לחיות עם פרשת השבוע – כוחה של תנועת נוער

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
לחיות עם פרשת השבוע – מטות – כוחה של תנועת נוער

פרשת "מטות" פותחת במצוות הנדרים (במדבר ל', ב'-ג'):

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'. אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.

אנו איננו נודרים נדרים. חכמים למדונו שאין זה ראוי לנדור, וקל וחומר שלא להישבע (נדרים נ"ט ע"א):

דאמר רבי נתן: כל הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו מקטיר עליה.

אף כי איננו מקיימים את דיני נדרים שבפרשה, אנו יכולים ללמוד ממנה דברים חשובים, שיכולים לבנות את חיינו. נעמוד על שתי נקודות לאור דברי המפרשים.

א. כך כותב ר' נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב (ליקוטי הלכות, הלכות נדרים, הלכה ב', ס"ק ב'):

וזה בחינת נדרים ושבועות שהאדם יכול לאסור על עצמו כל דבר שבעולם ולעשות מכל דבר שבעולם תורה, דהיינו שיהיה בו מצוה ועבירה על ידי נדר ושבועה.

פרשת נדרים מלמדת, שכל דבר בעולם יכול להיות תורה.
דוגמא לדבר. אדם רוצה לאכול גלידה. יתכן שזה נובע מיצרו הרע, ומתאוות האכילה שלו. הוא הולך לחנות, קונה גלידה ואוכל, ובזה הסתיים הענין.
אך אם אדם נודר: אני היום אוכל גלידה, הרי שהוא מחוייב מן התורה לקיים את נדרו: "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה". אכילת הגלידה הפכה ממעשה סתם, לקיום מצוה; מיצר הרע ליצר הטוב.
ודאי שהדברים משמעותיים יותר בנדרים שיש בהם ענין חיובי. אדם שרוצה להתחזק בדברים מסויימים ונודר על כך – זה הופך את מעשיו לקיום מצוה מן התורה.

חז"ל ראו את כל המציאות כחלק מן התורה. בגמרא מובאים הרבה ענייני רפואה. הרב קוק מעורר את השאלה – מהו הגבול שבו מסתיימת התורה ומתחיל עולם החול? כך דבריו (שמונה קבצים א', תת"ק):

לפעמים מוצאים את אור התורה דוקא במקום רחוק. כשאירע הדבר שהמחשבות נתכווצו ונצטמצמו, הצמצום הולך ומתגבר עד שחלקים רבים ויסודיים מן התורה הם מוּצאים ממנה, והננו צריכים לדרוש אותם במקום רחוק. בדרך כלל, אין המחיצה בין התורה והחכמה גדורה כראוי. הרינו צריכים לדעת כמעט את כל המדעים כדי לברר יפה את התורה, ומתי הוצאו אלה מן התורה, אין לנו בירור. עסק הרפואה כלול הוא בתורה, שהרי באגדות הש"ס הכניסו אותו…

בהמשך דבריו מביא הרב את הגמרא במסכת שבת (שבת פ"ב ע"א):

אמר ליה רב הונא לרבה בריה (בנו): מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה (מדוע אין אתה נמצא ולומד לפני רב חסדא, ששמועותיו מחודדות)?! אמר ליה: מאי איזיל לגביה, דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא (מדוע אלך אליו? כשאני הולך אליו, הוא מושיב אותי ועוסק בדברי העולם), אמר לי: מאן דעייל (מי שנכנס) לבית הכסא לא ליתיב בהדיא (לא ישב במהירות) ולא ליטרח טפי (ולא יתאמץ מידי), דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב, דילמא משתמטא שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה (שכן המעי הגס יושב על שלוש שיניים, שמא ישמטו השיניים ויבוא לידי סכנה). אמר ליה: הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא (הוא עוסק בחיי הבריות, ואתה אומר בדברי העולם)?! כל שכן זיל לגביה (לך אליו).

הרי שרבה בנו של רב הונא, ראה את ענייני הרפואה, "הלכות בית הכסא", כ"מילי דעלמא", דברים שאינם תורה. רב הונא, לעומתו, רואה בזה דברים חשובים, חלק מן התורה.

פרשת נדרים מכוונת אותנו להבין שאין דבר בעולם שאין הוא יכול להפוך להיות תורה. גם בלא לנדור בפועל, אפשר להתייחס כך לענייני העולם. עלינו לחפש בכל דבר את דבר ה', ולנסות להבין מה רצונו ית' בענין זה. אם אנו פועלים מכח רצונו של ה' – הכל יכול להיות תורה.

ב. הרש"ר הירש עומד על הדגשת התורה את גיל הנעורים בפרשת נדרים (במדבר ל', ד'):

וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ.

אלו הם דבריו:

בנעֻריה. יסוד פסיכולוגי עמוק יש לאותה הלכה, שאין לה דוגמה בכל התורה כולה: תקופת הבגרות לעניין נדרים קודמת לבגרות לעניין שאר כל המצוות. שהרי זו ההלכה הנוהגת בשאר המצוות: הזכר נחשב גדול משעברו עליו שלוש עשרה שנה; והנקבה נחשבת גדולה משעברו עליה שתים עשרה שנה… אולם תוקפו של נדר מתחיל שנה אחת קודם לכן: בתוך השנה השלוש עשרה לנער, בתוך השנה השתים עשרה לנערה, זאת בתנאי ש"יודעין לשם מי נדרו" (נדה מה ע"ב). הבגרות לעניין נדרים, המתחילה שנה אחת לפני הבגרות הרגילה, קרויה "עונת נדרים", ומי שהגיע לעונת נדרים קרוי "מופלא סמוך לאיש". דין זה הוא דאורייתא, ולשיטה אחת – שאמנם לא נתקבלה להלכה – מופלא סמוך לאיש אף חייב מלקות אם עבר על נדרו (שם מו ע"א). בשנים אלה הילד נעשה בחור והילדה נעשית בחורה, ויש משמעות גדולה לנדרים שהם נודרים באותה תקופה. הרי אלו נדרים הנאמרים בחשאי ורק ה' לבדו מכיר בהם, אך לא פעם נדרים אלה מכריעים לכל החיים; יש שכל עושר החיים של איש אציל ושל אשה אצילה הוא רק פרי הילולים של נדר שהם נדרו לה' בשחר נעוריהם. וכך תובן רצינות האהבה שה' מקבל בה את נדריהם של נערים ונערות המתבגרים לעבודתו.

בכל התורה כולה, נער מתחייב כשמלאו לו שלוש עשרה שנים ויום אחד, ונערה מתחייבת כשמלאו לה שתים עשרה שנים ויום אחד.
דין מיוחד מצאנו בענין נדרים. "עונת נדרים", ואחריות הנער והנערה לקיים את נדריהם, מתחילה שנה לפני גיל החיוב במצוות – בגיל שתים עשרה לנער ובגיל אחת עשרה לנערה.
מהי משמעות הדברים?
ננסה "לתרגם" את דבריו של הרש"ר הירש בצורה הקרובה אלינו.
ניתן לפעמים לשמוע בוגרי ישיבות הסדר, שאומרים לבחורי ישיבות: בישיבה מלמדים אתכם בשיעורי "הכנה לחיים" כל מיני ערכים – להיות ישרים, לחיות על פי אידיאלים. זה טוב ויפה בישיבה, אבל בחיים לא נשאר מזה שום דבר. אין דבר כזה להיות ישר בחיים. "קביעות עיתים לתורה"? זה נחמד לדמיין את זה בישיבה, מאחורי הסטנדר. בחיים עצמם אין לך דקה פנויה, ואם יש לך במקרה – הראש שלך לא פנוי ללימוד. הכל חלומות שלא יוצא מהם כלום.
על כך אומר רש"ר הירש: זה לא נכון! אל תקשיבו לאמירות הללו. נער בן שתים עשרה חולם חלומות – הוא התחנך בתנועת נוער והמדריך דיבר איתו על אידיאלים, על הגשמה וחלוציות. הוא חולם לחיות חיים כאלה. הוא רוצה להיות אידיאליסט, ישר, ערכי. הוא מקבל החלטה, ובזמן התורה – נודר נדר. אני רוצה לחיות חיים טהורים, ערכיים, אידיאליסטיים. ההחלטה הזו משפיעה על כל החיים. כל עושר החיים שלו הוא תוצאה של ההחלטה שהוא קיבל בתור נער צעיר, כחניך אידיאליסט בתנועת נוער.

פרשת נדרים מלמדת אותנו ענין חשוב ויסודי – אפשר לקבל החלטות בגיר צעיר, ולהגשים אותן. הטהרה של גיל אחת עשרה ושתים עשרה, או בימינו של גיל שמונה עשרה – יכולה להשפיע על החיים עד מאה ועשרים. אפשר לחיות חיים מלאים ערכים ואידיאלים.
זהו המסר שאנו צריכים ללמוד מדין "מופלא הסמוך לאיש". אין זה פשט המילים, אך אדם כזה הוא באמת מופלא. אדם שנודר נדר בגיל צעיר, והוא מלווה אותו בכל חייו – זה מופלא.
ההחלטות שאנו מקבלים בגיל צעיר הן "קבילות", ואפשר לקיים אותן ולהגשים אותן בחיים. טוב לחלום חלומות גדולים בגיל צעיר, ולקבל החלטות טובות – ולהגשים אותם. הגיל המתאים להחלטות האלה הוא הגיל הצעיר, כאשר המבט על החיים הוא נקי, ערכי וטהור.

ואכן, אנו מכירים בוגרי ישיבה רבים שמגשימים בחייהם בצורה מדהימה ערכים ואידיאלים. הם קיבלו החלטה בגיל צעיר שהם רוצים לחיות חיים ערכיים – והם מגשימים את זה. בוגרים רבים מתמודדים בצורה מופלאה – אנשים מוכנים לוותר על מקום עבודה, על קידום ועל קריירה, כדי להיות ישרים, כדי להיות "נושא ונותן באמונה". אנשים מקריבים הרבה כדי לקבוע עיתים לתורה. דברי הרש"ר הירש מתגשמים לנגד עינינו – אנשים מקבלים החלטות, ובונים את חייהם לאורן. החיים שלהם ממשיכים להיות טהורים, ערכיים ואידיאליסטיים.

לפני שאנו יוצאים למהומת החיים, זה הזמן להחליט איך אנו רוצים שהחיים יראו, מתוך מבט נקי. ובע"ה החיים יהיו הגשמה של ההחלטות הללו לאורך ימים ושנים טובות, בבריאות ובשמחה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן