לחיות עם פרשת השבוע – הכל עובר חביבי

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש

החלק של היום ("רביעי") בקריאת התורה, כולל את תחילת פרשת מסעי – תיאור כל המסעות שעברו ישראל במדבר. בכל שנה מחדש זה מעורר התפעלות – התורה מפרטת את כל המסעות, ולכאורה זה לא אומר לנו כלום. יש כאן תיאור של תהליך שבני ישראל עברו מאז יציאתם מצרים ועד הגיעם אל הארץ, אבל לא ברור מהו התהליך בדיוק.

ננסה לעמוד על דברי חז"ל העוסקים בכך.
רש"י מביא שתי דרשות בענין זה (במדבר ל"ג, א'). הדרשה הראשונה:

אלה מסעי – למה נכתבו המסעות הללו, להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה, קודם גזירה, משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה. שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר (במדבר יב, טז): "ואחר נסעו העם מחצרות וגו'", (שם יג, ב) "שלח לך אנשים וגו'". וכאן הוא אומר: "ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה". למדת שהיא במדבר פארן. ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של רבי משה הדרשן.

על פי החשבון יוצא, שבמשך שלושים ושמונה השנים שנגזר על ישראל ללכת במדבר, הלכו רק עשרים מסעות. רוב הזמן הם היו בחניה, ולא בנסיעה. מכאן אנו למדים את חסדו הגדול של הקב"ה, שגם כשהוא מעניש את בני ישראל, הוא עושה את זה בחסד וברחמים.
אמנם יש לשאול, שלפי דברי רבי משה הדרשן, העיקר הוא החניות, ולא המסעות. מדוע התורה כותבת "אלה מסעי"? והרי במסעות לא התגלה חסדו של הקב"ה, אלא בחניות.
אנו למדים מכאן, שיש להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. עם ישראל עבר גם מסעות וגם מנוחה. מן הסתם, יש אנשים שהיו רואים את המסעות כעיקר הענין, ומקטרים על כך. רבי משה הדרשן אומר: תסתכל על המנוחה, וראה את החסד והרחמים שליוו את עם ישראל במדבר. כמובן, היה גם מן, ושלו ובאר מים.
גם מהעונש שקיבל עם ישראל ללכת במדבר, יש לקחת את הדברים החיוביים – את החסד של הקב"ה שבהנהגת עם ישראל, בתוך התקופה של העונש.

הדרשה השניה שמביא רש"י:

ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו. כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'.

במילה "וכו'" רש"י רומז להמשך הדרשה במדרש תנחומא (מסעי, ג'), שמביאה את הנמשל:

כך אמר ליה הקב"ה: משה, מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני. לכך נאמר: "אלה מסעי בני ישראל".

רבי תנחומא מתייחס למסעות ולא ולמנוחה. הוא רואה את הקושי והכעס שליוו את עם ישראל במדבר.
יש לשאול, למה רבי תנחומא אומר משל שעוסק בבן מלך שהיה חולה? והרי אותו מסר יכול להיות ממשל אחר:

משל למלך שהיה בנו נושא בת מלכים, והוליכו למקום רחוק כדי לשאתה. כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו: כאן הצטלמנו, כאן קנינו תכשיטים לכלה, כאן קנינו בגדים יפים…

מדוע רבי תנחומא לא אמר משל כזה? בגלל שהנמשל הוא "מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני". רבי תנחומא עוסק בצד השלילי שהיה במדבר, בצורה הפוכה מרבי משה הדרשן, שרואה את הצד החיובי והנעים.
מה הענין בכך?

עוד יש לשאול על רבי תנחומא, שהרי המשל איננו דומה לנמשל. במשל, המלך מזכיר לבנו את כל המסעות בדרך חזרה. אך בנמשל, בני ישראל לא חזרו חזרה את כל הדרך למצרים, חלילה. היתה זו הליכה לכיוון אחד, בלי כל חזרה. היה צריך רבי תנחומא לומר את המשל על פי הנמשל – מלך שהלך עם בנו בדרך רחוקה, ובדרך חשש בן המלך בראשו, ובמקום אחר היה לו קר.

נראה, שיש בדברים אלו משמעות גדולה.
לפני הרבה שנים, שמעתי סיפור על דוד המלך שמקורו בספר "בן איש חי". את הסיפור סיפר לי הרב ישראל הס זצ"ל, על חותנו, המקובל האלוקי הרב עטיה זצ"ל. הרב עטיה היה חולה, וסבל יסורים קשים. פעם אחת באו בני המשפחה לבקרו, וכשראו את יסוריו הקשים – פרצו בבכי. שאל אותם הרב עטיה – למה אתם בוכים? אמרו לו: בגלל היסורים הקשים שיש לך.
סיפר להם הרב עטיה סיפור: אחרי חטאו של דוד בבת שבע, הביא עליו הקב"ה יסורים קשים מאוד. ולדוד המלך היתה טבעת, שעליה היו חרותות האותיות: ג ז י. בכל פעם שהתגברו היסורים, היה דוד המלך מתבונן בטבעת ובאותיות שעליה, והיסורים היו חולפים.
אמר להם הרב עטיה: אתם חושבים שיש כאן איזה "מופת"? לא. האותיות הללו הן ראשי תיבות של המילים: "גם זה יעבור". כאשר רואים את המציאות לאחר שחלפו עשר או עשרים שנה – כל היסורים נראים דבר רחוק, ואפשר לראות אותם אפילו בעין טובה. מדרגתו של דוד המלך היתה, שהוא הצליח לראות עכשיו את המציאות במבט של עוד עשרים שנה. זהו מבט שבו כבר אין יסורים.
נראה, שלאור דברים אלה ניתן להבין את דבריו של רבי תנחומא. "בחזירתן" – הכוונה היא אלינו, הקוראים את הדברים בתורה, שנים רבות לאחר שהתרחשו בפועל. אנו קוראים את המסעות בכל שנה, ברוממות רוח. לפי מנהג האשכנזים, קוראים זאת במנגינה מיוחדת. למה? הרי המסעות מתארים את המקומות שבהם הכעיסו ישראל את הקב"ה במדבר?
אלא שעבר כבר זמן רב, היסורים והכעס חלפו, ונשאר הלקח שאנו למדים. היום אנו יכולים לראות הכל בחיוך. כל הכאבים חלפו, ונשארו הדברים הטובים שקיבלנו.

לאחרונה, סיפרתי את הסיפור על דוד המלך לכמה אנשים בענין הקורונה. למשל, דיבר איתי חתן, וסיפר שהוא מאוד חושש איך תהיה החתונה – כמה מוזמנים יהיו, ואיך תתנהל החתונה עם ההגבלות של משרד הבריאות. אמרתי לו: תעמוד במרחק, תוריד את המסכה מהפנים, ותעשה לי הצגה – איך אתה מספר לנכדים שלך על החתונה שהיתה לך בתקופת הקורונה. עוד לפני שהוא התחיל לספר – החיוך כבר עלה על פניו.
גם דברים שנראים לנו עכשיו מאוד קשים – מעלים על פנינו חיוך, כשאנו מספרים עליהם לנכדים שלנו. נער צעיר נכשל במבחן ומרגיש שהשמים נפלו. אם הוא יזכור את זה כשהוא יהיה סבא – הוא יספר על זה בחיוך גדול. ככל שהכשלון היה גדול יותר, החיוך יהיה גדול יותר.
על כן אומר רבי תנחומא1 – חשוב לקרוא את כל המקומות שבהם הכעיסו ישראל את הקב"ה, חשוב להזכיר את הדברים הקשים, את מחלתו של בן המלך. זה מלמד אותנו, שעם הזמן – גם השלילה הופכת לדבר חיובי.
מכל החטאים והקשיים שהיו במדבר – קיבלנו דברי תורה, פסוקים קדושים, דבר ה', סודות גדולים. הכעס הפך לדבר טוב. אחד המסעות נקרא "מִתְקָה". בתוך הכעס ניתן למצוא גם מתיקות. עם הזמן – הכל מתהפך לטובה.

יש בכך לימוד חשוב לתקופה שאנו עוברים עכשיו. ננסה לדמיין איך אנחנו מספרים על התקופה הזו לדור שלא חווה אותה, איך וירוס בלתי נראה טלטל והניע את כל העולם. אמנם יש גם הרבה סבל וצער בתקופה הזו. חשוב להקפיד על ההנחיות כדי למעט כמה שניתן בסבל. אך אנו ניקח איתנו הלאה רק את החוויות המיוחדות שעברנו בתקופה הזו. אם כך – אנו יכולים כבר עכשיו להתמקד בכך. לחנות ב"מתקה" ולא ב"חרדה". כך נמתק את כל הדינים הקשים, והכל יתהפך בע"ה למידת הרחמים, ונהיה כולנו בבריאות ובשמחה לאורך ימים ושנים טובות.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.


1 הרבי מלובביץ עומד על כך שרש"י מזכיר את שמו של רבי תנחומא, שלא כדרכו, כיון שדבריו באים לנחם אותנו.

תגובה אחת

  1. הסיפור שהרב סיפר לא מופיע במקורות השונים על דוד המלך אלא על שלמה המלך (עבודת ה' הפטרת מקץ) . בספר עוד יוסף חי – דרשות, פרשת צו מובא הסיפור אך ללא אזכור שמות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן