פרק ז' – המצור על אחז
מעובד ע"פ שיעור מפי הרב מנשה וינר. (לא עבר את הגהת הרב)
השאלות העולות מן הפרק רבות:
1. "ויהי בימי אחז בן יותם בן עזיהו מלך יהודה" – מדוע צריך להזכיר שלושה דורות?
מלך ישראל וארם עולים למלחמה על ירושלים, ואחז מפחד מאוד מכך וישעיה בא לומר לו שהקב"ה אומר לו אל תירא ואל תפחד כי הם לא יצליחו.
2. "(ז) כה אמר אדני ה' לא תקום ולא תהיה: (ח) כי ראש ארם דמשק וראש דמשק רצין ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם: (ט) וראש אפרים שמרון וראש שמרון בן רמליהו אם לא תאמינו כי לא תאמנו" – מה מרגיע באמירה "עוד שישים וחמש שנים יחת אפרים מעם"- ועד אז מה יקרה?!
3. הנביא בא לעודד את אחז – וזה דבר תמוה מאוד אם נעיין בספר מלכים ב' פרק ט"ז :
"(ב) בן עשרים שנה אחז במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלם ולא עשה הישר בעיני ה' אלקיו כדוד אביו: (ג) וילך בדרך מלכי ישראל וגם את בנו העביר באש כתועבות הגוים אשר הוריש ה' אתם מפני בני ישראל: (ד) ויזבח ויקטר בבמות ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן"
הוא מלך רשע, והנה כאשר מגיע עליו העונש בדמות רצין מלך ארם , ישעיה אומר לו אל תפחד כי לא יקרה שום דבר – הרי כל המהלך בספר שופטים הוא לאחר שעבדו ע"ז בא מלך ומשעבד אותם – א"כ מה העניין של דברי ישעיה?
והרושם הוא שאחז לא מאמין לדברי הנביא כי הוא אומר לאחז "לא תאמינו כי לא תאמנו" ולכן יש תוספת של ניסיון לשכנע את אחז אך אח"כ נאמר "ויוסף ה' דבר אל אחז" – אך מהמשך הדברים ברור שהנביא הוא זה שאומר זאת – "שאל לך אות מאת ה' אלוקיך" -מדוע הקב"ה ממשיך לשכנע את אחז והוא אפילו נותן לו "לבקש משאלה" – מדוע הנביא רודף אחרי אחז?! ותשובת אחז לכך היא "ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה'"?
4. "כי בטרם ידע הנער מאס ברע ובחר בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה" (הנבואה היא שעוד כשיהיה הילד קטן – כבר אז יגלו) – אך קודם ישעיה אומר לו שרק עוד 65 שנים הם יעזבו?!
5. תוכניתם של ארם ומלכות ישראל היא להרוג את אחז ולהמליך תחתיו את "בן טבאל" –
אומר רש"י "את בן טבאל. א) בן הטוב אלינו כן ת"י. ב) ויש לפרש טוב אל אשר לא טוב בעיני המקום. ג) ובגימט' של אותות אלב"ם טבאל הוא רמלא ט"ר ב"ם א"ל בן טבאל בן רמלא" – ניתן לראות כמה רש"י מנסה למצוא ביסוס לדבריו, והוא מביא סוג גימטריא רחוקה ביותר – א"כ מיהו אותו בן טבאל?
6. האם יש צדק בפחדו של אחז ? מי יותר חזק – מלך ישראל ומלך ארם ביחד או מלך יהודה (אחז)? נתוני הפתיחה הם שיש מצור על ירושלים – א"כ ברור מי יותר חזק – ולכן יש לו סיבה טובה לפחד אך ידוע לנו דבר נוסף , בספר דברי הימים נאמר :
"(ה) ויתנהו ה' אלקיו ביד מלך ארם ויכו בו וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק וגם ביד מלך ישראל נתן ויך בו מכה גדולה: (ו) ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני חיל בעזבם את ה' אלהי אבותם: (ז) ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך ואת עזריקם נגיד הבית ואת אלקנה משנה המלך: (ח) וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שלל רב בזזו מהם ויביאו את השלל לשמרון:" .
א"כ ברור מדוע אחז מפחד – המציאות הכריעה שיש ממה לדאוג – כלומר לפני נבואת ישעיה הייתה המלחמה בינהם – וכן לא נאמר שהייתה ברית בין מלכות ישראל לבין ארם -וכל אחד מהם לבדו מכה מכה עצומה במלכות יהודה – א"כ ברור לגמרי מדוע אחז ירא! הנביא מאוד מנסה לשכנע אותו והוא אומר לו לעשות "השמר והשקט" – שב בשקט – אל תעשה כלום! אך מה יש לאחז לעשות מול שני המעצמות האלה?
יש כאן מאבק גדול בין העמים מסביב – יהודה וישראל הם ממלכות שוות בעוצמתם כעמון מואב ומצרים וארם – וכל תקופה מישהו אחר עולה לגדולה – ובדר"כ כאשר ממלכת ישראל וממלכת יהודה מאוחדות הם השולטים כאן – כמעצמה החזקה ביותר באזור.
אך בתקופה שלנו מגיעה מעצמה חדשה מרחוק שפורחת עתה והיא המעצמה האשורית – זוהי מעצמה גדולה וחזקה מכל הממלכות הקטנות שלנו, היא נמצאת בהשתלטות רחבה על כל האזור – והממלכות באזורנו – כורתים ברית להגנת ארצם כנגד צבא אשור, יש לכך תקדים – כמאה שנה לפני כן – המערכה בקרקר, באזור גבול סוריה וטורקיה, צפונה מלבנון דהיום, בדרך נהר פרת. זהו הניסיון הראשון של שלמנאסר השלישי שניסה לפרוץ לאזור זה, וזה נמצא באחת מכתובותיו. הם נהגו לכתוב את מלחמותיהם, ולא שיקרו אך לא סיפרו את כל האמת.
התאחדו נגדו 12 מלכים, בראשם אחאב מלך ישראל ובן הדד מלך ארם. באותה הכתובת מתאר מלך אשור את הצבאות שכנגדו בתיאור מדויק, ומספר רכבו של אחאב מלך ישראל היה הכי עצום מבין כולם. בחז"ל מתארים את אחאב כמלך עצום. ובכתובים יש רק רמזים לכך. שלמנאסר אומר – לא הצליחו לנצח אותי. כלומר, היה תיקו וזהו ניצחון לקואליציה שהתגוננה. ואכן הם צלחו למשך מאה שנה, עד שהתאוששה אשור, ושטפה את כל הארץ עד להגליית ישראל.
מלך ישראל ומלך ארם – משתפים פעולה ומנסים לשחזר את הקואלציה כנגד אשור – והם מבקשים לצרף את אחז מלך יהודה בברית הזאת, אך אחז לא מוכן ולא רוצה ואחז קורא את המפה ומבין שאין סיכוי להתנגד למלכות אשור כי אנחנו לא במצב שלפני 100 שנה כי עוצמת מלכות אחאב חזקה בהרבה ממלכות פקח בן רמליהו , וכן מלכות בן הדד ממלכות רצין וכן מלכות יהושפט ממלכות אחז – וכן תגלת פלאסר (אשור הנוכחית) הרבה יותר חזק משלמנאסר (אשור לפני 100 שנה) ואחז מעריך שאין להם שום סיכוי ולכן אחז רוצה לכרות ברית עם מלך אשור – ולכן אומר הנביא שתשמר והשקט – אל תדאג אל תעשה כלום,הנביא מנסה לשכנע אותו שלא יעשה ברית עם מלך אשור, ואחז בניגוד להוראת הנביא, ותוך התעלמות מהאות של ישעיה, כורת ברית עם מלך אשור, ופקח ורצין באים להעניש אותו.
האם החשבון של אחז הוא נכון? הנביא הזהירו: אל תדאג, אך הוא פוחד מאד ובצדק, כיון שחטפו כ"כ הרבה וישעיה מנסה לשכנעו בכח האמונה. הוא מפחד מהם ומחכה שאשור יבוא לעזור לו. הוא מפחד להצטרף לקואליציה נגד אשור כיון שהוא יודע שישלם על כך, ולכן כורת ברית כמוצא אחרון, כי רק כך ינצל.
האם החשבון של אחז היה נכון?(מלכים ב',ט"ז)
"(ז) וישלח אחז מלאכים אל תגלת פלסר מלך אשור לאמר עבדך ובנך אני עלה והושעני מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל הקומים עלי: (ח) ויקח אחז את הכסף ואת הזהב הנמצא בית ה' ובאצרות בית המלך וישלח למלך אשור שחד: (ט) וישמע אליו מלך אשור ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית:"
לזה התנגד ישעיה – אל תלך לכרות ברית עם תגלת פלסר מלך אשור, אך נראה שהנביא טועה ואחז מושיע את ישראל מייד פקח בן רמליהו ורצין מלך ארם – רצין מלך ארם נהרג בידי תגלת פלסר ומלכות ישראל: (מלכים ב',ט"ו)
": (כט) בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה".
אחז קורא נכון את המפה, רצין ופקח ביחד יותר חזקים מאחז אך מלך אשור יותר חזק משניהם יחד [האויב של האויב שלי הוא החבר שלי] – והנביא אומר לו אל תעשה כלום – אל תלך אל מלך אשור – ואחז עושה בניגוד לדברי הנביא ומצליח! איך?!
נראה שאנחנו צריכים להבין את דברי הנביא, האם הנביא יכול להתערב במלכות? והאם עמדת הנביא נטולת היגיון ראלי?
הנביא בתנ"ך הוא אינו מנבא עתידות, הוא יכול לראות דברים הבאים לעתיד לבוא, אך תפקידו של הנביא הוא יעוץ למלך – והוא מביא לו את דבר ה' – למלך יש שיקול דעת, אך חייב להבין ע"פ ראיית הנביא את מורכבות המציאות ולסגל לעצמו ראייה רוחנית יותר. דברי הנביא באים לתת את המבט הרוחני והפנימי על המציאות, שהוא נותן ראיה אחרת. בעיניים ברורות ידוע שכשיש אמונה קוראים את המציאות טוב יותר. הערכת המציאות נובעת מן המצב הרוחני של העם [עיין ערך מלחמת יו"כ, שבעקבות הגאווה שלנו לאחר מלחמת ששת הימים, למרות שידענו הכל, לא האמנו שמישהו יבוא נגדנו] והנביא נותן את המבט האלוקי והאמיתי על המצב הפנימי של המציאות – תפקידו הוא לתת את דבר ה' אל המלך, וכשהנביא בא ונותן הנחיה אין משמעותה לסמוך על הנס, אלא להחזיק מעמד, בשיעור הבא ננסה להבין את התפיסה הראלית של הנביא.