סוף פרק ד' ותחילת פרק ה'

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
סוף פרק ד' ותחילת פרק ה'

עסקנו בבקיעת הירדן, מה הצורך בנס של בקיעת הירדן? בכמה נקודות נגענו. בסוף פרק ד' נאמר כך

כא וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת-אֲבוֹתָם לֵאמֹר, מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה. כב וְהוֹדַעְתֶּם, אֶת-בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. כג אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת-מֵי הַיַּרְדֵּן, מִפְּנֵיכֶם–עַד-עָבְרְכֶם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם-סוּף אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ, עַד-עָבְרֵנוּ. כד לְמַעַן דַּעַת כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, אֶת-יַד ה', כִּי חֲזָקָה, הִיא–לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם, כָּל-הַיָּמִים. {פ}

תיאור התכלית . פעמיים למען. אחת בשביל העמים ואחת בשביל עם ישראל. שני טעמים.
מה המשמעות לעמים? למה שישמעו את הדבר הזה? שומעים את הדבר ויודעים שיד ה' חזקה. למה זה חשוב? רואים את ההמשך בתחילת פרק ה'.
לא כתוב שהעמים יחזרו בתשובה ויעזבו את פסיליהם, אלא

א וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל-מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה, וְכָל-מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל-הַיָּם, אֵת אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ ה' אֶת-מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַד-עברנו (עָבְרָם); וַיִּמַּס לְבָבָם, וְלֹא-הָיָה בָם עוֹד רוּחַ, מִפְּנֵי, בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל. {פ}

שמעו שהוביש מפני בני ישראל, לכן לא היה להם רוח מפני בני ישראל. חשיבות גדולה לגרום לכך שלא יהיה בהם עוד רוח. הדבר הזה אמור היה להשפיע בצורה ברורה על כל תהליך כיבוש הארץ. נראה מה אמורה הייתה להיות המשמעות, ברגע שהעמים היו באמת מפחדים ונבהלים מבני ישראל, ייתכן שכל אופי הכיבוש היה מתנהל אחרת לגמרי. אלא שקרתה תקלה והתכניות השתבשו, אבל זו הייתה מגמה אחת, שידעו שה' נותן את הארץ לנחלה לבני ישראל. זה אמור לעזור לעם ישראל, זו פגיעה מוראלית בצבאות מלכי כנען ולא יוכלו להילחם כמו שצריך בצבאות בני ישראל. נדייק יותר בהמשך.
(4:30) הנקודה השנייה היא לעם ישראל, שעם ישראל יירא את ה'. ככל הנראה בהקשר הזה שתהיה יראת שמים. זה תמיד דבר טוב, אבל כאן זה בהקשר הזה של העם שעומד לכבוש את הארץ. עם ישראל עומד לעשות משימה לא פשוטה. הקושי לא פשוט, שעם ישראל נכנס לארץ, אין לו עדיין מקום משלו, אין לו עורף עדיין. אפילו אילו היה עורף היה קשה, אבל בוודאי כשאין להם עורף איתן ונורמאלי. אין להם מקום ששייך להם. בסתם מלחמה העם כולו, הזקנים והילדים יושבים בעיר, ורק הצבא יוצא למלחמה. אבל כאן לא כך. (6:17) אין לנו ארץ. העם יושבים במחנה בגלגל. לא פשוט. צריך חיזוק בעניין, שה' איתם. ויותר מזה – כשיוצאים למלחמה יש סיטואציות קשות, אויב, לחץ, התורה מכירה במציאות הזאת, יש הירא ורק הלבב ולא ימס את אחיו. וכאן יש חיזוק גדול לעם ישראל, שרואים מי הרוח הגבית שלהם, הרוח שהעמידה את המים. ה' שמעמיד את המים. ואז צריכים לירוא את ה' ולא את עם הארץ שאתם נלחמים מולם. זוהי עוד מטרה שלמענה נעשה המבצע הנסי של מעבר הירדן.
קל לחבר לנקודה נוספת, שדיברנו עליה.
(7:40) ויאמר ה' ליהושע היום הזה אחל גדלך… מנהיגות יהושע. שמסוגל להיכנס לתפקיד לאחר מות משה, הוא יכול לקחת אותם למשימה הדורשת אמון גדול במנהיג. אין בעיה להנהיג כשהכול הולך בסדר, אבל כשהעניינים לא מתגלגלים כמו שצריך, חשוב שיהיה מנהיג שהולכים אחריו. ויהושע נדרש לגלות מנהיגות. ראינו מהפסוקים שהמעבר של עם ישראל בירדן לא נעשה ברוגע, בשלווה, אלא מעבר מפחיד מאוד. לעבור כשעמוד מים בגובה עצום עומד מעליך. עמוד מים עצום נערם ונערם לגובה. ממשיך לגבוה. המים עולים למעלה במקום לזרום למטה. נס עצום שכזה, ועם ישראל צריך לעבור.
סיפור נחשון בן עמינדב. על רקע זה הסיפור מופיע. ראינו את הדגש שמופיע, את אותו הביטוי: וימהרו העם ויעברו. העם ממהר לעבור. ממש לא פשוט. ואף על פי כן יהושע מצליח, העם רואה שיהושע מצליח להעמיד את הירדן, ומקבל את מנהיגותו. זו סיבה נוספת לבקיעת הירדן, ומזכיר מאוד, כמו במקבילה בים סוף ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וכאן ביהושע זה בדיוק מה שכאן קורה.
(11) מטרה נוספת קשרה ל12 האבנים , ננסה לגעת בזה בפרשה שתשלים את העניין, שתי פרשיות ישלימו, 1. הר גריזים ועיבל 2. המזבח הגדול שבונים שניים וחצי השבטים . כרגע ניקח רק עניין אחד.

יהושע ג' ט (11:50) ט וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: גֹּשׁוּ הֵנָּה–וְשִׁמְעוּ, אֶת-דִּבְרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם. י וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ–בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם; וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַחִוִּי, וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְהָאֱמֹרִי, וְהַיְבוּסִי. יא הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית, אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ, עֹבֵר לִפְנֵיכֶם, בַּיַּרְדֵּן. יב וְעַתָּה, קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ, מִשִּׁבְטֵי, יִשְׂרָאֵל–אִישׁ-אֶחָד אִישׁ-אֶחָד, לַשָּׁבֶט. יג וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ, בְּמֵי הַיַּרְדֵּן, מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן, הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה; וְיַעַמְדוּ, נֵד אֶחָד

דיברנו על הביטוי אל חי.
12 אנשים. מה תכליתם?
משהו מאוד חסר. לא כתוב מה עושים עם שנים עשר האנשים . לא כתוב בהמשך. קחו 12 איש ולא נאמר מה לעשות. רק מאוחר יותר נאמר בפרק ד' ב'

וַיֹּאמֶר ה', אֶל-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. ב קְחוּ לָכֶם מִן-הָעָם, שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים–אִישׁ-אֶחָד אִישׁ-אֶחָד, מִשָּׁבֶט. גוְצַוּוּ אוֹתָם, לֵאמֹר, שְׂאוּ-לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, הָכִין שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים; וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם, עִמָּכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם, בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר-תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה. {ס} ד וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ, אֶל-שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ, אֲשֶׁר הֵכִין, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אִישׁ-אֶחָד אִישׁ-אֶחָד, מִשָּׁבֶט. ה וַיֹּאמֶר לָהֶם, יְהוֹשֻׁעַ, עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֶל-תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן; וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת, עַל-שִׁכְמוֹ, לְמִסְפַּר, שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל. ו לְמַעַן, תִּהְיֶה זֹאת אוֹת–בְּקִרְבְּכֶם: כִּי-יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר, מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם. ז וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם, אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית-ה'–בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן, נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן; וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל–עַד-עוֹלָם. ח וַיַּעֲשׂוּ-כֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי-עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל-הַמָּלוֹן, וַיַּנִּחוּם שָׁם.

לוקחים למלון. מה הסיפור של המלון. הסיפור בפרק ג' חסר. בפרק ד' חזרו אליהם. למה זה כתוב כך?
בשביל מה לקחו בפעם הראשונה? אין לנו אלא מה שכתוב. רוצה 12 איש מכל שבט אחד. כל שבט ייתן איש אחד. על כורחנו זה מה שנאמר, זוהי המגמה עכשיו. שכל שבט ייתן איש, וכולם כבר יבינו מה הכוונה, איננו יודעים מה התכלית. אבל מה שלא תהיה התכנית, כל עם ישראל אמור להיות שותף. יש פה מפגן אחדות של עם ישראל. לכן לוקחים 12 אבנים ובונים ביחד. למה זה חשוב כל כך? כי לכאורה מפסיקים להיות 12 שבטים. בדיוק במעבר הירדן זה נחתך, כי יש שני שבטים שלא נכנסים לארץ, אלא נשארים שם ולכאורה מתנתקים מהם. עוד יהיה סיפור איתם. שבטי המערב יצאו למלחמה על אחיהם, זה יימנע ברגע האחרון. אבל אנחנו יודעים שיהיו סכסוכים ומלחמות בפועל, עד לשנים האחרונות של מלכות ישראל, יש מאבקים קשים מאוד בין עבר הירדן המערבי למזרחי. כאן נעשה הדבר הבא. הירדן שאמור להוות מחיצה וגבול, לתת תחושה שמעבר לו טומאת ארץ העמים, מה שקורה הוא שהירדן יתייבש, מיטשטש כאן הגבול, מעבר רציף וחיבור אמיתי בין הצד המערבי למזרחי. לכן יש צורך לשים 12 אבנים. (17:35) בתוך הירדן. דווקא במקום שמהווה הגבול והפרדה, דווקא שם יהיו 12 אבנים, איש איש משבט . משהו משותף. כל שבט נתן אדם. ייתכן שחשבו שצריך אותם לפעילות ריגול נוספת. ראינו שפעילות הריגול של יריחו לא עלתה יפה. אולי משלחת לנהל שיחות עם מלכי כנען, אולי משלחת לדאוג לעורף . כל מיני משימות לאומיות אבל מה שברור הוא שמה שעושים, עושים שנים עשר שבטים. אלא מה, עוד רגע זה לא יישאר, המים יכסו את זה. לכן חשוב לספר לדורות הבאים שביבשה עברו את הירדן. לא רק על כוחו של ה' אלא על אחדותו של העם. לכן בונים עוד מזבח של 12 אבנים. מאוחר יותר, יהיה עוד מבנה של 12 אבנים שאותו בונים שניים וחצי השבטים, משני צידי הירדן. זוהי עדות לכך שגם כשעם ישראל עבר והתחלק לשני חלקים זהו עם אחד, עם שני חלקים. זוהי נקודה חשובה שבשבילה כדאי לייבש את הירדן ולחצות ביבשה.

ההקבלה לקריעת ים סוף
כל אחד רואה את ההקבלה לקריעת ים סוף, ומי שלא ראה, זה כתוב בפירוש…. כאשר עשה בים סוף אשר הוביש… מעבר ים סוף דומה. אם חוזרים לסיפור יציאת מצרים יש הרבה דברים דומים. דבר בולט:יהושע פרק ד פסוק כא

וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה:

פרק ד' ה'
למען תהיה… ישאלון בניכם מחר
חזרה מדויקת על הלשון של יציאת מצרים. בניכם ישאלו על פשר יציאת מצרים, ותספרו להם על כך שיצאו ממצרים ונכנסו לארץ ישראל. אלא שהדברים השתבשו ולא תיכף נכנסו לארץ ישראל. עכשיו עברו ארבעים שנה וסיפור מעבר הירדן (22) . יציאת מצרים זה סיפור עתיק מאוד, מאז הלכו ארבעים שנה, זה רחוק מהדור הזה. רוב האנשים לא נולדו אז. אלו שהיו אז היו עד גיל 20. יש צורך בתזכורת. זה משהו לדורות. לדורות, הבנים ישאלו וכו'. סיפרו להם על כך. המשמעות היא שנכנסים כעם אחד.
(23) שירת הים
אם כך אנחנו נזכרים במה שנאמר בשירת הים. שירת הים, מבטאת מגמות שונות. כששואלים עצמנו לשם מה הייתה קריעת ים סוף, מוצאים בשירה מגמה אחרת. שירת הים ממעטת לתאר את קריעת ים סוף. לא זה העיקר. רוב שירת הים מדברת על כך שטובע צבא מצרים. שהצבא המצרי הוכה בים סוף, וזו הייתה המטרה. הכאת צבא מצרים, שראו את יד ה' מכה את הצבא המצרי. לכך יש מטרה חשובה מעבר לניצחון על מצרים. שמעו עמים ירגזוןחיל אחז יושבי כנען… נמוגו כל יושבי כנען. זו הייתה המטרה. מרכבתו של ה' מכה את מרכבתו של פרעה. כל העמים אמורים להפחיד את העמים כשעומדים להיכנס לארץ,לקבל תורה ולהיכנס לארץ. תביאמו ותיטעמו… קריעת ים סוף היה עניין שהסעיר את כל העולם, וזה עומד ברקע. אילו היה מורא של כל עמי כנען, כל הגישה את העולם הייתה שונה.
יהושע פרק ה

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עברנו עָבְרָם וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ( (ב) בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית: (ג) וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת: (ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם: (ה) כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ: (ו) כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (ז) וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ: (ח) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם: פ
(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (י) וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ: (יא) וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: (יב) וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא: ס (יג) וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: (יד) וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ: (טו) וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן:

פרק ה' ויהי כשמוע
זה ההמשך הישיר, ל… חיל אחז…נמוגו כל יושבי כנען. הייתה הפסקה של ארבעים שנה, לצערנו, ועכשיו חוזרים. והחזרה הזאת מחזירה אותנו לאותה נקודה.
(25:30) ברית מילה, ופסח, חוזרים לאותה נקודה של יציאת מצרים.
והדין היסודי ביותר של פסח, כל ערל לא ייאכל בו. חוזרים ארבעים שנה, שוב ניסן, עוברים את הירדן, עושים ברית מילה ועושים את הפסח. ממשיכים את אותו מהלך שהיה ביציאת מצרים, חוזרים אליו.

ברית המילה
הסיפור של המילה הוא סיפור מוזר. מבחינה צבאית ביטחונית, זהו אחד הדברים המטופשים לעשות. כולם יודעים שעם ישראל מתכונן למלחמה. נמצאים בערבות יריחו יוצאי צבא, כולם שמעו, כולם מוכנים, כבר שלחו מרגלים, כבר מלך יריחו יודע, כולם יודעים. מה עושה כל הצבא הגדול הזה? עושים ברית מילה ויושבים במחנה. שלושה ימים אחרי המילה זה קשה. העמים לא שמעו את זה? לא קלטו מה עושים בני ישראל? מדובר על מאות אלפי בריתות. (29:30) סיפור מסובך. גבעת הערלות, כמויות עצומות, ומסובך מאוד.
הרבה מאוד מהאנשים עשו לאחרים, בחרבות צורים, אבן מהטבע. הרבה מאוד אנשים שרק מלו אותם עכשיו מלו אחרים. פרויקט עצום. מאות אלפים עושים כזה דבר, ועכשיו מושבתים. יושבים עד חיותם. אבל לא פוגעים בהם בתקופה הזאת. למה לא תוקפים אותם? למה הם לוקחים מראש סיכון הזה, כל כך לא הגיוני? למען יראתם את ה' אלקיכם כל הימים. יד ה' מעמידה את הנד הגבוה הזה, וגם ישראל פוחד מה', ועכשיו ברית מילה, וברור מהי יד ה'. אולי גם פה הייתה צריכה להיות הופעה נסית גדולה כל כך.
השאלה
מה פשר העניין? וכל העם… לא מלו. למה לא מלו? שבת שמרו? כן. למה ברית לא עשו במדבר?

במדבר פרק ט
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: (ב) וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ:

הקושי הידוע והמפורסם, למה הפסוק הזה לא פותח את החומש?
הפסוק שפותח את ספר במדבר, פסוק דומה. במדבר פרק א

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:

בפרק א' באחד לחודש השני ובפרק ט' בחודש הראשון
כלומר הפסוק של פרק ט', מוקדם יותר.

ספרי במדבר פיסקא סד
וללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה שבתחלת הספר הוא אומר וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני וכאן הוא אומר בחודש הראשון ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה
רש"י במדבר פרק ט
(א) בחדש הראשון – פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד:

וגם רמב"ן אומר.

רמב"ן במדבר פרק ט
(א) בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון – מכאן אמרו חכמים (ספרי בהעלותך סד, פסחים ו ב) אין מוקדם ומאוחר בתורה.

מכאן אין מוקדם. פה אין מה לעשות, זה כתוב עם תאריכים. ברור שפרק ט' קודם לא'.
רש"י: כל ארבעים שנה לא עשו פסח… אלא רק כאן.
עם ישראל עשה את פסח בשנה הראשונה, ובשנייה, ואחר כך לא עשו את הפסח, עד לשנה הארבעים שנכנסים לארץ.
מדוע לא עשו את הפסח במדבר עד לשנה הארבעים?
ברור למה לא עשו. לא יכלו, כי לא נימולו. כל ערל לא יאכל בו. אז למה לא נימולו? כי לא נשבה להם רוח צפונית.

רש"י יהושע פרק ה
שנית – שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד וזו פעם שנית שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ולא היה להם יום נוח למול כמו ששנינו ביבמות, ורבותנו אמרו שנית זו פריעת מילה שלא נתנה לאברהם אבינו.

במה זה מסביר? במדבר זה מסוכן, בלי רוח צפונית. למרות שישבו במקומות שונים הרבה שנים, כמו בקדש ברנע ישבו 19 שנה. לא יכלו למול? אולי היה מזג אוויר קיצוני שלא אפשר ברית? במדבר פטורים ממצוות? אולי נבין שלא נשבה רוח צפונית, זה אולי סימן.
הקשר בין מילה לפסח
יש קשר גדול בין מצוות המילה למצוות הפסח. בראש וראשונה הזכרנו שהמילה היא תנאי לפסח.
מה המשמעות?
מילה ופסח אלו שתי מצוות העשה היחידות שיש על ביטולן כרת. (38) אין דבר כזה על מצווה נוספת. לבטל עשה, זה קל יותר מאשר לעבור על לא תעשה. כי אין פה מעשה, אלא פשוט לא עשה. זה בוודאי פחות חמור, ולכן אין על זה כרת. חוץ משתי מצוות על כרת ועל פסח. מה זה מלמד?
דברים עתיקים שנזכרו פעמים אחדות. אין אלו מצוות פרטיות כמו לולב למשל, אלא משהו מהותי יותר. אלו מצוות שמכניסות אותנו לעם ישראל.
מילה, הפרט נכנס לעם ישראל, ופסח זהו הקרבן הלאומי של עם ישראל. ברית המילה היא ברית עם הקב"ה. מי שלא נימול, לא יכול להקריב קרבן הפסח. מי שלא מקריב קרבן פסח, ונכרתה הנפש מעם ישראל, הוא לא חלק מעם ישראל. (40) לא כמו מי שלא נוטל לולב, שזה פספוס גדול, אך אינו מוציא עצמו מעם ישראל.
במדרש נאמר: שמות פרק יב

(מח) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:
רש"י שמות פרק יב
(מח) ועשה פסח – יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד? תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ, מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר:

הייתה הווא אמינא שגר שמתגייר מקריב קרבן ברגע שנכנס לעם ישראל. אולי באותה הזדמנות שידליק גם נר חנוכה… איזו מן הווא אמינא? קרבן הפסח הוא קרבן גרות. קרבן הברית. על מה באה הברית הזאת? היא באה בהקשר מיוחד. ה' כורת בריתות עם אברהם אבינו.
בראשית ט"ו
כל סיפור ברית בית הבתרים. ביום ההוא כרת ה' עם אברהם ברית לאמור: לזרעך נתתי את הארץ הזאת.

ברית נוספת בראשית פרק יז
ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:
… (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
…(י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: (יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: (יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: (יג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם:
(יד) וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:

ברית המילה וברית בין הבתרים שתי בריתות שכורת ה' עם אברהם על הארץ שייתן לאברהם. ברית כפולה. ברית המילה,
המילה כמצווה
בתורה המילה בקושי מופיעה כמצווה. מופיעה אצל אברהם אבינו, שם מופיעה כברית על הארץ. לזרעך אתן את הארץ הזאת. המילה מופיעה המילה בפרשת תזריע, ממש כבדרך אגב.

ויקרא פרק יב (ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:

כשאישה יולדת, מתי טמאה ומתי טהורה, ואגב כך מצוות מילה ביום השמיני. המצווה לא תופסת כאן מקום מיוחד, כמעט בדרך אגב. אברהם מל עצמו – שם זה ברית על הארץ עם אברהם. הברית השנייה היא ברית בית הבתרים, על הארץ, בהקשר של גלות מצרים ויציאת מצרים. זהו הסיפור שלנו. הבריתות האלו מקבילות בדיוק למילה ולפסח. (44:30) מתברר שהבריתות שה' כרת עם אברהם, אלו המצוות שקיימו בכניסה לארץ הופכות את עם ישראל לעמו של ה' שמקבל עכשיו את הארץ. קדושת הארץ מתחברת עם קדושת הזרע. לזרעך נתתי את הארץ… .כשתהיה ברית בבשר העם, יקבלו את הארץ. המשמעות של אותה הברית הוא שהולכים לקבל את הארץ.
המילה במדבר והבעיות שנוצרו
מה שקרה ביציאת מצרים, עם ישראל עשה את הפסח בשנה הראשונה ובשנה השנייה, נמולים. אז היו אנשים שיוצאים לדרך, מתארגנים. השנה השנייה בפרק ט' בספר במדבר מבטאת את ההכנות לכניסה לארץ. יוצאים כעם, זוכים לקבל תורה, ומתכוננים לכניסה לארץ.
החלו את המסע, והחלו התקלות, ובסוף השיא העגום והעצוב הוא פרשת המרגלים, והכול נתקע. ופתאום התברר שהדור הזה לא ייכנס לארץ ולכן אין משמעות בכלל שיעשה ברית מילה. וממילא לא יכלו לקיים את הפסח. ברית מילה היא ברית על הארץ, וכשברור לדור שהוא לא ייכנס לארץ, אז לא מלים ולא עושים פסח. וזוהי חרפת מצרים.
גלותי חרפת מצרים
החרפה שנשארה להם ערלה, כי לא מלו, כי לא יכלו להיות אלו שזוכים להיכנס לארץ ישראל, לא זוכים בברית על הארץ. אז רוח צפונית היא סימן מאת ה' שאין עכשיו חיבה מיוחדת לעם ישראל (48) לעשות ברית.
שאלה: אילו לא הייתה באמת רוח צפונית ולכן לא יכלו לעשות את הברית, הרי היה אונס, ואונס רחמנא פטרי??!!
אלא החרפה שהם במצב כזה, איתם הופרה הברית. זוהי הנקודה. הדור הזה הופרה הברית איתו, לא מקבל את הארץ, מסתובב במדבר. באמת הייתה פה הבנה שה' לא מעוניין בברית איתם עכשיו. ייתכן שרצו לעשות ברית מילה ואי אפשר היה כי לא הייתה רוח, אבל זה רק ביטוי שאנחנו מבינים שהקב"ה לא חפץ עכשיו בברית. (49) כי אין משמעות לעשות ברית מילה כשאתה לא תיכנס לארץ, ברית המילה היא ברית שלזרעך אתן את הארץ הזאת. זה הדבר שעכשיו סוגרים את המעגל. לכן ברגע שיהושע עומד להיכנס לארץ, עושים ברית ועושים פסח. כורתים ברית עם ה'.

סדר הדברים ביהושע
עוברים את הירדן בעשור לחודש, כמו שבמצרים לקחו את קרבן הפסח בעשור לחודש, אותו מהלך. ומה שהיה צריך ביציאת מצרים, קרבן הפסח. זהו דבר מוזר ביותר. עובר עכשיו המשחית ולא יודע איפה גר כל אחד, ואי אפשר לדעת איפה היהודי,לכן סימנו להם סימן בולט. מה משמעות כל זה. תן למשחית רשימת כתובות. אנחנו מבינים שזה לא הפשט. עם ישראל יוצא ממצרים לחירות. חירות זה לא דבר שפתאום מעניקים לאדם. אדם שהוא עבד, גם אם מעניקים לו חירות, נשאר עבד. עם ישראל צריך לעשות צעד בונה חירות. לבוא מול המצרים, לקחת את אלוהי מצרים, לקשור אותם על המיטה, יותר מזה, לשחוט אותו, ולסמן בפתח ש"פה גר יהודי גאה", שלא פוחד מהמצרים. עם ישראל מפחדים מהמצרים. זה לא פשוט. עם ישראל פחד מהמצרים , היה צריך לגלות את חירותו. הרבה דברים עם ישראל לא עשה כמו שצריך, אבל זה דבר אדיר. דרש את הצעד שאומר, אנחנו מאמינים בה', ופוחדים מה' יותר מאשר מן המצרים. יהודי גאה, שעושה את הדבר הזה – המשחית אליו לא יבוא. אבל זה לא פשוט.

ברית המילה כדם הפסח
כאן חוזרים על המהלך, על אותו העיקרון. שם דם הפסח, כאן ברית המילה. כל הצבא מושבת. עומדים מול צבאות כנען ערוכים למלחמה, ואומרים, פה יש צבא יהודי שסומך על ה'. זה מבצע אדיר ומסובך ומסוכן. עוצמה שעם ישראל מגלה. היום הזה גלותי את חרפת מצרים. אז אפשר לקבל את ארץ ישראל – לקבל את הפסח. עשו את הצד שלהם בברית. באה בקיעת הירדן ומספרת להם סיפורים עתיקים, ים סוף, היינו שם. שמענו למרגלים על הענקים וכו', ואז הפסדנו את הכול. מתקנים את הדבר הזה עכשיו. עם זה אפשר להתקדם. אחרי ברית שכזאת אפשר לקיים את הפסח ולהיות ערוכים לכיבוש הארץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן