המשנה בנגעים פי"ב (מ"ה):
כיצד ראית הבית, ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית (ויקרא יד), אפלו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא כנגע נראה לי בבית. וצוה הכהן ופנו את הבית (בטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן לראות את הבית(שם)), ואפלו חבילי עצים, ואפלו חבילי קנים, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר, עסק הוא לפנוי. אמר רבי מאיר, וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה, על כלי חרסו, ועל פכו, ועל טפיו. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחמר על ממונו החביב. אם כך על ממונו, קל וחמר על נפש בניו ובנותיו. אם כך על של רשע, קל וחמר על של צדיק.
רבי מאיר מלמד אותנו דבר יסודי.
כשאתה רואה פרשה בתורה שעניינה הוא "חומר", דהיינו הופעה של מידת הדין, דע לך, שאתה צריך לחפש את ה"קל" בפרשה, דהיינו את מידת החסד והרחמים המופיעים בפרשה.
דבר זה הוא במהות מידת קל וחומר. מלמדת היא אותנו כיצד להתייחס לפרשות החמורות שבתורה.
מגמת מידת קל וחומר היא החסד והרחמים. שואפת היא להוציא ולהופיע את הטוב שבכל דבר.
בחסידות אמרו שכיון שי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, הן כנגד י"ג מידות הרחמים הרי שקל וחומר שהיא הראשונה שבהן, היא כנגד "א-ל" שבמידות הרחמים.
שם זה הוא במידת החסד כמבואר בספרים והוא מטרת מידה זו.
ובזה יובנו דברי הרמ"ע מפאנו בביאור אין עונשין מן הדין, על פי דרכו של האר"י שקל וחומר הוא רחמים ודין וזו לשונו:
ולפי הדרך השני אין עונשין מן הדין דהא קיימא לן הלכתא רבתי פותחין בזכות תחלה וכתיב כי המשפט לאלהים הוא ולא מאלהים ואם פתחו לחובה על הקל שוב אין דנין לא את הקל ולא את החמור.
אין עונשין מן הדין כיון שכדי לענוש מן הדין צריך לומר ומה הקל יותר מצאנו שיש בו ענש, על החמור על אחת כמה וכמה. אם כן צריך לפתוח בחובה על הקל וזה מנוגד במהות לקל וחומר שמגמתו היא להקל, שצריך לפתוח בזכות: ומה אם בחמור מצאנו את הקל, קל וחומר שבקל שיהיה בו הקלות.
ודו"ק.