פרשה א – סימן טו – מה נברא תחילה – שמים או ארץ
המדרש:
בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים: השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהם, ואלו מביאין טעם לדבריהם. על דעתיהן דבית שמאי דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, משל למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה איפיפורין שלו, כך אמר הקב"ה: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו'". ועל דעתיהן דבית הלל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים, משל למלך שבנה פלטין, משבנה את התחתונים, אחר כך בנה את העליונים. כך "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים". אמר רבי יהודה בר אילעי: אף דין קרא מסייע לבית הלל: "לפנים הארץ יסדת", ואחר כך "ומעשה ידיך שמים". אמר ר' חנין: ממקום שהמקרא מסייע לבית שמאי, משם בית הילל מסלקין אותו: "והארץ היתה", כבר היתה. ר' יוחנן בשם חכמים אמר: לבריאה שמים קדמו, ולשכלול הארץ קדמה. אמר רבי תנחומא: אנא אמרי טעמא, לבריאה השמים קדמו, שנאמר: "בראשית ברא אלהים", ולשכלול הארץ קדמה, שנאמר: "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים". אמר ר' שמעון בן יוחאי: תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם, בית שמאי ובית הילל, על בריית שמים וארץ, אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה, שנאמר: "קורא אני אליהם יעמדו יחדו". אמר ר' אלעזר בן רבי שמעון: אם כדעת אבא, למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ, אלא מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב, ובמקום אחד הוא אומר: "וזכרתי את בריתי יעקב וגו'", מלמד ששלשתן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר: "הוא אהרן ומשה", מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחד הוא אומר: "כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון", מגיד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים תורין לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר: "ובן יונה או תור לחטאת", מגיד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כיבוד אב לאם, ובמקום אחד הוא אומר: "איש אמו ואביו תיראו", מגיד ששניהן שקולין זה כזה, אבל אמרו חכמים: האב קודם לאם, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. בכל מקום הוא מקדים בריאת שמים לארץ, ובמקום אחד הוא אומר: "ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים", מגיד ששניהם שקולין זה כזה.