דרכי לימוד מדרש

המדרש בחז”ל

על לימוד המדרש

א. לימוד המדרשים כסדרם
צורות רבות יש ללימוד מדרש.
יש הלומדים מדרש בדרך של לימוד מדרשים נבחרים העוסקים בנושא מסוים, או לקוחים מדרשות על פסוק או פרשה במקרא. הלומד כך בוחר מכלל המדרשים את המדרשים המתאימים למהלך אותו הוא רואה בפרק או בדברי חז”ל.
בלומדנו כך את דברי חז”ל שבמדרש, ראינו כי אנו לומדים את עצמנו, ולא את המדרש. המדרשים משמשים את הלומד להוכחת דעתו ולביסוסה, אך אין הוא לומד את דברי חז”ל, ומעמיק במשמעותם כשלעצמה.
בדברי הרב קוק זצ”ל יש הדרכה ללימוד מדרש (אגרות ראי”ה ח”א, אג’ מ”ג):

ידע כבודו, שכל עיקר כונתי בחוברותי, ובכל מה שאני כותב, הוא רק לעורר לבב תלמידי חכמים, זקנים וצעירים, לעסוק בעיון בפנימיות התורה, בין במוסר בכל הדרכים הנמצאים עמנו מקדושי עליון, בין במחקר בכל הספרים הקדושים שהנחילונו רבותינו הגאונים בעלי המחקר, בין בקבלה על פי כל הדרכים שהם מורשה לנו מאבותינו זי”ע, בין על דרך הראשונים, בין על דרך האחרונים, בין על דרך החסידות, בין על דרך רבינו הגר”א והרמ”ח לוצאטו ז”ל. וללמוד את כל הספרים עם דברי זוה”ק וספד”צ, ספר הבהיר וספר יצירה, וכל מדרשי חז”ל, בעיון ובבקיאות, צריך על זה התמדה גדולה, ממש כהתמדת הש”ס ופוסקים

ואכן, הרב עצמו נהג כך, כפי שהעיד בפני תלמידו, הרב משה צבי נריה זצ”ל (חיי הראי”ה עמ’ ק”ע):

מדרש למדתי כמו שלומדים גמרא.

לימוד המדרש כלימוד גמרא הוא לימוד שיטתי, שורה אחר שורה ופסקה אחר פסקה. השיטתיות גורמת לכך שאנו לומדים את דברי חז”ל, ולא רק מוצאים את השקפתנו בדברי חז”ל.
לשתי דרכי הלימוד יש ערך. אנו רואים את תפקידנו בשיעורי המדרש בלימוד דברי חז”ל והבנתם, שיהיו הם כשכל הפועל עלינו, ולא כשכל הנפעל, שאנו מפעילים אותו על פי דרכנו.

כשם שהגמרא היא לקט דברי חז”ל על המשנה, כך המדרש הוא לקט של דרשות חז”ל על פסוקי המקרא, שנאמרו על ידי חכמים שונים ונלקטו מבתי מדרשות שונים. הלימוד השיטתי של המדרש כולו הוא תורה שלמה הכוללת את דעותיהם השונות של חז”ל, בחינת “אלו ואלו דברי אלוקים חיים”.

ב. מדרש ונבואה
באגרת נוספת, בה קורא הרב קוק זצ”ל לפתוח פתח במחיצה שבין חכמת ההלכה וחכמת האגדה, מבאר הרב את מקורה של האגדה (אגרות ראי”ה ח”א, אגרת ק”ג):

…כן הוא בענין חכמת ההגדה עם חכמת ההלכה, שיסוד הראשונה חכמת הלב והרעיון, שכל ההלכות המרובות התלויות בדעה ובמחשבה נובעות ממנה, והשניה היא חכמת המעשים. ששניהם נובעים משני השרשים שמסתעפים מתוה”ק, הם החכמה והנבואה… על כן בארץ ישראל, שהיא מקום הנבואה, יש רושם לשפע הנבואה בסדר הלימוד, וההבנה היא מוסברת מתוך השקפה פנימית ואין צריכים כל כך אריכות בירורים, והיינו “אוירא דארץ ישראל מחכים”, ותלמודא בבלאה הוא מטריד להו, וחכמת הנבואה, שהיא יסוד לחכמת האגדה, שהיא הצד הפנימי של שרשי התורה, פעלה בארץ ישראל הרבה יותר מבבבל, שאינה ראויה לנבואה.

מקורה של האגדה, “חכמת הלב והרעיון”, בחכמת הנבואה, בשפע רוחני השופע על העולם, ומביא להכיר את מי שאמר והיה העולם (עי’ ספרי עקב, י”ג).
מדברים אלה עולה ערך מיוחד ללימוד אגדות חז”ל בארץ ישראל – מקום הנבואה, לימוד המשפיע על הופעת התורה בכללה, ועל החיבור הנדרש בין חכמת האגדה לחכמת ההלכה.

ג. לימוד המדרש – לימוד אמונה
בדברי הרב קוק זצ”ל טמונה הערה נוספת. לימוד המדרש הוא חלק מלימוד האמונה. במדרשים מובאת דעת חז”ל בנושאים רבים של השקפת עולם, מידות, האדם והעולם ועוד. לימוד המדרש מפגיש את הלומד עם החלק האמוני של התורה שבעל פה, על פי מסורת חז”ל.
אחד מחידושיה של תורת ארץ ישראל הוא ההתייחסות ללימוד אמונה (אגרות ראי”ה ח”א, אגרת קמ”ו):

לא תוכל לעד התורה להיות מצומצמת רק בחקר הלכה המעשית לבדו. החלק הרוחני שבתורה, לכל רחבו, עמקו והיקיפו, מוכרח גם הוא למצֹא מקום בישיבה. האגדות, המדרשים הנגלים והנסתרים, ספרי המחקר והקבלה העיונית, המוסר והרעיון, הדקדוק, הפיוט והשירה, כמובן של חכמי אמת וחסידים הראשונים, גם הם הנם גופי תורה, שאף על פי שאי אפשר לתן להם כל כך זמן וכל כך קביעות, כמו ההלכות והתלמודים, הפוסקים הראשונים והאחרונים, מכל מקום אי אפשר כלל, ביחוד בימינו, וביותר בארץ-ישראל, הדורשת תעופה רוחנית מבניה בטבע קדושתה, המלוה את כל אוירה, למנֹע את כל אלה מלקחת עבורם מקום חשוב. וצד חידוש זה הוא מוכרח בדורנו, ומוכרח הוא ביותר בישוב החדש, הדורש רפואה רוחנית.

יש צורך בלימוד מסודר של “החלק הרוחני שבתורה”, במיוחד מתוך שאיפת אוירה המחכים של ארץ ישראל. שיבת ישראל לארצו צריכה להאיר גם חלק זה של התורה (מאמרי הראי”ה עמ’ 414):

אם התחיה הלאומית לא תחדש לנו הארה בתפלה, הארה בתורה, הארה בדרכי המוסר והקשבת האמונה – איננה עדיין תחיה אמתית.

התחדשות לימוד האמונה מחדדת את הצורך בלימוד חלק זה של התורה ממקורו. האגדה היא אבן יסוד בלימוד האמונה (ספרי דברים, מ”ט):

דורשי הגדות אומרים: רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם – למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו.

ידיעת ה’ היא מקצוע בתורה, שיש לעסוק בו בצורה מסודרת ושיטתית, ממקורותיו הראשוניים. חז”ל מציינים, שאחד המקורות החשובים לכך הוא לימוד האגדה, המוביל להכיר את מי שאמר והיה העולם.
שאיפה גדולה יש לנו, לקבוע מקום חשוב ללימוד האגדה, בצורה שיטתית וקבועה, וספר זה הוא צעד נוסף בהגשמתה של שאיפה זו.

המדרשים קרובים גם לתורת הסוד. הרבה מיסודותיה של תורת הסוד גנוזים במדרשים, כפי שהרחיב בענין זה הרמח”ל (מאמר על ההגדות):

והנה כבר ידעת שמה שהביא לחז”ל לכתוב דברי התורה שבעל פה אחר היות המקובל אצלם שדברים שבעל פה אסור ללמדם בכתב, היה מה שראו שהיו הדיעות הולכות ומתחלשות באורך הגלות וחליפות הזמנים, והזכרון מתמעט והסברא מתקצרת, ונמצאת התורה משתכחת. על כן בחרו משום עת לעשות לה’, לחקוק בספר פירוש המצות כולו, למען ישאר קיים כל הימים, והוא כלל המשנה והגמרא. והנה התבוננו עוד וראו שבחששא זאת שחששו על חלק המצות ראוי היה לחוש גם כן על חלק סתרי התורה ועיקרי האלקיות, אך אין התיקון שמצאו לחלק המצות ראוי לחלק הסודות, וזה כי ביאורי המצות והדינין אין היזק כלל אם יכתבו בספר בביאור גלוי לכל קורא, אך חלק הסודות אין ראוי שימסר כך לפני כל הרוצה ליטול את השם, לא מצד יקר המושכלות, ולא מצד עמקם. אם מצד יקרם, כי אינו כבודו של הבורא ית’ שימסרו סתריו ביד אנשי מדות רעות, ואפילו שיהיו חכמים מחוכמים. ואם מצד עמקם, שהרי הענינים באמת עמוקים מאד ולא יצליחו בם אלא אנשים זכי השכל ומלומדים בדרכי העיון היטב, ואם יפגעו בם שכלים גסים אף בלתי מלומדים בעיונים, יוציאו הענינים האמיתים היקרים לשיבושים ודיעות רעות. על כן גמרו לבצוע את הדין, והיינו לכתוב אותם, למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אך בדרכים נעלמים ומיני חידות שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפתחות, דהיינו הכללים שבהם יובנו הרמזים ויפורשו החידות ההם, ומי שלא נמסרו לו המפתחות יהיו לפניו כדברי הספר החתום וכאלו לא נכתבו כלל. והמפתחות האלה השאירום בידי תלמידיהם שקבלום מידם, ואמנם עליהם סמכו שלא ימסרום אלא לתלמידיהם אחרים הגונים כהם, וכן מדור אל דור. והמה הזהירו וכן צוו לכל משכיל ומלמד שיהיה מזהיר ומכריז לכל, שדברי חכמים וחידותיהם צריכים למוד, ושכל הקרוב להם ואין המפתחות בידו אינו אלא רוצה ליכשל. ואולם אחרי הזהירם האזהרה הזאת, אם יבא איש ויעפיל ליכנס בם והמפתחות אינם בידו, וכשל אחור ונשבר, הנה דמו בראשו יהיה והם את נפשם הצילו.

המדרשים ודברי האגדה כוללים בתוכם את סתרי התורה, ויש לדעת את המפתחות כיצד לחדור אל עומק הדברים.
אף משום כך יש ללמוד מדרש בצורה שיטתית ויסודית, ולא אחת הנה ואחת הנה, כראוי לדברים הבנויים על סתרי התורה וסודותיה.

מקורות בנושא לימוד המדרש

עשה לך רב כיצד, מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמרו לו במשנה, טעם שהניח לו במשנה סוף שיאמרו לו במדרש, טעם שהניח לו במדרש סוף שיאמרו לו בהלכות, טעם שהניח לו בהלכות סוף שיאמרו לו באגדה, נמצא האדם ההוא יושב במקומו ומלא טוב וברכה.

רבי אלעזר בן שמוע אומר: שלש מדות בתלמידי חכמים, אבן גזית. אבן פינה. אבן פסיפס. אבן גזית כיצד, זה תלמיד ששנה מדרש, בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו, זהו אבן גזית שאין לה אלא פה אחת. אבן פינה כיצד, זה תלמיד ששונה מדרש והלכות, בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו, בהלכות אומר לו, זהו אבן פינה שאין לה אלא שתי פיות בלבד. אבן פסיפס כיצד, זה תלמיד ששונה מדרש והלכות ואגדות ותוספתות, כשתלמיד חכם נכנס אצלו שאלו במדרש אומר לו, בהלכות אומר לו, בתוספתות אומר לו, באגדות אומר לו

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, תלמוד, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים וגזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול – מעשה מרכבה, דבר קטן – הויות דאביי ורבא. לקיים מה שנאמר (משלי ח): “להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא”.

אמר רבי יהושע בן לוי: עליהם ועליהם, כל ככל, דברים הדברים – מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות, אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני. מה טעמא, “יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא”, חבירו משיבו ואומר לו: “כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו”.

אמר ר’ אחא: לא זז משם עד שפנה חטייה שלהם, שנאמר: “ויפן וירד משה”, כיון שפנה חטייה שלהם אמר משה: הרי היה לישראל מי שיבקש עליהם, אני מי יבקש עלי, התחיל מצטער על שבור הלוחות, ואמר לו הקב”ה: אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הדא הוא דכתיב (איוב יא) “ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה”, ולא עוד אלא שאתה מבושר שמחלתי לך על חטייה שלך, שנאמר (איוב י”א) “ודע כי ישה לך אלוה מעונך”.

הדא הוא דכתיב “ונהר יוצא מעדן”, מקום שהדין יוצא, “ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים”, אלו ארבעה נהרות, “שם האחד פישון”, זה בבל, על שם (חבקוק א): “ופשו פרשיו”, “הוא הסובב את כל ארץ החוילה”, זה נבוכדנצר הרשע שעלה והקיף את כל ארץ ישראל שמייחלת להקב”ה, הדא הוא דכתיב (תהלים מב) “הוחילי לאלהים”, “אשר שם הזהב”, אלו דברי תורה שנאמר (תהלים יט): “הנחמדים מזהב ומפז רב”, “וזהב הארץ ההיא טוב”, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, “שם הבדולח ואבן השהם”, מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות.

דבר אחר, “לעשות לרוח משקל”, אמר רבי אחא: אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל, יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים. אמר רבי סימון: שני דברים נתנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ואלו הן (ישעיה ח) “וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים”, וחברו “ומים תכן במדה”. אמר רבי יודן ברבי שמואל: ואפילו דברי תורה שנתנו מלמעלה לא נתנו אלא במדה, ואלו הן מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדה. יש זוכה למקרא ויש למשנה ויש לתלמוד ויש להגדה ויש זוכה לכולן.

“ולדבקה בו”, וכי היאך איפשר לו לאדם לעלות למרום ולדבק באש, והלא כבר נאמר (דברים ד כד) “כי ה’ אלהיך אש אוכלה הוא”, ואומר (דניאל ז ט) “כרסיה שביבין דינור”, אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה, ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאילו עשיתה מלחמה ונטלתה, וכן הוא אומר (תהלים סח יט) “עלית למרום שבית שבי”. דורשי הגדות אומרים: רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו.

“ברב עם הדרת מלך”, אמר ר’ חמא בר חנינא: להגיד שבחו וגדלו של הקב”ה, אף על פי שיש לו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו רוצה אלא בשבחן של ישראל, שנאמר “ברב עם הדרת מלך”, ואין עם אלא ישראל שנאמר “עם זו יצרתי לי”, למה, בשביל ש”תהלתי יספרו”, וכן הוא אומר “נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם”. אמר ר’ סימון: אימתי מתעלה שמו של הקב”ה בעולמו, בשעה שישראל נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונותנין שבח וגדולה להקב”ה. ואמר ר’ ישמעאל: באותה שעה כששומעין הגדה מפי חכם ואחר כך עונין אמן יהא שמיה רבא מברך, באותה שעה הקב”ה שמח ואומר למלאכי השרת: בואו וראו עם שיצרתי לי כמה הם משבחין אותי, באותה שעה מלבישים הוד והדר לכך נאמר “ברב עם הדרת מלך”.

מתורתו של מרן הרב קוק זצ"ל

…וכשילך בדרך זה בכל יום תמיד, יחבר עם זה שיעורים להקפה כללית בתורה שבכתב, וזמנים הגונים מדי יום ביומו לקנין הידיעות של האגדות, המדרשים, ספרי המוסר, המחקר והקבלה, בשמירת המדרגות, וריוח זמן למחשבה עצמית, להרחבת הרגשות הטובות, ושיעור קבוע לתלמוד בגירסא, מדי יום ביומו, וזמנים מפוזרים לבירורעומקה של הלכה בהרחבה ופלפול בענינים מפוזרים, כדי להרחיב את הדעת ולהתעמק בעיון, שהוא נצרך מאד לכל דורש תורה.

ידע כבודו, שכל עיקר כונתי בחוברותי, ובכל מה שאני כותב, הוא רק לעורר לבב ת”ח, זקנים וצעירים, לעסוק בעיון בפנימיות התורה, בין במוסר בכל הדרכים הנמצאים עמנו כקדושי עליון, בין במחקר בכל הספרים הקדושים שהנחילונו רבותינו הגאונים בעלי המחקר, בין בקבלה ע”פ כל הדרכים שהם מורשה לנו מאבותינו זי”ע, בין ע”ד הראשונים, בין ע”ד האחרונים, בין ע”ד החסידות, בין ע”ד רבינו הגר”א והרמ”ח לוצאטו ז”ל. וללמוד את כל הספרים עם דברי זוה”ק וספד”צ, ספר הבהיר וספר יצירה, וכל מדרשי חז”ל, בעיון ובבקיאות, צריך ע”ז התמדה גדולה, ממש כהתמדת הש”ס ופוסקים, אמנם לא הכל מוכנים לזה מטבע

והלימוד הרוחני של התורה, בתור חלק רשום הנדרש כראוי, אף אם לא הי’ נהוג בדורות הראשונים, שלא היתה המחלה הרוחנית גדולה כ”כ, גם אז היינו חייבים לחדש אותו ולקבעו, אבל באמת קבוע וקבוע הי’ מראש מקדם. וכי יוכל לעלות על דעתנו, שכל ההגדות כולן והמדרשים, שבהם גנוזים אוצרות חיים של גגזי תורה, חכמות רוחניות ונשגבות, אלא שנתעלמו במעטפות מפני כמה מטרות, אשר כבר בארו אותן הראשונים האפשר הוא שלא היו למדים אותם עם הראויים להם בכל הודם וזהרם הפנימי. ובדורות האחרונים למדו כמה מגדולי ישראל באורח קביעות את התלמוד הרוחני, אם בדרכים של חכמי הקבלה, או בדרך המחקר והמוסר, אבל למדים היו בדרך הרחבה הראוי לעשות פירות ופרי פירות, אלא שאז עוד לא הי’ המצב מחייב להרחיב כ”כ את הדברים, כמו שלא הי’ המצב מחייב כ”כ להסיר את המעקשים מדרך התולדה וסדרי דברי הימים, מפני שלא היו הדברים כ”כ מסוכסכים, טרם באו פריצים ויחללום.

כיוצא בזה ילמדו בישיבה כללי התורה על פי ברייתא דר’ ישמעאל וכל ספרי הראשונים והאחרונים, המבארים ומרחיבים את ההבנה של המדות שהתורה נדרשת בהן בדרכי הגיון וסברא ישרה. וכן באגדה מדותיו של ר”א בנו של ר”י הגלילי בהרחבה, דוגמאות והוראות בכל מדרשי האגדה ברוח קדושה וטהרה, של אמונה עמוקה, רחבה ואדירה והרחבת הגיון ומשאת נפש גדולה לאהבת האומה, התורה והארץ ברוח ה’ אשר על עם קדשו. עיון ההלכה ועמקי הסוגיות יתנו להתלמידים מזון שכלי ומבריא, והמדרשים והאגדות יוסיפו להם מזון מוסרי ואסתטי. וכתבי הקודש, תורה שבכתב, ילמדו בישיבה בשום שכל עומק הפשט וחכמת הלשון וקדושת הרוח בסיוע של כל הידיעות המביאות לחקר עומקה של תורה וקדושתה ולהבנת הרוח העליון והפנימי של כתבי הקודש כולם, כל ספר וספר לפי ענינו וטיבו וערכו.

דילוג לתוכן