לחיות עם פרשת השבוע – איך עשו עוזר ליעקב?

4

פרשת וישלח, מראשיתה ועד סופה, עוסקת במאבק בין יעקב לעשו. הרבה דברים אפשר ללמוד מפרשה זו על צורת המאבק וצורת ההתייחסות שלנו לאומות העולם.

נעמוד על נקודה אחת, שדרשו אותה חז"ל בצורה מיוחדת.
רגע המפגש של יעקב ועשו מתואר כך (בראשית ל"ג, ד'):

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.

עשו רץ אל יעקב, ויעקב חושש – מה הולך להיות? האם עשו הולך לתקוף אותו?
אך לבסוף עשו מחבק ומנשק את יעקב.
המילה "וישקהו" כתובה בספר תורה בצורה מיוחדת – יש נקודות מעל המילה. בספרי בפרשת בהעלותך (פסקה ס"ט), יש רשימה של המילים הנקודות בתורה, ושם דורשים חכמים את המשמעות של הנקודות.
רש"י על הפסוק מביא את דברי הספרי:

וישקהו – נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי, יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.

הכלל הוא, שכשיש נקודות מעל המילה הן באות למעט את משמעות המילה על דרך הפשט.
על כך נחלקו חכמים. הדעה הראשונה סוברת שנשיקה בדרך כלל היא מכל הלב, וזה הפשט. הנקודות כאן באות למעט את הפשט ולומר שלא נשקו בכל לבו.
רשב"י סובר, שהפשט הוא: "הלכה¹ היא בידוע שעשו שונא ליעקב", ולכן בצורה פשוטה לא בא לנשקו בכל לבו, אלא שכאן נקודות ממעטות את הפשט ומלמדות שנשקו בכל לבו.

כלל הוא בלימוד רש"י, שכשרש"י מביא דעה יחד עם שם התנא או האמורא שאמר אותה – זה מלמד שיש קשר בין אישיותו ועניינו של התנא ובין האמירה שאמר. כאן הביא רש"י את דברי רשב"י בשם אומרם, ויש להבין את משמעות הדבר.

על דרך הפשט, רש"י מביא את שמו של רשב"י, כיון שהדברים קשורים אליו באופן מיוחד. כשרשב"י אומר "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" – הוא אומר זאת מתוך הנסיון. רשב"י נאלץ לברוח ולהתחבא במערה – משום שדיבר סרה על מלכות רומי, מלכות עשו (שבת ל"ג ע"ב). לכן כאן בפסוק יש חידוש – והיתה זו נשיקה מכל הלב.

אולם נראה שיש להבין את הדברים ברובד עמוק יותר. רש"י מביא את הדברים בשם רשב"י, כיון שמקורם העמוק הוא בפנימיות התורה. מובא בזוה"ק (ח"א וישלח, קע"א ע"ב, בתרגום):

וישקהו נקוד מלמעלה, שלא נשקו ברצונו… אמר ר' אבא: ודאי הוא שנחלש כעסו של עשו בשעה שראה את יעקב. מה הטעם, משום שהסכים עמו הממונה ההוא של עשו, ועל כן לא יכול עשו לשלוט בכעסו, שכך הוא: כל הדברים שבעולם הזה, תלויים למעלה, וכשמסכימים למעלה תחילה, מסכימים גם כן למטה…

עשו נישק את יעקב בכל לבו, אך לא היה זה ברצונו. הוא הרי בא עם ארבע מאות איש, וכוונתו היתה להרע ליעקב. אולם הדברים אינם נקבעים כאן, בעולם הזה, אלא למעלה. כיון ששרו של עשו הסכים עם יעקב וברך אותו – עשו לא שולט על עצמו וכעסו לא מופיע. הוא מגלה פתאום שרחמיו נכמרים על אחיו.
אמנם נתן לנו הקב"ה בחירה בתחומים רבים, אך עצם התהליך, כגון מלחמות ודברים גדולים נוספים – אינם מתחילים מלמטה אלא בשרי האומות למעלה. בעולם העליון קורים הדברים, ומשם הם משתלשלים אלינו, לעולמנו.

על כך אומר רבי שמעון: ההלכה, הנוהג שבעולם הוא, שעשו שונא ליעקב. אנו מכירים את זה מקרוב. אנו יודעים כמה אנטישמיות יש בעולם. אנו רואים כיצד מאשימים אותנו ברצח תינוקות – והעולם מאמין. שנאת עשו ליעקב היא דבר ברור. אף על פי כן – אנו רואים שרחמי האומות מופיעים כלפי ישראל. אומות העולם מסייעות לנו בנשק ובדברים נוספים.
הדברים אינם מתחילים מן העולם שלנו, אלא נקבעים למעלה. כשמסכימים מלמעלה לטובת עם ישראל – האומות למטה פועלות כך בניגוד לטבעם ולרצונם.

הדברים מתבארים בתורה של רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, כ'):

ובזכות התורה שממשיכין, זוכין לארץ ישראל, כמו שכתוב (תהלים ק"ה): "ויתן להם ארצות גוים" וכו'. אבל ארץ ישראל היא אחת משלשה דברים שבאים על ידי יסורין (ברכות ה'), ועיקר היסורים הם המונעים הרשעים, מוציאי דבת הארץ. וצריך להכניע מתחילה אלו הרשעים ולענוש אותם בחרבא וקטלא, ועל ידי זה יכולין אחר כך לילך לארץ ישראל. וכח הזה לענוש את הרשעים אי אפשר, אלא כשמקבלין את הכח הזה מאדום, כי זה הכח שלו, בבחינת "ועל חרבך תחיה" (בראשית כ"ז), והוא יונק ממזל מאדים (עיין זוהר פנחס רט"ו).

הרשעים מונעים מאיתנו לבוא לארץ ישראל, ויש להענישם על כך. את הכח להעניש אותם – את הנשק למלחמה נגד אויבינו – אנו מקבלים מאדום.
ובהמשך:

ודע, שעל ידי כוחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחידש, הכוחות האלו הן הן מלאכים ממש, והן מקבלין הכח מאדום כדי לענוש הרשעים בחרבא וקטלא, והן נבראים בבחינת (תהלים ס"ח): "ה' יתן אמר המבשרות צבא רב", והן מענישין את הרשעים, בבחינת (שם צ"א): "כי מלאכיו יצוה לך וכו', על שחל ופתן תדרך" וכו'.

עשו ממונה על החרב, כפי שבירך אותו יצחק (בראשית כ"ז, מ'): "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה". אנחנו מקבלים מעשו את החרב כדי להילחם במי שמונע מאיתנו לרשת את ארץ ישראל. בדרך כלל עשו שונא את יעקב, אולם בזמנים מסויימים רחמיו נכמרים – כשמחליטים על כך מלמעלה.

כשהחליטו למעלה שהגיע הזמן להקים את מדינת ישראל – זה מה שקורה. כיצד אנו יודעים שכך הוחלט למעלה? כשאנו רואים שאפילו עשו – נכמרו רחמיו עלינו, בניגוד לרצונו.
הרוב המוחלט של המדינות שתמכו בהקמת מדינת ישראל הוא מדהים. מדינות רבות התחרטו אחר כך על הצבעתם.
ארה"ב וברה"מ, ששתיהן מזוהות עם אדום על פי דעות שונות, הצביעו בעדנו. ארה"ב מעניקה לנו נשק, חרב להילחם באויבינו. גם נשק רוסי קיבלנו, כשלל ממלחמות שונות, וכך גם הם תורמים למלחמתנו באויבים.

כיצד קורה שעשו מרחם על יעקב?
הדבר תלוי בעוצמה הרוחנית, בחידושי התורה שלנו מלמטה.
אם יסכימו מלמעלה שהגיע זמננו – נמצא את הדרך להתמודד גם עם מתקפת הטרור שאנו חווים בימים אלה.
התחושה היא קשה. נראה שאפילו ראשי המדינה אובדי עצות. כיצד מתמודדים עם טרור של ילדים בני 13, בלי תשתית ובלי ארגונים? איזה נשק יכול לעצור אותם?
אמנם הטרור לא יכול להכניע אותנו, אבל הוא בהחלט גורם ליסורים בדרך לארץ ישראל.
התשובה לאויבינו המונעים מאיתנו את הארץ איננה בנשק. התשובה היא בכח התורה. כח התורה יגרום לכך שהאומות יבואו להילחם באויבים שלנו. כרגע אומות העולם עומדות מן הצד ונהנות לראותנו בחולשתנו. אולם כשנחדש בתורה, ונגלה את העוצמה מכח שם ה' הנקרא עלינו – נזכה שהקב"ה יתן לנו ארצות גויים.

בירושלמי לומדים פסוק זה בדרך מיוחדת (ברכות פ"א ה"ו):

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר: לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו, מה טעם: "ויתן להם ארצות גוים", מפני מה? "בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו".

הביטוי "מחזירין אותו" איננו עוסק בהחזרת שטחים, אלא בדיני ברכת המזון. לאחר אכילתנו אנו צריכים לברך את הקב"ה על הארץ (דברים ח', י'):

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.

חז"ל תיקנו בברכת המזון את "ברכת הארץ". בתוך ברכת הארץ אנו מזכירים את שבח התורה. על כך אומר הירושלמי שמי שלא הזכיר את התורה בברכת הארץ, לא יצא ידי חובה ועליו לחזור ולברך.
מנין לומדים זאת? מהפסוקים (תהלים ק"ה, מ"ד-מ"ה):

וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ.

אולם הירושלמי מוסיף בין שני הפסוקים שאלה: "מפני מה?"
זוהי שאלה עמוקה מאוד. הירושלמי תמה – למה הקב"ה נותן לנו "ארצות גויים", ולא ארץ נקיה וריקה? למה אנו צריכים להתמודד מול אויבים בכל פעם שאנו באים לארץ, מימי יהושע ועד היום?
והתשובה היא: "בעבור ישמרו חוקיו". עם ישראל הוא אומה בזכות התורה. תעמיקו ותחדשו בתורה – וזה יתן תשובה לכל השאלות. כשנעמיק ונחדש בתורה – זו הדרך שבה יסכימו עמנו מלמעלה, ואז גם למטה ייפתרו כל הבעיות.

אנו רואים שגם השונאים הגדולים ביותר שלנו – תומכים בנו לפעמים. הכח לפעול כך הוא מכח התורה.
אנו מופקדים על החלק הזה, המהווה חלק מרכזי בהתמודדות שלנו על ארץ ישראל.

"לחיות עם פרשת השבוע" פירושו לפעול כדי שיכמרו רחמיו של עשו עלינו, מכח שרו שיסכים עמנו. אז נזכה לכך שאדום יתנו לנו חרב, ויסייעו לנו להילחם במי שמונע מאיתנו לשבת בארץ.

האחריות שלנו היא על התחדשות התורה, ומכוחה יפסקו צרותינו וייסורינו, ונראה רק טובה וברכה.

---

¹ הלשון "הלכה" מיוחדת בהקשר זה. היו שרצו לומר שאין זה דבר הלכה אלא אגדה, ואף לשנות את הגירסא.
אך המהר"ץ חיות מביא את הדרשה הזו כדי ללמד שלשון הלכה אינו רק לדברי הלכה במובן המצומצם של המילה. בגמרא מובא (ברכות ל"א ע"א): "וכן תנא מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא: אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו. כי הא דרב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צניתא דבבל. כי מטא להתם, אמר ליה: מר, ודאי דאמרי אינשי הני צניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא, אמר ליה: אדכרתן מילתא דרבי יוסי ברבי חנינא (כאותו מקרה, שרב כהנא ליוה את רב שימי בר אשי מפום נהרא עד מקום הדקלים שבבבל. כשהגיעו לשם, אמר לו רב כהנא: האם נכון הוא מה שאומרים האנשים, שדקלים אלו שבבבל קיימים מאדם הראשון ועד עתה?! אמר לו: הזכרתני דבריו של ר' יוסי ברבי חנינא), דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי דכתיב (ירמיה ב'): 'בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם', וכי מאחר דלא עבר היאך ישב, אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב – נתישבה, וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב – לא נתישבה". כותב על כך המהר"ץ חיות (בחידושיו לגמרא שם): "עי' ברבינו יונה שלא גרס כאן 'מתוך דבר הלכה', ואולי דאין נכון הראיה מרב כהנא, שלא הגיד לו דבר הלכה רק דבר אגדה דכל ארץ שלא גזר אדם הראשון לישוב לא נתישבה. אכן מצינו גם כן הפ' ענייני אגדה מכונים בלשון הלכה, כמו 'נתעלמה ממנו הלכה אבר אחר יש באדם וכו", ובאמת בערוך ערך אבר השמיט גם שם תיבת הלכה, וגרס 'נתעלמה ממנו אבר אחר יש באדם', אבל ראיתי בספרי פ' בהעלותך פיסקא 'איש איש כי יהיה טמא לנפש', הביאו רש"י בחומש פ' וישלח, 'נקוד על 'וישקהו', הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב', ע"ש, הרי דגם על ענייני אגדה נופל שם הלכה". עי' רבה אמונתך לשיר השירים ח"א עמ' שג.
הלכה היא "הליכות עולם". כך הוא סדרו של עולם, שעשו שונא ליעקב.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *