הנהגה זו של טוב ורע באה לידי ביטוי בכמה עניינים. המכנה המשותף להם הוא שבאותו ענין עצמו יש בחינה של טוב ויש בחינה של רע. בחינת הטוב באה מן הטוב אל העולם מ"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" והיא מלמדת שהכל בהשגחתו יתברך ולא ידח ממנו נדח וסוף הכל לתיקון ולטוב.

כך נאמר בזוה"ק (שמות י"ד):

ואלה שמות בני ישראל. רבי יהודה פתח (שיה"ש א') שחורה אני ונאוה וגו' "שחורה אני ונאוה" זו כנסת ישראל דהא "שחורה" מן גלותא, "ונאוה" דהיא נאוה באורייתא ובפקודין ובעובדין דפשרן.
"בנות ירושלים" דעל דא זכאין לירתא ירושלים דלעילא
"כאהלי קידר" אף על גב דהיא קודרת בגלותא, בעובדין היא "כיריעות שלמה" כיריעות דמלכא דשלמא כלא דיליה.

גם בתוך שחרות הגלות יש יריעות לבנות של המלך שכל השלום כולו.

השלום וירושלים, הם התקוה לתיקון הגלות השחורה והקודרת. גם בתוך הגלות הם נמצאים.

זו בחינת קל וחומר שזה הטוב והרע, החסד והדין שנמצאים בכל מציאות.