פרשת השבוע פרשת ואתחנן הרב תמיר כהןי"ג באב ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il



מעין של געגועים לארץ ישראל


תחינתו של משה רבנו להיכנס לארץ, לכאורה הושבה ריקם. נדמה שזו היתה תפילה שלא נענתה. אולם הרב נריה מביא בספרו: "מועדי הראי"ה" דברים ששמע מפי הרב קוק בפרשת ואתחנן, ומהם עולה תמונה שונה1:

בפרשת ואתחנן אמר מרן הרב זצ"ל על שולחנו הטהור:
מידות גדולות שהיו צריכות להקבע במסד האומה, נפתחו בגדולי - גדולים, והם שהעמיקו בהם עד השיתין של הנפש, והעלו אותם למרומים שברוח.
מידות החסד והאהבה נפתחו על ידי אברהם אבינו, מידות הגבורה והיראה נפתחו על ידי יצחק אבינו, וכיוצא בזה.
והנה רצה הקב"ה לפתוח שערי מידה חדשה, להעמיק בלב האומה הישראלית, מידת געגועים לארץ ישראל, שגם בהיותם על אדמת נכר, תהיינה עיניהם נשואות לציון, וליבם יהיה מלא המיה לארץ אבותיהם, ועמד ופתח מידה זו על ידי רעיא מהימנא, השליח הראשון אשר נשתלח לגאול את ישראל.
"ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (דברים ג', כג-כה) - שיטח משה רבנו תחנונים ותפילות כמנין ואתחנ"ן, והרחיב והעמיק רבות רבות בהפצרותיו, ככל המבואר בספרי הקדמונים, ובמיוחד ב"מגלה עמוקות", ובתחנוניו - תפילותיו המרובות של משה רבנו, נפתח מעין עמוק ביותר של געגועים לארץ ישראל שכוחו המרווה יפה לכל הדורות. ומאז כל השואב ממעיינו של משה רבנו, גם אם הוא נמצא במרחקים, מתגעגע הוא לארץ ישראל, ואין סוף לצימאון, ואין גבול לכמיהה, כי גדול המעיין ועמוק הוא.

תפילתו של משה לא נענתה במישור הנקודתי. בקשתו להיכנס לארץ ישראל לא התקבלה, אך תפילה זו פעלה רבות וקבעה לדורי דורות את מעיין הגעגועים של עם ישראל לארץ ישראל.
וממשה, למשה: רבי משה חיים לוצאטו, רמח"ל, חיבר ספר שנקרא: "תקט"ו תפילות", ובו 515 תפילות, כמנין "ואתחנ"ן", וכמנין: "תפלה" ו"שירה". נושאם של תפילות אלו הוא הכמיהה לגאולת ישראל, להקמת השכינה מן העפר וגילוי יחוד ה' בעולם. התפילות מתחילות במשפט: "א-ל אחד יחיד ומיוחד" וחותמות: "לישועתך קויתי ה' ", והן כוללות סודות מתורת הקבלה. רמח"ל מבאר את עניין ה"קיווי"2:

לישועתך קיויתי - ראשית הבריאה בתקוה, שכל התחתונים מצפים לשפעת עליונים על ידי תפלה או שיר... המְקַוה תמיד בשמחה בלי צער. כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה וחושב שאין לו תרופה. אבל המקוה אינו מצטער, כי הוא מקוה תמיד, ואפילו אם יתמהמה - מחכה. נמצא התקוה מחייה אותו. ומי שאינו מקוה מיד מת, ונשאר רחוק מה', ונענש על שאינו מקוה לה'. ומי שהוא מקוה נאמר בו: "גם כי אשב בחושך ה' אור לי", ה' דייקא. "לישועתך קיויתי ה' ".

האם התגשמו תפילותיו של רמח"ל? דומה שעדיין לא. מכל מקום, לא במלואן.
האם תפילותיו הושבו ריקם? כאן רמח"ל בעצמו נתן לנו את התשובה:

אבל המקוה אינו מצטער, כי הוא מקוה תמיד, ואפילו אם יתמהמה - מחכה.

אף אנו התפללנו, בקשנו, הפצרנו, בכינו והתחננו - וטרם נענינו. אולם אנו מלאים אמונה שבמקום כל שהוא גנוזות תפילותינו, יחד עם תפילות עם ישראל לדורותיו, והן פועלות ויפעלו את פעולתן לברכה, ובעזרת ה' נזכה לראות עין בעין בהתקיימותן.

בספר "משמרת אלעזר3" מובא ביאור לכפילות בפסוק: "נחמו נחמו עמי יאמר א-לוקיכם". נחמתו של עם ישראל בהווה, היא בכך שבכל דור עדיין יש צורך לנחם, ויש את מי לנחם. אות הוא שלא שכחנו את בית המקדש ועדיין אנו כואבים על אובדנו ומצפים לבניינו. וכך יש להבין את הפסוק: הנביא אומר לישראל: "נחמו", על ידי ש"נחמו עמי יאמר א-לוקיכם", שגם בחלוף הזמן יהיו עם ישראל במדרגה של מי שזוכרים את בית המקדש וזקוקים לנחמה.
חסימת ציר כיסופים פתחה בליבנו ציר של כיסופים ומעין של געגועים לארץ ישראל על כל חבליה, ואנו מקווים שמעין זה יהיה נחלתו של עם ישראל כולו, ובזאת נתנחם לעת עתה.




1 מועדי הראי"ה עמ' רל"ז.
2 אוצרות רמח"ל, "דרוש בעניין הקיווי", עמ' רמ"ו.
3 ספר שהופיע בעילום שם. מצוטט אצל א. קריב, שבת ומועד בדרוש ובחסידות, עמ' 218-217.



-------------------------------------------------------------------------------------------