פרק י"ב – י"ג – שלושת השופטים: אבצן, אילון הזבלוני ועבדון בן הלל

פסוקים אחרונים של פרק י"ב פסוקים ח'-ט"ו:

וישפט אחריו את ישראל אבצן מבית לחם: ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים: וימת אבצן ויקבר בבית לחם: וישפט אחריו את ישראל אילון הזבולני וישפט את ישראל עשר שנים: וימת אלון הזבולני ויקבר באילון בארץ זבולן: וישפט אחריו את ישראל עבדון בן הלל הפרעתוני: ויהי לו ארבעים בנים ושלשים בני בנים רכבים על שבעים עירם וישפט את ישראל שמנה שנים: וימת עבדון בן הלל הפרעתוני ויקבר בפרעתון בארץ אפרים בהר העמלקי:

שלושת השופטים הללו אבצן אילון ועבדון מצטרפים לרשימה שכבר נתקלנו בה, השופטים הקטנים שממעטים לספר עליהם. וכן השופטים הקטנים בתחילת פרק י': תולע בן פואה ויאיר הגלעדי. יש עוד שופט קטן: שמגר בן ענת שמופיע בצורה שונה ולא סופרים אותו מבחינת השנים שלו. כלומר, ואחריו היה שמגר בן ענת ויך את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר וישע גם הוא את ישראל: [פרק ג', פסוק ל"א] לא כתוב כמה שנים הוא שפט ולא כתוב ששפט אלא 'ויושע' (שהוא הושיע). אחרי זה כתוב 'ואהוד מת' והיה צריך להיות כתוב 'ושמגר מת' מכאן שלא סופרים את שמגר. כנראה שגם הוא תפס יוזמה והרביץ לפלישתים כלומר הוא הושיע, אך לא כשופט. ועוד, בכלל עסקנו בשאלה האם שמגר הוא יהודי בכלל שהרי נקרא על שם ענת. הוא לא מופיע במתכונת הרגילה של השופטים.
חמשת השופטים הללו יחד עם הביטויים עם הבנים, והבנות- מה לומדים מכל הדבר הזה?
1. פרק י' פס' א'-ב': "ויקם אחרי אבימלך להושיע את ישראל תולע בן פואה בן דודו איש יששכר והוא ישב בשמיר בהר אפרים: וישפט את ישראל עשרים ושלש שנה וימת ויקבר בשמיר:" למה מופיע 'בן דודו' של תולע בן פואה? לכאורה מוזר. ולכן מסתבר ש'בן דודו' הכוונה לקרוב משפחתו. אבל של מי? לא יכול להיות שפואה הוא בן הדוד של עצמו אלא של אבימלך. אמנם אבימלך הוא שבט יששכר- למה זה מסופר כאן?
לכן נראה שהפסוקים מתארים כאן אווירה בעייתית ואולי מורגש כאן משהו נוסף.
ראינו שאצל גדעון שהיה ללא ספק גדול השופטים, הייתה בעיה שנוגעת למנהיגות ומלכות, זה השופט שהציעו לו מלכות והוא דחה אותה. ראינו שהסיפור של המלכות כן הסתובב בבית, שהרי גדעון מכין את בנו, יתר בכורו, שימשיך אותו ולוקח אותו שישלוף את חרבו. קורא לבנו אבימלך, יש לו נשים רבות- סממן מלכותי ועובר על איסור ריבוי הכח, ריבוי כסף. בנו יותם, צדיק. וראינו שבמשל של יותם יש קטע לא פשוט: שברור לכולם שמציעים מלוכה, אבל מי הציע להם בכלל מלכות? ומכאן מגיעה הבעיה הגדולה שממנה אבימלך הורג את כל אחיו (דבר שידוע בתקופת המלכים) אבימלך עצמו הוא השופט היחידי שנרצח. גדעון אולי חטא בסממנים של מלכות, אך זה עובר הלאה. אחרי אבימלך מושיע את ישראל בן דוד שלו, תולע בן פואה, יש כאן כבר קשרים משפחתיים, בניגוד למה שקורה באופן עקרוני בתקופת השופטים.
אחרי גדעון אין רצף וכאן מתחילה להתעורר בעיית המלכות בצורה לא כל כך מוצלחת. ואחרי שמולך גדעון זה נמשך אצל ילדיו ואצל תולע בן פואה.
2. יאיר הגלעדי מבני המנשה אולי קשור ליפתח הגלעדי ויש לו שלושים בנים ושלושים בנות והם רוכבים על שלושים עיירים- כביכול בזמננו רוכבים במכוניות שרד. ורוכבים בחוות יאיר- יש כאן ניסיון ליצור מעמד מוביל של אנשים.
3. אבצן יש לו שלושים בנים ובנות ועבדון ארבעים- מסתבר שאין רק אמא אחת אלא ריבוי נשים ככל הנראה.
קרה בעקבות הסיפור של אבימלך ובן דודו [למרות שהוא משבט אחר] והלאה ליאיר וכן יפתח. למרות שדנו את יפתח לכף זכות, הוא גם רצה שלטון והוא לא מסתפק בלהיות קצין אלא רוצה להיות ראש. וכן הסכסוך עם הבנים האם הוא מתאים או לא.
אבצן מבית לחם [לא עוסקים עכשיו אם אבצן הוא בועז]- יש לו בנים רבים ובנות רבות. ושלושים בנות 'מביא לבניו מן החוץ'- הכוונה שיש לו אחוזה כזו שמביא לתוכה את הבנות, לתוך החמולה שלו. הבנים שלו נשארים באחוזה כי הבנים שלו אמורים להישאר אצלו – נסיון ליצור שושלת ולתת תפקידי הנהגה לבנים שלו.
עבדון– כבר יש עיירים בנים בנות וגם בני הבנים- "משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך". הוא אחרון השופטים שמנסה להתנהג בצורה מלכותית נקרא 'עבדון'. השופט האחרון הוא עבדון, הוא נקבר בפרעתון בארץ אפריים בהר העמלקי- עדיין עמלק נמצא ויש צורך למנות מלך ולהכרית את זרעו של עמלק. ועבדון נקבר שם בהר העמלקי. יש עוד הר שצריך לעבור ולהכרית אותו.

שני שופטים גדולים שחוטאים בדבר הזה: גדעון יפתח ומסביב יש עוד כמה (חמשת השופטים הקטנים)- רק אצל גדעון ויפתח מוצאים מלחמת אחים קשה מול בני אפריים. בני אפריים מרגישים מאויימים, לא מצאנו איום על שופט אחר. התנהגות המנהיגים הללו גורמת לבני אפריים להרגיש למה לא הם, וזה כביכול מאיים עליהם.
4. אילון הזבולוני – לכאורה לא כתוב כלום על אילון. השם אילון הוא שם בתוך משפחת זבולון כנראה מהשמות הראשונים ביותר. בני זבולון: "סרד ואלון ויחלאל [בראשית, מ"ו, י"ד]. אנשים שמופיעים בתקופה מאוחרת יותר בתנ"ך קשורים לשמות הראשונים. כמו שבט בנימין, משפחת בני שאול, זה שמקלל את דוד 'שמעי בן גרא' ממשפחת בן שאול, בנימין. בראשית ובני בנימן בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד [בראשית, מ"ו, כ"א] המשפחות היותר מובילות אצלם עוברים שמות מראשית המשפחה. וגם אילון הוא ממשפחה מובילה בין הזבולונים. והוא נקבר באילון יתכן שהמקום נקרא אילון על שמו. ואולי לא היו לו הרבה בנים ויתכן שזה רמוז בשם 'אילון' כמו אישה שאין לה ילדים נקראת 'איילונית' ואצלו אין. קורא למקום על שמו-סממן מלוכתי.
דבר זה גורם לתסיסה בתוך עם ישראל וזה גורם לתקופה קשה.
אחרי גדעון רואים ירידה גדולה, רואים שהרושם מתחיל להסתאב ושהשופטים רוצים איזשהו שלטון. עם ישראל רווי בעבודה זרה והמצב הרוחני גרוע. יש פיצול גדול בעם ישראל בצורה חריפה. ועם ישראל מרגיש כאן משהו שצריך אותו וזה לא נעשה בצורה נכונה ובריאה על ידי השופטים. אולי הצורך בשינוי המצב שיעשה סדר בכל ישראל כן מורגש- שצריך מלך. וסיום ספר שופטים 'בימים אלה אין מלך בישראל'.
כמו בגלות- יש התעוררות אך לא נעשה בצורה נכונה אלא עם הרבה פגמים וסיגים- אבל מרגישים משהו להיות במצב שאי אפשר לסבול את הגלות.
יש כאן נסיונות להגיע להנהגה ולאחד את כולם, אך זה נעשה במצב שעם ישראל מפוצל ביותר.
תקופה ראשונה של ספר שופטים מעל 200 שנה [אפשר לראות זאת על פי מספר השנים שהארץ שבתה]- השופטים הגדולים והרציניים ומכאן ואילך תקופות קצרות יותר וכו'.
פרק י"ג- שמשון:
חשים באווירה מיוחדת מישהו שנולד בצורה פלאית וניסית ומראש מיועד להושיע את ישראל ולא כמו תמיד בני ישראל סובלים וצריך מישהו שיושיע אותם. יש כאן יוזמה אלוקית מראש להקים איזשהו שופט. כשעם ישראל מתחיל לחפש מלך, אולי מתחיל להתקיים כאן 'שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך' יש כאן מישהו שה' מייעדו להיות מנהיג, שופט והוא יהיה נזיר אלוקים מן הבטן- לא כתוב שיהיה מלך. למה הוא צריך להיות נזיר? דומה לסיפור עם שרה שהמלאך בא אליה והוא אומר לה שהיא תלד בן.
בתוך הסיפור פוגשים את ההורים של שמשון- יש כאן הרגשה לא נוחה כל כך כלפי מנוח. חז"ל אומרים מנוח עם הארץ היה כיוון שהלך אחרי אישתו שנאמר: וילך מנוח אחרי אשתו [י"ג,י"א]. מנוח קולט לאט.
יש כאן תחושה לא נוחה כיוון שמנוח מוצג בצורה שלומיאלית. ועוד, שיצא ממנו שמשון!- זהו לכאורה הרושם. אך זה ממש הפוך וצריך להסביר את מאמר חז"ל ולמה זה מוצג כך למרות שזה הפוך :
קוראים לאמא של שמשון 'אשת מנוח' היינו מצפים שיהיה כתוב את שמה כך: ____ ובעלה [כגון 'מיכל ובעלה'- שבעלה נקרא על שמה 'בעל מיכל']. אך, היא זוכה להיקרא על שמו כאילו הוא העיקר והיא הטפלה- זה לא הרושם שעולה. חז"ל מספרים שקראו לאשת מנוח 'הצללפוני'. שם זה מוזכר בדברי הימים: ואלה אבי עיטם יזרעאל וישמא וידבש ושם אחותם הצללפוני: [דברי הימים א', ד',ג']. בדרך כלל שמדברים על יוחסין מזכירים את הבנים. אבל כשמזכירים את הבנות זה צריך לומר לנו משהו מיוחד על אותה בת כגון סרח בת אשר שחז"ל משבחים אותה מאוד וכן דינה. מה זה בא לספר?
מנוח משבט דן ואילו אישתו משבט יהודה המוביל. חתונה ביניהם תסביר את הדומיננטיות של האישה על פני הגבר. פירוש נוסף, זה התגלגל. כלומר, כמו שלמה ונשותיו- שלמה היה מלך גדול וחזק בשיא כוחו, והוא נשא נשים צעירות. אך כשעברו השנים, חלש כוחו של שלמה ואילו נשותיו התחזקו "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דויד אביו": [מלכים א', י"א, ד']. וכך קרה בין מנוח לאישתו- מנוח נשא את אישתו כשהיה בשיא כוחו והיא הייתה בצעירותה. אך כשעברו השנים ולא היה להם ילד, חלש כוחו של מנוח ואילו היא התחזקה. ולכן מנוח הוא זה שהולך אחרי אישתו. אך עדיין נשארת השאלה למה היא נקראת על שמו 'אשת מנוח'.
מהכתוב עולה שיש כאן לכאורה כמעט התעללות במנוח:
המלאך מגיע מראש להודיע שיוולד להם בן, אך הוא הולך לאישה (אצל אברהם המלאכים הולכים קודם לגבר, לאברהם. ושואלים אותו איפה שרה והוא עונה להם "הנה באוהל"). למה לא לספר למנוח? שהרי אם משום שאסור לו לדעת- עובדה שאישתו מספרת לו!, ואם משום שלא יאמין לאישתו- כתוב "ויעתר מנוח אל ה'" לאחר שסיפרה לו אישתו, כלומר הוא האמין!. וכן המלאך לא מסתיר זאת לכאורה ממנוח שהרי לא כתוב 'אל תגלי לאישך' (כמו אצל רבקה שנאמר "ויאמר ה' לה" רבקה לא סיפרה זאת ליצחק. יש מפרשים שמסבירים שלא סיפרה משום שמאז שנפלה מהגמל נפל עליה פחד גדול מיצחק שהשפיע עליה על החיים. אך מהפסוקים משמע משום שרבקה הבינה זאת משום שה' סיפר רק לה). אם כן, למה המלאך לא התגלה למנוח תחילה, או לפחות היה מתגלה לשניהם יחד!
אשת מנוח חוזרת אחרי שדיברה עם המלאך ומספרת זאת למנוח. מנוח מבקש מה' שהמלאך יבוא שוב. "ויבוא מלאך אלוקים עוד אל האישה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עימה", ושוב מנוח לא נמצא. היא הולכת ואומרת לו לבוא. "ויקם וילך מונח אחרי אישתו". מנוח שואל את המלאך האם הוא האיש דיבר עם אישתו והמלאך עונה לו "אני". ושוב מנוח מבקש ממנו שיאמר מה שאמר לאישתו, לאחר שהיא כבר סיפרה לו מה המלאך אמר לה- למה?. ולמה מנוח צריך לעשות גדי עיזים הרי הוא כבר יודע שמופיע מולו מלאך!. אז אולי מנוח לא ידע שהוא מלאך עדיין אם כן למה טורח הכתוב לומר לנו זאת שופטים פרק "כי לא ידע כי מלאך ה' הוא", הרי היינו יודעים זאת על פי הגדי עיזים!. ואז מנוח שואל את המלאך "מה שמך" – ולכאורה מוזר, שהרי אם רצה לדעת מה שמו היה צריך לשאול זאת בהתחלה כשרק הכירו אחרי ששאל אותו האם הוא האיש שדיבר את אישתו ושוב מסתבר שלא שאל אותו בהתחלה כי ידע שהוא מלאך. יש כאן תפיסה מוזרה של מנוח.
פסוק י"ט גם לא מובן מבחינה תחבירית:
ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה' ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים:
"ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה'"- מנוח עשה זאת.
"ומפליא לעשות"- לכאורה גם מנוח עשה זאת.
"ומנוח ואשתו רואים"- מנוח ואשתו מסתכלים על אדם אחר עושה את הפעולות!
עד שמנוח עושה משהו, הוא מסתכל מהצד ושוב אינו מבין.
"ויפלו על פניהם ארצה" "ולא יסף עוד מלאך ה' להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא"- אשתו לכאורה אמרה לו שזה מלאך והוא לכאורה ידע- ושוב אינו יודע?
מה זה כל הסיפור הזה?

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *