אגרא דכלה – דף יט/ב – כ/א
גמרא שבת (יו"ד י' ע"א) כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כתיב הכא (שמות יח יג) ויעמד העם על משה מהבוקר ועד הערב, וכתיב התם (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר. הנה היה מקובל בידם גזירה שוה מסיני, הלא כתבתי לך שלשים גזירה שוה הוא נגד מדת "רחום (שמות לד ו), הנה כשיש דין למטה אין דין למעלה ונתהפך לרחמים, ואיתא בתדב"א (רבה פ"ד) בפסוק (שמות לב כז) כה אמר ה' אלקי ישראל שימו איש חרבו כו', אמר שם מעיד אני עלי שמים וארץ כו', אלא אמר משה כשיש דין למטה אין דין למעלה. והנה אף על פי כן הקושיא במקומה עומדת האיך אמר משה כה אמר ה' אלהי ישראל. אלא הוא כך, דהנה כתיב (תהלים קמז יז) משליך קרחו כפתים לפני קרתו מי יעמוד, (תהלים קמז יח) ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים, (תהלים קמז יט) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי כו'. וצריך להתבונן קישור הענינים איך הוא משליך קרחו כו' לפני קרתו מי יעמד, היינו בעת תוקף הדינים ח"ו דגלידי מיא, והש"י ישלח דברו וימסם כו' להמתיקם, ישב רוחו יזלו מים חסד ורחמים, ומבאר באיזה אופן, מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, הנה כאשר ישפטו ישראל משפט צדק, הנה ימתקו הדינים כי כשיש דין למטה אין דין למעלה, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, על כן אין להם יכולת להמתיק הדינים ברחמים, והודיע הש"י לישראל דבר זה על ידי גזירה שוה הנמסרה בסיני, וגזירה שוה מעוררת מדת רחו"ם, להורות על ידי המשפט האמת נמתק הדין ונתהווה לרחמים, (ושפיר אמר משה כה אמר ה' אלקי ישראל, כי נדע מדברי אלקי ישראל ממסירת הגזירה שוה בסיני כשיש דין למטה אין דין למעלה). והנה עלה במחשבה ית"ש לברוא את העולם במדת הדין, וכשראה שאין העולם מתקיים שיתף מדת הרחמים והקדימה למדת הדין (ב"ר פי"ב ט"ו), והנה מי שממתיק הדין ומעורר הרחמים כאלו נעשה גם כן שותף, הבן הדבר. מעתה בין תבין בכאן כתיב ויהי ערב כו' קודם לבוקר, והתם כתיב מהבוקר כו' קודם לערב, כי על ידי המתקה נקדם מדת הרחמים למדת הדין, ודי בזה:
… משנה בחולין פרק ה' (דף פ"ג ע"א) יום אחד האמור באותו ואת בנו (ויקרא כב כח), היום הלך אחר הלילה, את זו דרש רבי שמעון בן זומא נאמר במעשה בראשית (בראשית א ה) "יום "אחד, ונאמר באותו ואת בנו "יום "אחד, מה "יום "אחד האמור במעשה בראשית וכו'. הנה לפי זה יונח לנו גם כן מה שלא נכתב יום ראשון רק יום "אחד, כדי שיהיה מופנה לגזירה שוה הנמסרה מסיני לענין אותו ואת בנו. וצריך להתבונן על מה עשה ה' ככה ללמוד אותו ואת בנו ממעשה בראשית בגזירה שוה ולא דבר ריק הוא. והנה משנה שלימה שנינו (ברכות ל"ג ע"ב) האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו, והנה בגמרא מגילה (כ"ה ע"א) בההוא דנחית וכו' ואמר אתה חסת על קן צפור כו', אתה חסת על אותו ואת בנו, כן חוס ורחם עלינו, ומסיק דמשתקין אותו שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות. ומקשו התם בתוס' (ד"ה מפני) על הפייטן שיסד (יום ב' דפסח) צדקו אותו ואת בנו ביום אחד בל תשחטו. ובירושלמי ברכות (פ"ה ה"ג) אמרו אינון דמתרגימין עמי בני ישראל כמה דאנא רחמן בשמיא, כך תהוון רחמנא בארעא תורתא או רחילא וכו' לא תכסון כו', לא עבדין טבות שהן עושין מדותיו של הקב"ה רחמים, עד כאן. והנה ראה נא ידידי יונתן תירגם כן, והנה בגמרא ברכות (ל"ג ע"ב) איתא גם כן ההוא דנחית קמיה דרבה כו', ואמר אתה חסת על קן צפור כן חוס כו', ולא הביא שם אתה חסת על אותו ואת בנו וכו', משמע דבאותו ואת בנו אין קפידא.
תורת לוי יצחק – עמ' שנ"ז
וצוה הכהן ופינו את הבית… ולא יטמא כל אשר בבית (ויקרא י"ד, ל"ו)… אמר רבי מאיר… אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי קל וחומר על ממונו החביב (נגעים פי"ב מ"ה)
י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן הן כנגד י"ג מידות הרחמים. אם כן המידה הראשונה, קל וחומר, היא כנגד השם א-ל.
והנה מצינו שמשה בתפילתו על מרים שתתרפא מצרעתה, אמר שם א-ל, "א-ל נא רפא נא לה" הרי ששם א-ל שייך לרפואת הנגעים.
והשיב לו הקב"ה "ואביה ירק ירק בפניה… תסגר שבעת ימים", מדת קל וחומר, כי משה הזכיר שם א-ל שהוא כנגד מידת קל וחומר.
ואף כאן לענין מה שחסה התורה בנגע הבית שלא יטמא כל אשר בבית שהוא כמו רפואת נגע, יש מדת קל וחומר. עכ"ל.
אש דת – חלק עשירי, פרק שלשה ועשרים, מאמר שני
ה. ולפי המורם כאן יבואר מאחז"ל חולין (ס' ע"א) דרש רבי חנינא בר פפא יהיה כבוד ה' לעולם ישמח במעשיו (תהילים ק"ד) פסוק זה שר העולם אמרו, בשעה שאמר הקב"ה למינהו – באילנו נשאו דשאים ק"ו בעצמן אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה למינהו באילנות, ועוד קל וחומר ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו אנו על אחת כמה וכמה מיד כל איד ואחד יצא למינהו, פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח במעשיו.
ולכאורה המאמר הלזה צריך ביאור. מהו ענין הקל וחומר וכן מדוע אמר שר העולם דווקא פסוק זה יהי כבוד וגו'.
אך לפי הנ"ל – שי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הם כנגד י"ג מדות של רחמים שעליהם הוסד הנהגת העולם, והמדה הראשונה בתורה הוא קל וחומר מכוון כנגד המדה הראשונה שביג"מ של רחמים – שם אל.
ו. נמצא שבשעה שדורשין קל וחומר שהוא שורש תושבע"פ מעוררין בזה את המדה שם אל ושהוא שם הכבוד, וממשיכים בזה את בחינת הכבוד מלמעלה בבחי' ואת מכבדיי אכבד, ואשר על כן בשעה שנשאו הדשאים קל וחומר בעצמן, גרמו בזה ששר העולם פתח אף הוא כנגדם יהיה כבוד ה' לעולם ישמח במעשיו כי תושבע"פ וכבוד ה' היינו הך, ועי"ז ממשיכים כבוד ישראל מלמעלה, ורק שם אל נסמך לכבוד ה', כיון שהוא הראשון והשורש למדות כנגד ק"ו שהוא שורש תושבע"פ – שהוא הרצון וההשתדלות להבין רצונו ית' ולקיימם לשם פועלם שעי"ז מתרבה כבוד שמים.
אור תורה (המגיד ממזעריטש) לפרשת בהעלותך
ואביה ירק ירק וגו' הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום. וקשה למה לא נכתב בתורה מה שהשיב הקב"ה למשה ק"ו לשכינה י"ד יום, מה השיב לו מדרך הראיות. ותירץ כי בי"ג מדות התורה נדרשת, והא' הוא קל וחומר, והוא כנגד המדה א"ל. ומשה אמר א"ל נא רפא וגו', לכך השיב הקב"ה וגו'.
ספר בני יששכר – מאמרי ראש חודש – מאמר ד
ג) לא איברי סיהרא אלא לגירסא [עירובין סה.]. היינו תורה שבע"פ מדת לילה לבנה מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה [תיקו"ז י"ז ע"א], והנה בתורה שבעל פה יש י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן (שושנה אית בה י"ג עלין [זוה"ק ח"א א' ע"א]), והנה המה מכוונים נגד י"ג מדות של רחמים, דהיינו כשאנחנו דורשים קל וחומר מעוררים מדת א"ל (וכמו שכתב הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל בשעה שביקש משה אל נא רפא וכו' [במדבר יב יג] השיב לו הקב"ה שידרוש קל וחומר ואביה ירק וכו' ועי"ז יעורר מדת א"ל) וכן באינך, והנה י"ג מדות כולם הם של חסד עליון א"כ הם י"ג פעמים חס"ד והם נקראים שלום רב, היינו שלו"ם במ"ם רבתי דאי"ק נחשבת ת"ר אז יעלה מספר שלו"ם תתקל"ו, י"ג פעמים חס"ד, על כן כיון דאיברי סיהרא לגירסא אנו אומרים ג' פעמים שלום בברכת הלבנה בכדי שיהיה נקרא שלום רב היינו שלום רבתי כנ"ל, וזהו שלום רב לאוהבי תורתך (שדורשים י"ג מדות באהבה, אהב"ה בגימטריא י"ג) ואין למו מכשול, כי על ידי זה מעוררים י"ג מדות של חסד, הבן הענין:
ספר בני יששכר – מאמרי חדש אלול – מאמר ב
והנה זה דרכינו כל היום כי לא במקרה הוא בתורתינו אשר ההלכה אחת נלמדת בקל וחומר ואחת בגזירה שוה וכיוצא מהמדות, אבל היא הכל בחכמה נפלאה, דהנה המדות שהתורה נדרשת בהם הלא הם תורה שבע"פ נמסרו מסיני, והמה מכוונים להי"ג מדות של רחמים הנכתבים בתורה שבכתב, דהיינו כשילמוד האדם מדת קל וחומר מעורר מדת א"ל (ועיין בכתבי הקדוש מהרד"ב זצלה"ה אמר, הנה משה שהתפלל על אחותו אל נא רפא נא לה [במדבר יב יג] הנה רצה לעורר מדת א"ל, השיב לו הקב"ה ואביה ירק וכו', היינו למוד קל וחומר ויתעורר מדת א"ל), וכשילמוד אדם גזירה שוה מעורר מדת רחום, וכן באינך, והנה כשיש לאדם ח"ו עונות ונגזר כנ"ל, הנה בלמדו גזירה שוה מעורר מדת רחום, ומדת רחום זה סגולתה והוא רחום יכפר עון ולא ישחית [תהלים עח לח], אפילו כשנגזר ח"ו השחתה על שונאי ישראל, במדת רחום יכפר עון ולא ישחית:
ולפי"ז הנה תבין ג"כ בכאן, דלבעבור זה נלמד הדבר בגזירה שוה, הנה כשילמוד האדם הגזירה שוה הזאת אתיא עון עון, הנה יעורר מדת רחום יכפר עון ולא ישחית, הבן הדבר, והנה תולדות הבנים הם בסגולה בהתעורר מדת וחנון כמו שאמר יעקב הילדים אשר חנן אלקים את עבדך [בראשית לג ה], על כן במדות שהתורה נדרשת בהן היא מדת בנין אב, כי סגולתה לעורר מדת וחנון שמסוגלת לבנים שהן בנין אב, הבן, אם כן לפי"ז תבין מדת וחנון מסוגל להוליד בנים ומדת רחום מסוגל להחיות הבנים שיהיו חיים וקיימים, על כן נאמר בפסוק כסדר הזה, וחנותי (מקודם להוליד בנים) ורחמתי (שיהיו הבנים חיים וקיימים), הבן הדבר, ובמקו"א הארכתי בענינים הללו ברחב ידים:
ח) וכיון שבאתי לכלל זה לדבר מענין הי"ג מדות שהתורה נדרשת, שהם מפתחות מכוונות לפתוח על ידיהן ולעורר הי"ג מדות של רחמים כמו"ש לעיל, הנה לא אכחיד אמרי קדוש דברי מחותני כבוד הרב הקדוש מהרצ"ה זצוק"ל, אשר אמר בברייתא דרבי ישמעאל, אמר בסוף הי"ג מדות וכאן שני כתובים וכו' ויבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, הנה המפרשים כתבו תיבת וכאן הוא כמו וכן, אבל גם תיבת וכן אין לו ביאור, וגם למה לא אמר וכן רק וכאן, ואמר הוא זללה"ה, דהנה מדה הי"ג בתורה הוא ונקה לא ינקה, והנה בגמרא רמינן נאמר ונקה ונאמר לא ינקה, הא כיצד, מנקה הוא לשבים ולא ינקה לשאינם שבים [יומא פו.], ונראה שלמדו הדבר מן הי"ג מדות שאמר מיכה [מיכה ז יח] בפסוקי מי אל כמוך וכו' עד מימי קדם, שהן מכוונות אל הי"ג מדות שבתורה (כידוע למשכילים [זוה"ק אד"ר ח"ג קל"א ע"ב]), והנה מימי קדם (שהוא מכוון נגד ונקה לא ינקה) הוא רמז אל התשובה שקדמה לעולם [ב"ר פ"א ד'], והוא המכריע, דמה שכתוב בתורה ונקה לא ינקה דסתרן אהדדי, הוא משום דהכל תלוי בתשובה, וזהו שאמר התנא בסוף מדה הי"ג שהוא מכוון והמפתח למדת ונקה לא ינקה, אמר, וכאן (היינו במדה הזאת) שני כתובים המכחישים זה את זה, היינו נאמר ונקה ונאמר לא ינקה, עד שיבא הכתוב השלישי (של מיכה והיינו מימי קדם הרומז על התשובה שנבראת קדם לעולם) ומכריע ביניהם (לומר לך שהכל תלוי בתשובה) מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים, עכ"ד ודפח"ח, יהא רעוא שיהיו שפתותיו דובבות, ואי"ה במקו"א אטייל בזה ארוכות וקצרות כיד י"י הטובה עלינו:
ספר בני יששכר – מאמרי חדש תשרי – מאמר ז
הנה היא המדה הראשונה בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הנה נגדו בתורה שבכתב בי"ג מדות המדה הראשונה היא אל שהיא חסד גמור כד"א חסד אל כל היום [תהלים נב ג], וזהו נרמז ג"כ מלתא דאתיא בקל וחומר שהוא דין טרח וכתב לה קרא בתורה שבכתב נכתב שהוא חסד כנ"ל הבן, על כן מי שהוא בעל תורה מקוים בו בהתהלכך וכו' ובשכבך וכו' והקיצות היא תשיחך בכל הדינים בין בעולם הזה ובין בעולם הבא בין דין דלעתיד, הגם שהדין נותן כך וכך והוא עפ"י השכל כמו"ש, הנה התורה שהיא תורת חסד למעלה מן השכל, וכיון שהנפש הוא מבני תורת חסד הנה הדין נותן שיתנהגו עמו בצדקה וחסד, וזה שיסד הפייטן ואתה במשפט תעשה צדקה:
ספר בני יששכר – מאמרי חדש תשרי – מאמר י
ולפי"ז על ידי מצות סוכה אנו ניזונים מכח קל וחומר, אם הקב"ה פורס סוכת שלום עלינו אור מקיף מלבוש מכל שכן שהוא התחייבות לזון אותנו, והנה קל וחומר בתורה שבע"פ הוא המדה הראשונה מן י"ג מדות שהתורה נדרשת מכוון נגד המדה הראשונה מן י"ג מדות של רחמים הוא מדת א"ל, ונ"ל דבזה תמצא טוב טעם בכוונת האריז"ל לכוין שם א"ל בצירי, והנה שם א"ל מורה על חסד כד"א חסד אל כל היום [תהלים נב ג] כי הש"י מכלכל חיים בחסד, והנה באים לנו המזונות על ידי קל וחומר המעורר מדת אל חסד בכדי שיזון אותנו בחסד אפילו אין לנו זכות ח"ו, וכבר קדם מאמרינו שהקל וחומר הראשון שבתורה הוא מה שנשאו הדשאים קל וחומר בעצמן, ולמה עשה היוצר בראשית כן ולא אמר בפירוש למינהו עד שיצטרכו להוליד קל וחומר, והוא להיות הדשאין המזון הראשון שנברא בעולם הנה נתהווה פעולת ברייתן על ידי לימוד קל וחומר כדי שיהיה המזון על ידי חסד אל, ועל כן נקראים הדשאים עשב הוא שם ע"ב (בגימטריא חס"ד) בניקוד סגלי"ן נקודת החסד, סך הכל בגימ' עש"ב, שב"ע (ונתתי עש"ב בשדך וכו' ואכלת ושבעת [דברים יא טו]) אשר הוא הכוונה בימי סוכות, ועננים היו בזכות אהרן (איש חסד כנ"ל, ועיין בכתבי האריז"ל) והוא מברך את ישראל בשלו"ם בגימ' חשמ"ל, מלבו"ש, הבן הדבר היטב:
ספר בני יששכר – מאמרי חדשי כסלו טבת – מאמר ד
כג) אחרי כל הדברים הנ"ל הנה יונעם לחיכך, בן יוחנן שמא גרים לשון חנינה שהיא מדה הג' וחנון, נראה מן התורה אשר המדה הזאת מסוגלת לבנים, כמו שאמר יעקב הילדים אשר חנן אלקים את וכו' [בראשית לג ה], ובנימין שלא היה אז עדיין בעולם הנה ברכו יוסף בחנינה אלקים יחנך בני, והנה עוד זאת, כבר ידעתיך אשר י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן בתורה שבעל פה מכוונים נגד הי"ג עליונים בתורה שבכתב, והנה תראה המדה הג' המכוונת נגד וחנון (המסוגל לבנים כנ"ל) הנה הוא מדת בנין אב, הנה עמוד והתבונן, (בנין האב) יוחנן (לשון חנון) גרם זה לבניו, כי הש"י לא קיפח שכרו בכל מה שעשה לכבודו ית"ש, וכמו שביארתי לך לעיל:
ספר בני יששכר – מאמרי חדש אדר – מאמר ה
יד) עוד אבאר לך שם האיש מרדכי, הנה הוא מיוחס במגילה [אסתר ב ה] (הנכתבת ברוח הקודש) במדת כלל ופרט וכלל, היינו איש יהודי היה כלל, ושמו מרדכי פרט, איש ימיני כלל, והנה כבר ידעת י"ג מדות המקובלות בתורה שבעל פה שתהיה התורה נדרשת בהן, הן המה מפתחות לעורר האדם בגבהי מרומים י"ג מדות של רחמים, היינו בלמוד האדם מדת קל וחומר מעורר מדת אל, כאשר אמר הקדוש מהרד"ב זצללה"ה, אשר משה התפלל אל נא רפא נא לה [במדבר יב יג], ורצה להמשיך רפואתה ממדת אל, אזי צוהו הש"י ללמוד קל וחומר ואביה ירק וכו' ועל ידי זה ימשוך מדת אל, וכן בשארי המדות, והנה לפי זה מדת כלל ופרט וכלל נגד מדת רב חסד, והנה החילוק שבין מדת החסד למדת רב חסד עיין בדברי תלמידי הבעש"ט מדת החסד הוא דבר העולה על לב האדם לישאל ונותן לו בחסד, אבל מדת רב חסד הוא כשנותן בחסד דבר שלא עלה על לב:
ספר ערבי נחל – פרשת ויצא
ועל זה ארז"ל (חולין ס ע"א) יהי כבוד ה' כו' פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמם כו' פתח שר העולם ואמר יהי כבוד. ומובן אצלי עם הנ"ל, כי צריך להבין מדוע בכל הנבראים של כל יום ויום מימי בראשית לא נשתמשו שום נברא במדת קל וחומר זולת בדשאים בבריאת יום ג', והוא כי נודע מכוונת ברכת המזון בענין אל זן כי זן גימטריא אל הוי"ה ולומר כי כל מיני המאכלים והמזונות הכל נברא משם אל הוי"ה, ולכן אוכל בגימטריא נ"ז ג"כ מספר ב' שמות אלו, ולכן ביום ג' שנבראו בו כל מיני אוכלים שסודם אל הוי"ה ושני השמות הם חסד ורחמים לכן נכפל בו כי טוב, ולכן ביום ג' שנבראו האילנות והדשאים כל מיני אוכל ולפי שבריאתם משם אל בצירוף כח שם הוי"ה לכן השתמשו בק"ו שהוא מדת שם הקדוש אל כאמור ואז פתח שר העולם ואמר יהי כבוד:
ספר קדושת לוי – פרשת כי תשא
ויעבור ה' על פניו ויקרא כו'. עיין ברש"י מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור. הנה אמר אדוני מורי ורבי מורינו הרב ר' דוב בער, כי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן אחת הם עם הי"ג מדות אלו, ומדת קל וחומר הוא מדת אל, ומדת רחום הוא גזירה שוה, כי הכלל כאשר העשיר מרחם על העני אז צריך העשיר להשוות עצמו ולדבק עצמו בצער העני ובדחקות העני כדי לרחם על העני על ידי זה שמשוה עצמו לעני ובזה הוא רחמנות מן העשיר על העני ונמצא אז העשיר והעני הוא בשוה. וכן הוא כביכול אצל הבורא יתברך כנאמר (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה, וזהו רחום גזירה שוה כנ"ל:
דילוג לתוכן