פרק ט' – "כשלושים ושישה איש" – יאיר בן מנשה

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
פרק ט' – "כשלושים ושישה איש" – יאיר בן מנשה

סיימנו את המערכה על העי בשני שלביה.
נחזור לפרק ז' י"א ועלו מן העם שמה… וינוסו… כשלושים וששה איש… הביטוי המוזר כשלושים וששה איש, כבר עמדנו על הקושי
כ' השיעור או כ' הדמיון, כמו שלושים וששה, והוא רובה של סנהדרין. אדם אחד שהוא שקול כרובה של סנהדרין, והוא יאיר בן מנשה. אכן בוודאי מה שמביא את חז"ל לדרשה שכזאת הוא הביטוי המוזר כ… אך מכאן ועד להגיע לזה שזה יאיר בן מנשה, יש כברת דרך. בזמנו אמרנו שחז"ל רצו לומר כאן שמי שיצא למלחמה הם משניים וחצי השבטים שהתנו איתם שיהיו חלוצים, ולכן החלוץ שנפל הוא משבט מנשה. זה כנראה נכון אך איך הגיעו חז"ל לומר כך? וואיך הגיעו לומר שהוא שקול כרובה של סנהדרין.
יש פה כמה דברים. יותר נוח המספר שלושים וששה שהוא רוב סנהדרין, אך לומר שזהו יאיר בן מנשה, מה הסיפור מאחורי הדברים. (4:40) נבדוק מהי משמעות הדברים. נפתח את הדברים בשלבים.
דבר מעניין שאותו שמעתי לפני הרבה שנים, מישהו סיפר לי בשם הרב נבנצאל, אני מקווה שאני אומר כפי שהוא אמר, ואם יש תקלה היא שלי. באחריות שלי. מקווה שאני אומר את הדברים נכון. דבר מעניין. כשאני קורא את ספר דברים, פרק ג':
השנה היא השנה הארבעים אחרי כל המסע.

א וַנֵּפֶן וַנַּעַל, דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן; וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל-עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה–אֶדְרֶעִי. ב וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, אַל-תִּירָא אֹתוֹ–כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ, וְאֶת-אַרְצוֹ; וְעָשִׂיתָ לּוֹ–כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. ג וַיִּתֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ, גַּם אֶת-עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן–וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ; וַנַּכֵּהוּ, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד. ד וַנִּלְכֹּד אֶת-כָּל-עָרָיו, בָּעֵת הַהִוא–לֹא הָיְתָה קִרְיָה, אֲשֶׁר לֹא-לָקַחְנוּ מֵאִתָּם: שִׁשִּׁים עִיר כָּל-חֶבֶל אַרְגֹּב, מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן. ה כָּל-אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת, חוֹמָה גְבֹהָה–דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ: לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי, הַרְבֵּה מְאֹד. ו וַנַּחֲרֵם אוֹתָם–כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ, לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן: הַחֲרֵם כָּל-עִיר מְתִם, הַנָּשִׁים וְהַטָּף. ז וְכָל-הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים, בַּזּוֹנוּ לָנוּ. ח וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא, אֶת-הָאָרֶץ, מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן–מִנַּחַל אַרְנֹן, עַד-הַר חֶרְמוֹן. ט צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן, שִׂרְיֹן; וְהָאֱמֹרִי, יִקְרְאוּ-לוֹ שְׂנִיר. י כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר, וְכָל-הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, עַד-סַלְכָה, וְאֶדְרֶעִי–עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג, בַּבָּשָׁן. יא כִּי רַק-עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים–הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן: תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ, וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ–בְּאַמַּת-אִישׁ.

המיטה המיוחדת של עוג, לא מעניינינו כרגע. את כל הארצות הללו של עבר הירדן המזרחי כבשנו ומכוח זה, זה הפך לארץ ישראל. לכן יכול היה להנחיל אותה לשניים וחצי השבטים. (7:36)

יב וְאֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ, בָּעֵת הַהִוא; מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן, וַחֲצִי הַר-הַגִּלְעָד וְעָרָיו–נָתַתִּי, לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי

זה החלק הדרומי יחסית

יג וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג–נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל-הַבָּשָׁן, הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים

כלומר עם ישראל כבש את זה, ווא נתן לראובני לגדי ולחצי המנשה. זה כיבוש של עם שיראל כולו. עכשיו דבר מעניין בפסוק יד

יד יָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לָקַח אֶת-כָּל-חֶבֶל אַרְגֹּב, עַד-גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי, וְהַמַּעֲכָתִי; וַיִּקְרָא אֹתָם עַל-שְׁמוֹ אֶת-הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. טו וּלְמָכִיר, נָתַתִּי אֶת-הַגִּלְעָד. טזוְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן-הַגִּלְעָד, וְעַד-נַחַל אַרְנֹן, תּוֹךְ הַנַּחַל, וּגְבֻל–וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל, גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן.

ההבדל פה בולט מאוד. לראובני (8:37) ולגדי נתתי, למכיר נתתי. יאיר בן מנשה לקח. משה רבנו מתאר שאנחנו כבשנו כיבוש של עם ישראל, לא כיבוש יחיד. אם זה כיבוש יחיד זה לא התקדש, אך משה רבנו לא אומר שזה לא התקדש, אלא את כל נחלת סיחון ונחלת עוג כבשנו אנחנו. נחלת סיחון ניתנת לבני ראובן ולבני גד, ונחלת עוג ניתנת לבני מנשה. בני מנשה זה מתחלק בין בני יאיר בן מנשה ובין בני מכיר בן מנשה. אם הוא לקח לבד אז זה לא יכול להיכלל במה שאמרנו קודם שאנחנו לקחנו וניצחנו. קודם כתבו שעם ישראל כובש ויהושע מחלק את זה. זה קורה אצל בני ראובן וגד ובני מכיר, אצל יאיר כתוב שהוא לקח. ואז זה לא הכיבוש של בני ישראל, אבל הוא אומר שכן, אומר במפורש ונלכוד את כל עריו… כל חבל ארגוב. מי קיבל את חבל ארגוב? יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגוב. זה מוזר מאוד.
בצורה בולטת הדברים מופיעים גם בספר במדבר ל"ב (22:13) פסוק ל"ט

לט וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, גִּלְעָדָה–וַיִּלְכְּדֻהָ; וַיּוֹרֶשׁ, אֶת-הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר-בָּהּ. מ וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת-הַגִּלְעָד, לְמָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה; וַיֵּשֶׁב, בָּהּ. מא וְיָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה הָלַךְ, וַיִּלְכֹּד אֶת-חַוֹּתֵיהֶם; וַיִּקְרָא אֶתְהֶן, חַוֹּת יָאִיר

ולא כתוב וייתן משה את חוות יאיר. זה מדויק זה לא מקרי. (12)… . לוקח מנצח ומשה מעניק לו את זה. יאיר לוקח לבד, ולא מעניקים לו, אז איך זה נחשב כיבוש רבים? כי ראינו שזה נחשב כיבוש רבים. על כורחנו שיאיר לא זקוק לנתינה של משה רבנו, כי כשהוא הולך זה מבטא את עם שיראל. איך זה מבטא את עם ישראל? זה כתוב במפורש. הוא לבד כבר לא נחשב לבד. ללמד שיאיר בן מנשה שקול לרובה של סנהדרין. סנהדרין מייצגת את העם כולו, ויאיר כשעושה משהו באופן פרטי, כאילו הוא ציבורי. כשלוקח לבד, כאילו רובה של סנהדרין נמצאת אצלו. מכאן לקחו חז"ל את המדרש. ממילא הפסוקים משאירים את זה בצורה כזאת.
אחר כך עוברים לתיאור של מלחמה אחרת שבהם נאמר שהחלוץ (14) שאמור להילחם שמה הוא באמת מהאנשים הללו. נראה למה לא אומרים שהחלוץ שצריך להילחם הוא מבני ראובן או מבני גד, למה דווקא ממנשה? נופלים שמה כשלושים וששה איש, אז חז"ל מוצאים שם את הרוב. זוהי תפיסת העולם מאחורי זה. עד כאן הדברים ששמעתי משמו של הרב נבנצאל. נחזק עוד כמה דברים.
נחזור לסוף פרשת מטות, פרשת שניים וחצי השבטי והתנחלותם בעבר הירדן. מדברים על שנים וחצי השבטים, (בסוגריים – איך הגיעו להיות שניים וחצי, איך הגיע חצי המנשה.) (15) מאיפה זה הגיע. תופעה מוזרה. אבל נבדוק האם זה נכון בפסוקים. במדבר לב

א וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד–עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה. ב וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. ג עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, וּשְׂבָם וּנְבוֹ, וּבְעֹן. ד הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל–אֶרֶץ מִקְנֶה, הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ, מִקְנֶה. {ס}

איפה מנשה בכלל? גם בהמשך הפרק, פסוק כ"ה, כ"ז, ל"א. אין מנשה. שניים וחצי? שני שבטים.

פסוק ל"ג: לגוַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף, אֶת-מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וְאֶת-מַמְלֶכֶת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן: הָאָרֶץ, לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת–עָרֵי הָאָרֶץ, סָבִיב.

מאיפה נחתו חצי מנשה? (17) כל המו"מ מנהלים שתי השבטים, אך כשמקבלים גם חצי מנשה פה. מה קרה שפתאום התייצבו בני מנשה? יש כמה כיוונים. כיוון אחד, יש פירוש נפלא ששמעתי, ולא זוכר של מי הפירוש, לא הרעיון שלי.משה רבנו צירף את שבט המנשה לגד ולראובן מסיבה ברורה. משה הרגיש שאצל גד וראובן לא הכול חלק. לא הכול בסדר. הדברים ידועים בחלקם. כאשר משה רבנו מנהל את המו"מ יש הרבה חזרות. חז"ל לומדים מכאן הלכות של מו"מ. אבל ברובד הפשוט, זה נתן הרגשה לא טובה. הכול מתחיל מהמקנה. ואז באים למשה לבקש נחלה, ומשה נותן להם נאום שלם, משה חושש שהם חוזרים על חטא המרגלים. והם אומרים למשה, לא הבנת אותנו, אנחנו לא באים להשתמט מהמלחמה. לא זו כוונתנו. (19:50) אז הם אומרים את התנאי, פסוק כ"ז

פסוק כ': כ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, אִם-תַּעֲשׂוּן אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה: אִם-תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה', לַמִּלְחָמָה. כא וְעָבַר לָכֶם כָּל-חָלוּץ אֶת-הַיַּרְדֵּן, לִפְנֵי ה', עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת-אֹיְבָיו, מִפָּנָיו. כב וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה', וְאַחַר תָּשֻׁבוּ–וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה', וּמִיִּשְׂרָאֵל; וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם, לַאֲחֻזָּה–לִפְנֵי ה'. כג וְאִם-לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה'; וּדְעוּ, חַטַּאתְכֶם, אֲשֶׁר תִּמְצָא, אֶתְכֶם. כד בְּנוּ-לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם; וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם, תַּעֲשׂוּ.

בשביל מה כל האריכות הזאת של משה. היה יכול לומר במשפט אחד, ככל היוצא מפיכם כן תעשו. כפי שאמר להם אכן בסוף פסוק כ"ד, אך הוא לא אומר כך כאן. משה רבנו מלמד את בני גד וראובן שני שיעורים חשובים מאוד.
שיעור 1: בני גד ובני ראובן אמרו גדרות צאן לצאננו ואחר כך ערים לבננו. משה אומר להם בסדר הפוך, קודם הילדים ואחר כך הצאן. זה הדבר שמשה מלמד אותם. כמו שאמרתם, תיקון קטן, בפסוק כד: ערים לטפכם וגדרות לצאן. נקדים את הערים לטף.
שיעור שני הוא משה רבנו לא נמדדת רק אם יש מקום או אין מקום לצאן. ארץ ישראל היא משהו אחר לחלוטין. ארץ מיוחדת, שונה לגמרי מעבה"י המזרחי. לא רק שיקולים של מקנה וכד'

כ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, אִם-תַּעֲשׂוּן אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה: אִם-תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה', לַמִּלְחָמָה. כא וְעָבַר לָכֶם כָּל-חָלוּץ אֶת-הַיַּרְדֵּן, לִפְנֵי ה', עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת-אֹיְבָיו, מִפָּנָיו. כב וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה', וְאַחַר תָּשֻׁבוּ–וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה', וּמִיִּשְׂרָאֵל; וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם, לַאֲחֻזָּה–לִפְנֵי ה'. כג וְאִם-לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה'; וּדְעוּ, חַטַּאתְכֶם, אֲשֶׁר תִּמְצָא, אֶתְכֶם

(22:40) שמתם לב שיש ביטוי שחוזר. ארץ ישראל היא הארץ לפני ה'. לא שוקלים רק שיקולים של מקנה. הם אמרו ניחלץ חושים לפני בני ישראל, אך לארק לפני בנ"י, אלא לפני ה'. האם למדו את השיעור?

כה וַיֹּאמֶר בְּנֵי-גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֶל-מֹשֶׁה לֵאמֹר: עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה. כוטַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ, מִקְנֵנוּ וְכָל-בְּהֶמְתֵּנוּ–יִהְיוּ-שָׁם, בְּעָרֵי הַגִּלְעָד. כז וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל-חֲלוּץ צָבָא, לִפְנֵי ה'--לַמִּלְחָמָה: כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי, דֹּבֵר.

(23:30) למדו את שני השיעורים. הקדימו טף ונשים וכן לפני ה'. הבינו. יפה.
משה שוב אומר, צריך חיזוק גדול. אבל אחרי הכל יש פה איזו בעיה. מה עושה משה רבנו, כמו שמחזק אותם בדברים הללו, הולך ושם איתם אנשים שיחזקו את הקשר והחיבה לארץ ישראל. בתחילה הפרשה עוסק בה הרבה:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר.

הביטוי מזכיר לנו מקום אחר.
פרק כ"ז

א וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לְמִשְׁפְּחֹת, מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף; וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו–מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. ב וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם, וְכָל-הָעֵדָה–פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר

אותה סיטואציה. באות משלחות לפני משה. באותה סיטואציה באות בנות צלפחד. (25:30) אותה הסיטואציה באים בבקשה. אלה מבקשים ואלו מבקשים.
אלו מבקשים אחזוה ואלו מבקשים אחוזה. אבל ההבדל הוא עצום. אלו מבקשים אחוזה בחו"ל ואלו מבקשות אחוזה בארץ שיראל. מאין הגיעה אליהן אהבת הארץ? אמרו חז"ל הנשים היו מחבבות את הארץ. הגברים אומרים ניתנה ראש ונשובה מצרימה, והן אומרות תנה לנו אחוזה בארץ ישראל. תראו כמה זה מודגש, הייחוס.
הפסוק אומר

א וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לְמִשְׁפְּחֹת, מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף

מנשה היה ממשפחת יוסף. לשם מה החזרה על השבט? איזה דגש כאן? אומרים חז"ל למה זכה יוסף להיקבר בארצו? יוסף ש…(27) משה לא זכה להיקבר בארצו. משה שמע איש מצרי הצילנו ולא הגיב. יוסף אומר שהוא איש עברי. הוא הודה בארץ זרה.

דברים רבה (וילנא) פרשה ב
"א א"ר לוי אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין גבירתו אומרת (בראשית לט) ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר אלא (שם /בראשית/ מ) גנב גנבתי מארץ העברים נקבר בארצו מנין שנא' (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם את שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך כיצד בנות יתרו אומרות (שמות ב) איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק לפיכך לא נקבר בארצו.

משה שמע שבנות יתרו אומרות איש מצרי ולא הגיב, ויוסף מציג עצמו ואומר איש עברי.. גונב גונבתי מארץ העברית, למרות שקשה לומר זאת במצרים. לכן בנותיו מחבבות את הארץ. לא רק בנות צלפחד, יש לכך גם סיום בסיום ספר במדבר, סוף פרשת המדבר, עומדים להיכנס לארץ. במדבר פרק לו

(א) וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(ב) וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה ה' לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאדֹנִי צֻוָּה בַה' לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: (ג) וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ: (ד) וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן:

שבט מנשה הם מחבבים את הארץ, רוצים את הארץ. לא רוצים שיגרע מנחלתן. מה עושה משה רבנו? בני גד וראובן משה נותן להם שיעור מוסר, אך שם איתם שליחים, לחיזוק. שילמדו ציונות, את חצי שבט מנשה. בני מנשה אלו שמחבבים את הארץ, גם להם יש נחלות בעבר הירדן המזרחי, אך (29) כל כולם מחוברים לארץ. ואולי מהבחינה הזאת זה מתבטא, שגם אם חצי השבט יהיה בחצי המזרחי, חצי מהשבט נמצא בעבר הירדן המערבי, זה מבטא את העניין שהם נשארים קשורים.
נקדם את זה עוד שלב. הרכבה אחת שיוצאת פשוטה: חז"ל הבינו מתוך הפסוקים שכאשר יוצאים למלחמה ונפל אחד בקרב, אז זה מישהו מהחלוצים, שהיו שם גד ראובן וחצי מהמנשה. למה אומרים חז"ל שהוא דווקא משבט מנשה? כוח החלוץ, איך היה נראה? גד ראובן ובשפיץ חצי שבט המנשה. ובשפיץ של השפיץ החלק החזק ביותר שנמצא שמה. זה מתאים לחיבור המיוחד הזה, לארץ ישראל, אז מי בראש? אומרים חזל זה יאיר בן מנשה.
(שקול כרובה של סנהדרין. כשמכיר לוקח זה נראה לבד, שבט אחד לוקח אז משה צריך לתת, אבל ביאיר התורה ויתרה על הדבר הזה. איך הפך נחלת כולם? סימן שיאיר בן מנשה היה נחשב כרובה של סנהדרין)
נקודה נוספת. הגמרא בבבא בתרא קכא ע"ב (31:30)

והתניא: יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב, ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ, שנאמר: +יהושע ז'+ ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש, ותניא: שלשים וששה ממש, דברי ר' יהודה; אמר לו רבי נחמיה: וכי נאמר שלשים וששה? והלא לא נאמר אלא כשלשים וששה!

אומר הרשב"ם.

נולדו בימי יעקב – גמרא.

בראשית פרק מ"ח: (33)

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:
… (יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ:

מה זה גם? הראה אותי אלקים את זרעך. למה גם? מה אומרי םחזל? כל גם בא לרבות. לא רק את זרעך ראיתי אלא גם את הבן של בנך ראיתי. הבן של מנשה ראיתי. מיהו? מכיר בן מנשה, ויאיר בן מנשה, ועדיין זכה יעקב לראות אותם. כל גם בא לרבות, וגם כל את. לעומת זאת כל אף או רק בא למעט.
למה אֶת בא לרבות? כי השלם הוא יותר מסכום חלקיו. בא לרבות עוד משהו.(35) למה רק בא למעט? רק לשון לרוקן. והבור ריק אין בו מים, אפילו נחשים אין בו. גם בא לרבות, זה תפקידה, לעומת אך שאומרת כמעט. גם באה להוסיף תוספת. אם את בא לרבות, א-ת אז רק בא לרבות…
גם את זרעך, אולי בא לרבות את אחותו? מסורת שבא לרבות את יאיר ומכיר. תראו מה רואים בפסוקים:
יאיר ר"ת ישראל אל יוסף ראה – ראשי תיבות יאיר. פעם יחידה בתורה שיש ר"ת של יאיר. (37:50) צריך לרבות עוד מישהו, רומזת התורה שהכוונה ליאיר.
בוא נחבר את הדברים. יש פה דבר עמוק ונפלא. יאיר בן מנשה מבטא איזושהי נקודת חיבור עמוקה, עוד היה מימי יעקב, מחזיק מעמד עד הכניסה לארץ, נלחם את המלחמות על כיבוש הארץ. הוא זה שמבטא את המעבר מגלות לגאולה, עם כל המשמעות של העניין הזה. עכשיו באה המלחמה ובמלחמה הזאת נהרג יאיר בן מנשה. אז מבינים א ת השבר הגדול, שזועק שם מהפסוקים, נראה שבר מופרז. המשבר רמוז שם בפסוקים,
וימסלבב העם ויהי למים
פאניקה אדירה, בוודאי אם מדובר באדם אחד ולא בשלושים וששה. לכן… עד השברים. לא ברור מה הכוונה של הפסוקים, השברים בירידה לים המלח, שבר נורא שהם נשברים, והתגובה המדהימה היא התגובה של יהושע. יהושע פרק ז

וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם: (ו) וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם: (ז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:

(40)מה אומר יהושע? מה שאמרו בני גד ובני ראובן, בואו נישאר בעבר הירדן המזרחי. מה יהושע יגיד דבר כזה? אם אין לנו את יאיר בן מנשה המבטא את החיבור הזה של מגלות לגאולה, יאיר שלקח נחלה בעבר הירדן המזרחי לחבר לעבר המערבי, ללמד מהי אהבת ארץ, אם הוא נלקח מאיתנו אולי זה איתות מהשמים שאנחנו לא ראויים עדיין. זה השבר הגדול, וההתרסקות הגדולה, וה' אכן גוער ביהושע, צריך לתקן לא לבכות ולהתייאש. צריך לעבור, צריך לתקן את מה שהיה כאן. חשפנו רק את חלקה של התמונה. מה שלא חשפנו, הוא המשך הסיפור,וחוות יאיר ממשיכות לככב ומוצאים את השופט יאיר הגלעדי, מוצאים את חוות יאיר בימי שלמה, נציגים של מוצאים בדברי הימים שהיה סיפור שכבשו מאיתנו את חוות יאיר. הסיפור החל עוד בימים שעם ישראל היה במצרים, אבל זה סיפור לפעם אחרת.
יש עוד כמה חריגים שחיו כמו שרח בת אשר, האישה החכמה מאבל בית מעכה, הייתה בכל אופן אחרי 400 שנה. ויש עוד כמה כאלו שחזל מספרים שהגיעו לגילאים כאלו.
(45) את הראש של חזל רציתי להראות. את הפסוקים אפשר להסביר גם אחרת. מי שרוצה לדעת איך חזל לומדים את זה. יש פה עוד הרחבת דברים.
(47) וידוא ההריגה של עכן
העמק דבר אומר שמשה שלח את בני מנשה כיוון שהם היו בני התורה.
וידוא הריגה של עכן בסוף פרק ז'
הפסוקים שם די קשים. פסוק כ"ד יהושע פרק ז

(כד) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר:
(כה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים:
(כו) וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

השאלה מתחלקת לשני חלקים: א. במה אשמים בניו ובנותיו? התשובה היא שהיו שותפים פאסיביים לפשע. לא עסקו במניעת פשע. אך כזה עונש על אי מניעה זה נשמע חרי.
ב. ההגזמה בעונש. עונש על עונש. (49) ויעשו גל אבנים גדול, אולי לא בנוסף אלא במה שרגמו אותו. מה הנקודה? פשט הכתוב כפי שמביא רש"י.

רש"י יהושע פרק ז
(כד) ואת בניו וגו' וכל ישראל – לראות ברדויו ויוסרו מלעשות כמוהו:
ואת שורו ואת חמורו – לאבדם כמה שנאמר והיה כל הנלכד ישרף אותו וכל אשר לו:
(כה) וירגמו אותו אבן – שחלל את השבת:
וישרפו אותם – האהל והמטלטלין:
ויסקלו אותם – השור והבהמה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן