קניין ירושלים

כפתיחה לדברים, נביא מדבריו של הרב צבי יהודה זצ"ל, שהיה נוהג לחזור עליהן ביום ירושלים ("בדרך התורה הגואלת" עמ' ק"צ):

אזכיר ביום ירושלים שתי אימרות שחזרתי עליהן פעמים רבות… בנוגע לירושלים ולכל נחלת חיינו, ברור וידוע, שכל מה שהגויים מדברים אין בו ממש.
הירושלמי אומר: אנחנו מברכים בכל יום "ברוך שלא עשני גוי", כי כל הגויים הבל הם. לא היתה בהם ממשות ולא תהיה. יודעים כולם, צריך להיות ידוע לכל עם ישראל ולעולם כולו, שהגענו הביתה, אל כל בית הארץ הזאת, ונחלתנו מראשית ועד אחרית.
עצת ד' לעולם תעמוד, בירושלים ובכל ד' אמות בארץ ישראל לא יהיה שינוי לעולם. דברים פשוטים וברורים. הדברים הסתדרו, ומסתדרים ויסתדרו, זה ברור ואין בזה שום ספקות והרהורים.
כשישבו מנהיגי הישוב ודנו על דרישות הגויים ביחס למעמדה של ירושלים – התפרץ הרב ר' מאיר ברלין וצעק ב"מאמע לשון", באידיש: "ווער הערט זעיי?" מי שומע אותם.

יש ללמוד הרבה על יחסנו לירושלים ממשנה בסוף מסכת כתובות (פי"ג מי"א):

הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלם ואין הכל מוציאין…

כוונת המשנה היא, שאם האשה רוצה לעלות לארץ ישראל ובעלה אינו רוצה – עליו לתת לה את כתובתה כדי שתוכל לעלות. וכן להיפך, אם הבעל רוצה לעלות ואשתו אינה רוצה – מוציאה הבעל בלא כתובה ועולה לארץ. כך גם ביחס לירושלים.
וכבר שאלו רבים מדוע איננו רואים שמקיימים את דברי המשנה ביחס לירושלים? מדוע לא כל גדולי ישראל משתדלים לגור בירושלים? כשם שיש לנו תביעה כלפי יהודי חו"ל – מדוע אינכם עולים לארץ, כך לכאורה יש תביעה כלפינו – מדוע איננו עולים לגור בירושלים?
תשובות רבות נאמרו לתרץ מדוע מותר לגור מחוץ לירושלים¹, אך עדיין יש להבין את דברי המשנה, המחייבת זאת לכאורה.
נראה, שהסבר המשנה נעוץ בכלל שכתבו הראשונים, שבהרבה מקומות בלשון חז"ל אנו מוצאים מילה אחת שיש לה הוראות שונות. דבר זה הוא מסגולתה של לשון הקודש, שיש מילה אחת שמשמשת לכמה הוראות, כשם שיש כמה מילים נרדפות לאותו ענין.
פירוש המשנה הוא – הכל מעלין לארץ ישראל – וחייבים לגור בארץ ישראל. הכל מעלין לירושלים – בעליה לרגל. יש לבקר ולהיות בירושלים, אך אין חובה לגור בירושלים. המילה "מעלין" מתפרשת בשתי צורות. ביחס לארץ ישראל הכוונה היא על עליה לארץ כדי לגור בה, וביחס לירושלים הכוונה היא על עליה לירושלים בלי להשתקע בה.

על דברים אלו יש להוסיף – מדוע השתמשה התורה במילה אחת לשתי הוראות שונות? נראה שיש קשר בין ההוראות השונות של אותה מילה.
יתכן שכוונת המשנה היא, שאמנם עלינו להיות אנשי קבע בירושלים, ובצורה עמוקה – ירושלים צריכה לשכון קבע בקרבנו. עלינו להיות "אנשי ירושלים", גם אם אנו גרים מחוץ לה. ירושלים איננה רק מקום פיזי שיש לגור בו. ירושלים היא מדרגה רוחנית, ועלינו לשאוב את כוחנו מירושלים. קדושת הארץ כולה נובעת מקדושת ירושלים, ומתוך כך היא קבועה אצלנו ואנו קבועים אצלה.

להבנה זו יש משמעות עמוקה בצורת היחס שלנו לירושלים, השונה מיחסנו לארץ ישראל.
את ארץ ישראל קונים דרך הרגלים. "דונם פה ודונם שם". "חבלי הכביסה הם סימני הגבול". יש להקים מקומות ישוב ולגור בהם, כדי ליישב ולקנות את ארץ ישראל.
ירושלים איננה כך. קניינה של ירושלים הוא במישור הרוחני. אמנם ודאי הוא שירושלים צריכה להיות בשלטון ישראל, ואשרינו שזכינו לכך בדורנו. אולם רבונות ישראל בירושלים היא תנאי הכרחי אך לא מספיק כדי לקנות את ירושלים. הכל מעלין לירושלים – בעליה לרגל, וכל השנה אנו קבועים בירושלים בקשר רוחני, ולא רק בצורה המעשית.

לאור זאת נעמוד על שתי נקודות ביחס לקנין ירושלים.
א. ירושלים לא תיבנה כי אם כשיכספו אליה בני ישראל תכלית הכוסף (כוזרי, חתימת הספר).
אנו צריכים להתמלא בכיסופים ובתשוקה לירושלים, לבניינה ולבנין בית המקדש. כאשר לבנו יהיה מלא כיסופים – ירושלים תיפול לידינו כפרי בשל.
בראשונים מצאנו שבית המקדש השלישי ירד מהשמים². יתכן שהדבר הוא כפשוטו. אך גם אם הפשט הוא שחובה עלינו לבנות את ירושלים, יש לומר שבניינה של ירושלים הוא תוצאה של המעשים שלנו. כשאנו בונים את הכלים ומכינים את הנפשות – מהשמים באה אלינו המדרגה של ירושלים הבנויה.
ניכר הדבר במלחמת ששת הימים, שלא היו אז כלל תכניות לכבוש את ירושלים, אולם כיון שהגיע הזמן – קרה הדבר ברצון ה'.
יש לדברים אלו משמעות מעשית – גם אם איננו נמצאים בפועל בירושלים, אנו צריכים להיות שם בלבנו במשך כל השנה, לשאוב את כוחנו ולהכין את לבנו ולב האומה לירושלים.

ב. בנין ירושלים הוא תוצאה ישירה של האחדות והשלום בעם ישראל. הרב נריה זצ"ל היה נוהג לומר זאת, על ההבדל בין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים.
במלחמת השחרור, נפילת ירושלים בידי הירדנים לא היתה צריכה לקרות בדרך הטבע. זה היה תוצאה של מחלוקת בין המחתרות השונות, שכל אחת רצתה להגן על ירושלים בדרכה שלה, וכל אחת ניסתה לחדור לעיר מכיוון אחר. כשיש פירוד – אין אנו ראויים לירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו. ירושלים מחברת את ישראל והיא גם תוצאה של חיבור בעם ישראל. אם אין חיבור – אין אנו ראויים לירושלים.
במלחמת ששת הימים, אחרי תקופה קשה של מיתון ושל מצב רוח ירוד מאוד במדינה, קמה ממשלת אחדות לאומית, בעידודו ופעלו של השר שפירא מהמפד"ל. ממשלת האחדות, לראשונה מאז הקמת המדינה, יצרה חשמל באויר. היתה הרגשה של אחדות אמיתית. אנשים רצו לעזור אחד לשני, לעשות טוב אחד לשני. וכשהיתה אחדות – בממשלה ובעם – ירושלים מגיעה אלינו באופן טבעי.

עלינו לעמול על שתי הבחינות הללו. על בניית הכיסופים לירושלים, כדי להיות ראויים למדרגתה הרוחנית, ועל חיזוק האחדות של עם ישראל. כך קונים ובונים את ירושלים. עלינו להתחיל ברמה הפשוטה – לא להקפיד איש על חברו, להיות באהבה באופן פרטי, ומתוך כך ברמות גבוהות יותר – בין תנועות וציבורים. זו נקודה חשובה שתלויה בנו.

חיזוק האחדות והבנת עניינה של ירושלים מבחינה רוחנית, יקדמו את בניינה של ירושלים.

כיון שהישיבה שוהה בשבת הקרובה בחברון, נאמר כמה מילים על חברון.
הרב קוק עוסק באגרת ל"ט בעניינה של חברון ויחסה לירושלים. הרב מאריך לבאר שירושלים היא עיקר הקדושה של ארץ ישראל. בתוך הדברים מביא הרב תשובה של ר' בצלאל אשכנזי, הכותב: "ואם אין ירושלם ח"ו אין חברון". ותמה החתם סופר על דבריו אלו – מדוע חברון תלויה בירושלים? כדי לבאר את הדבר, מצטט הרב קוק את דברי הזוה"ק (ח"א חיי שרה קכ"ח ע"ב, כאן בתרגום):

בוא וראה, ירושלים – כל ארץ ישראל מקופלת תחתיה, והיא נמצאת למעלה ולמטה, באופן זה: ירושלים למעלה וירושלים למטה, אחוזה למעלה ואחוזה למטה, ירושלים למעלה אחוזה בשני צדדים, למעלה ולמטה, ומשום כך, כפולה היא. ועל כן השדה הזה הוא מהמכפלה ההיא, ששם היא שורה… ומשום כך "שדה המכפלה", ודאי, ולא שדה כפול.

ירושלים של מעלה יש בה מבט למעלה ולמטה. וכך ירושלים של מטה. המבטים הללו נפגשים. ירושלים של מעלה "מתבוננת" למטה, ופוגשת את המבט של ירושלים של מטה הפונה כלפי מעלה. לכל ירושלים יש מבט נוסף – ירושלים של מעלה פונה למעלה, לעולמות הרוחניים, וירושלים של מטה פונה למטה – לענייני העולם הזה. אולם יש גם מבט אחד כלפי השני. זוהי הכפילות שיש בירושלים, וכל ארץ ישראל מקופלת בה. בחברון – מערת המכפלה – באה לידי ביטוי הכפילות של המבטים.
חברון מחוברת לירושלים ויש לה קשר מיוחד לירושלים. זו הכוונה שחברון תלויה בירושלים. קדושת חברון נובעת מקדושתה הכפולה של ירושלים.

בע"ה נזכה לשאוב כוחות מירושלים ומחברון, ומתוך כך נזכה לבניינה של ירושלים במהרה בימינו אמן.

---

¹ עי' למשל באגרות ראי"ה אגרת ל"ט.
² עי' רש"י סוכה מ"א ע"א.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *