוא גם במידת הגבורה את החסד שבגבורה.

לאחר מכן יעקב עושה דבר מפתיע מאוד (ל"ב,י"ג):

וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:

האם כך מכינים מנחה? הוא הלך לישון ואז הוא הכין מנחה. מה פשר הדבר הזה? ברור שהכוונה היא שהוא הלך לישון וכאשר הוא קם הוא עשה מנחה. ואם כך, מדוע לא כתוב "ויקם"? זהו ציור לא נכון של הדברים. מה עוד שבהמשך הפרק התורה כן מציינת לנו שיעקב קם כדי לעשות משהו (ל"ב,כ"א-כ"ב):

וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה:
וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:

מדוע לפני כן זה לא כתוב? זו שאלה קטנה. השאלה הרצינית יותר היא מדוע הוא הלך לישון בכלל? בכלל, מה פשר הלינות הללו בלילה?

"מחנה" ו"מנחה"

נראה שאין מדובר כאן באירועים שקורים זה לאחר זה, אלא בשתי תגובות של יעקב אבינו שקורות במקביל. הוא מכין את עצמו למלחמה ומכין את עצמו לדורון, שני הדברים מתרחשים במקביל והתורה מספרת כל יחידה בפני עצמה. כל יחידה מסתיימת בביטוי שהוא הולך לישון. ממילא כל החלק הראשון מפסוק ז' מסתיים בפסוק י"ג במילים "וילן שם בלילה ההוא". זה התיאור של ההכנה הראשונה, והיא מתרחשת כאשר יעקב מכין את עצמו למלחמה, להבנתם של רש"י והרמב"ן. המשך פסוק י"ג: "ויקח מן הבא בידו" הוא לא המשך, אלא הפסוק הזה מחזיר אותנו למקום של "וירא יעקב מאוד ויצר". במקביל לכך שהוא הכין את עצמו לקרב הוא מכין את עצמו כעת לדורון. הסיומת של שתי ההכנות הללו היא "וילן שם בלילה ההוא", אך הוא ישן שם בעצם רק פעם אחת. זו הדרך של התורה לספר לנו איך זה קורה בצורה סימולטנית, שהרי אין אפשרות ספרותית אחרת.

המילה המנחה בקטע הראשון (ל"ב,ז'-י"ג) היא המילה "מחנה" המופיעה כאן ארבע פעמים. זהו הביטוי המאפיין את היחידה הזאת, כאשר יעקב מכין את עצמו למלחמה, למחנה.
המילה המנחה בקטע השני (ל"ב,י"ג-כ"א) היא המילה "מנחה", שמופיעה גם היא ארבע פעמים. כמובן שזה לא מקרי. המלחמה והדורון במילים של התורה הם המחנה והמנחה. אלו גם בדיוק אותן אותיות. בשני המקרים יעקב מבצע פעולה של חציה, חלק אחד אמור להינתן לעשו והחלק השני אמור להינצל. במחנה חלק אחד אמור להינצל בכך שהוא יברח, ובמנחה זה אמור להיעשות בצורה הטובה, כאשר חלק אמור להינתן לעשו והוא יוותר על כל השאר.

הסיומת של הסיפור הזה היא (ל"ב,כ"א):

וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה:

המנחה והמחנה מופיעים כאן יחד. בפרק הבא, עשו פוגש את אותה מנחה ואומר (ל"ג,ח'-ט'):

וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:

עשו שואל: מי זה המחנה הזה? עונה לו יעקב (ל"ג,י'):

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי:

זה לא מחנה אלא מנחה. זו השאלה כאן, אם יהיה כאן מחנה או מנחה. במה זה תלוי? גם רש"י וגם הרשב"ם צודקים, שני הפירושים נכונים, יש התייחסות של מנחה ויש התייחסות של מחנה והדבר נובע מהסתימה של התורה שמספרת לנו שנשלחו מלאכים והם חוזרים בצורה עמומה ולא ברור בדיוק מה נאמר כאן. יעקב אבינו שולח מלאכים, הוא רוצה לברר מה קורה.

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: (ל"ב,א'-ב')

אם זה מחנה אלוקים, מדוע הוא קורא לו "מחנים"? הרי צריך לקרוא לו מחנה?! ישנם פירושים שונים מהם שני המחנות, אבל אין שום ספק שמיד בתחילת הפרשה שלנו אנו מבינים מדוע המקום נקרא "מחנים" – "ועתה הייתי לשני מחנות" (ל"ב,י'). יעקב אבינו חוצה את מחנהו לשני מחנות.

מאבק יעקב עם המלאך

בין המפגש בפועל של יעקב ועשו לבין כל ההכנות, מופיע סיפור נוסף, מוזר ופלאי – מאבק של יעקב עם איזשהו איש שאנו לא יודעים אפילו מה שמו (ל"ב,כ"ב-כ"ט):

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:
וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ:
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:
וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:
וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:
וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:
וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם:

מספר שאלות עולות מהפסוקים הללו:
א. כמה פעמים יעקב עבר את הנחל? לפי הפסוקים נראה שפעמיים.
ב. אם הוא עבר את הנחל, איך הוא נותר לבדו?
ג. איך בכלל נפגעה ירכו של יעקב?
ד. "וירא כי לא יכול לו" – מי לא יכול למי?
ה. מדוע הוא מברך אותו פעמיים?
הרמב"ם אומר שכל הסיפור הזה הוא בכלל במחזה הנבואה, כי אין דבר כזה שאנשים מתגוששים עם מלאכים. הרמב"ן שואל עליו מדוע אם כך בבוקר הוא צלע על ירכו?

לא נתעסק כעת בכל השאלות הללו, רק ננסה לברר את פשר המאבק הזה. אנו לא יודעים מה זה, אבל נראה שיעקב יודע במה מדובר, הוא מבקש ממנו ברכה ואף אומר: "כי ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (ל"ב,ל'). יעקב נאבק כאן עם מלאך, זה נאמר במפורש ע"י הנביא הושע (הושע,י"ב,ד'-ה'):

בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים:
וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ:

יעקב נאבק עם איש אלוקים והוא יודע את זה. אומרים חז"ל שזהו שרו של עשו, ואיתו יעקב נאבק כאן. זה כתוב בצורה המפורשת ביותר. בכל המאבק בין יעקב לעשו יש שני פנים: יש לו את הרובד הארצי – הנגלה, כפי שהדברים מתנהלים כאן למטה. אבל לכל הדברים הללו יש שורש רוחני גבוה ועליון, בין מלאכים, שם הדברים מתנהלים, ויעקב יכול להתמודד עם מלאכים. זה אותו יעקב עליו נאמר בתחילת הפרשה שהוא שולח מלאכים. זו רמה אחרת ממה שאנו מכירים.

הבבא סאלי מסביר על הפסוק: "וישלח יעקב מלאכים לפניו" (ל"ב,ג') – מה זה לפניו? חז"ל אומרים: דמות דיוקנו של יעקב אבינו חקוקה תחת כסא הכבוד. האבות הם מרכבה למקום. יעקב אבינו נמצא כאן במאבק איתנים והוא עומד להתמודד עכשיו מול שרו של עשו. לקראת מה הוא הולך? הוא שלח לבדוק מה קורה שם תחת כסא הכבוד, האם הפנים טובות או עצובות. לכן נאמר "לפניו" – אל הפנים שלו, לבדוק מה קורה. זו עומק המשמעות של מה שמופיע בפסוקים בסוף פרשת ויצא – כאשר פוגעים ביעקב מלאכי אלוקים והוא קורא למקום "מחנים" – כי יש את המחנה שלו בארץ ויש את מחנה אלוקים בשמיים. לכן יעקב שולח מלאכים, כי אלו אותם מלאכים. לכן רש"י מפרש: "מלאכים ממש", זה המשך ישיר. שני המחנות שיעקב חוצה כאן הם רק ביטוי לכך שיש שני מחנות – למטה ולמעלה. בעצם המאבק כאן בארץ יוכרע רק בעקבות המאבק העליון בין שרי מעלה – בין יעקב לשרו של עשו. לכן אין בינתיים תשובה ברורה. כשהמלאכים באים מעשו עדיין התשובה לא ברורה, כי עדיין לא הוכרע המאבק. רק בעקבות אותו מאבק בלילה כאשר שרו של עשו הודה לו, אז מתברר שיעקב ניצח במאבק הקשה הזה, ממנו הוא גם יצא פגוע עם כל המשמעויות שיש בזה.

מאבק יעקב ועשו

המאבק של יעקב ועשו הוא עתיק. עשו הוא זה שמרגיש "ויעקבני זה פעמיים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" (כ"ז,ל"ו) ומאז הוא שוטם את יעקב על הברכות. המאבק הגדול הוא על הברכות הללו. אבל, הצורה בה הדברים נעשו הם בצורה של רמייה ולדבר הזה יש מחיר. עשו זועק זעקה גדולה וחז"ל מספרים לנו כמה עם ישראל סובל מהצעקה הזאת במשך הדורות. יש צורך לתקן את הדבר הזה. למרות שהיה צורך בעולם שלנו שהדברים יעברו בעוקבה, יש לזה מחיר ועל זה כאן המאבק. יעקב נאבק כאן במלאך, וכשהמלאך נכנע ומבקש להשתחרר, אומר לו יעקב (ל"ב,כ"ו):

… וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:

אומר רש"י (שם):

ברכתני – הודה לי על הברכות שברכני אבי שעשו מערער עליהם.

זו הברכה לה אנו מצפים. המלאך עונה ליעקב (ל"ב,כ"ז-כ"ח):

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב:
וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:

המשמעות הראשונה של הדבר הזה היא שבטלה טענת "ויעקבני זה פעמיים". אומר רש"י (שם):

לא יעקב – לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה כי אם בשררה וגלוי פנים וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך ושם הוא מברכך ואני שם אהיה ואודה לך עליהן וזהו שכתוב (הושע יב) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו בכה המלאך ויתחנן לו ומה נתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו המתן לי עד שידבר עמנו שם ולא רצה יעקב ועל כרחו הודה לו עליהן וזהו ויברך אותו שם שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה:

פנים אל פנים

אכן, הדבר הזה מאוד בולט. נחזור כעת לפסוקים ונראה מה יעקב אומר לעשו כשהוא שולח את המנחה (ל"ב,כ'):

וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:

בחלקו השני של הפסוק יש ארבע צלעות שכל אחת מהן מסתיימת ב"פנים":
פניו – אלו הפנים של עשו.
פני – אלו הפנים של יעקב.
כלומר, יעקב הולך למפגש פנים אל פנים עם עשו, ויעקב מתפלל שהמנחה הזאת תעזור שכאשר פניו יפגשו את פני הוא ישא את פני. אנו מצפים למפגש הזה והנה מיד הוא מתרחש, זה קורה במאבק עם המלאך, ושם נאמר (ל"ב,ל'):

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:

הנה ה"פנים אל פנים" להם ציפה יעקב, הנה הם מיד התממשו בכך שהוא נאבק עם אותו מלאך. אומרים חז"ל שהמלאך הזה הוא שרו של עשו, והפשט והדרש כאן ממש הולכים יחד. בכדי שגם עשו יבין את זה, הוא אומר לו את זה בהמשך, בפרק הבא (ל"ג,י'):

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי:

יעקב אומר לעשו: אני מבקש ממך לקחת את המנחה עכשיו, כשאני פוגש את פניך זה כמו לראות פני אלוקים. יעקב לא סתם מתחנף כאן לעשו, אלא הוא באמת מתכוון לזה, הוא פגש לפני רגע פני אלוקים פנים אל פנים, והמפגש הזה הוא אותו מפגש. לכן המקום נקרא "פניאל". "מחניים" נקרא כך על שם שני המחנות, ואילו כאן "פניאל" נקרא כך על שם ה"פנים אל פנים". זהו כל המאבק שיש כאן, והברכה עליה מודים היא זאת שמאפשרת להפוך את המחנה למנחה, כאשר המפגש הזה מוכרע במישורים האלוקיים של מאבקים בין מלאכים ממש.

כשרבקה שולחת את יעקב והוא נאלץ להימלט מאימת אחיו, היא אומרת לו (כ"ז,מ"ב):

וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ:

מה זה "מתנחם לך להרגך"? רש"י מביא במקום כמה פירושים. "מתנחם" זה אותו השורש של מנחה ומחנה, זהו כל המתח שמסתובב סביב הדבר הזה.

"להיאבק" ו"לחבק"

במאבק עם אותו האיש נאמר (ל"ב,כ"ד):

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:

רש"י והפרשנים האחרים מתחבטים בשאלה מה זה "ויאבק"? אומר רש"י (שם):

ויאבק איש – מנחם פי' ויתעפר איש מלשון אבק שהיו מעלים עפר ברגליהם ע"י נענועם.

לשון אבק ועפר. הם נאבקו שם וזה היה בעפר. לכאורה זהו פירוש עם הרבה הגיון. אף על פי כן דעתו של רש"י לא נחה והוא אומר דבר אחר, אותו נראה מיד.

האיש הזה נאבק עם יעקב. כשעשו מגיע ופוגש את יעקב נאמר (ל"ג,ד'):

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ:

עשו מחבק אותו, עשו רץ לקראתו. והיינו מצפים לראות משהו אחר. "לחבק" מתחלף ב"להאבק". אצל השר היה "להאבק" וכאן עשו "מחבק". בעצם אין הבדל בין המילים הללו. כששניים מחזיקים אחד את השני חזק ומסתובבים במעגל, כשרואים זאת מרחוק בלי לשמוע קולות, אנו לא יודעים אם זה לחבק או להיאבק. זה כמו שהמחנה שנשלח הוא "מחנה" או "מנחה" – הכל תלוי בכוונה. ארבע מאות האיש של עשו שיוצאים לקראתו יוצאים לקרב או שהם באים לכבודו? הכל תלוי בכוונה, וסביב זה כאן כל המתח. אבל בעצם זה בדיוק אותו דבר, והמאבק של השר של עשו הפך לחיבוק של עשו עצמו. זה בדיוק מה שאומר כאן רש"י בהמשך (ל"ב,כ"ד):

ול"נ שהוא לשון ויתקשר ולשון ארמי הוא בתר דאביקו ביה ואבק ליה מיבק לשון עניבה שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו, ופירשו רז"ל שהוא שרו של עשו (ב"ר):

את כל המהלך הזה אומר כאן רש"י, ואם אמרנו שהמקום נקרא מחניים על שם המחנה והמנחה, והמקום נקרא פניאל על שם פנים אל פנים, המקום בו התחולל אותו "ויאבק"-"ויחבק" הוא נחל יבוק, הוא זה שמחבר בין המאבק לחיבוק ולכן הוא נקרא כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן